תסביך המדונה-פרוצה
תסביך המדונה-פרוצה הוא מונח בספרות הפסיכואנליטית שנכתב על ידי זיגמונד פרויד. תסביך המדונה-פרוצה מתייחס לחוסר היכולת לשמור על עוררות מינית בתוך מערכת יחסים מחייבת ואוהבת[1]. גברים עם מורכבות זו חושקים בפרטנרית מינית שניתן להשפיל אותה (הפרוצה), בעוד שהם מרגישים שאינם יכולים לחשוק מינית באופן כזה בבת זוג מכובדת (המדונה)[2]. דוגמה לכך ניתן לראות בדבריו של השחקן ארמי האמר, בראיון שביצע לפלייבוי: "...אתה מתחתן והחשק המיני שלך משתנה. ואני מתכוון לזה בקטע טוב- זה לא כאילו אני סובל מזה, אבל אתה לא באמת יכול למשוך לאשתך בשיער. זה מגיע לנקודה שבה אתה אומר 'אני מכבד אותך יותר מידי בשביל לעשות את הדברים האלה שאני רוצה לעשות'".
ישנם הסברים שונים להיווצרות התסביך, ביניהם תפיסות לא שוויוניות המושרשות בחברה, פחד מנשים וממיניותן, החפצה של נשים ועוד.
התסביך לפי פרויד[עריכה]
בספרות הפסיכואנליטית, תסביך מדונה-פרוצה, הנקרא גם תסביך מדונה-פילגש, הוא חוסר היכולת לשמור על עוררות מינית בתוך מערכת יחסים מחייבת ואוהבת[1]. תסביך זה זוהה לראשונה על ידי זיגמונד פרויד, תחת הכותרת 'אימפוטנציה נפשית'[3]. נטען כי תסביך פסיכולוגי זה מתפתח אצל גברים שרואים בנשים כמדונות קדושות או כפרוצות מושפלות. כך, שבפועל גברים עם מורכבות זו חושקים בפרטנרית מינית שניתן להשפיל אותה (הפרוצה), בעוד שהם מרגישים שאינם יכולים לחשוק מינית באופן כזה בבת זוג מכובדת (המדונה)[2].
פרויד טען שתסביך מדונה-פרוצה נגרם מפיצול בין רגשות החיבה והאהבה לבין המיניות בתשוקה הגברית. החרדה האדיפלית, וכתוצאה ממנה – חרדת הסירוס, אוסרת על מיניות שמכוונת כלפי האם ודמויות דומות לה, ולכן נוצרת היצמדות מינית לנשים חושניות. האם מייצגת את המדונה (האישה המכובדת) אליה ניתן להרגיש חיבה ואהבה, לעומת הנשים הזנותיות (האישה הפחותה במעמדה) איתן ניתן לאפשר למיניות להשתחרר[4]. במילים אחרות, על מנת למזער את החרדות האדיפלית והסירוס, הגבר מחלק נשים לשתי קבוצות: נשים שהוא יכול להעריץ, לעומת נשים שהוא מוצא מושכות מבחינה מינית. בעוד שהגבר אוהב נשים בקטגוריה הראשונה, הוא מתעב ומפחית מערכה של הקבוצה השנייה[5].
פרויד הציע הסבר נוסף להיווצרות תסביך המדונה-פרוצה, לפיו התסביך מבוסס על שנאתו העיקרית של הגבר לנשים, ולא על החרדה האדיפלית וחרדת הסירוס. ייתכן כי שנאה זו התעוררה עקב תחושת תסכול בלתי נסבל אצל הילד או שנפגע מאימו הנרקיסיסטית (המרוכזת בעצמה). לפי הסבר זה, בבגרותו יבקש הנער שהפך לגבר לנקום את ההתעללות הזו מצד אימו באמצעות התקפות מלאות שנאה וכעס על נשים המדמות את אימו[5].
