Les vêpres siciliennes
Les vêpres siciliennes (תפילת ערבית סיציליאנית)) היא אופרה גדולה בחמש מערכות מאת המלחין הרומנטי האיטלקי ג'וזפה ורדי על פי ליברית צרפתית מאת יוג'ן סקריב ושארל דובייר יצירתם "הדוכס מאלבה" משנת 1838. היצירה הוצעה להלחנה קודם להלוי ואחר כך לדוניצטי, שסרבו. ה"ערבית" הגיעה מיד לאחר שלוש יצירות המופת הגדולות של ורדיː "ריגולטו", "הטרובדור" ו"לה טרויאטה", מ-1850 עד 1853 והוצגה לראשונה באופרה של פריז ב-13 ביוני 1855.
כיום האופרה מבוצעת הן בצרפתית המקורית והן (בתדירות גבוהה יותר) בגרסתה האיטלקית שלאחר 1861 "I vespri siciliani". הסיפור מבוסס על אירוע היסטורי, הערבית הסיציליאנית של 1282, תוך שימוש בחומר שנלקח מהמערכת הסיציליאנית של ימי הביניים Lu rebellamentu di Sichilia. [1]
היסטוריית הלחנה[עריכה]
לאחר האופרה הגדולה הראשונה של ורדי לאופרה של פריז - העיבוד שלו ל"הלומברדים" בשנת 1847 שניתן תחת הכותרת "ירושלים" - המלחין רצה לכתוב אופרה גדולה חדשה לגמרי. המשיכה הייתה זהה לזה שהשפיעה על המלחינים האיטלקים באותה עת: האתגרים של צורה שונה מזו של מולדתם והיכולת לפנות לקהל שקיבל חידוש בברכה.[2]
ורדי החל בדיונים עם האופרה אך המשא ומתן נתקע על ידי מהפכות 1848 והמלחין ניתק אותם לתקופה מסוימת. רק בפברואר 1852 (בזמן שהטרובדור עדיין הוכנה) הוא חזר לפריז והתקשר בחוזה לכתיבת אופרה, הליברית שתוכן על ידי סקרייב, שקיבל "מועד אחרון" נמסרה ב-30 ביוני 1853[2] עם חזרות שיתחילו באמצע 1854 והאופרה תעלה בנובמבר/ דצמבר של אותה שנה. לוורדי הובטחה בחירת אמנים מתאימים וכן ארבעים הופעות בעשרת החודשים שלאחר הופעת הבכורה.
ביולי 1852, ורדי כתב לכותב הליברית כשהוא מתאר את תקוותיו:
"הייתי רוצה, אני צריך נושא שהוא גרנדיוזי, נלהב ומקורי; מיז-אנ-סצנה מרשימה וסוחפת. אני רואה בעקביות כל כך הרבה מהסצנות הנהדרות האלה שאפשר למצוא בשירים שלך... אכן, הסצנות הללו הן נסים! אני מקווה שתעבד אחד בשבילי." [3]
כשסקרייב החמיץ את המועד האחרון שלו ביולי 1853, ורדי נסע לפריז כדי לנהל משא ומתן ישיר, ואז הציע הליבריתן פתרון, תוך שימוש בגרסה מתוקנת של הליברית ל"דוכס מאלבה",[4] כזו שנכתבה בערך ב-20 שנים קודם לכן בשיא מסורת האופרה הגדולה הצרפתית ואשר הוצעה קודם לכן להלוי (שסירב לה) ולדוניצטי (שהלחין אותה בחלקה ב-1839 תחת השם המקורי).[5] ורדי העלה התנגדויות רבות, רבות מהן פורטו במכתב מאת סקרייב לדובייר מדצמבר 1853.[6] הן כללו שינוי של מיקום, של שמות דמויות, מצבים ספציפיים מסוימים (כמו למשל, שאין אולמות בירה בסיציליה), בתוספת דרישה למערכה חמישית "סטנדרטית" כדי להפוך אותה לשקולה ל"ההוגנוטים" או "הנביא" של ג'קומו מאיירבר.
