תרנגול כפרות

תַּרְנְגוֹל כַּפָּרוֹת
	בַּסְּתָו תָּמִיד בִּסְתָו - בְּשֶׁקֶט וּדְמָמָה/; יוֹצְאִים זִכְרוֹנוֹתַי עַל גַּב עָנָן קָטַן; וְהֵם שָׁטִים לָהֶם מֵעַל הָאֲדָמָה/; כְּדֵי לְהִתְבַּשֵּׂם מִכֹּל נוֹפֵי הַזְּמַן.; ; וּכְמוֹ תָּמִיד בִּסְתָו אֲנִי נִפְרַד בַּצַּעַר/; מֵקַיִץ שֶׁעַכְשָׁו רוֹאִים אֶת קְצֵה סוֹפוֹ; וּבֵין עָלִים צְמֵאִים אֲנִי עוֹמֵד כְּמוֹ נַעַר/; מַמְתִּין בְּסַקְרָנוּת לַחֹרֶף שֶׁיָּבוֹא.; ; אֲנִי זוֹכֵר תַּרְנְגוֹל כַּפָּרוֹת; צִפּוֹר קְטַנָּה עַל גַּג/; מַלְאָכִים מְטַיְּלִים עַל קִירוֹת; מַפָּה לְבָנָה בְּכָל חַג;; ; בַּסְּתָו תָּמִיד בַּסְּתָו - חוֹזְרִים אֵלַי קוֹלוֹת/; שֶׁעִם הַזְּמַן חָלְפוּ אָבְדוּ כְּבָר וְאֵינָם; וְהֵם נוֹשְׂאִים אִתָּם זְמִירוֹת חַג וּתְפִלּוֹת/; וְהֵם נוֹשְׂאִים אִתָּם עוֹלָם שֶׁנֶּעֱלַם.; ; אֲבָל עָמֹק בַּלֵּב נַפְשִׁי תָּמִיד חוֹזֶרֶת/; אֶל דּוּכָנִים שֶׁל שׁוּק וּמַמְתְּקֵּי סֻכָּר; רוֹמַנְסוֹתּ רְחוֹקוֹת שְׁאֵרִיּוֹת מָסֹרֶת/; וְעַרְמוֹנִים שֶׁל אֵשׁ בְּטַעַם חֹרֶף קַר.; ; אֲנִי זוֹכֵר תַּרְנְגוֹל כַּפָּרוֹת/; צִפּוֹר קְטַנָּה עַל גַּג; מַלְאָכִים מְטַיְּלִים עַל קִירוֹת/; מַפָּה לְבָנָה בְּכָל חַג;; ; בַּסְּתָו תָּמִיד בַּסְּתָו - אָבִי חוֹזֵר בְּשֶׁקֶט/; מֵאֶרֶץ הַדְּמָמָה כֻּלּוֹ מֵאִיר פָּנִים; וְהוּא מַבִּיט אֵלַי וְנִשְׁמָתוֹ שׁוֹתֶקֶת/; וְשׁוּב עוֹשֶׂה דַּרְכּוֹ אֶל קֵץ כָּל הַיָּמִים.; ; עָנָן כַּחוֹל הַלֵּב וְרוּחַ בּוֹ נוֹשֶׁבֶת/; מִכָּל עָלֶה צָמֵא קוֹרְאִים אֵלַי רוּחוֹת; אֲנִי רוֹאֶה אַחִים וּמִשְׁפָּחָה אוֹהֶבֶת/; וְעִיר יַלְדוּת קְטַנָּה כֻּלָּהּ שַׂק אֲנָחוֹת.; ; אֲנִי זוֹכֵר תַּרְנְגוֹל כַּפָּרוֹת/; צִפּוֹר קְטַנָּה עַל גַּג; מַלְאָכִים מְטַיְּלִים עַל קִירוֹת/; מַפָּה לְבָנָה בְּכָל חַג;

שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.

תרנגול כפרות בלדה ליום כיפור מאת הזמר הישראלי יוסי בנאי, שהוקלט זמן קצר לפני מותו במאי 2006 והפך ללהיט מיד אחר פטירתו.

השיר נקרא 'תרנגול כפרות'. יוסי בנאי כתב את המילים ומיכה שטרית הלחין.

