שואת יהודי אלבניה
שואת יהודי אלבניה הייתה שואת היהודים שחיו באלבניה הגדולה במהלך מלחמת העולם השנייה, תחילה תחת שלטון איטליה הפשיסטית ולאחר כניעתה תחת שלטון גרמניה הנאצית.
הנוכחות היהודית בממלכת אלבניה אחרי מלחמת העולם הראשונה וגם לפניה, הייתה דלה מאוד. זוגו הראשון, מלך אלבניה הזמין את היהודים לבוא לארצו ולפתח אותה ובהתאם לכך הקל מאוד בתנאי קבלת ויזה ואפילו דרכון אלבני עבור היהודים. אלבניה, שהייתה ארץ חקלאית בעיקרה, לא משכה את היהודים העירוניים בעיקרם, אך חלק מהפליטים מיהדות גרמניה וארצות אחרות בהן נרדפו יהודים הגיעו לאלבניה כתחנה בדרכם לאמריקה, דרום אפריקה או ארץ ישראל. אחד היהודים שהפיקו תועלת מכך היה אלברט איינשטיין, שהגיע לאלבניה ב-1935 ולאחר שהות של שלושה ימים בלבד קיבל דרכון אלבני והמשיך איתו את דרכו לארצות הברית[1].
באיטיות ובהדרגה גדלה האוכלוסייה היהודית של אלבניה מ-24 יהודים ב-1930, שגרו בעיקר בדרום אלבניה, לכ-300 ב-1937, כשהמתווספים היו בעיקר פליטים מגרמניה ומאוסטריה. אירועי מלחמת העולם השנייה הגדילו בהדרגה את שטחה של "ממלכת אלבניה" תחת הכיבוש האיטלקי והפכו אותה לאלבניה הגדולה על ידי סיפוחן של טריטוריות יוגוסלביות ויווניות בהן אוכלוסייה אלבנית. יחד עם סיפוח הטריטוריות צורפו לאלבניה גם אוכלוסיות יהודיות.
חוקי הגזע של איטליה באלבניה[עריכה]
ההצהרה אודות הגזע (באיטלקית: Dichiarazione sulla razza) הגדירה את כוונות המפלגה הפשיסטית באיטליה ביחסה ליהודים. ב-15 ביולי 1938 פרסמו עיתוני איטליה בכותרות הראשיות על החלטת המפלגה הפשיסטית לנקוט בצעדים לשמירת טוהר הגזע האיטלקי.
ב-26 באוקטובר 1938 פירסמה המועצה הפשיסטית העליונה הצהרה בנושא הגזע אשר כונתה "דף הנחיות" (באיטלקית" Foglio d'ordine). בהקדמה להנחיות נכתב כי
- "לאור דחיפות הנושא והצורך בתודעה בנושא הגזע האיטלקי, אנו מכריזים:
- אסורים נישואים עם בני גזע חם ושם ולא אריים.
- נאסר על המועסקים על ידי הממשלה או ברשויות ציבוריות - אזרחים וחיילים - לבוא בברית נישואים עם נשים זרות מכל גזע שהוא.
- נישואים של איטלקים או איטלקיות עם זרים - מכל גזע שהוא - חייבים באישור משרד הפנים.
- יש לאכוף הוראות אלה, לשמירת כבוד הגזע, גם במדינות שנכבשו על ידי איטליה."
ממלכת איטליה פלשה לאלבניה ב-7 באפריל 1939, חמישה חודשים לפני תחילתה של מלחמת העולם השנייה. צבא ההגנה האלבני הוכח כלא יעיל נגד זה האיטלקי, ולאחר התגוננות קצרה, המדינה סופחה לאיטליה. המלך האלבני זוגו הראשון וממשלתו הוגלו מחוץ למדינה. ראש ממשלת איטליה, בניטו מוסוליני דרש שליטה ישירה על המדינה כדי להרחיב רשמית את האימפריה שלו, כמו שעשתה גרמניה בסיפוח אוסטריה וכיבוש צ'כוסלובקיה. אלבניה התנהלה דה פקטו כמדינה עצמאית. הכובשים הקימו במדינה ממשלת בובות תחת חוקה חדשה, שהפכה את אלבניה לארץ חסות איטלקית. המלך ויטוריו אמנואלה השלישי הוכרז למלך אלבניה, והיה רשמית שליטה עד ל-25 ביולי 1943.