עם זאת, "הווה אומר שוורדי כתב את האופרה הראשונה (המקורית) שלו בנקודה שבה הז'אנר היה באפנה".[5] המוזיקולוג ג'וליאן באדן מוסיף: "בבחירה בקנה המידה הגדול ביותר האפשרי, ורדי פעל נגד זרם האופנה" (שהוא מציין כי השתנתה משמעותית בחודשים ובשנים שלאחר ההתקוממות של 1848, כך שהמדינה הייתה כעת איתן בעידן של נפוליאון השלישי, כלומר "שהיסוד החברתי שעליו נשענה [האופרה הגדולה] נשמט כעת").[7]
ורדי הקדיש את 1854 לאלץ את סקרייב לבצע שינויים בזמן כתיבת המוזיקה, "בהתלונן על האורך העצום שדורש הקהל באופרה".[4] בסך הכל, זו הייתה תקופה מתסכלת עבור המלחין, במיוחד בהתמודדות עם המערכה החמישית של סקרייב. הליבריתן לא הגיב לתחינותיו של ורדי לתיקונים, עד שלבסוף, הוא נאלץ בסוף 1854 (ללא הבכורה באופק והיעלמותה המסתורית מהחזרות של סופי קרובלי, ששרה את הלן) לכתוב למנהל האופרה, לואי קרוסנייה: "כדי להימנע מהקטסטרופה שמאיימת עלינו... אינני רואה אלא דרך אחת ואיני מהסס להציעה: ביטול החוזה".[8] עם זאת, ורדי התמיד והיה נוכח בבכורה ביוני 1855, עד אז בילה קרוב לשנתיים בפריז בעבודה על האופרה.
היסטוריית ביצועים[עריכה]
המאה ה-19[עריכה]
המבצעים והאמנים שהיו מעורבים בהצלחת הבכורה היו הבאים. [1]
(בטור השלישי מבצעי הצגת הבכורה באיטלקית, ב-26 בדצמבר 1855 בתיאטרו רג'יו בפארמה, עם הכותרת המצונזרת ג'ובאנה דה גוזמן, בגרסתו של ארנלדו פוסינאטו):[2]
ההופעה הראשונה באופרה של פריז ב-13 ביוני 1855 זכתה להערכה רבה. "לה פרסה" (La Presse) פרסם: "המוזיקה של ורדי התאימה ליצירה של הגאון הצרפתי מבלי לאבד דבר מהלהט האיטלקי שלה.[9]
הקטור ברליוז כתב: "ב- Les vêpres העוצמה החודרת של האקספרסיביות המלודית, המגוון המפואר והנבון של הכלי, הרחבה והקול הפואטי של היצירות המתואמות, הצבע החם שזורח לכל אורכו.... לשדר לאופרה זו חותם של הוד, מין של מלכות ריבונית המובחן יותר מאשר בתוצרים הקודמים של המלחין הזה.[10]
באדן מציין כי "המבקרים מצאו הרבה מה להעריץ באופרה החדשה.... אדולף אדם הכריז כי Les vêpres המיר אותו לחובב המוזיקה של ורדי", [11] אך ורדי עצמו, במכתב מסוף יוני, מציין ששלושה סופרים איטלקים היו הביקורתיים ביותר". [12]
עם זאת, הצלחתו לא הייתה ממושכת. מכיוון שהגרסה המקורית מעולם לא נכנסה לרפרטואר המבוסס, ההופעות "צלעו"[5] עד שוורדי ניסה לסייע להחייאתה באופרה של פריז ב-6 ביולי 1863 על ידי תיקון חלק מהתפקידים של זמרים נבחרים. עם זאת, לאחר כמה הופעות, האופרה הורדה והוחלפה בגרסה הצרפתית של "הטרובדור". מלבד הופעה אחת בפריז ב-1863, "היא נעלמה כליל מהבמה הפריזאית"[13]
המאה ה-20 ואילך[עריכה]
לאחר תקופה ארוכה של הזנחה יחסית, האופרה בגרסתה הצרפתית המקורית החלה להופיע על הבמה באופן קבוע יותר במאה ה-21. הפקה הועלתה באופרה הבסטיליה בשנת 2003[14] והפקה משנת 2010 של האופרה ההולנדית. במאי 2011 הוצגו גרסאות צרפתיות ב־Grand Théâtre de Genève ובתיאטרו סן קרלו בנאפולי, ובפברואר 2013, להקת ABAO בבילבאו הציגה את האופרה.