רקע היסטורי[עריכה]
בתנ"ך ובברית החדשה
לתסביך שורשים בתאולוגיה של הדת היהודית והנוצרית, המציגה את האישה באחד משני האופנים- כ"פרוצה" מטבעה או כ"מדונה" מטבעה. תפיסה זו צמחה מתוך שתי הדרכים העיקריות בהן נשים השפיעו על גברים - מצד אחד נשים יצרו בתוכן ילדים, מה שהיה טוב ונחוץ למען המשכיות המשפחה והשושלת. מצד שני, נשים עוררו בגברים תשוקה אשר נתנה להן כוח על הגברים. במילים אחרות, נשים היו שונות מאוד מגברים ואחזו בכוחות אשר הפכו אותן גם לחשובות מאוד וגם למסוכנות מאוד במציאות בה השליטה היא פטריארכלית. בכדי לספק לעצמם יותר שליטה על מיניותה של האישה, החברה הפטריארכלית עשתה שימוש ברדוקציה ותיוג של מיניות האישה לכדי אותן שתי קטגוריות - פרוצה/מדונה. במצב זה, ה"מדונה", נתונה לחסדיו של הגבר וכן זקוקה להגנתו וחסותו עליה, בעוד הפרוצה נתונה ל"עונשיו". ניתן לראות מצב זה בספר בראשית בתנ"ך ובברית החדשה, בו נקבע שהאישה הראשונה, חווה, נוצרה מצלע של אדם, מצב הפוך לחלוטין מן המציאות בה הנשים הן אלה המוציאות מגופן את הגברים והנשים גם יחד. יתרה מכך, האישה נוצרה בכדי להיות ל"עזר כנגדו", משמע, היא נוצרה עבורו, ללא קיום עם תכלית עצמאית משל עצמה. לכן, המסר בסיפור הבריאה הוא שעל אישה טובה להיות כנועה ונאמנה לגבר תוך שהיא נתונה למרותו וחסדיו. גם רות במגילת רות, אומרת "לאן שהוא לא ילך, אלך איתו", בסיפור שמלמד אותנו כי נאמנות וכניעות מול בעלה מקנה לה כבוד והגנה[6].
מנגד, האישה השטנית בתנ"ך היא זו המשתמשת במרמה ובמיניותה כדי להערים על הגבר, בדיוק כמו שדלילה הערימה על שמשון הגיבור בכך שגנבה ממנו את שיערו אשר היה מקור הכוח שלו. גם חווה, בכך שהמרתה את פיו של אדם ואכלה את התפוח מעץ הדעת מתוארת כאישה שטנית, שאשמה, בגלל מרדנותה, בגירוש מגן עדן. אלוהים מעניש את חווה על מרדנותה בכך שתלד ילדים בכאב. כאב זה יוקל רק אם תמשיך ללדת ילדים לבעלה ותהיה כנועה לו[6]. פרשנות אחרת לענישתה של חווה היא שבגדה בנאמנות לפאלוס של אדם לטובת פאלוס אחר, שהוא הנחש. בכך חווה שוברת את תדמיתה כמדונה, והופכת לפרוצה - ועליה להיענש[7].
כחלק מהפיצול, השם לילית מופיע לראשונה בספר ישעיהו כחלק מרשימת היצורים העתידים לשכון בהריסות אדום. במיתוס הבבלי לילית מתוארת כשדה אוכלת תינוקות, ובתלמוד היא מתוארת כבעלת שיער ארוך וכנפיים. במדרשים היא מתוארת כדמות ארוטית המסוכנת הן לגברים הנמצאים לבדם והן לתינוקות. הזוהר טוען שעד חוה, אדם נהג לקיים יחסי מין עם לילית אשר ברחה לים כשהתחיל לקיים יחסי מין עם חוה. בהמשך, לפי הזוהר, בשביל להישמר מלילית, על אדם לחשוב על אלוהים בעת שהוא שוכב עם אשתו, ולומר פסוקים הקוראים ללילית לברוח. למעשה, בריחתה של לילית מסמלת את תחילת הפיצול בין המיניות האסורה לבין המיניות המותרת[8].
