הקבינט של אדולף היטלר
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
הקבינט של היטלר היה הקבינט של גרמניה הנאצית. הקבינט פעל בין ה-30 בינואר 1933 ל-30 באפריל 1945 עם מינויו של אדולף היטלר לקנצלר גרמניה על ידי הנשיא פול פון הינדנבורג.
רקע[עריכה]
במקור, הקבינט הראשון של היטלר נקרא קבינט הרייך לישועה לאומית[1], שהיה קואליציה של המפלגה הנאצית ומפלגת העם הלאומית הגרמנית.
פרנץ פון פאפן ביקש לשלוט בכוחו של היטלר על ידי הגבלת מספר השרים הנאצים בקבינט; בתחילה היו חברים בקבינט, הרמן גרינג (ללא תיק) ווילהלם פריק (פנים) השרים הנאצים היחידים. יתרה מכך, אלפרד הוגנברג, ראש מפלגת העם הלאומית הגרמנית, פותה להצטרף לקבינט על ידי קבלת התיקים הכלכליים והחקלאיים הן לרייך והן לפרוסיה, מתוך ציפייה שהוגנברג יהווה משקל נגד להיטלר.
שרים נוספים בקבינט, שר החוץ קונסטנטין פון נויראט היה איש הממשל הקודם, וכך גם שר האוצר לוץ שוורין פון קרוזיק פוסט ושר התחבורה פאול פון אלץ-ריבנאך שר המשפטים פרנץ גורטנר.
הקבינט מונה על ידי הינדנבורג על בסיס סמכויות חירום שניתנו לנשיא בסעיף 48 של חוקת רפובליקת ויימאר. זה היה הבסיס לקבינט של רפובליקת ויימאר, אז מינה הינדנבורג את היינריך ברונינג לתפקיד הקנצלר במרץ 1930. הינדנבורג ביקש להקים קבינט שיהא מורכב מחברי הימין הלאומני, ללא השתתפות של מפלגת המרכז הקתולית או המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שהיו עמודי התווך של הקבינט הפרלמנטרי הקודם. הינדנבורג פנה לפאפן, קנצלר לשעבר בעצמו. הינדנבורג היה בשלב זה זקן וחלש מכדי להכריע, היסס בכל הנוגע לשינויים מרחיקי לכת, ולא רצה לשנות את החוקה של רפובליקת ויימר שהייתה מקור כוחו. ב־4 בדצמבר 1932 הטיל הינדנבורג את תפקיד הקנצלר על שלייכר, מתוך תקווה כי הוא יוכל להקים ממשלה רחבה, בהשתתפותו של היטלר, וכן בהשתתפות גורמים מתונים מן המרכז ומן השמאל.
מכאן ואילך הפכו נשיא גרמניה פאול פון הינדנבורג ופאפן ליריבים. פאפן לא הסכין עם אובדן משרתו, ובמוחו עלתה מחשבה חדשה - היטלר ימונה לקנצלר, ופאפן לסגנו. המפלגה הנאצית "המוחלשת" ממילא, תרוסן על ידי גורמים שמרניים בקבינט, שישמרו את צעדיו של היטלר, אשר יהפוך לבסוף לבובה של פאפן ושל השמרנים במפלגה. הינדנבורג לא היה אדם שקל לשכנעו בנקודה זו, ותמיד רחש בוז להיטלר אותו כינה "הקורפורל הבוהמי". אך לאחר ששלייכר שב ונכשל בהקמת הקואליציה, הצליח פאפן לבסוף לשכנע את הנשיא הינדנבורג כי יש להטיל על היטלר את תפקיד הקנצלר. ב־30 בינואר 1933 קיבל היטלר את תפקיד הקנצלר ומינה את פאפן לסגנו.
היסטוריה[עריכה]
בהתחלה, פעל הקבינט של היטלר, כמו קודמיו באמצעות צווים נשיאותיים שנכתבו על ידי הקבינט ונחתמו על ידי הינדנבורג. לאחר שריפת הרייכסטאג הציע היטלר את חוק ההסמכה שהעביר את סמכויותיו של הרייכסטאג לידי הקבינט, ולמעשה הפך את גרמניה מדמוקרטיה פרלמנטרית, ולו להלכה בלבד, לדיקטטורה נאצית.לאחר חקיקתו של חוק ההסמכה, הסתיימו פחות או יותר דיונים רציניים בישיבות הממשלה. הוא נפגש רק באופן ספורדי לאחר 1934, ונפגש בפעם האחרונה במלואו ב-5 בפברואר 1938[2].
כאשר היטלר עלה לשלטון, הקבינט הורכב מהקנצלר, סגן-הקנצלר ועשרה מראשי המשרדים ברייך. בין 1933 ל-1941 הוקמו כ-6 משרדים חדשים, אך משרד המלחמה בוטל והוחלף בפיקוד העליון של הוורמאכט. הקבינט הוגדל עוד יותר על ידי הוספת מספר שרים ללא תיק ועל ידי פקידים אחרים, כגון מפקדי השירותים המזוינים, אשר זכו לדרגה וסמכות אך ללא התואר של שרי הממשלה[3] (למשל, מנהיג צעירי הרייך באלדור פון שיראך, שר האוצר הפרוסי יוהנס פופיץ' וראש ארגון החוץ של המפלגה הנאצי, ארנסט וילהלם בוהלה, הוסמכו להשתתף בישיבות הקבינט של הרייך שהיו בנושאי תחום השיפוט שלהם)[4][5].
כשהנאצים התחילו לבסס את השליטה שלהם בממשלה, מפלגות אחרות הוצאו מחוץ לחוק או התפרקו בעצמן. פרנץ זלטה הצטרף למפלגה הנאצית באפריל 1933, הוגנברג עזב את הקבינט ביוני וגרטנר נשאר יתום ממפלגה[6]. במקור היו עוד כמה פוליטיקאים עצמאיים בקבינט, שהמשיכו לכהן עוד. מממשלות קודמות. פאפן היה הראשון מבין אלה שהודח בתחילת אוגוסט 1934. לאחר מכן, ב-30 בינואר 1937, העניק היטלר את אות הזהב המפלגתי לכל חברי הקבינט הלא-נאצים הנותרים (בלומברג, אלץ-רובנאך, פריטש, גורטנר, נורת', ריידר ושאכט) ורשמה אותם למפלגה. רק אלץ-רובנך, שהיה קתולי אדוק, סירב לקבלו והתפטר[7]. באופן דומה, ב-20 באפריל 1939, הוענק לבראוצ'יטש ולקייטל אות מפלגת הזהב. דורפומולר קיבל אותו בדצמבר 1940 והצטרף רשמית למפלגה ב-1 בפברואר 1941. דוניץ הגיע אחריו ב-30 בינואר 1944. כך, לא נותרו פוליטיקאים עצמאיים או מנהיגים צבאיים בקבינט.
בשנותיה האחרונות של מלחמת העולם השנייה, בורמן התגלה כשר החזק ביותר, לא בגלל שהיה מזכיר המפלגה, שהייתה הבסיס לתפקידו בקבינט, אלא בגלל הגישה שלו להיטלר מתוקף היותו מזכירו של היטלר[8] .
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ The Brown Plague: Travels in Late Weimar & Early Nazi Germany
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
קטגוריה:גרמניה הנאצית: ממשל קטגוריה:שרי ממשלת גרמניה הנאצית קטגוריה:אדולף היטלר
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
This article "הקבינט של אדולף היטלר" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:הקבינט של אדולף היטלר. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