השיר נכתב בהשראת הבדיחה ההומוריסטית היהודית המספרת: שנורר אחד דפק על דלתו של הגביר הקמצן והלה לא פתח את הדלת. לאחר שניסה שוב ושוב, החל השנורר צועק: "אני לא יולדת, אני לא יולדת". הגביר מבועת כולו פתח את הדלת ושאל אותו לפשר זעקתו. נענה לו השנורר והסביר: יש שני סוגי התייחסות לשנוררים. האחד, מארח אותו יפה ומתעניין בשלומו, מכבדו במאכל ומשתה אך לא נותן לו ממתת ידו. על יחס כזה נאמר: "כפרה על הכסף", לפחות קיבלתי יחס הולם. השני נותן גם נותן כסף, אבל מסלק אותו מביתו בבושת פנים. עליו נאמר: "כפרה על היחס", לפחות קיבלתי כסף כדת וכדין. אבל אתה שכלל לא פתחת את הדלת אילצתני להיזקק לשתי הכפרות גם יחד, מה שלא מצינו אלא ביולדת (שנוהגים לעשות לה ולעוברה שתי כפרות).

ביאורו התורני של הפיוט[עריכה]

השיר בא לומר שנעשה כפרות בתרנגול כפרות תרנגול לבן ויצא ממנו דמים אדומים בגדר "אזיל סומקא ואתא חיורא" (=הולך האדום ונשאר הלבן) שכך המנהג שבעל חי יקבל את הבושה ולא בני אדם וחווה הנכבדים יצירי כפיו של האל למרות מגרעותיו וחסרונותיו של הנברא, כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, ואז נחסוך את הבושה שלא נהייה אנחנו אזיל סומקא ואתא חיורא, כמו כפרת הכסף שהוא בצבע לבן במקור ונקרא גם דמים ואנו נותנים פדיון כפרות הכסף לצדקה וילכו הדמים האדומים לעניים והם לא יבושו בחסרון כיסם ואנו לא ניבוש מחטאותינו ואזלת ידינו מידה כנגד מידה, כי כסף הוא לשון בושה כי צבע הכסף לבן וכשמביישים אדם פניו מלבינים כצבע הכסף, ובארמית לבייש נקרא להכסיף כמו שאמרו בתלמוד הבבלי, איכסיף רבא, ומקורו מהפסוק, כי "נכסוף נכספת" אל בית אביך. על כן מבקשים שהכפרה תהיה בתרנגול שצבעו לבן שהוא יקבל את הבושה ואנו את נפשנו נפדה, וכן מפה לבנה בכל חג - למרות שמקדשים בגביע עם יין אדום כי בשעת הקידוש כתוב שמתכפרים כל העונות מאותו טעם כי היין מברכים ושותים אותו והולך האדום ונשאר הלבן, כך הפדיון חוסך את הבושה ואז אנחנו כל בית ישראל והגוים ובני הניכר הנלווים לנו בזכותינו, יקויים בנו על ידי הפדיון צעקת וזעקת ושאגת נביא הנחמות ישעיה מעומק לבבו, כה אמר השם לבית יעקב אשר פדה את אברהם - כי עבד אצל לבן הארמי תמורת צער דמי אחיו האדמוני שביקש הלעיטני נא מן האדום האדום הזה (ותמורת כבשים לבנים השווים דמים ותמורת בתו רחל שעל פי רוב רחלות לבנות כמו שהעידה תורה שאמר לו לבן ועבדתני חינם?הגידה לי מה משכורתך!) לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחוורו - כי הוא אשר פדה את אברהם - מהבושה שבנו ישמעאל ונכדו עשו נשאו נשים כנעניות ויעקב אבינו נכד אברהם אבינו מיטתו שלימה שלא נשא אשה אלא מבית לבן ובתואל משפחתו כבקשת אמו רבקה אימנו, ולמרות שנשא שני אחיות שזו בושה כמו שכתוב בתורה שהנושא אחות חסד הוא ופירשו המפרשים-בושה, מכל מקום הואיל ויעקב הנכד הציל את אברהם הסבא מן הבושה מידה כנגד מידה היא שלא יתבייש יעקב הנכד ולא יחוורו פניו^[1].