שימוש בעינויים החל משנת 1948
עינויים, גרימת כאב פיזי או פסיכולוגי לאדם לצורך הוצאת מידע או הודאה, או כעונש שלא כדין , אסור על פי החוק הבינלאומי ואינה חוקית ברוב המדינות. למרות זאת, מדינות רבות עדיין משמשות בעינויים.
נושא מאמר זה הוא השימוש בעינויים מאז אימוץ ההצהרה האוניברסלית על זכויות האדם מ- 1948 (UDHR), שאסרה זאת.
עינויים בחברה המודרנית[עריכה]
טֶכנוֹלוֹגִיָה[עריכה]
שיתוף פעולה בין מדינות[עריכה]
מקרים אחרונים של עינויים במדינות נבחרות[עריכה]
אפגניסטן[עריכה]
אלבניה[עריכה]
אלג'יריה[עריכה]
אנגולה[עריכה]
ארגנטינה[עריכה]
בחריין[עריכה]
בְּרָזִיל[עריכה]
צ'ילה[עריכה]
סין[עריכה]
קובה[עריכה]
מזרח גרמניה[עריכה]
צָרְפַת[עריכה]
גואטמלה[עריכה]
הוֹדוּ[עריכה]
איראן[עריכה]
עִירַאק[עריכה]
ישראל[עריכה]
לאחר בדיקת הטענות לעינויים, קבע בית המשפט העליון בשנת 1999 כי כל העינויים - אפילו לחץ פיזי מתון - אינם חוקיים. החלטה זו זכתה לשבחים מצד ארגוני זכויות אדם. למרות רפורמה זו בחוק, אמנסטי אינטרנשיונל המשיכה להביע דאגה בנוגע ליחס לעינויים, ונותרה מודאגת מהצעדים שנקטה ישראל לחיסול העינויים. אמנסטי אינטרנשיונל הצהירה בשנת 2002: קטגוריה:עינויים קטגוריה:אלימות
This article "שימוש בעינויים החל משנת 1948" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:שימוש בעינויים החל משנת 1948. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
- ↑ תבנית:"'Rendition' and secret detention: A global system of human rights violations", Amnesty International, January 1, 2006