קצה הלשון
קצה הלשון (באנגלית Tip of the tongue, או בקיצור TOT)״טוט״ זוהי תופעה מוכרת של כישלון באחזור מילה או מונח מהזיכרון, אשר בדרך כלל אנשים מרגישים זיכרון חלקי או תחושה של שליפה קרובה. אנשים שחווים מקרה של טוט יכולים לעיתים להיזכר בתכונה אחת של היעד, למשל אות ראשונה, מילים דומות בצליל או במשמעות וכו׳. תחושת האנשים החווים את התופעה היא בדרך כלל ייסורים קלים בזמן החיפוש וכן תחושת הקלה כאשר המילה נמצאת. ישנם היבטים רבים של התופעה שעדיין אינם ברורים אך קיימים שתי גישות להסבר התופעה- הגישה הישירה, והגישה המסקנת (מלשון מסקנה) עליהן יוסבר בהמשך (ראה ״סיבות״), ע״פ מחקרים, ככל שהקשרים הרגשיים למילה או למונח חזקים יותר, יהיה יותר קשה לשולפו מהזיכרון. יש לשים לב להבדל בין מצב ״ קצה הלשון״ למצב ״תחושת ידיעה״ כך שהמצב ״תחושת ידיעה״ זו התחושה שיהיה ניתן לזהות פריט שאינו נמצא כרגע מתוך רשימת פריטים. בנוגע להפרדה בין שני המצבים האלו ישנם מאמרים מנוגדים. עם זאת ישנם הוכחות לכך שתופעת הTOT ותופעת ״תחושת הידיעה״(FOK) קשורים לחלקים שונים במוח, כך שתופעת הTOT קשורה לקליפת המוח הקדמית, קליפת המוח הקדם-חזיתית, וקליפת המוח הימנית התחתונה בעוד שתופעת הFOK לא קשורה לאף אחד מאלו. מצב של ״ קצה הלשון״ הוא נורמלי עבור אנשים בכל הגילאים, אך הוא נפוץ יותר ככל שמתבגרים. בנוסף, ידוע שאין קשר בין התופעה למגדר. ה TOT נחשבת הפרעה רפואית רק כאשר היא קורית באופן תכוף אשר מפריע ללמידה או לחיי היומיום. להפרעה עצמה (כאשר היא תכופה) קוראים ״אפזיה אנומית״ והיא נרכשת על ידי נזק מוחי שנגרם בדרך כלל מפגיעת ראש, שבץ מוחי, דמנציה או אלצהיימר.
כאשר חוסר היכולת להיזכר בפריט מידע הוא הפרעה זמנית אך משתקת, היא נקראת באנגלית lethologica
המושג ״על קצה הלשון״ הוא שאול מהשימוש בביטוי. בטקסט של ויליאם ג׳יימס ״the principles of psychology " מ-1890, מופיעה לראשונה התופעה אך ג׳יימס לא הגדיר אותה ככזו. המחקר האמפירי הראשון על תופעה זו נערך על ידי חוקרי הרווארד רוג'ר בראון ודייוויד מקניל ופורסם בשנת 1966 בכתב העת- ״Journal of Verbal Learning and Verbal Behavior״ בראון ומקניל ניסו לקבוע האם מדובר באשליה או שהמילה באמת עומדת על קצה הלשון בעזרת מחקר- במהלך המחקר בראון ומקניל הקריאו למשתתפים הגדרות של מילים נדירות וביקשו מהם להגיד את שם המילה ולבסוף הוקראה המילה והמשתתפים הונחו להגיד אם הם חוו את תופעת הTOT או לא. שלושה מצבים של זוהו בניסוי: 1)המשתתף זיהה את המילה שנקראה כמילה אותה חיפש. 2)המשתתף זכר את המילה לפני שהנסיין קרא אותה. 3)המשתתף נזכר במילה, אך אינה זו שהנסיין הקריא. עוד בראון ומקניל ביקשו מהמשתתפים להגיד מה הם כן חושבים שהם יודעים על המילה לפני שהוקראה, המשתתפים לרוב ידעו את האות הפותחת של המילה, מספר ההברות, מילים בעל צליל דומה, מילים עם משמעות דומה, ומיקומן של מספר אותיות במילת היעד. המחקר בעצם הוכיח את הלגיטימיות של תחושת הידיעה והיווה את הבסיס למחקר הבא על התופעה.