הצגות אחרות כללו בימוי האופרה של פרנקפורט ב-2013[15] והאופרה הממלכתית של בוואריה ב-2018.[16]
העלאת הגרסה המלאה של בית האופרה המלכותי קובנט גארדן לראשונה בתולדותיה (מינוס הבלט) באוקטובר/נובמבר 2013 גררה מגוון תגובות ביקורתיות.[17] [18] [19]
הגרסה בשפה האיטלקית של ורדי[עריכה]
ליברית איטלקית הוכנה במהירות בפיקוחו של ורדי על ידי המשורר אטורה קאימי. המלחין היה מודע לכך שבאיטליה באותה תקופה, אי אפשר היה למקם את הסיפור בסיציליה, כפי שהוא מציין למוציא לאור שלו ג'וליו ריקורדי באפריל 1855: "אני אעשה... (אשנה) את הנושא כך שיהפוך אותו למקובל בתיאטראות איטלקיים."[20] בהתבסס על הצעותיו של סקרייב לשינוי המיקום "הצעתי לדוכס מאלבה פשוט לארוז את המזוודות שלו פעם נוספת ולעבור לליסבון" [21] היא הפכה לפורטוגל בשנת 1640 בעודה בשליטה ספרדית. לכן, הכותרת שונה לג'ובאנה דה גוזמן. בסך הכל, ורדי לא היה מרוצה מהתרגום, שבאדן רואה בו "אחד הגרועים שבוצעו אי פעם. [22] עם זאת, כמה שיפורים בוצעו כאשר האופרה חזרה לכותרת האיטלקית המתורגמת לאחר 1861.
לאחר 1861, בעידן שלאחר האיחוד, חזרה האופרה לכותרת האיטלקית המתורגמת, "I vespri siciliani"[13] ולעיתים היא מבוצעת תחת הכותרת הזו ובגרסה זו כיום.
תפקידים[עריכה]
.jpg)
| Role | Voice type | Premiere cast, 13 June 1855[23] Conductor: Narcisse Girard |
|---|---|---|
| Guy de Montfort, Governor of Sicily under Charles d'Anjou, King of Naples | baritone | Marc Bonnehée |
| Le Sire de Béthune, a French officer | bass | Théodore-Jean-Joseph Coulon |
| Le Comte de Vaudemont, a French officer | bass | Jacques-Alfred Guignot |
| Henri, a young Sicilian | tenor | Louis Guéymard |
| Jean Procida, a Sicilian doctor | bass | Louis-Henri Obin |
| La Duchesse Hélène, sister of Duke Frederick of Austria | soprano | Sophie Cruvelli |
| Ninette, her maid | contralto | Clarisse-Françoise Sannier |
| Daniéli, her servant | tenor | Jean-Jacques Boulo |
| Thibault, a French soldier | tenor | M. Aimes |
| Robert, a French soldier | baritone | Mécène Marié de l'Isle |
| Mainfroid, a Sicilian, adherent of Procida | tenor | Joseph Koenig |
| Personaggi | Interpreti
(versione francese, Parigi) |
Interpreti
(versione italiana, Parma) |
|---|---|---|
| Guy de Montfort | Marc Bonnehée | Francesco Cresci |
| Béthune | Théodore-Jean-Joseph Coulon | Guglielmo Giordani |
| Vaudemont | Jacques-Alfred Guignot | Angelo Corazzani |
| Henri | Louis Guéymard | Antonio Giuglini |
| Procida | Louis-Henri Obin | Giorgio Atry |
| Hélène | Sophie Crüwell | Caterina Goldberg Strossi |
| Ninette | Clarisse-Françoise Sannier | Teresa Lenci Marsili |
| Daniéli | Jean-Jacques Boulo | Carlo Salvatore Poggiali |
| Thibault | Aimes | Raffaele Giorgi |
| Robert | Mécène Marié de l'Isle | Raimondo Buffagni |
| Mainfroid | Joseph Koenig | Giovanni Battista Garulli |
| Costumi | Alfred Albert | Antonio Lanari |
| Coreografia | Lucien Petipa | Michele D'Amore |
| Concertatore | Giuseppe Verdi | Giovanni Rossi |
| Direttore d'orchestra | Narcisse Girard | Nicola De Giovanni |
תַקצִיר[עריכה]
- מקום: פאלרמו, איטליה
- זמן: 1282
לפני אירועי האופרה, נפצע פרוצ'ידה, פטריוט סיציליאני מוביל, על ידי חיילים צרפתים במהלך פלישתם לסיציליה, ונאלץ לגלות. מונפור, מנהיג הכוחות הצרפתיים, אנס אישה סיציליאנית שילדה מאוחר יותר בן, אנרי. מונפורט הפך למושל של סיציליה, ואילו האישה הסיציליאנית גידלה את בנה לשנוא אותו, מבלי לגלות להנרי שמונפורט הוא אביו.