בעקבות אירועים אלה הושלטו גם באלבניה חוקי הגזע האיטלקים[2]. חודש לאחר הכיבוש האיטלקי קמה באלבניה המפלגה הפשיסטית האלבנית, לפי הדגם של המפלגה הפשיסטית הלאומית של איטליה. מפלגה זו, שהנהיגה את ממשלת הבובות האלבנית, קיבלה לשורותיה רק אלבנים ואיטלקים החיים באלבניה. המפלגה חוקקה חוקים, שמנעו מיהודים לעסוק בפוליטיקה ומקצועות מסוימים, כמו חינוך.
יהדות אלבניה והפליטים היהודים בתקופת השואה[עריכה]
על פי המפקד של 1930 היו באלבניה רק 24 יהודים וב-1935 מספרם עלה ל-50[3]. מספר גדל ל-300 וב-1937 הקהילה קיבלה מעמד רשמי. קיום הקהילה היהודית באלבניה לא נעלם מעיני אדולף אייכמן וברשימותיו בועידת ונזה היא מופיעה עם הערכה מספרית של 200 יהודים.
עם התקדמות המלחמה איטליה הפכה בהדרגה את אלבניה לאלבניה הגדולה על ידי צירוף חבלי קוסובו, שבו הייתה קהילה יהודית של כ-500 נפש וחלקים ממקדוניה ומיוון, בהן הייתה אוכלוסייה אלבנית רבה. יהודי חבלים אלה הפכו בכך לחלק מיהדות אלבניה.
רדיפת היהודים ברחבי יבשת אירופה גרמה לרבים לחפש מקלט בארצות זרות ובהן גם אלבניה והגיעו אליה תחילה פליטים מגרמניה ומאוסטריה ולאחר שגרמניה הנאצית כבשה את יוגוסלביה ואת יוון, גם פליטים יהודים ממדינות אלה. תחילה פנו היהודים אל נמלי אלבניה בתקווה להפליג מהם אל ארצות מקלט מעבר לים או אל ארץ ישראל.
יהודי אלבניה, כולל הפליטים, הופלו לרעה בחקיקה, אך לא נרדפו באותה מידה, כמו תחת שלטון גרמני, כי האיטלקים והאלבנים סברו שהיהודים מועילים, אך בכל זאת הורחקו מערי החוף וחלקם נכלאו במחנות ריכוז. הפליטים היהודים, שהגיעו לאלבניה, נשאו על גופם את רכושם, לרוב מתכות יקרות ואבנים יקרות, מה שהפך אותם למטרות שוד משתלמות. למרות היחס הטוב יחסית של האלבנים כלפי היהודים, היו גם מקרים של רציחת פליטים יהודים, כדי לגנוב מהם את כספם וחפצי הערך שלהם[4].
בשנים 1941 - 1942 יהודים מצפון סרביה, בעיקר מבלגרד ויהודים ממקדוניה, בנוסף לפליטים יהודים מגרמניה, אוסטריה ופולין הגיעו לפרישטינה שבקוסובו. כ-150 מתוכם נעצרו מעצר מנע על ידי השלטונות האיטלקיים ומנהיגי הקהילה נדרשו לארגן את העברתם לבראט.
