24איחוד10
האזור הכלכלי האירופי (אכ"א, באנגלית: EEA- European Economic Area) הוא חלק מתהליך האינטגרציה האירופית. התהליך הוא למעשה חלק ממאמציהן של מדינות אירופה מאז מלחמת העולם השנייה לחפש שיתוף פעולה כלכלי, מסחרי, מדיני וביטחוני הדוק. במרכז המאמצים עומדות ההתפתחויות שהחלו בשנות ה-50 עם ה-ECSC והובילו לאיחוד האירופי של היום. מאמצי אינטגרציה אחרים שהיו קשורים לכך חשובים גם הם, כגון אזור הסחר החופשי האירופי (EFTA) בשנות השישים, והאזור הכלכלי האירופי (EEA) בשלב מאוחר יותר בשנות ה-90 (Almlid, 2020).
האזור הכלכלי האירופי מאגד את 27 המדינות החברות באיחוד האירופי ואליהן מצטרפות שלוש ממדינות EFTA (איסלנד, ליכטנשטיין ונורווגיה). ההסכם מכסה את ארבע החירויות הנכללות בשוק האירופי האחיד- תנועה חופשית של סחורות, הון, שירותים ואנשים, בתוספת כללי תחרות וסיוע מדינתי ואזורים אופקיים הקשורים לארבע החירויות. מטרת הסכם EEA היא ליצור אזור כלכלי אירופי הומוגני. כל החקיקה הרלוונטית של האיחוד האירופי בתחום השוק האחיד משולבת בהסכם EEA כך שהיא חלה בכל האזור הכלכלי האירופי, ומבטיחה יישום אחיד של חוקים הנוגעים לשוק היחיד (Subcommittee V, 2013).
שווייץ הינה מדינה חברה בהסכם ה-EFTA אך לא חתומה על ה-EEA. על כן, בשפה היומיומית משתמשים במונח "מדינות EEA EFTA" על מנת להבהיר כי שווייץ איננה צד בהסכם האזור הכלכלי האירופי. הסכם EEA קובע כי כאשר מדינה הופכת לחברה באיחוד האירופי, היא תגיש בקשה גם להיות צד להסכם EEA (סעיף 128 EEA), ובכך להוביל להרחבת EEA. הסכם EEA נחתם בפורטו ב-2 במאי 1992 ונכנס לתוקף ב-1 בינואר 1994. ליכטנשטיין הצטרפה ב-1 במאי 1995 (Subcommittee V, 2013).
הסכם EEA קובע הכללת חקיקה של האיחוד האירופי בכל תחומי המדיניות של השוק היחיד. זה מכסה את ארבע החירויות (שצוינו לעיל), אך גם את המדיניות האופקית הבאה: הגנת הצרכן, דיני חברות, סביבה, מדיניות חברתית, סטטיסטיקה. בנוסף, הסכם EEA מספק שיתוף פעולה במספר קווי מדיניות כגון מחקר ופיתוח טכנולוגי, חינוך, הכשרה ונוער, תעסוקה, תיירות, תרבות, הגנה אזרחית, יזמות, יזמות ועסקים קטנים ובינוניים. הסכם EEA מבטיח שוויון זכויות וחובות בשוק היחיד לאזרחים ולמפעילים כלכליים באזור הכלכלי האירופי (Subcommittee V, 2013). אך ישנם כמה תחומים בהם הסכם EEA אינו מכסה את המדיניות של האיחוד האירופי. מדיניות חקלאות ודיג משותפת (אם כי הסכם EEA מכיל הוראות על סחר במוצרי חקלאות ודגים); איחוד המכס; מדיניות סחר משותפת; מדיניות חוץ וביטחון משותפת; צדק וענייני פנים (מדינות EEA EFTA הן חלק מאזור שנגן); מיסוי ישיר ועקיף; או איחוד כלכלי ומוניטרי (Subcommittee V, 2013).
