BART
תחבורה מהירה באזור המפרץ (באנגלית: Bay Area Rapid Transit BART) היא מערכת תחבורה מהירה המשרתת את אזור מפרץ סן פרנסיסקו בקליפורניה. BART משרת כ-50 תחנות לאורך שישה מסלולים המשתרעים על 131 מייל (211 ק"מ) של קווי מעבר מהירים, כולל קו שלוחה של 10 מייל (16 ק"מ) במזרח מחוז קונטרה קוסטה. BART היא מערכת התחבורה המהירה העשויה רכבות כבדות החמישית העמוסה ביותר בארצות הברית, ומופעלת על ידי רשות התחבורה של אזור המפרץ, שנוצרה בשנת 1957. המערכת הראשונית נפתחה בשלבים מ-1972 עד 1974. המערכת הוארכה לאחרונה ב-13 ביוני 2020, כאשר תחנות מילפיטאס ו-ברייסה/צפון סן חוזה נפתחו כחלק מהרחבת הרכבת אל עמק הסיליקון בשיתוף עם מחוז סנטה קלרה ורשות התחבורה של המפרץ.
המשתמש ברכבות דיזל מרובות יחידות דיזל ו-3.2 מייל (5.1 ק"מ) קו מעבר אוטומטי של מסלול הדרכה לנמל התעופה הבינלאומי של אוקלנד. עם ממוצע של 411,000 נוסעים בימי חול ו-118 מיליון נוסעים שנתיים בשנת הכספים 2019
תכנון[עריכה]
חלק משטח הכיסוי הנוכחי של מערכת התחבורה המהירה של אזור המפרץ שימש בעבר על ידי רכבת חשמלית ומערכת רכבות פרברית שנקראה מערכת המפתח. מערכת זו של תחילת המאה ה-20 הייתה עוברת באופן סדיר בגשר המפרץ, אך פורקה בשנת 1958, והוחלפה על ידי כביש מהיר. מחקר משנות החמישים של בעיות התנועה באזור המפרץ הגיע למסקנה שהפתרון המשתלם ביותר למצוקות התעבורה של אזור המפרץ יהיה יצירת מחוז מעבר המופקד על בנייה ותפעול של מערכת תחבורה מהירה חדשה ומהירה המקשרת בין הערים ובין הערים. מרווין א. לואיס, עורך דין משפטי בסן פרנסיסקו וחבר במועצת המפקחים של העיר עמד בראש תנועה עממית לקידום הרעיון של רשת תחבורה אזורית.
התכנון הפורמלי של BART החל בשנת 1957, עם הקמת רשות התחבורה של אזור המפרץ. הרשות מנתה תחילה חמישה חברים, שפעלו כמפקחים מטעם חמישה מחוזות בקליפורניה, וכל אחד מהם אחראי על קו רכבת: מחוז סנטה קלרה, מחוז אלמדה, מחוז קונטרה קוסטה (העיר והמחוז של סן פרנסיסקו), מחוז סן מטאו ומחוז מארין. מפקחי מחוז סנטה קלרה בחרו שלא להצטרף בשל חוסר שביעות רצונם מכך שקו חצי האי נעצר רק בפאלו אלטו בתחילה, וכי הוא הפריע לפיתוח הפרברים בסן חוזה, והעדיפו במקום זאת להתרכז בסלילת כבישים חדשים וכבישים מהירים. אף על פי שהמערכת התרחבה למחוז סנטה קלרה בשנת 2020, המחוז עדיין לא חבר ברשות התחבורה.
בשנת 1962, מפקחי מחוז סן מטאו הצביעו בעד עזיבת הרשות, ואמרו שהבוחרים שלהם ישלמו מיסים כדי לשאת בעיקר את תושבי מחוז סנטה קלרה. בסיס המס בכל המחוז נחלש בעקבות עזיבתו של סן מטאו, מה שאילץ את מחוז מארין לפרוש חודש לאחר מכן. למרות העובדה שמחוז מארין הצביע במקור בעד השתתפות ברמה של 88%, בסיס המס השולי שלו לא יכול היה לספוג כראוי את חלקו בעלות הצפויה של הרכבת. גורם חשוב נוסף בנסיגת מרין היה מחלוקת הנדסית על היתכנות של הפעלת רכבות על החלק התחתון של גשר שער הזהב. בשלושת המחוזות הנותרים (אלמדה, קונטרה קוסטה וסנטה קלרה) אישרו את התוכנית המציעה, קצה בפרמונט, ריצ'מונד, קונקורד ודאלי סיטי, ב-1962. בניית המערכת החלה ב-1964, וכללה מספר אתגרים הנדסיים מרכזיים, כולל חפירת מנהרות רכבת תחתית בסן פרנסיסקו, אוקלנד וברקלי; בניית מבנים אוויריים ברחבי אזור המפרץ, במיוחד במחוזות אלמדה וקונטרה קוסטה; מנהור דרך גבעות ברקלי על קו הקונקורד; והורדת מרכז המערכת, מנהרת הטרנסביי ("חוצה המפרץ") המחברת את אוקלנד וסן פרנסיסקו, לתוך תעלה שנחפרה בקרקעית מפרץ סן פרנסיסקו.