ב-1940 מנתה קהילת מיטרוביצה 116 יהודים. לאחר כיבוש ממלכת יוגוסלביה בידי גרמניה נותרה מיטרוביצה בחזקת הגרמנים. 25 מיהודי מיטרוביצה הצליחו להימלט לפרישטינה, שהייתה תחת שליטת האיטלקים. ב-2 במרץ 1942 ערכו הגרמנים אקציה במיטרוביצה ועצרו את יהודי העיר. בהמשך, גורשו יהודי מיטרוביצה למחנה הריכוז סיימישטה וממנו גורשו מקצתם לברגן בלזן. 75 מהמגורשים נספו בסיימישטה והשאר בברגן בלזן. 25 הנמלטים לפרישטינה ניצלו, משום שהועברו על ידי האיטלקים לשטחי "אלבניה הישנה" ופוזרו בין יישובים שונים[5][6][7].
הרשויות האיטלקיים הכניסו את יהודי פרישטינה למחנה והרגיעו את חששות היהודים שמא ימסרו לידי הגרמנים. ב-14 במרץ 1942 הצבא האיטלקי הקיף את העיר ואת המחנה ועצר את היהודים - חלק מהיהודים נמסרו לגרמנים, שרצחו אותם באמצעות משאית גז ואחרים נשלחו לבראט[8].
דיוויזיית האס אס האלבנית[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. הליגה השנייה של פריזרן, שהוקמה על ידי האלבנים, כדי לקדם את שלטונם במקומות המאוכלסים על ידי אלבנים, הכריזה על ג'יהאד נגד סלאבים, צוענים ויהודים[9].
מרבית קוסובו צורפה לאלבניה הגדולה ושם החל המנהיג האלבני, דווה, לגייס אלבנים קוסוברים לדיוויזיית אס אס הררית ה-21 המכונה "סקנדרבג" על שם הגיבור האלבני הנודע. דיוויזיה זו הוקמה ב -1 במאי 1944, והייתה ידועה יותר באכזריותה לסרבים מאשר בתרומתה למאמץ המלחמתי הגרמני. היא גם עסקה בצייד יהודים[10]. הטיהור האתני הנרחב של האוכלוסייה הסלאבית הופסק בעקבות פעילות הפרטיזנים היוגוסלבים. ב-14 במאי פשטו חיילי הדיוויזיה הקוסוברית על בתי היהודיים בפרישטינה, שם עצרו 281 יהודים, ומסרו אותם לידי הגרמנים. ב-23 ביוני נלקחו 249 מהם למחנה הריכוז ברגן-בלזן, שם נרצחו רובם.
אמין אל-חוסייני גייס מספר רב של לוחמים מוסלמים ביוגוסלביה, באלבניה ובבולגריה, שאורגנו ביחידות אס אס מיוחדות ובתנועת "אלבניה החופשית". הוא ביקר את היחידות הללו לעיתים קרובות, התפלל איתם ועודד אותם במלחמה למען אללה. הוא תרם להקמתה של יחידת אס אס מקרב המוסלמים באלבניה, שסייעה אחר כך להשמיד את יהודי הבלקן[11]. הוא הצטרף ליחידת אס אס בבלקן, שם סייע בגיוס חיילים לדיוויזיה בוואפן אס אס מקרב המוסלמים בבוסניה - דיוויזיית אס אס הררית ה-13. הוא גם כתב פמפלט לחיילי הדיוויזיה הזו, בשם "אסלאם ויהדות". החוברת נפתחה במילים: "עבורנו המוסלמים, לא לכבודנו לבטא את המילה 'אסלאם' בנשימה אחת עם 'יהדות', כי האסלאם כה רם ונישא הוא מעל אויבו המושחת". החוברת מסתיימת בציטוט מ"בוכארי-מוסלים" מאת אבו הוריירה (أبو هريرة) שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ'), בן-לוויתו של הנביא מוחמד: "יום הדין יבוא רק אז, כשהמוסלמים יכניעו לחלוטין את היהודים; וכשכל אילן, שמאחוריו יסתתר יהודי, יאמר למוסלמי: 'מאחוריי נמצא יהודי, רצח אותו!'"[12].
