רצח רוקסאן אליס ומישל עבדיל

שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.

רוקסן אליס (ילידת 1942) ומישל עבדיל (ילידת 1953) היו זוג לסביות, שנרצחו ב-4 בדצמבר 1995 במדפורד, אורגון, ארצות הברית בידי רוברט אקרמנט.

רקע[עריכה]

בשנת 1990, אחרי שסבלו מגילויי הומופוביה הולכים וגוברים בקולורדו, מישל עבדיל ורוקסן אליס עברו מקולורדו ספרינגס, קולורדו, למדפורד, אורגון. השתיים הכירו בקולורדו, שם עבדה אליס – גרושה עם שני ילדים – כאחות מיילדת. עבדיל התקבלה לעבודה במשרדו של הרופא שאצלו עבדה אליס, ובסופו של דבר השתיים התאהבו והפכו לשותפות לחיים.

בנות הזוג פתחו עסק מצליח לניהול נכסים ואף נבחרו לנהל יחד כנסייה. כמו כן, השתיים היו פעילות חברתיות בנושא זכויות להט"ב באורגון ונאבקו לאישור שתי יוזמות הצבעה של מדינת אורגון ב-1992 וב-1993; "יוזמה 9" נועדה לתקן את נוסח חוקת המדינה שהגדיר את ההומוסקסואליות כ"חריגה, שגויה, לא טבעית ומעוותת". "יוזמה 19" נועדה להסיר את הגבלת הגישה בספרייה לחומרים הקשורים להומוסקסואליות.

בהירצחן היו בנות הזוג כ-12 שנים יחד.

הרציחות[עריכה]

ב-4 בדצמבר 1995, נפגשה אליס עם אדם בשם רוברט אקרמנט, בן 27, כדי להראות לו דירה. המשטרה האמינה שהפגישה נקבעה מוקדם יותר במהלך אותו היום, וזאת משום שאליס לכאורה התקשרה אל בתה, לורי, בשעה 4 אחר הצהריים, לומר לה שהיא יוצאת לקניות.

עבדיל, בת 42, עזבה את המשרד בשעה 5 אחר הצהריים ואמרה שהיא הולכת לעזור לאליס להתניע את מכוניתה, לאחר שקיבלה ממנה שיחה שהרכב לא מתניע. מאוחר יותר, בתה של אליס נסעה למתחם הדירות שבו הייתה אמורה אמה להראות את הדירה וראתה שם את הטנדר של אמה. היא אמרה שהטנדר נסע כאשר ניסתה לעקוב אחריו.

אליס ועבדיל לא נראו שוב עד שגופותיהן התגלו כעבור ארבעה ימים בבגאז' הטנדר של אליס, לאחר שעובר אורח דיווח על הרכב למשטרה. שתי הנשים נקשרו, נורו בראשן, וגופותיהן נעטפו בווילונות וכוסו בקופסאות קרטון.

פרסום הרצח והמעצר[עריכה]

גילוי הגופות עורר דאגה בקרב הקהילה ההומוסקסואלית המקומית. הפעילות של הזוג בנושא זכויות הומוסקסואלים ותיעוד של איומים קודמים עליהן, עוררו חשד שהן נפלו קורבן לפשע שנאה. בתגובה לרצח, נשלח מכתב על ידי כוח המשימה הלהטב"קי הלאומי אל היועצת המשפטית לממשלה דאז, ג'אנט רינו, בבקשה לסייע לרשויות המקומיות בחקירת הרצח. במכתב נכללו ציטוטים מההנחיות של משרד המשפטים, לפיהן פשע המונע על ידי הטיה (bias) אמור להיחשב כפשע שנאה.

אופי הפשע והפעילות של הזוג בנושא זכויות להט"ב הובילו לפרסום נרחב על אודות המקרה. המשטרה פרסמה קלסתרון של החשוד, שהתבסס על תיאור של עד ראייה שראה אדם – אקרמנט – מחנה את הטנדר של אליס.

הסיקור התקשורתי על מעשה הרצח הגיע לאימו של אקרמנט, שעברה למדפורד יחד עם בנה כשלושה שבועות קודם לכן. מתוך אמונה שבנה הוא זה שביצע את הרצח, היא התקשרה למשטרה וסיפרה להם את חשדותיה, שהתבססו בין השאר על התנהגותו המוזרה של בנה ועל דמיונו לקלסתרון שפורסם. היא גם הראתה לשוטרים את התוויות של קופסאות הקרטון ששימשו במהלך המעבר למדפורד עם אקרמנט. המשטרה התאימה את התוויות הכתובות לאלה שעל הקופסאות ששימשו לכיסוי גופותיהן של הנשים.