חד-לשוניים, דו-לשוניים ורב-לשוניים חווים כולם את התופעה, ומבחינה לוגית, ככל שאדם יודע יותר שפות, כך מנעד המילים בהם יכולה להתרחש תופעת קצה הלשון רחבה יותר, כלומר, התופעה קורית יותר פעמים.
במחקר שערך ב.ל שוורץ ב-1999, גילה כי ב45 שפות מתוך 51 שנבדקו, יש מילה לתופעה זו, דבר זה מוכיח כי התופעה אינה קשורה לתרבות או שפה. דבר נוסף שגילו במחקר זה, התופעה בכל השפות מתייחסת ללשון, לפה, או לגרון כמטאפורה (כמו בעברית, ״על קצה הלשון״). השפות שנבדקו במחקר ואינם בעלות מילה לתופעת קצה הלשון הינם: שפת הסימנים האמריקאית, אמהרית, איסלנדית, אינדונזית, קלנג׳ין וקיסווהילית. כפי שהוסבר לעיל, ישנם שתי גישות להסביר את התופעה ולהלן הגישות בפירוט על פי תצוגת הגישה הישירה, התופעה מתרחשת כאשר עוצמת הזיכרון אינה מספקת בכדי לזכור פריט אלא רק חזקה דיה כדי להפעיל את הזכרונות הקרובים לפריט, כלומר לאדם המנסה להיזכר ישנה גישה למילת היעד בזיכרון אך לא ניתן להיזכר בה באופן מיידי.
השערת החסימה, השערת הפעולה הלא שלמה ומודל גירעון ההעברה כולם תאוריות של הגישה הישירה:
1)השערת החסימה קובעת כי רמזים לאחזור, מעוררים אחזור של מילה קשורה למילת היעד וכך נגרמת תופעת קצה הלשון. במילים אחרות, תופעות קצה הלשון מתרחשות כאשר מילים או תגובות קשורות והגיוניות אך שגויות עולות בראש האדם המנסה להיזכר במהירות, האדם מבין, כי המילים אינן נכונות, אך איני יכול להיזכר במילה הנכונה.
מילים קשורות אלו מכונות ״מילים מעכבות״ או ״מילים חוסמות״ מכיוון שהן חוסמות את היכולת לאחזר את המילה הנכונה.
הראיות להשערה זו הן מינימליות מכיוון שקשה למדוד אותה. שיטה זו שנויה במחלוקת מכיוון שלא ברור האם המילים המעכבות או החוסמות, באמת מעכבות וגורמות לתופעה או דווקא להפך, נותנים רמזים לאחזור. כך לדוגמה Bown&Harley סובר כי המילים החוסמות מהוות ״תמיכה ולא מכשול״. יש אף יותר הסוברים כי מילים אלו אינן משפרות את המצב או גורמות למצב אלא סתם תופעות לוואי.
2)השערת הפעולה הלא שלמה קובעת כי מצבי קצה הלשון מתרחשים כאשר מילת היעד בזיכרון אינה מופעלת מספיק אך כן ניתן לחוש בנוכחותה. רמזים הניתנים למילה על ידי הזיכרון יכולים להשתנות לרמה מספיק גבוהה כך שהאדם יוכל לשחזרה.
3)מודל גירעון ההעברה מבוסס על תיאוריה של ייצוג זיכרון, על פי תאוריה זו, מידע סמנטי ופונולוגיה נשמר בזיכרון בנפרד. כך שבתופעת קצה הלשון, יש הפעלה של הרכיב הסמנטי אך הרמה הפונולוגית איננה משוחזרת, כלומר, מצבי קצה הלשון נגרמים על ידי כישלון בהעברה ממאגר הזיכרון הסמנטי למאגר הזיכרון הפונולוגי. לדברי פסיכולוגים קוגניטיביים, התופעה מתרחשת משלוש סיבות, וכולן קשורות לבסיס של קשרים עצביים חלשים: 1. היעדר שימוש תכוף במילת היעד. 2. היעדר שימוש לאחרונה במילת היעד 3. הזדקנות.
