קהילת יהודי קייב

בית הכנסת קורל הגדול ברובע פודיל

בית הכנסת הקראי בקייב

אזכורים על יהודים בקייב נמצאו החל מהמאה ה-10. מכתב קיוב המפורסם, המסמך העתיק ביותר הקיים היום שבו מוזכרת העיר בשמה, נכתב בשפה העברית על ידי אנשי הקהילה היהודית בעיר. בכרוניקות הרוסיות מסופר שיהודים מהממלכה הכוזרית ניסו לייהד את הנסיך ולדימיר הראשון, אך הוא בחר להתנצר. בנימין מטודלה ופתחיה מרגנסבורג מזכירים את קייב כעיר גדולה של יהודים. חסרות ידיעות על היישוב היהודי בתקופת הכיבוש המונגולי, אך בכיבוש הליטאי ידוע שוב על קהילה יהודית. בשנת 1482 העיר נכבשה על ידי מושל קרים מנגלי-גירי, יהודים רבים נהרגו ואחרים נלקחו בשבי לקרים. ב-1495 כשהעיר חזרה לליטא נגזרה על היהודים גזירת גירוש, שבוטלה ב-1503 על ידי המלך סיגיזמונד. ב-1619 הסוחרים הנוצרים הצליחו ללחוץ על השלטונות, ולהשיג גירוש נוסף ליהודים. ב-1648 גייסותיו של בוגדן חמלניצקי טבחו יהודים רבים. בשנת 1654 לאחר הכיבוש הרוסי נאסר על היהודים להתיישב בקייב, כמו בכל רוסיה של אז, ועד חלוקת פולין לא ידוע על קהילה יהודית במקום. בחלוקת פולין השנייה ב-1793 חודשה הקהילה היהודית על ידי יהודים מבלארוס וליטא והתחילה לגדול במהירות.

במאה ה-19 משפחת ברודסקי ששלטה על תעשיית הסוכר ובנתה ברוסיה מסילות ברזל ממקום מושבה בקייב התפרסמה מאוד ברוסיה. אילי ההון היהודים ישראל ברודסקי ובניו אליעזר ואריה לייבוש בנו בעיר בית-כנסת מרכזי, הנושא את שמם, בתי ספר למלאכה ובתי חולים. ב-26 באפריל 1881 התבצע בעיר פוגרום כנגד האוכלוסייה היהודית, מספר אנשים נהרגו, 20 נשים נאנסו ועונו ומאות דירות ועסקים יהודיים חובלו ונבזזו. המשטרה המקומית סייעה למתפרעים. בין 18 ל-20 באוקטובר 1905 התקיים בעיר פוגרום נוסף נגד האוכלוסייה היהודית, כאשר המשטרה סייעה שוב לפורעים ואף הסיתה נגד היהודים. בשנת 1911 התקיים בעיר משפט בייליס, כשיהודי הואשם בעלילת דם. המשפט גרם שוב למעשים אנטישמיים בעיר, אפילו לאחר זיכויו של הנאשם. לאחר מלחמת העולם הראשונה יהודים רבים מבלארוס וליטא מצאו בעיר מקלט. במלחמת האזרחים בין 1919 ל-1921 על העיר שלטו גדודים שונים, הנלחמים זה בזה, כשהיהודים הם הסובלים המרכזיים, מאות נהרגו, ואלפים נפצעו באותה תקופה.

בעיר התקיימה קהילה קראית של קראי מזרח אירופה. על אף שבשלהי המאה ה-19 מנתה הקהילה הקראית בקייב פחות מ-300 נפש, אחת המשפחות הבולטות בה הייתה משפחתם של האחים משה ושלמה קוגן, שעשו הון במסחר טבק. משפחה זו הקימה את בית הכנסת הקראי בקייב, מבנה מפואר הניצב לא רחוק משער הזהב. בית הכנסת נחנך ב-1902 ותפקד עד תחילת השלטון הסובייטי.