יחס האלבנים אל היהודים[עריכה]
בצפון אלבניה ובקוסובו חלק מהאוכלוסייה האלבנית חשה עדיין מחויבת לקוד ההתנהגות הישן של הקאנון, לכן הייתה אמורה להיות מסבירת פנים לפליטים, אולם מסיבות פוליטיות הקוסוברים שמחו לקאת הכובש הנאצי ושיתפו איתם פעולה, בתקווה שבתמורה יסייעו להם בחלומם לאיחוד כל הטריטוריות המיושבות אלבנים ולגירוש הלא-אלבנים מתוכם.
היהודים באלבניה הגדולה זכו ליחס סובלני יחסית מהאיטלקים, אבל בכל זאת חלקם נמסרו לגרמנים על ידי האיטלקים. האלבנים לא היו בעלי יחס אחיד ליהודים, חלקם ניסו לעזור לנרדפים, הושיטו סיוע וסיפקו מחבוא. בין העוזרים היו הקומוניסטים והפרטיזנים האלבנים, שבקרבם מצאו מקלט חלק מהיהודים. הקוסוברים היו פחות מסבירי פנים וחלקם בין המתגייסים לדיוויזיית אס אס היה גדול יותר. למרות זאת מנהיגי הקוסוברים התחמקו בהתמדה ממסירת רשימת יהודי אלבניה וכתובותיהם לידי שלטונות גרמניה הנאצית. אי מסירת הרשימה נומקה בחוסר רצונם של האלבנים להתערבות זרה בענייניהם הפנימיים. היו גם אלבנים, בעיקר מבריחים, שלאחר שגילו, שלפליטים היהודים יש כספים ותכשיטים, שדדו אותם ורצחו אותם, כדי שלא יוכלו להעיד נגדם[13].
ההגנה החלקית על היהודים הייתה בעיקר מצד השלטונות האיטלקיים, כך שלאחר הכיבוש הגרמני, החוקים המפלים והרדיפה יצרו אווירה בה מרבית האלבנים חשו שיש היתר להרוג יהודים, סרבים ואחרים[14].
חסידי אומות העולם[עריכה]
מוסד יד ושם הכיר בזכאותם של 75 אלבנים לתואר חסיד אומות העולם, מספר גבוה יחסית, כשלוקחים בחשבון את גודל האוכלוסייה, יחסית למדינות אחרות במצב דומה. אלבניה הייתה במידה רבה מסוגרת כלפי עולם החיצוני מאז סיום מלחמת העולם השנייה ועד נפילת המשטר הקומוניסטי בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים, לכן תהליך ההכרה בחסידי אומות העולם התעכב וההכרה הראשונה ניתנה רק ב-1991[15].
בזמן שחלף עדים רבים הלכו לעולמם ואצל אחרים הזיכרון הטשטש, אירועים מסוימים התגמדו ואחרים נופחו ללא פרופורציה. מרבית הידיעות הנפוצות כעת הן מיד שנייה או שלישית, זכרונות של מה שסיפרו הורים או סבים.
ניסיונות לשכתוב ההיסטוריה[עריכה]
נשיא אלבניה, בויאר נישני, שביקר בניו יורק במאי 2015 הכריז שבתקופת מלחמת העולם השנייה, שכל היהודים ששהו באלבניה באותה תקופה, אזרחים ופליטים גם יחד, זכו להגנת האלבנים ואף אחד לא הוסגר לידי הכובשים הגרמנים[16]. דברים אלה אינם תואמים את העובדות ההיסטוריות, מפריזים מאוד בתרומת האלבנים ומתעלמים לחלוטין מפשעי אלבנים נגד היהודים.
היו הכרזות נוספות, שניסו לייצור מצג שווא לפיו האלבנים פעלו רק לטובת היהודים מתוך מחויבותם לבסה, שוב, טענה לא נכונה, כי מרבית האלבנים לא היו ואינם מחויבים לקאנון והבסה היא רק פרק בקאנון, פרק המתייחס לשמירת הבטחות.