חווה ולילית
בספר בן סירא מצוי הטקסט הארוך ביותר במיתולוגיה היהודית בנוגע ללילית, בו מתואר כיצד לילית נבראה מהאדמה כמו אדם. בהמשך מתואר כי לילית ואדם רבו מפני שהיא דרשה להיות מעליו בשעה שקיימו יחסי מין, ואדם סירב בכעס, לכן היא ברחה. מסופר כי אדם סיפר על כך לאלוהים שמיד שלח מלאכים להחזירה אך כשמצאו אותה בים היא סירבה לשוב משום שהבינה שיעודה הוא לא להיות אשתו של אדם אלא להרוג את הצאצאים שלו עד גיל 8 ימים ומכיוון שהיא שכבה עם “השד הגדול” (ניתן לפרשו כשטן) ולכן אינה יכולה לחזור לאדם. סיפור זה מציג את לילית האישה הראשונה, כשווה לאדם בכך ששניהם נוצרו מתוך האדמה וגם מכיוון שהיא מעוניינת בשליטה ביחסי המין ולא בכניעה. לצד השוויון, מודגשות מרדנותה ובוגדנותה בניסיונה למרוד בכניעות המינית, בבריחתה, בסירובה להיות אשתו של אדם ובעובדה שקיימה יחסי מין עם השד הגדול. כל אלה, בנוסף לתיאורה של לילית כרוצחת ילדים, היא מוצגת כאנטי-תזה לחווה ה"אם הגדולה"[8].
התסביך לפי חז"ל, רמב"ם ורש"י
תסביך הקדושה והקדשה מתאר את תסביך המדונה-פרוצה שזוהה והוגדר לראשונה בידי פרויד, במונחים מהיהדות שאומצו מאוחר יותר גם בנצרות. מנקודת מבט של קדושה וקדשה ביהדות, "קדשה" היא כל אישה שמפקירה את גופה, בין אם תמורת כסף ("פרוצה") או בחינם. הרמב"ם טען שקדשה היא כל אישה שמקיימת יחסי מין מחוץ לנישואין ובכך מחללת את קדושתם. לפי רש"י, המילה קדשה מתארת גם מצב בו גבר מקיים יחסים מין עם אישה ללא נישואין, משמע, הפסוק מחייב את כל בני ישראל באותה מידה של צניעות הנדרשת מבנות ישראל, ובשמירה על מידת הצניעות[9]. התסביך נחווה על ידי גברים שחווים אימפוטנציה ביחסי מין עם נשותיהם ואהובותיהם, משום שהם רואים באישה כקדושה מוחלטת, אשר אסור להם לגעת בה ולחלל את כבודה. מנגד, את הנשים אליהן הם כן נמשכים הם תופסים כקדשה, פרוצה, שכל מהותה היא מיניותה והיא אינה ראויה לנישואים. גברים אלו מחלקים את הנשים בחייהם לשני מחנות אלו והם יכולים לאהוב רק את הקדושות, המזכירות את אימהותיהם איתן הם מפחדים לשכב, בה בעת שהם יכולים להימשך רק לקדשות[8].
כל אלו ביטויים לחשש הפטריארכלי העמוק מכך שלנשים יש מטבען את הפוטנציאל להרס הגברים בשל יכולתן לעשות מניפולציות על גברים בעזרת המיניות שלהן, בהיותן נחותות מהגברים מבחינה ערכית, פיזית ואינטלקטואלית. בשל המעמד החשוב שיש לדתות הללו עד היום במרבית החברות והתרבויות, תפיסה זו של נשים ממשיכה לקבל מקום באופנים שונים, גם כיום[6].
בתולדות האומנות (רנסאנס)
יצירת המופת של טיציאן - הציור "אהבה קדושה וחולפת" מתחילת המאה ה-16, נועד לחגוג ולהלל את מוסד הנישואין. במבט ראשוני, מתוארות בציור שתי יפהפיות ישובות על שפת מעיין, הדומות זו לזו ומתחרות על מבטו של המתבונן בציור. האחת לבושה בשמלה לבנה מפוארת והשנייה נינוחה בעירום קלאסי וביניהן מלאך קופידון שמנמן. לציור היו פרשנויות רבות לאורך השנים, כשאחת מהן היא התייחסות ביקורתית אל הדואליות שבין "הפרוצה" ל"קדושה". ביקורת זו מתמקדת בכך שהאישה הלבושה נראית ככלה או כקורטיזונה (פרוצת צמרת), בעוד האישה העירומה נראית ממבט ראשון כאלגוריה לאהבה בוטה או גסה, אך למעשה הערכות מהמאה ה-20 מבחינות בקטורת על ידה ובכנסייה שמעבר לה, המהווים סימנים של קדושה בנצרות[10][11].