הסכם הסחר החופשי (EFTA) וייסודו של הסכם האזור הכלכלי האירופי (EEA)[עריכה]
בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, בריטניה יזמה את הקמת איגוד הסחר החופשי האירופי (אפטא, EFTA). היוזמה הגיעה כתגובה לדחיית הרעיון של אזור סחר חופשי גדול שיכלול את הקהילה האירופית והמדינות המערב-אירופאיות שלא חברות בקהילה. בינואר 1960 הוקם אפטא על ידי שבע מדינות: בריטניה, דנמרק, נורווגיה, שוודיה, שווייץ, פורטוגל ואוסטריה. עם זאת, כבר ביולי 1961 הודיעה בריטניה על כוונתה להצטרף לקהילה הכלכלית האירופית, בעקבות האטה כלכלית וירידה בהיקף הסחר עם מדינות חבר העמים הבריטי (קאהן-ניסר ואחרים, 2016).
לאחר הצטרפות בריטניה, דנמרק ואירלנד לקהילה האירופית ב-1973, נחתמו הסכמי סחר חופשי בין הקהילה לכל אחת ממדינות אפטא הנותרות. הסכמים אלו הובילו לגידול משמעותי בהיקף הסחר בין הקהילה למדינות אפטא עד 1986. בהמשך, יוזמת "תהליך לוקסמבורג" ב-1984 הובילה להידוק שיתוף הפעולה בין הקהילה לאפטא. בסופו של דבר, חוסר שביעות הרצון של מדינות אפטא מתהליך זה הוביל להצעת האיחוד האירופי להקים את האזור הכלכלי האירופי (אכא) ב-1989, כפתרון ביניים בין חברות מלאה באיחוד לבין הסכמי הסחר הקיימים (קאהן-ניסר ואחרים, 2016).
ב-1986 חזר לתפקיד ראש ממשלת נורווגיה, לגרו הארלם ברונדטלנד ששאף לחפש שיתוף פעולה הדוק יותר עם הקהילה האירופית. יחד עם ממשלת שוודיה, הן פנו באופן לא רשמי לז'אק דלור, שהיה נשיא הנציבות האירופית. ברונדטלנד ודלור נפגשו מספר פעמים בסתיו 1988 ובחורף 1989, ויחד הם הגו את הרעיונות העיקריים של מה שיהיה לימים EEA. בנאום בפני הפרלמנט האירופי בינואר 1989, דלור תיאר "שותפות מובנית יותר עם קבלת החלטות משותפת ומוסדות מנהליים" בין שני הארגונים. ממשלות EFTA בירכו על היוזמה, אבל הם התקשו לפעול באופן מתואם (Almlid, 2020).
המשא ומתן על האזור הכלכלי האירופי היה תובעני. מדינות EFTA היו להוטות לקבל גישה לשוק האחיד מהשלמתו המתוכננת, ב-1 בינואר 1993, כדי למנוע אפליה זמנית בסחר. אבל האיחוד האירופי סירב. מדינות ה-EFTA היו צריכות לתת יותר, וקבלת הקהילה בעניינים הנוגעים לשוק הפנימי הייתה רק ההתחלה. דלור והאיחוד האירופי דחו מנגנון קבלת החלטות משותף, ולמעשה סירבו לתת ל-EFTA השפעה על קביעת המדיניות של ה-EC. ומכיוון שהאזור הכלכלי האירופי יהיה דינמי, כל הכללים והתקנות החדשים של האיחוד האירופי לשוק הפנימי ייושמו אוטומטית ללא משא ומתן חדש (Almlid, 2020).
ממשלת בריטניה ביקשה למלא תפקיד מועיל מול נורווגיה וחברות EFTA אחרות בתהליך EEA. עבור מדינות האיחוד האירופי הצפוניות כמו בריטניה ודנמרק, החברות החדשות, יוון, ספרד ופורטוגל, העבירו את מרכז הכובד בקהילה לכיוון דרום. זה היה הטיעון הבולט לצורך ביחסים הדוקים יותר של האיחוד האירופי עם EFTA הצפונית והעשירה משאר היבשת. על אף חשיבותה של בריטניה לאיחוד האירופי, המסר הבא היה חשוב אף יותר לאיחוד האירופי- בכדי להנות מפירות האיחוד, יש להעניק תמורה מספקת- הצטרפות מלאה לאיחוד (Almlid, 2020).