אין נתונים מדויקים לגבי מספר היהודים ששהו באלבניה הגדולה במהלך מלחמת העולם השנייה ולפניה, בין היתר משום שמדובר בשינוי גבולות תוך כדי מלחמה. אין גם נתונים מדויקים לגבי מספר יהודי אלבניה הגדולה שנרצחו או רק הוגלו, אך יש נתונים המעמיד את מספר הנרצחים בסביבות 600. מניפולציות במספרים המשווים בין מספר יהודי אלבניה, לפני הרחבת גבולותיה עם מספר היהודים שנספרו באלבניה אחרי המלחמה חסרי ערך, כי אינם לוקחים בחשבון את שינויי האוכלוסייה כתוצאה משינוי גבולות ומהגירה.
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- Albania Virtual Jewish History Tour (באנגלית)
- Albania (באנגלית), באתר יד ושם
- הסרט "נשכחים" - על שואת יהודי יוגוסלביה, הועלה ל-youtube על ידי התאחדות עולי יוגוסלביה לשעבר בישראל. מדקה 37 עד דקה 42 עוסקים בגורל יהודי קוסובו, שבתקופת השואה נכללו באלבניה הגדולה.
- שואת יהודי יוגוסלאביה קהילות במאקדוניה, פירוט וחבל קוסובו
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ Rescue in Albania: How Thousands of Jews Were Saved From the Holocaust (באנגלית)
- ↑ גיטו ל-120 יהודים באלבניה
- ↑ מלכות בת 50 יהודים - הירדן, 13/12/1935
- ↑ Balkan Genocides: Holocaust and Ethnic Cleansing in the Twentieth Century מאת Paul Mojzes, עמוד 94 (באנגלית)
- ↑ רשימת הנספים במחנה סיימישטה בני העיר מיטרוביצה, באתר kosovoholocaust.com, אוחזר ב-1 ביוני 2014 (באנגלית).
- ↑ ג'ני לבל, שואת יהודי יוגוסלאביה - הקהילות במאקדוניה, פירוט וחבל קוסובו, פורסם ב"פעמים", 27, תשמ"ו 1986, עמ' 72–75. חוברת שהוקדשה לנושא יהדות ספרד והמזרח בתקופת השואה. באתר מה-יא"ה, אוחזר ב-1 ביוני 2014.
.
- ↑ דו"ח על הוצאתם להורג של יהודי מיטרוביצה, באתר kosovoholocaust.com, אוחזר ב-1 ביוני 2014 (באנגלית).
- ↑ Balkan Genocides: Holocaust and Ethnic Cleansing in the Twentieth Century מאת Paul Mojzes, עמוד 94 (באנגלית)
- ↑ Chaim Frank, Antisemitism in Eastern Europe: History and Present in Comparison, 2010, Bern, עמוד 91 (באנגלית)
- ↑ World Fascism: A Historical Encyclopedia, כרך 1, עמוד 31 (באנגלית)
- ↑ אילן פפה, אצולת הארץ. משפחת חוסייני - ביוגרפיה פוליטית, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, עמוד 341
- ↑ ג'ני לבל, חאג' אמין וברלין, עמ' 140.
- ↑ שארית ישראל באלבניה ובאיטליה
- ↑ Balkan Genocides: Holocaust and Ethnic Cleansing in the Twentieth Century מאת Paul Mojzes, עמוד 94 (באנגלית)
- ↑ אלבניה באתר יד ושם
- ↑ נשיא אלבניה:אף אלבני לא הסגיר יהודי לידי הנאצים
קטגוריה:שואת יהודי איטליה קטגוריה:אלבניה: היסטוריה קטגוריה:אלבניה: דמוגרפיה
This article "שואת יהודי אלבניה" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:שואת יהודי אלבניה. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
|
This page exists already on Wikipedia. |