בתקופה הוויקטוריאנית
קריאה ביקורתית של הספר דרקולה, מאת הסופר בראם סטוקר, בראי המגדר, התמקדה במיניות הגבר בתקופה הוויקטוריאנית וחרדותיו סביב עלייתן של ה"אישה החדשה" ושל נזילות המגדר והתשוקה. האישה המפלצתית בסיפור מוצגת בהתאם לדואליות שבין ה"פרוצה" וה"מדונה" בכך שהיא משפיעה בעוצמתה על הגברים בסיפור ומערערת על היציבות בשל אופייה המרדני המסרב להתאים לאחת משתי הקטגוריות הללו. הספר משקף את יחס הגברים והחברה כלפי נשים בתקופה הוויקטוריאנית[12].
דוגמה נוספת ניתן למצוא בדמותו של דוריאן גריי, גיבור ספרו של אוסקר ויילד "תמונתו של דוריאן גריי". גריי משתעמם מאשתו ומייחל לחיות שוב חיי נעורים ונהנתנות, ובכך מבטא את התפיסה המפצלת לפיה האישה אליה אתה נישא לא יכולה לספק את הפנטזיות, החלומות והתשוקות שלך[12].
בתרבות[עריכה]
בקולנוע ועל המסך[עריכה]
אלפרד היצ'קוק[עריכה]
ברבים מסרטיו, אלפרד היצ'קוק מתייחס לתסביך המדונה-פרוצה בהצגתו את הדמויות הנשיות בסרט כ"כלבות בתולות" שלא מוכנות לקיים יחסי מין עם אף אחד, כולל הדמות הראשית בסרט, או כ"כלבות זונות", שמקיימות יחסי מין עם כל אחד מלבד הגיבור בסרט. בשני המקרים, האישה היא דמות שנואה - הבתולה מפתה אותך ומשאירה אותך "בלי כלום", והפרוצה "נותנת" כל הזמן, לכן לא מספקת את חווית הייחודיות והנאמנות. שני סוגי הנשים מעוררות בגבר "רעב מיני" אך לא מספקות את הצורך הנוירוטי בפרטנרית מינית בתולה. לכן, ברמה מסוימת, מגיעה לשתיהן ענישה. ב"ורטיגו" (1958), למשל, קים נובאק מציגה שתי נשים שהגיבור אינו יכול ליישבן: "מדונה" בעלת הסגולה, הבלונדינית, המתוחכמת והמודחקת מינית, ולעומתה ה"אישה שנפלה" בעלת השיער הכהה, הרווקה והחושנית[13].
מרטין סקורסזה[עריכה]
הסרטים של מרטין סקורסזה, Taxi Driver ו-Raging Bull, מציגים כל אחד בתורו גיבור אובססיבי מינית, המגולם בשניהם על ידי רוברט דה נירו, שחווה את תסביך המדונה-פרוצה דרך הקשרים שהוא מפתח עם הדמויות הנשיות בסרטים. סקורסזה בראיון עמו מספר כי דרך דמותו של דה נירו בסרט Taxi Driver, הוא נתן ביטוי לתסביך המדונה-פרוצה. לדבריו, מחנכים גברים להעריץ נשים, מבלי לדעת כיצד לגשת אליהן כאל בנות אדם בהקשר של מיניות. לכן בחר להביא שתי דמויות - אחת אלילה בלונדינית תכולת עיניים והשנייה נערה בת 12 שעובדת בזנות, אותה הוא מנסה להציל, אך גם היא בלתי מושגת עבורו, מעין קדושה מעונה[14].