מערכה 1[עריכה]
הכיכר המרכזית של פאלרמו
טיבו, רובר וחיילים צרפתים אחרים התאספו מול ארמון המושל כשהם מרימים כוסית למולדתם. הם נצפים על ידי הסיציליאנים המקומיים, שאינם מרוצים מהכיבוש.
הלן, המוחזקת כבת ערובה על ידי המושל הצרפתי, מונפור, נכנסת לבושה בבגדי אבל על אחיה, הדוכס פרדריק מאוסטריה, שהוצא להורג על ידי הצרפתים שנה לפני כן ומותו נותר ללא נקמה. שיכור משהו, רובר, חייל צרפתי בדרגה נמוכה, דורש ממנה לשיר והיא מסכימה. השיר שלה על תפילות ים ( Ô viens à nous, Dieu tutélaire!– "התפלל, הו אלוהים אדיר, הרגע בחיוך את השמיים והים כאחד") ותשובתו של אלוהים "תן לבוז לסכנות" מסתיימת בזעקה ( Courage!... du courage!) "אומץ" לסיציליאנים למרוד בכובשים. כשהמושל נכנס, הקהל נרגע. אנרי, שזה עתה שוחרר מהכלא, מבטיח להלן עד כמה הוא מתעב את המושל. כששמע זאת, מונפורט מצווה על הלן לעזוב ואז, לבד עם אנרי, מציע לו עמדה חזקה עם אנשיו כל עוד הוא מתרחק מהלן. הוא מסרב, ומיד עוקב אחרי הלן לתוך הארמון.
מערכה 2[עריכה]
ליד הים
פרוצ'ידה נוחת על החוף מסירת דייגים קטנה. ברור שהוא חוזר מהגלות והוא מביע את שמחתו על החזרה לארצו ולעיר מולדתו ( Et toi, Palerme – "הו את פאלרמו, הארץ הנערצת"). הוא מוקף במיינפרואיד ובני לוויה אחרים והוא מצווה על אנשיו להביא אליו את הלנה והנרי (Dans l'ombre et le silence– "בחושך ובדממה"). השלושה מתכננים מרד במהלך החגיגות הקרבות שיובילו לנישואים של קבוצת צעירים. לאחר שפרוצ'ידה עוזב, הלנה שואלת את אנרי איזה פרס הוא מחפש. נשבע שהוא ינקום את מות אחיה, הוא אינו מבקש אלא את אהבתה.
בת'ון מגיע עם הזמנה ממונפורט להשתתף בנשף. אנרי מסרב ונעצר ונגרר. בראשות רובר, מגיעה קבוצת חיילים צרפתים ופרוצ'ידה חוזר ורואה שמאוחר מדי להציל את אנרי, מאחר שהצעירים נכנסו לכיכר והחלו לרקוד. ככל שהריקוד הופך תוסס יותר, רובר מסמן לאנשיו, שתופסים רבות מהנשים הצעירות, וגוררים אותן החוצה למרות מחאותיהם של הצעירים הסיציליאנים. הצעירים המדוכדכים עדים לסירה חולפת מלאה באצילים צרפתים ובנשים סיציליאניות, כולן בדרך לנשף. פרוצ'ידה ואחרים מחליטים להשיג כניסה לנשף ולנקום.