שנים מוקדמות ובעיות בקרה[עריכה]
שירות הנוסעים החל בספטמבר 1972, תחילה רק בין מקארתור לפרמונט. שאר המערכת נפתחה בשלבים, כאשר עד 1974 המערכת כולה נפתחה, כשהחל שירות המעבר דרך מנהרת הטרנסביי. מערכת ה-BART החדשה הוכתרה כצעד גדול קדימה בטכנולוגיית הרכבת התחתית, אם כי נשאלו שאלות בנוגע לבטיחות המערכת ולהוצאות העצומות הנדרשות לבניית הרשת. לאורך שנות ה-70 כמות הנוסעים נותרה הרבה מתחת למתוכנן, ופתיחת השירות הישיר מדילי סיטי לריצ'מונד ופרימונט התעכבה מספר שנים. נראה כי חלק מחששות הבטיחות היו מבוססים, כאשר המערכת חוותה מספר כשלים בבקרת הרכבת בשנים הראשונות של פעילותה. כבר ב-1969, בשלבי הבנייה, כמה ממהנדסי התוכנית זיהו בעיות בטיחות במערכת בקרת הרכבות האוטומטית. מועצת המנהלים הייתה זלזלה בדאגותיהם ופיטרה אותם כנקמה. פחות מחודש לאחר פתיחת המערכת, ב-2 באוקטובר 1972, כשל במערכת האוטומטית גרם לרכבת לברוח מקצה המסילה המוגבהת בתחנת טרמינל פרמונט ולהתרסק על הקרקע, בתאונה בה נפצעו ארבעה אנשים. תקרית זו הובילה לתכנון מקיף מחדש של בקרת הרכבת והביא גם לחקירות מרובות שנפתחו על ידי הסנאט של מדינת קליפורניה, נציבות השירותים הציבוריים של קליפורניה והמועצה הלאומית לבטיחות בתחבורה. שימועים של בית המחוקקים של המדינה ב-1974 בנוגע לניהול כושל פיננסי אילצו את המנהל הכללי להתפטר במאי 1974, וכל מועצת המנהלים הוחלפה באותה שנה, כאשר בית המחוקקים העביר חקיקה שהובילה לבחירת מועצת המנהלים החדשה ולסיום כהונת החברים הממונים.
הרחבות[עריכה]
עוד לפני פתיחת המערכת המתכננים העריכו כי יידרשו מספר הרחבות אפשריות. למעלה מעשרים שנה יעברו עד שההרחבות הראשונות למערכת BART הושלמו לקולמה ולפיטסבורג/ביי פוינט ב-1996. הרחבה לדבלין/פליזנטון ב-1997 הוסיפה קו חמישי למערכת בפעם הראשונה בתולדות BART. המערכת הורחבה לנמל התעופה הבינלאומי של סן פרנסיסקו בשנת 2003 ולנמל התעופה הבינלאומי של אוקלנד באמצעות קו שלוחה אוטומטי למעבר מסלול ב-2014. eBART, הרחבה המשתמשת במספר יחידות דיזל לאורך תשתית רכבת קונבנציונלית בין פיטסבורג לאנטיוכיה, נפתחה ב-26 במאי 2018. פרויקט ההרחבה הנוכחי המשמעותי ביותר של BART הוא הרחבת BART של עמק הסיליקון. השלב הראשון האריך את קו פרמונט בתחילת 2017, והשלב השני ל-Bryessa/North San José החל שירות ב-13 ביוני 2020. השלב השלישי לסנטה קלרה מותנה בהקצאת המימון החל מתאריך מאי 2020, אך מתוכנן להסתיים עד 2030.
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה
קישורים חיצוניים[עריכה]
- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
This article "BART" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:BART. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