כך סיפרה האם לעיתון המקומי: "התקשרתי למשטרה כי אני צריכה להסתכל לאלוהים בפנים. אני אעשה הכול כדי לוודא שלא ייפגעו אנשים נוספים. אבל כרגע, הבן שלי חולה."

המשטרה יצרה קשר עם הרשויות המקומיות בקליפורניה וגילתה כי אקרמנט נמצא שם תחת חקירה, מאחר שב-3 באוקטובר של אותה השנה נעלם אחד מחבריו. הוא אותר מתחת למוטל בו שהה ונעצר ב-13 בדצמבר 1995.

מייד עם מעצרו הודה אקרמנט ברצח אליס ועבדיל, וטען שהמניע שלו היה שוד. לדבריו, לאחר שסירבו לדרישתו לחתום על צ'קים מחשבון העסק שלהן, שיהיו מיועדים עבורו, אקרמנט ירה באליס ועבדיל בעורפן לאחר שלפת אותן בסרט דבק ואילץ אותן לשכב בחלקו האחורי של הטנדר של אליס.

אקרמנט הודה גם בהריגתו של סקוט ג'ורג' מויסליה, קליפורניה, בתאריך 3 באוקטובר 1995 והשלכת גופתו אל פיר מכרה הנמצא מחוץ לחווה של אביו ליד סטוקטון. בתאריך 18 בדצמבר 1995, לאחר שאקרמנט סיפר לאביו היכן השליך את הגופה, המשטרה גילתה את שרידי גופתו של ג'ורג' בתחתית פיר מכרה נטוש במחוז קאלווראס שבקליפורניה.

רוברט אקרמנט[עריכה]

אקרמנט (מאי 1968-אוקטובר 2018) שירת בחיל האוויר וסיים לימודי תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטת שער הזהב (Golden Gate International College) שבסן פרנסיסקו. בהמשך, עבד כמנהל תפעול מחוזי בעסק הובלות בכבישים שבלוס אנג'לס. אקרמנט התפטר מעבודתו בחברת ההובלות כדי להקים את עסק בתחום התכנות. העסק נכשל ואקרמנט נעשה מתוסכל מכישלונו למצוא עבודה ולהשיג ביטחון כלכלי.

תסכוליו הכלכליים נבעו גם מדחייה שקיבל על ידי חשפנית במועדון בלאס וגאס, ששמה אלה קוסובה, אותה הוא החשיב כזוגתו. אולם, לא היה לו די כסף כדי לבקר אותה.

מניעים[עריכה]

שוד[עריכה]

הצהרותיו של אקרמנט בנוגע למניע שהוביל אותו לרצח עבדיל ואליס השתנו עם הזמן. לדבריו, כוונתו הייתה לשדוד את השתיים, ובדיווחי התקשורת נאמר כי השוד היה חלק מתוכניתו להשיג די כסף כדי "לזכות" בקוסובה.

עם זאת, פרקליט המחוז בתיק ציין על בסיס הראיות, שאקרמנט השאיר את הארנקים, התכשיטים והטלפונים הסלולריים של הקורבנות, וכן את כל הכסף המזומן שהיה להן, מה שהטיל ספק במניע האמיתי של אקרמנט.

הומופוביה[עריכה]

באוגוסט 1996 כתב אקרמנט מכתב לעיתון העיר סטוקטון שבו נאמר כי כוונתו הייתה לשדוד את אליס ועבדיל, וכי הידיעה שהן לסביות הקלה על רציחתן. הוא גם כתב שהוא רצח את סקוט ג'ורג', שהיה ביסקסואל מוצהר, מכיוון שהוא פלירטט עמו. כמו כן, טען אקרמנט במכתב שהוא היה קורבן של התעללות מינית בילדותו. עוד טען אקרמנט שהוא המציא את מניע השוד מכיוון שחשש מתגובות של אסירים שעלולים לחשוב שמעשי הרצח שלו הם "פשעי שנאה נגד הומוסקסואלים".

בראיון עם אותו עיתון, שנערך מתא הכלא בו שהה אקרמנט, הוא טען שאין לו בעיה עם נשים ביסקסואליות, אך אין לו "שום חמלה" כלפי לסביות וגברים הומואים או ביסקסואלים. ראיונות ודיווחים בתקשורת אישרו שאקרמנט אכן ידע שהנשים הן לסביות. היה לו קשר קודם עם אליס כשבועיים לפני הרצח, כאשר הוצגה לו הדירה בה פגש את אליס ביום הרצח עצמו. נוסף על כך, אקרמנט הודה גם ששאל את אליס אם היא וזוגתה לסביות והיא אישרה את הדבר בפניו.