מערכה 3[עריכה]
סצנה 1: הארמון של מונפור
מונפור קורא מאמר מהאישה שהוא חטף, שמגלה כי אנרי הוא בנו (Oui, je fus bien coupable et coupable par elle!– "כן, אני הייתי אשם, והיא האשימה אותי!"). בת'ון מספר לו שאנרי הובא בכוח, אבל מונפור מתנחם בעובדה שבנו קרוב ( Au sein de la puissance– "בתוך הכוח, בתוך ההוד, חלל עצום ונורא"). שני הגברים מתעמתים זה עם זה ואנרי קצת נבוך מהאופן שבו הוא מטופל. לבסוף, מונפור חושף את המכתב שכתבה אמו של אנרי. המום אך עדיין מתריס, אנרי מעליב את אביו המגיב בכעס כשהגבר הצעיר ממהר החוצה: "מילה קטלנית!, עלבון מוות! השמחה נעלמה..".
סצנה 2: נשף בארמון מונפור
כאשר מונפור נכנס, הוא נותן את האות להתחיל את הבלט. [24] בקהל, מחופשים, נמצאים הלן, אנרי ופרוצ'ידה. אנרי מופתע כשהשניים חושפים את עצמם והם מכריזים שמטרתם היא להציל את הצעיר. עם זאת, הוא מוטרד לשמוע שהם מתכוונים להרוג את מונפור. כשהאב מתקרב לבן, יש רמז של אזהרה. בעוד מתנקשים מתקרבים מתקרבים, אנרי מזנק מול אביו בדיוק כשהלן מתקרבת. הסיציליאנים נחרדים לראות שמגנים על אנרי. הלנה, פרוצ'ידה, דניאלי והסיציליאנים מקללים את אנרי כשהם נגררים משם, בעוד הוא רוצה לעקוב אחריהם, אך מונפור מרסן אותו.
מערכה 4[עריכה]
בית כלא
אנרי מגיע לשער הכלא ובהוראתו של מונפורט ממתין להתקבל. הוא שוקל את המצב בו נמצאים חבריו ( O jour de peine – יום של בכי, של צער עז!"). הלן מובאת החוצה ומתעמתת איתו. לבסוף, הוא מודה שמונפורט הוא אביו והיא מתחילה להיות מוכנה להזדהות ( Ami! le cœur d'Hélène... – "הנרי! אה, אתה מדבר אל לב שכבר מוכן לסלוח") לא רואה את אנרי, פרוסידה ניגשת אל הלנה וחושפת מכתב שאומר לו שהוא מחכה לחופש. אבל מונפורט מגיע ומצווה על כומר ועל הוצאתם להורג של האסירים בעוד פרוסידה נדהם לגלות את אמיתות מצבו של אנרי. אנרי מתחנן לרחמים על חבריו ומונפורט מעמת אותו עם דבר אחד: Dis: mon père! דיס – "תגיד רק לי, אמור "אבא שלי ...". אנרי לא אומר דבר כשהתליין מופיע ובני הזוג מובלים משם, ואחריו אנרי. מונפורט מתערב כדי למנוע ממנו להצטרף אליהם. כשהלן מובלת לעבר התליין, מונפורט נכנס ומכריז על חנינה לסיציליאנים. יתר על כן, הוא מסכים לנישואים של הלן והנרי ומודיע לקהל: "אני מוצא שוב בן!" יש שמחה כללית.
מערכה 5[עריכה]
_-_Archivio_Storico_Ricordi_ICON000132_-_Restoration.png)
הגנים של ארמון מונפורט
בעוד אבירים ועלמות מתאספים, הלנה מודה לכולם ( Merci, jeunes amies – "תודה, חברים אהובים"). אנרי מגיע, קורא את שמחתו ( La brise souffle au loin – "הרוח מרחפת מסביב"). הוא עוזב למצוא את אביו, אך פרוסידה מגיע, מכריז על תוכנית להערים על אויביו בטבח שלהם שיתרחש למרגלות המזבח לאחר שנאמרו הנדרים. היא נקרעת, על אחת כמה וכמה בעקבות שובו של אנרי, בין אהבתה לחובתה ( סוג קטלני! – "גורל קטלני! הו, סכסוך עז!"). לבסוף, היא לא יכולה ללכת רחוק יותר והיא אומרת להנרי שהם לא יכולים להתחתן. שני הגברים זועמים עליה על בגידתה לכאורה. ואז מונפורט מגיע, לוקח את ידיהם של בני הזוג, מצטרף אליהם ומכריז שהם נשואים כשהפעמונים מתחילים לצלצל. זהו האות לסיציליאנים למהר ולהטיל את עצמם על מונפור ועל הצרפתים.