הגישה המסקנת טוענת כי האדם שמנסה להיזכר, נזכר במילים שקשורות למילת היעד, וככל שיהיו יותר מילים אליהם יוכל לגשת, כך המילים יהיו קשורות יותר למילת היעד. ע״פ השקפה זו, הנוכחות של מילת היעד בזיכרון איננה משפיעה על מצב קצה הלשון. תאוריות של הגישה המסקנת- תאוריית הרמזים המוכרים ונגישות ההיוריסטיקה
תאוריית הרמזים המוכרים טוענת כי התחושות החזקות הללו שמקורן בזיהוי רמז, הן אלו הגורמות לתופעה, כך שרמז מוכר ייצור מצב של קצה לשון הן אם מילת היעד ידועה והן אם לא. עוד נמצא, כי רמזים החוזרים על עצמם, ייצרו מצב של קצה לשון יותר מאשר רמז אחד.
תאוריית נגישות ההיוריסטיקה קובעת כי מצב קצה לשון נוצר על ידי כמות זיכרון שנשלפת מהמוח אך מילת היעד איננה, כלומר, ככל שהמידע שנאסף מהזיכרון רב יותר או קשור יותר למילת היעד, כך תגדל תחושת קצה הלשון.
השפעת הדו לשוניות: כמו שנכתב לעיל, גם דו לשוניים חווים את התופעה, אך אצלם זה בדרך כלל יקרה עם השפה הפחות דומיננטית. כאשר ניתנה משימה לחד לשוניים ודו לשוניים לתת שמות לתמונות, הדו לשוניים היו איטיים יותר, אפילו כשמדובר בשפה הדומיננטית, ייתכן שדבר זה נגרם מכך שהם משתמשים במילים בתדירות נמוכה יותר. בנוסף, גם כאשר ניתנת לדן לשוני משימה שלכאורה היא חד לשונית, המערכת הדו לשונית איננה ״כבויה״ מבחינה פונקציונלית.
השפעת קפאין- לקפאין יכולות להיות השפעות מרובות אך הוא בולט בהשפעת העירנות. נעשו מחקרים רבים בהם המשתתפים נטלו חלקם 200 מ״ג קפאין, וחלקם פלצבו (תרופת דמה). בהמשך המשתתפים ענו על 100 שאלות ידע כללי כאשר עבור כל שאלה, המשתתפים קראו 10 מילים שהופיעו על גבי הצג כך שבכל רשימה הופיעו 2–8 מילים הקשורות למילת היעד בעוד שהמילים הנותרות אינן קשורות. למשתתפים אשר קיבלו קפאין היו הרבה פחות חוויות TOT בהשוואה לקבוצה השנייה, דבר זה מצביע על השפעה טובה של קפאין על הזיכרון אך עם זאת, ״קבוצת הקפאין״, התקשתה יותר בשחזור מילים מהרשימה, כלומר, מינון זה של קפאין (בערך שתי כוסות קפה) יכול לעכב באופן זמני את זיכרון הטווח הקצר של האדם.
דיסלקסיה וקצה הלשון דיסלקסיה, שהיא לקות קריאה, ידועה גם כמשפיעה על חוויות קצה הלשון. במחקר, ילדים דיסלקטים חיו תופעה זו בתדירות גבוהה יותר מאשר ילדים ללא דיסלקסיה. עם זאת, גם הילדים עם הדיסלקסיה, הצליחו להיזכר במשמעות הסמנטית של פריט היעד.
השפעת גיל הלמידה המהירות והדיוק בהם שולף האדם את הפריט ממוחו תלויות באופן ישיר בגיל בו למד אותו, כך שככל שהגיל יהיה מוקדם יותר, כך הפריט מידע יונח בראשו בצורה טובה יותר והוא יחווה פחות מצבי קצה לשון. וכבר כתבו חז״ל ״הלומד ילד למה הוא דומה, לדיו כתובה על נייר חדש״(אבות ד׳ כ׳)
This article "קצה הלשון" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:קצה הלשון. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