"Mad Man"[עריכה]
בסוף העונה השלישית בסדרה Mad Man מופיעה סצנה בה הגברים מחלקים את הנשים בסדרה לשני מחנות- מחנה של אלו המנסות להידמות למרילין מונרו ומחנה של אלו המנסות להדמות לג’קי קנדי. הראשונה מייצגת את האישה שכל מהותה היא מין ומיניות והשנייה מייצגת את הרעייה והאמא המושלמת. כך הסדרה מייצגת לנו את התפיסה הגברית הברורה לפיה נשים בוחרות להזדהות ולייצג את עצמן כאחת מן השתיים- ה"פרוצה" או ה"מדונה". ג’קלין קנדי סימלה משפחה, אצילות, אחריות ומחויבות בעוד מרילין מונרו סמלה מין, תהילה, נעורים וקלות דעת. המשותף לשתיהן היה היופי והאופנתיות שלהן. בתקופתן, החפצת נשים הייתה מקובלת ונפוצה ולכן הן לא התבלטו בזכות כישוריהן ומקצועיותן בתחומן אלא היופי שלהן, שיחד עם הצלחתן לשווק אותו לציבור האמריקאי הפך אותן למודל לחיקוי עבור נשות ארה”ב אשר בהתחקותן אחריהן התפצלו לשני המחנות[8].
קים קרדשיאן ואיישה קארי[עריכה]
דוגמאות עדכניות יותר להתמודדות עם תסביך המדונה-פרוצה בתרבות הפופולרית אפשר לזהות בקים קרדשיאן ואיישה קארי. קים קרדשיאן בחרה לפרסם לכבוד יום האישה הבינלאומי, סלפי של עצמה בעירום וכתבה על כך "אני מועצמת על ידי המיניות שלי, אני מועצמת מכך שאני מרגישה בנוח בתוך העור שלי, אני מועצמת מלהראות לעולם את המגרעות שלי מבלי לפחד ממה שיש לאנשים לומר עליי" והוסיפה "אני מקווה שבאמצעות הפלטפורמה הזו שניתנה לי, אני מעודדת את אותה העצמה אצל נשים ובנות בכל רחבי העולם". מנגד, איישה קארי, אשתו של שחקן ה NBA MVP סטפן קארי, צייצה בטוויטר "כולם היום בקטע של לא ללבוש כמעט כלום, אה? לא הקטע שלי. אני אוהבת לשמור על הדברים הטובים מכוסים ועטופים בשביל האחד והיחיד שבאמת חשוב". בכך הפכה במהרה ל"מלכת הצניעות בממלכת הסלבס" וצברה אהדה בקרב גברים רבים ברשת אשר הכריזו עליה שהיא ה"אישה האידיאלית" שיודעת איך להתייחס לבעלה כראוי. גם כאן ניתן לראות כיצד השיפוט הערכי של נשים שונות מתבסס על המידה שבה הן מציגות את המיניות שלהן ומהמידה שבה הן מבטאות נאמנות ומחויבות לגבר איתו הן חיות. על אף האווירה שנוצרה סביב פרסומים אלו, קים קרדשיאן ואיישה קארי לא התבטאו אחת נגד השנייה. עם זאת, בהיותן דמויות ציבוריות, התבטאויותיהן עוברות השטחה לכדי סמלים והן משמשות את המהלך המפצל בין שני סוגי נשים - זו הפרוצה וזו המדונה[15].
ארמי האמר[עריכה]
בשנת 2013 התראיין השחקן ארמי האמר למגזין "פלייבוי" בו סיפר כי בעברו היה מאהב דומיננטי, אך הדחף המיני שלו רוסן מאז שהתחתן. הוא סיפר "אני אוהב את כל העניין של לאחוז בצוואר ולתפוס בשיער וכל זה, אבל אז אתה מתחתן והחשק המיני שלך משתנה. ואני מתכוון לזה בקטע טוב - זה לא כאילו אני סובל מזה, אבל אתה לא באמת יכול למשוך לאשתך בשיער. זה מגיע לנקודה שבה אתה אומר 'אני מכבד אותך יותר מידי בשביל לעשות את הדברים האלה שאני רוצה לעשות". דבריו משקפים תפיסה שקיימת גם כיום בקרב גברים רבים החווים את תסביך המדונה-פרוצה[16]. בספטמבר 2022 עלתה בערוץ דיסקברי+ סדרה תיעודית בה נחשפות נשים איתן ניהל ארמי האמר רומנים במהלך נישואיו, ובהן פגע מינית[17][18][19].
