Adriaan Paulen
אדריאן "אדייה" פאולן (12 באוקטובר 1902 – 9 במאי 1985) היה ספורטאי ומנהיג ספורטיבי הולנדי. הוא התחרה באתלטיקה מ-1917 עד 1931 וכיהן כנשיא התאחדות האתלטיקה הבינלאומית (IAAF) מ-1976 עד 1981. במהלך מלחמת העולם השנייה, היה פאולן חלק מההתנגדות ההולנדית.
קריירה ספורטיבית[עריכה]
אדריאן פאולן השתתף בשלוש אולימפיאדות והשיג את הישגו הטוב ביותר באולימפיאדת אנטוורפן ב-1920, שם סיים במקום השביעי בריצת 800 מטר. ב-1924, הוא קבע שיא עולמי בריצת 500 מטר באצטדיון ביסלט באוסלו. בנוסף לקריירת האתלטיקה שלו, פאולן השתתף גם במרוצי מכוניות ואופנועים ושיחק כדורגל ברמה בינלאומית.
מלחמת העולם השנייה[עריכה]
במהלך הכיבוש הנאצי של הולנד, פאולן הצטרף לארגון נדרלנדסה אוניה ששאף לשיתוף פעולה עם הכובשים. מאוחר יותר, הוא סירב להסגיר לגרמנים רשימה של שובתים במכרות הפחם ונידון למוות, אך שוחרר לאחר מכן. ב-1944, הוא חצה את החזית והצטרף לכוחות הבריטיים במהלך מבצע מארקט גארדן. על תרומתו במלחמה, הוא קיבל את מדליית החופש האמריקאית והוכתר לאביר במסדר וילהלם הצבאי.
פעילות ספורטיבית[עריכה]
לאחר המלחמה, פאולן שיחק תפקיד מרכזי בשיקום ה-IAAF ב-1946. הוא כיהן כנשיא הוועד האתלטי ההולנדי (KNAU) מ-1946 עד 1964 וכמנהל הוועד האולימפי ההולנדי מ-1965 עד 1970. פאולן היה גם פקיד ב-IAAF וכיהן כנשיא הארגון מ-1976 עד 1981. בתקופת כהונתו, הוא הוביל את המאבק בסמים בספורט.
מות ומורשת[עריכה]
אדריאן פאולן נפטר במהלך ניתוח לשבירת ירך ב-1985. משחקי ה-FBK בהנגלו נקראו על שמו מ-1987 עד 2000.