מוּסִיקָה[עריכה]
בסיכום השפעת הליברית כ"מסגרת מוכשרת לאופרה של אפקטים, של מחזה והפתעה תיאטרלית, וורדי סיים בקבלתו ככזה", מציין המוזיקולוג ג'וליאן באדן שניים מהיבטיו הנראים ייחודיים וגלויים לעין. במוזיקה. ראשית, "הוא השתמש בו כבסיס לסגנון חדש, רחב יותר, מורכב יותר מבחינה קצבית של מנגינה. כאן המודל של מאיירביר היה חשוב ... שנית, הוא ניצל את ההזדמנות לפתור בעיה אשר חמק ממנו בעבודה דומה במקצת, La battaglia di Legnano ; כלומר של איחוד הרגשות הפרטיים והציבוריים של הדמויות הראשיות. ... מתגברים על הבעיה באמצעות שפה מוזיקלית מגוונת יותר." [25]
המוזיקולוג רוג'ר פרקר, שכתב בגרוב בשנת 1992, מציע נקודת מבט שונה במקצת בהסבר שאורכה וקנה המידה העצום של אופרה זו (כמו גם אחרים במסורת האופרה הגדולה) מוצאים את עצמם לעיתים רחוקות מביימים על ידי בתי אופרה מודרניים (מאז 1992 המצב הזה השתנה, ראה סעיף היסטוריית ביצועים למעלה). פרקר קובע "למעט יוצאים מן הכלל, המספרים הליריים העיקריים שלו חסרים את המיידיות המלודית של שלישיית האופרות האיטלקיות ( ריגולטו, Il trovatore ו- La traviata ) שקדמה לה מיד".[26] עם זאת, הוא כן ממשיך ואומר ש- Les vêpres "מסמן תפנית מכרעת מהשפה של האופרות האיטלקיות של התקופה הבינונית ומהופעתם של מאפיינים סגנוניים רבים שאנו מקשרים עם ורדי המאוחרת".[4]
קודה[עריכה]
לאור התסכולים שבהם נתקל ורדי בהכנת האופרה בת שנתיים ובמספר הביטויים של תסכולים אלה במכתבים לג'וזפינה סטרפוני (עימה ניהל מערכת יחסים שהחלה בערך ב-1847), הסופר אירווינג קולודין במאמרו הקלטת RCA, פוגעת בפתרון שסטרפוני סיפקה בעצמה:
בעמדתך לא הייתי קושר את עצמי בשום אופן להווה. אני צריך לחפש ליברית שאהבתי ולהגדיר אותו ללא כל מעורבות ובזמן שלי. [27] (נטות במקור).
קולודין מעיר: "זה היה, כמובן, העיקרון שעל פיו הונחה הקריירה המאוחרת של ורדי כשהייתה לו האדמה והתפקיד שהוא השתוקק לו והביטחון שהלך איתם ואישה חכמה". [28]
הקלטות[עריכה]
| שָׁנָה | שחקנים: הלנה, </br> אנרי, </br> מונפורט, </br> פרוצ'ידה |
מנצח, </br> בית אופרה ותזמורת |
תווית[14] |
|---|---|---|---|
| 1951 | מוד קוניץ </br> Helge Rosvaenge </br> היינריך שלוסנוס </br> אוטו פון רוהר |
קורט שרדר , </br> מקהלה ותזמורת התזמורת של הסיסר רונדפונק , </br> במאי הפזמון: אדמונד פון מיכנאי </br> (הקלטת רדיו מ-12 בפברואר 1951) |
דויטשה גרמופון </br> חתול: LPEM 19244/46 |
| 1969 | ג'קלין ברומאייר </br> ז'אן בונהום </br> נילסון טיילור </br> סטאפורד דין |
מריו רוסי </br> ( אשלי לורנס לבלט), </br> תזמורת הקונצרטים של ה-BBC , </br> מקהלת BBC |
תקליטור: אופרה ררה </br> חתול: ORCV303 |
| 2003 | נלי מיריציו, </br> מרצ'לו ג'ורדני , </br> אנתוני מייקלס-מור , </br> Ferruccio Furlanetto |
ג'יימס קונלון , </br> תזמורת ומקהלה של האופרה של פריז, </br> (נראה שההקלטה היא של ההופעה ב-27 ביוני באופרה בסטיליה ) |
תקליטור: אודיו שמימי, </br> חתול: CA 452 |
| 2010 | ברברה האומן </br> בורקהרד פריץ </br> אלחנדרו מרקו-בוהרמסטר </br> באלינט סאבו |
פאולו קריניאני , </br> התזמורת הפילהרמונית של הולנד ומקהלת האופרה של הולנד </br> (הועלה ב-23 וב-29 בספטמבר; בימוי של כריסטוף לוי ) |