היבטים מוסדיים של האזור הכלכלי האירופי[עריכה]
הניהול של האזור הכלכלי האירופי משותף בין האיחוד האירופי למדינות EEA EFTA במבנה בן שני עמודים. החלטות מהותיות הנוגעות להסכם EEA ולהפעלתו הן יוזמה משותפת, ומתקבלות על ידי גופים משותפים של EEA שהוקמו על ידי הסכם EEA ומורכבים מנציגים הן מהצד של האיחוד האירופי והן ממדינות EEA EFTA. הניהול היומיומי של האזור הכלכלי האירופי מוטל על 30 המדינות (27 החברות באיחוד האירופי והשלוש הנוספות), האחראיות ליישום חקיקה חדשה ולשמירה על הזכויות והחובות שנקבעו בהסכם EEA. כדי להבטיח יישום ויישום אחיד של הכללים המשותפים. בכל מדינות EEA, קיימת מערכת של פיקוח ובקרה שיפוטית, שבמסגרתה מוסדות האיחוד האירופי אחראים למדינות החברות באיחוד האירופי ומוסדות EEA EFTA אחראים למדינות EEA EFTA. בנוסף, מזכירות EFTA בבריסל ממלאת תפקיד חשוב בתיאום וניהול האזור הכלכלי האירופי. (Subcommittee V, 2013).
המבנה הדו-עמודי[עריכה]
מדינות EEA EFTA לא העבירו סמכויות חקיקה לגופי EEA המשותפים והן גם אינן יכולות, מבחינה חוקתית, לקבל החלטות שהתקבלו על ידי מוסדות האיחוד האירופי ישירות. כדי להסדיר את המצב, הסכם EEA הקים גופי EEA EFTA על מנת להתאים את אלה בצד האיחוד האירופי. מוסדות EEA EFTA ומוסדות האיחוד האירופי מהווים את שני עמודי התווך, ואילו גופי EEA המשותפים ממוקמים ביניהם (Subcommittee V, 2013). המבנה בן שני עמודי התווך מכסה ראשית את הליך קבלת ההחלטות. בעמוד EEA EFTA כל ההחלטות מתקבלות בקונצנזוס, בניגוד לעמוד האיחוד האירופי שבו החלטות הקשורות לחקיקת EEA מתקבלות בדרך כלל ברוב קולות. שנית, המבנה כולל פיקוח ובקרה שיפוטית, וכמקבילות לנציבות האירופית ולבית הדין לצדק של האיחוד האירופי, רשות מעקב ובית משפט הוקמו על פי הסכם EEA כדי להבטיח את המעקב אחר היישום והיישום של חוקי EEA במדינות EEA EFTA (Subcommittee V, 2013).
הגופים המשותפים ל־EEA EFTA והאיחוד האירופי[עריכה]
מועצת EEA- -מועצת האזור הכלכלי האירופי (EEA) מהווה גוף מרכזי בניהול היחסים בין האיחוד האירופי ומדינות EEA EFTA. המועצה מתכנסת פעמיים בשנה ברמת שרים, כאשר מדינות EEA EFTA מיוצגות על ידי שרי החוץ או האינטרסים האירופיים שלהן, ואילו האיחוד האירופי מיוצג על ידי הנשיאות התורנית של מועצת האיחוד האירופי, שירות החוץ האירופי והנציבות האירופית. תפקידה העיקרי הוא לספק תנופה פוליטית לפיתוח הסכם EEA, תוך קיום דיאלוג פוליטי בנושאי מדיניות חוץ אקטואליים. המועצה מאמצת מסקנות המעריכות את התפקוד הכולל של שיתוף הפעולה באזור הכלכלי האירופי, בהתבסס על דו"ח התקדמות מהוועדה המשותפת של EEA והחלטות מהוועדה הפרלמנטרית המשותפת והוועדה המייעצת של EEA. נשיאות המועצה מתחלפת בכל קדנציה בין האיחוד האירופי לצד EEA EFTA, מה שמבטיח ייצוג מאוזן של האינטרסים של כל הצדדים (EEA Council, n.d.).