במוזיקה כיום[עריכה]
הזמרת מדונה[עריכה]
הזמרת מדונה שיחקה עם שתי הזהויות, במיוחד בשלבים מוקדמים בקריירה שלה. מדונה עצמה הכריזה: "תמיד אהבתי לשחק חתול ועכבר עם הסטריאוטיפים המקובלים. עטיפת האלבום שלי Like a Virgin (כמו בתולה) היא דוגמה קלאסית. "אנשים תהו מי אני מעמידה פנים שאני - מריה הבתולה או הפרוצה? אלה היו שתי תמונות קיצוניות של נשים שהכרתי בצורה חיה, וזכרתי מילדות, ורציתי לשחק איתן. רציתי לראות אם אוכל למזג אותן יחד, את מריה הבתולה ואת הפרוצה כאחת וכולן. התמונה הייתה הצהרה של עצמאות: אם את רוצה להיות בתולה, את מוזמנת. אבל אם את רוצה להיות פרוצה, זכותך המזוינת להיות כזו"[20].
מוזיקת היפ הופ[עריכה]
מוזיקת ההיפ הופ נולדה בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 מתוך התנגדות למערכת ששללה מאפרו-אמריקנים זכויות אזרח בסיסיות. למרבה האירוניה, גברים אפרו-אמריקנים השתמשו בהיפ הופ כדי להתבטא נגד העוולות החברתיות שנגרמו להם ולרומם את מעמדם, זאת תוך יצירת סביבה מסוכנת ושונאת נשים, ובכך לתייג נשים כנחותות[21]. רוב הבעיות של נשים בהיפ הופ קשורות לתיאור המתמשך של ההיפ הופ כז'אנר גברי, כאשר ראפרים גברים סקסיסטיים מוקפים ב"גופות" מתנדנדות חסרות שם ופנים בסרטון אחר סרטון. החפצה זו מפחיתה ממעמדן של נשים בחברה בכלל, ובהיפ הופ הן הפכו לסחורות מושפלות שערכן היחיד הוא המיניות שלהן[22].
פעמים רבות בעולם ההיפ הופ נשים מקבלות יחס לא הוגן; זהו עולם של גברים. כאשר בוחנים את האופן שבו נשים מיוצגות בהיפ הופ, מוצגת וריאציה של תסביך המדונה-פרוצה, המכונה דיכוטומיה "סיסטה-הו" (sista'-ho) או "ילדה טובה-ילדה רעה". בתוך תרבות ההיפ הופ, נשים נוטות להיות מיוצגות כסיסטה, אישה הכנועה לגבר שלה ובעלת מודעות חברתית, מוסריות ומצפון. זאת לעומת ה-הו, ילדה רעה אירוטית, המנוצלת מינית בקלות, ורוצה שהגבר יהיה "מחוספס" איתה ויתייחס אליה ללא כבוד. תסביך המדונה-פרוצה, או הדיכוטומיה סיסטה-הו, משמשות כלים להגדרת נשים ולמצב כל אחת בקבוצה המתאימה לה. הדיכוטומיה הזו יוצרת סדר פטריארכלי על חשבון נשים ויכולותיהן ליצור זהויות משלהן. במילים אחרות, דיכוטומיה זו מייצרת קטגוריות בלעדיות שמעצבות את הדרך שבה גברים רואים ומתייחסים אל נשים[21].
הקשר חברתי[עריכה]
יש תהליך בחברה בו אמונות חברתיות מסוימות משתמרות ומשתחזרות על־ידי פעולות שאנשים עושים, בחירות לגבי שימוש במשאבים חברתיים וקידום תפיסות שונות. האמונות בדרך־כלל מנותקות מבעלי אינטרסים ספציפיים, כך שקשה לדייק את הנקודה בזמן שבה הן נוצרו והן מעורפלות מידי מכדי שיהיה אפשר להציע רעיון חדש במקומן או לפעול למען שינוי שלהן. לרוב, אמונות אלו כוללות היררכיה או יחסי כוח, כמו תסביך המדונה-פרוצה, שמייצר יחסי כוח בין נשים לגברים. כאמור, התסביך, שכרוך מאוד לתאוריית התסריט המיני, ממשיך להגדיר התנהגויות מיניות של נשים כ"נכונות" וכ"לא נכונות", מול הדחפים המיניים העזים של הגברים בכל שחזור שלו. אמונה זו מחזקת את המעמד הבלעדי של הגבר כמכונן המיניות ובעל האנרגיה המינית, והוא זה שקובע האם האישה שעומדת מולו ראויה לאהבה וכבוד או למשיכה וזלזול[23].