היסטוריה

מוזיאון בית התפוצות

סוחרים יהודים הגיעו לקייב במאה השמינית; העיר הייתה אז צומת-דרכים חשוב בין ארצות המזרח למערב-אירופה. לקראת סוף המאה העשירית ניסו שליחים מארץ הכוזרים לגייר את ולדימיר, הנסיך של קייב.

באותה התקופה כבר הייתה קהילה יהודית בעיר, ונמצא מכתב (בגניזה הקאהירית) כתוב בעברית משנת 930, ובו פנייה ליהודי קהילות אחרות לסייע בפדיון יהודי מקייב שנאסר בגלל חוב. שמות היהודים במכתב הם עבריים, סלאביים וטורקיים.

קייב נזכרת בתיאורי המסעות של בנימין מטודלה ושל פתחיה מרגנסבורג בני המאה ה-12; ר' משה מקייב עמד אז בקשרי מכתבים עם רבנו תם במערב ועם הגאון שמואל בן-עלי במזרח.

תחת שלטון הטאטארים (1320-1240) זכו היהודים להגנת הכובש, למורת רוחם של תושבי העיר הנוצרים. כשנכללה קייב בנסיכות ליטא קיבלו היהודים זכויות מיוחדות להגנת הנפש והרכוש. באותה התקופה היו יהודים שצברו הון עתק מחכירת מיסים.

הקהילה גדלה בחומר וברוח; במאה ה-15 חיבר ר' משה מקייב פירושים ל"ספר היצירה" ולפירושיו של אברהם אבן עזרא, וניהל ויכוחים עם הקראים.

בפשיטת הטאטארים ב-1482 נלקחו רבים מיהודי העיר בשבי, וכעבור 13 שנה גורשה הקהילה עם שאר קהילות ליטא. הקהילה נתחדשה עם ביטול האיסור כעבור שמונה שנים אבל כעבור מאה שנה לערך השיגו העירונים ממלך פולין (שהתאחדה עם ליטא ב-1569) צו האוסר יישוב-קבע של יהודים או רכישת נכסי דלא ניידי בידיהם בעיר (הצו משנת 1619). המעטים שהוסיפו להתגורר בקייב נפגעו בגזירות ת"ח ות"ט (1648), ועם סיפוח העיר לרוסיה ב-1667 חודש האיסור על מגורי יהודים במקום.

הקהילה שוקמה ב-1793, בעת החלוקה השנייה של פולין, וגדלה חרף מחאות העירונים. ב-1815 הגיע מספרם של תושבי הקבע היהודיים בקייב לכדי 1,500. היו להם שני בתי-כנסת ומוסדות קהילתיים מקובלים.

ב-1827 נענה הצאר ניקולאי הראשון לתביעות העירונים וחידש את איסור המגורים; הצו נשאר בתוקפו עד 1861, כאשר הוקצו למגורי קבע ליהודים בעלי זכויות (סוחרים ותעשיינים עשירים ועובדיהם, בעלי מקצועות חופשיים ובעלי-מלאכה) שני פרברים במבואות העיר. בתקופת האיסור השתתפו מאות יהודים בירידים השנתיים והתאכסנו בשתי אכסניות עירוניות שהוחכרו לנוצרים. תוך עשר שנים גדלה האוכלוסייה היהודית בקייב לכדי 13,800 נפש (כ-%12 מכלל האוכלוסייה). משנת 1862 קיימה הקהילה בית-חולים כללי, בית-חולים מיוחד לניתוחים, מרפאה למחלות עיניים (בהנהלת מ' מאנדלשטאם) ומוסדות צדקה למיניהם.

במאי 1881 היו מהומות אנטישמיות; רבים נפצעו, נגרם נזק רב לרכוש, וכ-800 משפחות יהודיות איבדו את מקורות פרנסתן.

ב-1898 נחנך בית כנסת מפואר, בתרומת ל' ברודסקי.

