ראובן קמינר
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
ראובן קמינר (נולד ב-ה'תרפ"ט, 1929 - נפטר ב-יום ראש השנה העברי, ב' בתשרי ה'תש"פ, 20 בספטמבר 2020) סוציליסט ממקימי מחנה השמאל הישראלי החדש איש הגות ואיש מעשה, לוחם לשלום ולצדק, ומהפכן כל ימי חייו.
ביוגרפיה[עריכה]
קמינר נולד ב–1929 בדטרויט במדינת מישיגן בארצות הברית למשפחה ממוצא מזרח אירופי. כתלמיד תיכון היה פעיל למען זכויות שחורים והעריץ את ברית המועצות על שהצילה את העולם מן הפשיזם במלחמת העולם השנייה. תחילה נטש את תרבות היידיש של הוריו, ואחר כך הפנה גבו גם לציונות ובחר בקומוניזם. בצעירותו היה פעיל בתנועת "הבונים" הציונית־חלוצית, אך כשהרגיש שהיא "ימנית" מדי עבורו עזב אותה לטובת "השומר הצעיר".
עלייתו לישראל[עריכה]
ב–1951 הוא קיבל את דין תנועתו ועלה לישראל, כדי שלא ייאלץ להתגייס ולשרת את "האימפריאליזם האמריקאי" במלחמת קוריאה.
הוא נקלט בקיבוץ מרחביה (קיבוץ), ולאחר שחברתו דפנה עלתה אף היא לארץ, עברו יחד לקיבוץ סער, שם נישא לחברתו דפנה, מהפכנית פמיניסטית וזוגתו לחיים. בשנת 1953 סולקו מהקיבוץ סאסא לאחר שסירבו לחתום על הצהרת נאמנות למפ"ם. דפנה וראובן עברו לירושלים לשכונת קריית יובל שם חיו, ופעלו. יחד עם רעייתו, היה פעיל בסניף המקומי בקרית יובל ובין היתר השתתף במאבקים של תושבי המעברות בני עדות המזרח לאחר עלותם ארצה והעברתם למעברות בבית שמש ובירושלים, בייחוד במעברת קריית היובל, שהפכה מאוחר יותר לשכונה שבמערב העיר ובה התגוררו בני הזוג קמינר במשך עשרות שנים.
ביתם של דפנה וראובן קמינר ברחוב בורוכוב 70 הפך למקום מפגש, מועדון דיונים, בית ספר למרקסיזם ואף מערכת של הירחון "ישראלפט" בשפה האנגלית שדיווח על הנעשה בישראל בעידן טרום–אינטרנט. עם הפילוג במק"י ב-1965, ראובן הצטרף לזמן קצר לקבוצה שבהנהגת משה סנה, אך כעבר שנים מעטות נטש את שורותיה בגלל נטיותיה הציוניות והלאומניות.
בפוליטיקה הישראלית[עריכה]
כאמור בהתחלה עם עלייתו ארצה היה ביתרני"ק נלהב וממעריציו של ראש הממשלה מנחם בגין עד לנטישתו לתנועה הקומניסטית, כמו כן התגייס לצה"ל ושירת במילואים ואף השתתף במלחמות גם בנו נועם קמינר שנפטר בחייו התגייס לצבא ושירת במילואים. יחסיו עם התנועה הקומוניסטית בישראל לא פסקו עם עזיבתו את המפלגה בשנת 1965. ראובן המשיך להיות מרקסיסט נאמן והיה לדמות בולטת בשמאל הישראלי. לאחר פירוק תנועת שי"ח[1] שנמנה עם מקימיה, הקים עם חבריו את תנועת שס"י[2], ובשנת 1977 חברה שס"י למפלגה הקומוניסטית אז רק"ח ולתנועות נוספות להקמת החזית הדמוקרטית לשלום ולשווין חד"ש, בה היה פעיל עד ימיו האחרונים.
ראובן היה מורה פוליטי שגידל וחינך דורות של פעילי שמאל עד לפטירתו. בסניפי המפלגה והתנועה ראה בית, ואת ביתו ראה כסניף של התנועה.
"כשהייתי צריך לבחור בין הציונות לבין הקומוניזם, בחרתי בקומוניזם" - סיפר לימים, ואכן הם הצטרפו למפלגה הקומוניסטית בירושלים ועד מהרה ראובן מונה למזכיר סניף מק"י בירושלים. "במקום שבו מגיעים לתודעה פוליטית מלאה שם נעשים קומוניסטים ושם נשארים לחיות ולעבוד" אמר.
מתוך מודעות ומחויבות היסטורית מעוררת השראה ייסדו ראובן ודפנה את "ארכיון השמאל הישראלי" ותרמו את האוסף האישי שלהם לספריה הלאומית בגבעת רם בירושלים בישראל, ולמכון הבינלאומי להיסטוריה חברתית בהולנד.
משפחה[עריכה]
נשא לאשה את דפנה, ממנה שלושת ילדיו;
- ד"ר נעם קמינר[3].
- מיכה קמינר.
- טלי.
- ראובן השאיר אחריו 8 נכדים.
קישורים חיצוניים[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
This article "ראובן קמינר" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:ראובן קמינר. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