הוועדה המשותפת של EEA- הוועדה המשותפת של EEA אחראית לניהול הסכם EEA ונפגשת בדרך כלל שמונה פעמים בשנה. זהו פורום שבו מוחלפות דעות והחלטות מתקבלות בקונצנזוס לשלב חקיקה של האיחוד האירופי בהסכם EEA. הוועדה המשותפת של EEA מורכבת משגרירי מדינות EEA EFTA ונציגי המזכירות הכללית של הנציבות האירופית. נשיאות הוועדה מוחזקת במשך שישה חודשים לסירוגין על ידי האיחוד האירופי ומדינת EEA EFTA. קיימות ארבע ועדות משנה המסייעות לוועדה המשותפת לתנועה חופשית של סחורות; תנועה חופשית של הון ושירותים, כולל דיני חברות; תנועה חופשית של אנשים; ומדיניות אופקית. מומחים וקבוצות עבודה רבים מדווחים לוועדות משנה אלה. בכל פעם שפעולה משפטית רלוונטית לאזור הכלכלי האירופי מתוקנת או פעולה חדשה אומצה על ידי האיחוד האירופי, יש לבצע תיקון מקביל לנספח הרלוונטי להסכם EEA. זה חיוני כדי לשמור על עקרון ההומוגניות באזור הכלכלי האירופי. יש לתקן את ההסכם קרוב ככל האפשר לחקיקה שאומצה בצד האיחוד האירופי, במטרה לאפשר יישום בו-זמנית באיחוד האירופי ובמדינות EEA EFTA EEA Joint Committee, n.d.)).
הוועדה הפרלמנטרית המשותפת של EEA- הוועדה הפרלמנטרית המשותפת של EEA היא גוף מייעץ הכולל את חברי הפרלמנטים הלאומיים של מדינות EEA EFTA וחברי הפרלמנט האירופי (MEPs). היא אינה מעורבת ישירות בתהליך קבלת ההחלטות של ה-EEA, אך באמצעות דוחות והחלטות היא שואפת לפקח ולבחון את המדיניות וההחלטות הרלוונטיות של האיחוד האירופי שאומצו בוועדה המשותפת של ה-EEA. חברי הוועדה הפרלמנטרית המשותפת של EEA בוחנים את כל החקיקה של האיחוד האירופי החלה על האזור הכלכלי האירופי, ויש להם את הזכות להציג שאלות בעל פה ובכתב לנציגי מועצת EEA והוועדה המשותפת של EEA. בכל פגישה, חברי הוועדה של EEA מקיימים דיונים עם נציגי מועצת EEA, הוועדה המשותפת של EEA ורשות המעקב של EFTA. הוועדה הפרלמנטרית מביעה את דעותיה בצורה של דוחות או החלטות, ומאמצת החלטות במגוון רחב של נושאים הרלוונטיים להסכם EEA ולתפקוד השוק האחיד (EEA Joint Parliamentary Committee, n.d.).
הוועדה המייעצת של EEA- הוועדה המייעצת של האזור הכלכלי האירופי (EEA) מהווה גוף מייעץ חשוב המורכב באופן שווה מנציגים מהוועדה המייעצת של EFTA והוועדה הכלכלית והחברתית האירופית (EESC). תפקידה המרכזי הוא לחזק את הקשרים בין השותפים משני צדי ה-EEA, להגביר את המודעות להיבטים הכלכליים והחברתיים של האזור, ולספק תשומות לדיונים של גופים אחרים ב-EEA. הוועדה מורכבת מתשעה נציגים מכל צד, ומשקפת את ההרחבה של השוק היחיד של האיחוד האירופי לאיסלנד, נורווגיה וליכטנשטיין, תוך יצירת פלטפורמה לשיתוף פעולה מאורגן וסדיר בין השותפים החברתיים באזור הכלכלי האירופי המורחב. הוועדה המייעצת של EEA נפגשת אחת לשנה ומאמצת החלטות על תחומי עדיפות (EEA Consultative Committee, n.d.).