בראיונות נמצא כי ייתכן שבילה זמן מה לפני הגעתה של עבדיל עם אליס, וחקר אותה לגבי אורח חייה. לדבריו, הידיעה שהיא "סבתא של מישהו" גרמה לו לבחילה.

מאוחר יותר חזר בו אקרמנט על טענתו כי הרג את אליס ועבדיל בגלל נטייתן המינית.

הוא ייחס את רציחתן של עבדיל ואליס, כמו את הריגתו של ג'ורג', לדחף פתאומי, וטען שלא רצה להרוג את אליס ועבדיל עד שכבל אותן ואילץ אותן לשכב בחלק האחורי של הרכב של אליס. הוא גם טען שרצח את ג'ורג' כי הוא רצה לבדוק האם משתיק הקול שהתקין באקדחו אכן עובד.

אלה קוסובה[עריכה]

במשפטו של אקרמנט ב-2007 העידה קוסובה בת ה-33, מהגרת מרוסיה, שהיא אכן ניתקה את הקשר ביניהם שהחל באפריל 1995 כאשר הייתה בת 20-21, באוגוסט של אותה השנה. היא אישרה שאכן הייתה להם מערכת יחסים אבל אמרה שמערכת יחסים זו הייתה לגמרי כלכלית מבחינתה.

מערכת היחסים ביניהם הסתיימה כאשר התקשר אליה אקרמנט וטען שכספו נגנב ואין לו יותר כסף לשלם לה. קוסובה טוענת שבעקבות זאת היא החליפה את מספר הטלפון שלה וניתקה עימו את הקשר.

אקרמנט הגיח שוב לחייה של קוסובה כאשר חזר ללאס וגאס לאחר מעשי הרצח של אליס ועבדיל. הוא מכר את מכוניתו בכ-5000 דולר ששולמו לנשים כדי שירקדו עבורו, דבר שלדבריה של קוסובה, היה אחת מהפנטזיות המיניות שלו.

לאחר שלקח אותה לארוחת ערב ב-10 בדצמבר, אמרה קוסובה שאקרמנט שלף אקדח כאשר הם ישבו במכונית שלה ואמר לה שהוא הרג שלושה אנשים, שניים מהם בדיוק באותו שבוע. הוא הסיר את משתיק הקול שהיה על אקדחו והראה לה את הדם שבתוכו.

מאוחר יותר סיפרה קוסובה לשוטר שהיה לקוח קבוע במועדון את מה שסיפר לה אקרמנט על הרציחות, אך השוטר אמר לה שהוא לא לוקח אותה ברצינות.

משפט ועונש מוות[עריכה]

עם מעצרו, הצהיר אקרמנט כי ברצונו שיוציאו אותו להורג באמצעות זריקת רעל. באותה תקופה אורגון לא הוציאה להורג אסיר למעלה מ-30 שנה. חודש לאחר מכן הגישו בקשה עורכי דינו לביטול עונש המוות.

ב-11 בספטמבר 1996 הודה אקרמנט באשמת מעשי הרצח של אליס ועבדיל.

ב-27 באוקטובר 1997 חבר המושבעים של אורגון גזר על אקרמנט עונש מוות בזריקה קטלנית על מעשי הרצח של רוקסן אליס ומישל עבדיל.

ב-5 במרץ 2005 אישר בית המשפט העליון באורגון את עונש המוות של אקרמנט, אולם בפברואר 2011 עונשו הופחת למאסר עולם ללא אפשרות הגשת ערעור. אקרמנט נפטר בכלא בשנת 2018 בנסיבות טבעיות.

הנצחה ואזכורים[עריכה]

ב-5 באוגוסט 1996 נפתח מרכז סנגוריה וחינוך לאוכלוסיית הלהט"ב בשם "מרכז הקהילה עבדיל-אליס למבדה" לזכר הזוג שנרצח. המרכז נסגר בשנת 2010.

באפריל 2001, סמית ה. גורדון (סנטור ופעיל חברתי בתחום המשפט) הזכיר את הרציחות כאשר התווכח בבית המחוקקים האמריקאי בנוגע להגדרה של פשעי שנאה במשפט האמריקאי.