הסתכלות ביקורתית על התסביך[עריכה]
התיאוריה הפמיניסטית טוענת שתסביך המדונה-פרוצה מחזק את הפטריארכיה דרך שתי אמונות המשתלבות אחת בשנייה: השקפה מקוטבת שמחלקת נשים לשתי קטגוריות קבועות ונוקשות שלא ניתן לעבור ביניהן, והאמונה שלנשים בכל קטגוריה תכונות ייחודיות שנובעות מהמהות שלהן, למשל, נשים מיניות הן במהותן מיניות והן בעלות תכונות שליליות, לעומת נשים צנועות שבמהותן הן צנועות ובעלות תכונות חיוביות. כך, התסביך משעתק ומקבע את התסריט המיני ואת תפקידי המגדר הלא שוויוניים, באופן שמגביל ביטוי עצמי וחופש מיני על־ידי הגדרת הזהות המינית של אישה ספציפית כמתאימה רק לאחת משתי הקטגוריות. המסרים התרבותיים מופנמים על־ידי פרטים שהם חלק מתרבות, כמו תסביך המדונה-פרוצה, וקובעים את הבחירות וההתנהגויות המיניות. למשל, האמונה של נשים כי הן צריכות להיראות צנועות ולא להתנהג בצורה מינית יתר על המידה כדי שיוכלו להיות במערכת יחסים. נשים כאלה חוששות ממוניטין של מופקרת, ולכן לרוב חוות בושה ביחס לתשוקה המינית שלהן[24].
מחקרים בישראל[עריכה]
מחקרים שונים מראים כי ישנה התאמה גבוהה בין תפיסה מקוטבת של נשים (כצנועות או כמופקרות) לבין אידאולוגיות המחזקות הבדלים בין גברים לנשים, מחפיצות נשים ומגבילות את מיניותן. באופן ספציפי, מחקר שנערך על גברים ישראלים המחזיקים בתסביך המדונה-פרוצה, מצא גם שהם מצדיקים את המערכת המגדרית ההיררכית ובעלי דעות סקסיסטיות כלפי נשים. בנוסף, אותם גברים דיווחו כי הם מרגישים שאינם מרוצים מהיחסים הרומנטיים שלהם, ולכן מחפשים פחות תמיכה רגשית מבנות הזוג שלהם[24]. במחקר אחר שהשווה את התפיסה המקוטבת בין גברים ונשים מישראל, מארצות־הברית ומגרמניה הראה שגם נשים הראו תמיכה מסוימת בהשלכות התסביך עליהן. במילים אחרות, הנשים הן שחקניות פעילות בהנצחת התפיסה המקוטבת עליהן ובהנצחת הפטריארכיה. עם זאת, חלק מהנשים במדגם לא תמכו בהשקפה המקוטבת – הן לא ראו סתירה בין היותן מיניות לבין היותן רעיות או אימהות טובות. ההשערה של החוקרים היא שאותן נשים ראו עצמן באופן מורכב, שלם ועצמאי שרק חלק מזהותן מתקשר לקבוצה הנשית, אבל לא הגדירו את עצמן לפי הקבוצה הנשית בלבד. כלומר, הן יכלו לראות במרכיב המיניות ובמרכיב האימהות חלקים שיכולים להתקיים במקביל באישיותן, ולא אחד על חשבון השני[25].
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ 1.0 1.1 Kaplan, H. S. (1988). Intimacy disorders and sexual panic states. Journal of Sex & Marital Therapy, 14(1), 3-12.