פורום EEA EFTA- פורום EEA EFTA הוקם על פי החלטת הוועדה המתמדת של מדינות EFTA כגוף לא רשמי לערב נציגים נבחרים מרשויות מקומיות ואזוריות בענייני EEA. הפורום עובד בשיתוף פעולה הדוק עם גופים אחרים של EEA EFTA ויצר קשרים עם ועדת האזורים של האיחוד האירופי, גוף מייעץ לאיחוד האירופי שהוקם בשנת 1994 מיד לאחר חתימת הסכם EEA. הפורום מונה 12 חברים, שישה מאיסלנד ושישה מנורווגיה. שווייץ משקיפה וליכטנשטיין החליטה שלא להשתתף בה לעת עתה (EEA EFTA Forum, n.d.).
הגופים המוסדיים בצד EEA EFTA[עריכה]
הוועדה המתמדת של מדינות EFTA (שגרירי איסלנד, ליכטנשטיין ונורווגיה, ומשקיפים משווייץ וסוכנות החלל האירופית) היא פורום שבו מדינות EEA EFTA מתייעצות זו עם זו ומגיעות לעמדה משותפת לפני שהן נפגשות עם האיחוד האירופי בוועדה המשותפת של EEA. לוועדה חמש ועדות משנה המורכבות מנציגי משרדי החוץ או משרד ראש הממשלה של מדינות EEA EFTA. תחת ועדות המשנה ישנן מספר קבוצות עבודה המורכבות ממומחים בתחומים שונים מהממשלים הלאומיים של מדינות EEA EFTA. הם אחראים לעיבוד כל החקיקה של האיחוד האירופי שתשולב בהסכם EEA (Subcommittee V, 2013).
רשות המעקב של EFTA (ESA) ,שבסיסה בבריסל, מבטיחה שמדינות EEA EFTA ימלאו את התחייבויותיהן במסגרת הסכם EEA. בנוסף למעקב כללי אחר ציות, ל־ESA יש סמכויות ביחס לתחרות, סיוע ממשלתי ורכש ציבורי, המשקפות את היכולות המורחבות של הנציבות האירופית בתחומים אלה בתוך האיחוד האירופי. הסכם EEA צופה שיתוף פעולה הדוק בין ESA לבין הנציבות האירופית (Subcommittee V, 2013).
בית הדין של EFTA, שבסיסו בלוקסמבורג, עוסק בתביעות הפרה שהוגשו נגד מדינת EEA EFTA בנוגע ליישום, יישום או פרשנות של חוקי EEA, נותן חוות דעת מייעצת לבתי משפט במדינות EEA EFTA על פרשנות כללי EEA, והוא מוסמך ליישוב סכסוכים בין שתי מדינות EEA או יותר. היא גם שומעת ערעורים על החלטות שהתקבלו על ידי ESA (Subcommittee V, 2013).
מנגנוני עיצוב החלטות של מדינות EEA EFTA[עריכה]
מדינות ה-EEA EFTA, למרות היותן הקרובות ביותר לאיחוד האירופי מבין המדינות שאינן חברות בו, אינן נהנות מגישה רשמית למוסדות קבלת ההחלטות של האיחוד כמו המועצה או הפרלמנט. עם זאת, הסכם ה-EEA מספק מנגנונים פרוצדורליים מתקדמים המאפשרים למדינות אלו להיות מעורבות בשלבי ההכנה של תהליך קבלת ההחלטות באיחוד. מנגנונים אלה כוללים גישה לקבוצות מומחים של הנציבות, ועדות קומיטולוגיה, ועדות תוכניות וועדות אחרות בתחומים ספציפיים, המאפשרות למדינות ה-EEA EFTA להשפיע על פיתוח מדיניות האיחוד האירופי (Jonsdottir, 2023).