Blu-ray, DVD: Opus Arte [29] </br> חתול: 1060D |
| 2013 | ליאנה הארוטוניאן </br> בריאן היימל </br> מייקל וול </br> ארווין שרוט |
אנטוניו פפאנו, </br> תזמורת ומקהלה של האופרה המלכותית </br> (הועלה באוקטובר; בימוי על ידי סטפן הריים ) |
Blu-ray, DVD: Opus Arte [30] |
הפניות[עריכה]
הערות מקורות מצוטטים
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ Backman, p. 6
- ↑ 2.0 2.1 Budden, p. 169
- ↑ Verdi to Scribe, 27 July 1852 in Budden, pp. 171–172
- ↑ 4.0 4.1 4.2 Parker, pp. 924–925
- ↑ 5.0 5.1 5.2 Everist, p. 12
- ↑ Budden, pp. 173–174
- ↑ Budden, pp. 170–171
- ↑ Verdi to Crosnier, in Kolodin, p. 7
- ↑ La Presse, quoted in Kolodin, p. 8
- ↑ Quoted in Kolodin, p. 8
- ↑ Budden, p. 187
- ↑ Verdi to Clara Maffei, in Budden, p. 187.
- ↑ 13.0 13.1 Budden, pp. 238–240
- ↑ 14.0 14.1 Recordings of the opera, operadis-opera-discography.org.uk]
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ Andrew Clements, "Les vêpres siciliennes – review", The Guardian (London), 18 October 2013
- ↑ Rupert Christiansen, "Les Vêpres Siciliennes, Royal Opera, Royal Opera House, review", The Daily Telegraph (London), 18 October 2013
- ↑ "Les vêpres siciliennes at ROH", 23 October 2013 on capricciomusic.blogspot.co.uk. Retrieved 11 December 2013
- ↑ Letter from Verdi to Ricordi, 29 April 1855, quoted in Budden, p. 238
- ↑ Scribe to unknown, quoted in Budden, p. 238
- ↑ "I now know what it means to translate and I feel sympathy for all bad translations that are around because it is impossible to make a good one", Verdi to Ricordi, 6 June 1865 in Budden, p.238
- ↑ List of singers taken from Budden, p. 168
- ↑ Willson 2013, p. 47, notes that Verdi was willing to comply with the traditions of Parisian Grand opera although "the precise position of [the] dance episodes was not stipulated", but the location favoured by the Opera's management and most composers was midway through the grand opera's long-haul journey, the second or third act (or both).
- ↑ Budden, p. 188
- ↑ Parker, p. 927
- ↑ Strepponi to Verdi, 17 January 1853, in Kolodin, p. 8.
- ↑ Kolodin, p. 8
- ↑ Netherlands Opera (2010): Opus Arte, Blu-ray (2011) שגיאת תסריט: היחידה "OCLC" אינה קיימת.; DVD (2011) שגיאת תסריט: היחידה "OCLC" אינה קיימת..
- ↑ Royal Opera (2013): Opus Arte, Blu-ray (2015) שגיאת תסריט: היחידה "OCLC" אינה קיימת.; DVD (2015) שגיאת תסריט: היחידה "OCLC" אינה קיימת..
לקריאה נוספת[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- Les vêpres siciliennes: Scores at the International Music Score Library Project
- Synopsis, libretto, giuseppeverdi.it (in Italian)
- Synopsis from Naxos Records
This article "Les vêpres siciliennes" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:Les vêpres siciliennes. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