- ↑ 2.0 2.1 Hartmann, U. (2009). Sigmund Freud and his impact on our understanding of male sexual dysfunction. The journal of sexual medicine, 6(8), 2332-2339
- ↑ Bernstein, W. M. (2018). A basic theory of neuropsychoanalysis. Routledge. pp. 160
- ↑ Welldon, E. V. (2018). Mother, madonna, whore: The idealization and denigration of motherhood. Routledge
- ↑ 5.0 5.1 Tuch, R. (2010). Murder on the mind: Tyranical power and other points along the perverse spectrum. The International Journal of Psychoanalysis, 91(1), 141-162
- ↑ 6.0 6.1 6.2 Feinman, C. (1994). Women in the criminal justice system. ABC-CLIO.
- ↑ בוקובזה, ג'. 2017. "גברים בסקס". הדרמה של הגבריות החדשה. הוצאת מודן.
- ↑ 8.0 8.1 8.2 8.3 קונפליקט הקדושה והקדשה: חוה ולילית כארכיטיפים / רוני בר (2016)
- ↑ אורן, ת. (2007). קשיים ביצירת אינטימיות אצל גברים מנקודת מבט של קדושה וקדשה. פסיכולוגיה עברית
- ↑ Brown, B. L. (2008). "Picturing the Perfect Marriage: The Equilibrium of Sense and Sensibility in Titian's Sacred and Profane Love". In Bayer, Andrea (ed.). Art and Love in Renaissance Italy. Metropolitan Museum of Art. pp. 239–242.
- ↑ Jaffé, D., ed. (2003). Titian. London: The National Gallery Company/Yale. p. 94. שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ISBN 1-857099036
- ↑ 12.0 12.1 Sales, M. J. (2021). The Psychopathology of the Victorian Man: A Psychoanalytic Study of Masculinity in Late-Victorian Gothic Fiction. Georgetown University
- ↑ Gay, V. P. (2001). Joy and the objects of psychoanalysis: Literature, belief, and neurosis. Suny Press
- ↑ TAXI DRIVER - Commentary by Martin Scorsese & Paul Schrader, 18 minutes in, archived from the original on 2021-12-21, retrieved 2021-05-11
- ↑ Zimmerman. (2016). Kim Kardashian, Ayesha Curry, and the Toxic Madonna-Whore Complex: The Internet loves reducing women to whore-slut binaries. But remember, trolls: Needlessly pitting women against each other won’t change the fact that you are going to die alone. The Daily Beast.
- ↑ Nolan. (2021). The Madonna-whore complex is still alive in straight men, as I know all too well from dating apps
- ↑ IMDb - House of Hammer
- ↑ Time - Everything to Know About the Explosive Armie Hammer Docuseries 'House of Hammer'
- ↑ Discovery+ - House of Hammer
- ↑ Voller, D. (1999). Madonna: the style book. Omnibus Press.
- ↑ 21.0 21.1 Easterling, M. H. (2016). UNITY Addressing Misogyny and Transcending the Sista-Ho Dichotomy in Hip Hop Culture. Brigham Young University.
- ↑ Pough, G. D., Raimist, R., Richardson, E. B., & Durham, A. S. (Eds.). (2007). Home girls make some noise: Hip-hop feminism anthology. Parker Publishing, LLC.
- ↑ Conrad, B. K. (2006). Neo-institutionalism, social movements, and the cultural reproduction of a mentalité: Promise keepers reconstruct the Madonna/whore complex. The Sociological Quarterly, 47(2), 305-331.
- ↑ 24.0 24.1 Bareket, O., Kahalon, R., Shnabel, N., & Glick, P. (2018). The Madonna-Whore Dichotomy: Men who perceive women's nurturance and sexuality as mutually exclusive endorse patriarchy and show lower relationship satisfaction. Sex Roles, 79(9), 519-532
- ↑ Kahalon, R., Bareket, O., Vial, A. C., Sassenhagen, N., Becker, J. C., & Shnabel, N. (2019). The Madonna-whore dichotomy is associated with patriarchy endorsement: Evidence from Israel, the United States, and Germany. Psychology of Women Quarterly, 43(3), 348-367.
קטגוריה:אלימות נגד נשים קטגוריה:תסביכים קטגוריה:מגדר
This article "תסביך המדונה-פרוצה" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:תסביך המדונה-פרוצה. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