בנוסף לוועדות הנציבות, מדינות ה-EEA EFTA נהנות ממספר נקודות גישה רשמיות נוספות למוסדות האיחוד האירופי. אלה כוללות גופים משותפים ברמות שונות, כגון הוועדה המשותפת של ה-EEA, המקבלת החלטות לשילוב פעולות חדשות של האיחוד בהסכם ה-EEA. כמו כן, מדינות אלו משתתפות במספר תוכניות וסוכנויות של האיחוד האירופי, לרבות השתתפות במועצות המנהלים של סוכנויות אלה. מחוץ למסגרות המוסדיות הרשמיות, מדינות ה-EEA EFTA מוזמנות לעיתים קרובות להשתתף בפגישות בלתי רשמיות של המועצה ונהנות מערוצים דיפלומטיים מגוונים, המאפשרים להן להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות (Jonsdottir, 2023).
מחקרים מצביעים על מידה משמעותית של מעורבות והשפעה של מדינות ה-EEA EFTA בתהליכי קבלת ההחלטות באיחוד האירופי. לפי מחקרו של קרלסן (Karlsen, 2020), 39% מהעמדות של מדינות אלו הושגו במלואן ו-18% הושגו באופן חלקי, עם רמת השפעה גבוהה במיוחד בנושאי אנרגיה וים. עם זאת, חשוב לציין כי מדינות ה-EEA EFTA לא האצילו סמכות חקיקה לאיחוד האירופי, וכל חוק חייב לקבל את אישורן הפה אחד לפני שילובו בהסכם ה-EEA. למרות היתרונות הכוללים של הסכם ה-EEA, האתגר המרכזי נותר הגירעון הדמוקרטי, המדגיש את חשיבות עיצוב ההחלטות בשלבים המוקדמים של הליך החקיקה (Jonsdottir, 2023).
השפעתן הניכרת של מדינות EEA EFTA על האיחוד האירופי[עריכה]
מקרה בוחן: COVID-19[עריכה]
יחסיו של האיחוד האירופי עם מדינות שלישיות משתנים במידה ניכרת, החל מרמות גבוהות של אינטגרציה ומיסוד ועד לקשרים רופפים בהרבה. איסלנד, ליכטנשטיין ונורווגיה (מדינות EEA EFTA) נמצאות בקצה הקודם של הספקטרום. מאז שהסכם האזור הכלכלי האירופי (EEA) נכנס לתוקף בשנת 1994, הם נהנים ממערכת יחסים קרובה ויציבה עם האיחוד האירופי. אחד התנאים של קשר הדוק זה הוא שחקיקה של האיחוד האירופי הנחשבת "רלוונטית לאזור הכלכלי האירופי" תשולב בהסכם EEA, תועתק ותיושם במדינות EEA EFTA. כתוצאה מכך, ביקורת תכופה על הסכם EEA היא כי מדינות EEA EFTA מחויבות לאמץ חקיקה של האיחוד האירופי ללא ייצוג במוסדות קבלת ההחלטות של האיחוד האירופי. אין זה אומר בהכרח שאין להן השפעה על תוכן המדיניות או החקיקה של האיחוד האירופי, אך עם 27 מדינות חברות ומספר גדל והולך של מדינות שלישיות המתחרות על תשומת הלב, ניתן להניח שהשפעתן אינה משמעותית יחסית (Jonsdottir, 2023).
משבר COVID-19 מספק דוגמאות חשובות לפיהן מדינות EEA EFTA ראו צורך להשפיע על תוכן כללי האיחוד האירופי. שלוש המדינות לא הוחרגו מההגבלות של האיחוד האירופי על יצוא ציוד מגן אישי (PPE) ולאחר מכן על יצוא חיסונים נגד קורונה, והן ביקשו להפוך החלטות אלה בטענה שהן שותפות מלאות בשוק הפנימי – כלומר לא מדינות שלישיות. על כן, החלטות האיחוד האירופי שלא להחריג את מדינות EEA EFTA מההגבלות על יצוא PPE ולאחר מכן על ייצוא חיסונים היו שנויות במחלוקת על ידי מדינות EEA EFTA על בסיס מעמדן המיוחד כמשתתפות בשוק הפנימי (Jonsdottir, 2023).
עם זאת, משבר הקורונה הוכיח את יכולתן של מדינות EEA EFTA להשפיע על מדיניות האיחוד האירופי. במקרה הראשון, כאשר האיחוד האירופי הטיל הגבלות על יצוא ציוד מגן אישי (PPE), מדינות EEA EFTA הצליחו להשיג פטור מההגבלות תוך חמישה ימים בלבד מפרסום התקנה המקורית. ראוי לציין כי ההצלחה הושגה בעיקר באמצעות קשרים בלתי רשמיים בדרג גבוה, ללא שימוש נרחב בערוצים הרשמיים של EEA. מקרה זה מדגים את החשיבות של היחסים הקרובים והבלתי פורמליים שמדינות EEA EFTA מקיימות עם האיחוד האירופי, יתרון שאינו קיים למדינות אחרות שאינן חברות באיחוד.
המקרה השני, הנוגע להגבלות על יצוא חיסונים נגד COVID-19, היה מורכב יותר וארך כשישה שבועות עד שהגיעו לפתרון. בניגוד למקרה ה-PPE, כאן נעשה שימוש נרחב בערוצים רשמיים של EEA, כולל דיונים בוועדה המשותפת של EEA ובוועדה הפרלמנטרית המשותפת של EEA. מדינות EEA EFTA טענו שההגבלות מהוות הפרה של סעיף 12 להסכם EEA, המונע הגבלות כמותיות על יצוא בין הצדדים המתקשרים. בנוסף לערוצים הרשמיים, נעשה שימוש גם בקשרים דיפלומטיים ישירים, כולל תקשורת ברמה הגבוהה ביותר עם נשיאת הנציבות האירופית. מקרים אלו ממחישים את היכולת הייחודית של מדינות EEA EFTA לשלב בין ערוצים רשמיים ובלתי רשמיים כדי להשיג את מטרותיהן, יכולת שאינה קיימת למדינות אחרות שאינן חברות באיחוד האירופי.
בריטניה לאחר הברקזיט והאזור הכלכלי האירופי[עריכה]
לאחר השלמת הברקזיט בשנת 2020, נשקלות בממלכה המאוחדת מספר אפשרויות על מנת לשתף פעולה עם האיחוד האירופי. הצטרפות בריטניה לאזור הכלכלי האירופי מציעה מספר יתרונות משמעותיים, ובראשם גישה בלתי מוגבלת לשוק האיחוד האירופי היחיד ושמירה על ארבע החירויות הבסיסיות: תנועה חופשית של סחורות, שירותים, הון ואנשים. עם זאת, יתרונות אלה באים במחיר של מספר חסרונות משמעותיים. בריטניה תידרש לכבד את כל כללי האיחוד האירופי, כולל רגולציה, ולהיות כפופה לסמכות השיפוט של בית המשפט האירופי לצדק. בנוסף, היא תצטרך להמשיך לתרום לתקציב האיחוד האירופי, אך ללא זכות הצבעה בקבלת ההחלטות באיחוד. מצב זה יוצר דילמה מורכבת עבור בריטניה, שכן הוא מנוגד למטרות המוצהרות של הברקזיט, ובפרט לשאיפה להשיב את השליטה המלאה על מדיניות ההגירה ולהשתחרר מסמכות השיפוט של מוסדות האיחוד האירופי (Bongardt & Torres, 2017).
הכדאיות של הצטרפות בריטניה ל-EEA מוטלת בספק, שכן היא מנוגדת למטרות המוצהרות של הברקזיט. תחילה, בריטניה שואפת להחזיר שליטה מלאה על ההגירה, מה שאינו מתיישב עם עקרון התנועה החופשית של אנשים. יתר על כן, בריטניה מעוניינת להשתחרר מסמכות השיפוט של ה-ECJ, דבר שאינו אפשרי במסגרת ה-EEA. ולסיום, הרצון לעצמאות בחתימה על הסכמי סחר עם מדינות שלישיות אינו עולה בקנה אחד עם חברות באיחוד המכס של האיחוד האירופי.
בונגארדט וטורס (Bongardt & Torres, 2017) טוענים כי ניסיונות בריטניה להשיג "ברקזיט רך" או הסכם בהתאמה אישית מהווים למעשה ניסיון "לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה", כלומר ליהנות מיתרונות החברות באיחוד מבלי לשאת במחויבויות הנלוות. זאת גישה שאינה מקובלת על האיחוד האירופי, שכן היא פוגעת בעקרונות הבסיסיים של האיחוד ובאינטרסים של המדינות החברות האחרות.
לכן, למרות היתרונות הכלכליים הפוטנציאליים של הצטרפות ל-EEA, נראה כי אפשרות זו אינה כדאית לבריטניה מבחינה פוליטית, שכן היא מנוגדת למטרות העיקריות של הברקזיט: השבת הריבונות הלאומית ושליטה בהגירה. יתרה מזאת, הצטרפות ל-EEA עלולה להיתפס כניסיון לעקוף את החלטת הברקזיט, מה שעלול לעורר התנגדות פוליטית פנימית בבריטניה. ובהתאמה לטיעונים אלו, עד לרגעי כתיבת עבודה זו, בריטניה איננה חלק מהסכם האזור הכלכלי האירופי.
הערות שוליים[עריכה]
קאהן-ניסר, ש., שרביט, ד., הרמן, ל., לופטין, א., נחמני, ע., גלפרין, י., צימרמן-חמד, מ., & בורלא, ר. (2016). האיחוד האירופי : היסטוריה, מוסדות ומדיניות. האוניברסיטה הפתוחה. Almlid, G. K. (2020). The Establishment of the EEA and the European Union, 1984–1994. In Britain and Norway in Europe Since 1945 (pp. 157–183). Springer International Publishing. https://doi.org/10.1007/978-3-030-61473-7_7 Bongardt, A., Torres, F. (2017). A Qualitative Change in the Process of European Integration. In: da Costa Cabral, N., Renato Gonçalves, J., Cunha Rodrigues, N. (eds) After Brexit: consequences for the European Union (pp. 101-127). Palgrave Macmillan, Cham. https://doi.org/10.1007/978-3-319-66670-9_6 EEA Council. (n.d.). EFTA. https://www.efta.int/eea-relations-eu/eea-institutions two-pillar-structure/eea-council EEA Joint Committee. (n.d.). EFTA. https://www.efta.int/eea-relations-eu/eea-institutions-two-pillar-structure/eea-joint-committee EEA Joint Parliamentary Committee. (n.d.). EFTA. https://www.efta.int/about-efta/advisory-bodies/parliamentary-committee/eea-joint-parliamentary-committee EEA Consultative Committee. (n.d.). EFTA. https://www.efta.int/about-efta/advisory-bodies/consultative-committee/eea-consultative-committee EEA EFTA Forum. (n.d.). EFTA. https://www.efta.int/about-efta/advisory-bodies/eea-efta-forum Jonsdottir, J. (2023). The European Economic Area: Decision-Shaping during the COVID-19 Pandemic. Journal of Common Market Studies, 61(6), 1547–1562. https://doi.org/10.1111/jcms.13407 Subcommittee V. (July 1st, 2013). Q&A about the EEA agreement. EFTA. https://www.efta.int/eea-relations-eu/qa-about-eea-agreement#1
This article "24איחוד10" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:24איחוד10. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