מאז ועד מהפכת 1917 התפרסמה קייב בחיפושי-פתע תכופים שעשתה המשטרה אחר יהודים "בלתי-לגאליים" בעיר. למרות זאת גדל מספר תושביה היהודים של קייב ל־50,800 ב-1910, וליותר מ-81,000 בסוף 1913. למעשה היו אף יותר מזה, כי רבים התחמקו ממיפקדי אוכלוסין.

המוני יהודים עבדו במפעלי התעשייה בעיר ובסביבה, והיו גם יהודים עתירי-הון דוגמת משפחות ברודסקי וזאיצב, בענף הסוכר. רב היה מספר בעלי המקצועות החופשיים ובאוניברסיטת קייב למדו בשנת 1911 888 יהודים, ריכוז הסטודנטים היהודיים הגדול ביותר באוניברסיטה רוסית (%17 מכלל הסטודנטים במקום). בקייב פעלו סופרים עבריים דוגמת י' קאמינר, י"ל לוין (יהל"ל), מ' קאמיונסקי, י' וייסברג, א' שולמן וא' פרידמן.

הסופר שלום-עליכם, שישב בקייב ישיבת-ארעי, הנציח אותה בספריו בתיאורי יהופיץ.

פוגרום קשה פקד את קייב ב־18 באוקטובר 1905, אבל היישוב היהודי המשיך להתפתח ונעשה אחד העשירים ברוסיה, ובאותו הזמן התרוששו היהודים העניים עוד יותר.

ב-1910 היו כ-5,000 הסוחרים היהודיים בקייב %42 מכלל הסוחרים בעיר, אבל רבע מכלל היהודים שחיו במקום נזקקו לקמחא דפסחא באותה השנה.

בשנים 1906–1921 שימש כרב הקהילה ש' אהרונסון, ומן ה"רבנים מטעם" התפרסמו יהושע צוקרמן וש"ז לוריא.

בזמן מלחמת-העולם הראשונה קלטה קהילת קייב פליטים יהודים מאזורי הקרבות. ב-1917 בוטלו כל הגבלות המגורים בעיר, ובסוף אותה שנה התפקדו בה 87,240 יהודים %19 מכלל תושבי העיר.

הקהילה התארגנה על בסיס דמוקרטי בהנהגת הציוני משה נחמן סירקין, ובעיר נערכו כינוסים כלליים ואזוריים של יהודי רוסיה, פורסמו ספרים ועיתונים של המפלגות השונות, והתנהלה פעילות תרבותית וחינוכית בעברית וביידיש.

באביב 1919 ישבו בקייב כ־114,520 יהודים.

בששת חודשי השלטון הסובייטי שבין פברואר לאוגוסט 1919 נמסרה הנהלת הקהילה לידי ה"יבסקציה" והתחיל הרס שיטתי של חיי הציבור המקובלים. עם נסיגת הצבא האדום התארגנה "הגנה עצמית", וכאשר נכנסו לעיר האוקראינים אנשי פטלורה הם אסרו את אנשי קבוצת המגן והרגו 36 מהם. כנופיות דניקין רצחו ושדדו עד שנהדפו בידי הצבא האדום בדצמבר אותה שנה. רעב ומגיפות הפילו חללים נוספים ביישוב המקומי. עם זאת גדל מספר היהודים בקייב עם נהירת פליטי-חרב יהודים משאר מקומות באוקראינה. ב-1923 מנתה העיר 128,000 יהודים. מספרם הלך וגדל והגיע ב-1939 לכדי 175,000 (%20 מכלל האוכלוסייה).

בעשרים שנות השלטון הסובייטי נעשתה קייב מוקד לתרבות יידיש נוסח מוסקבה; בקהילה הייתה רשת בתי-ספר ומכוני לימוד שהקיפו אלפי תלמידים, ובראשם המחלקה לתרבות יהודית באקדמיה האוקראינית למדעים (1926) שהוכתרה בשנת 1930 בשם "המכון לתרבות יהודית פרולטארית", בהנהלת יוסף ליברברג. במכון נתפרסמו מחקרים חשובים וקבוצה מאנשי הסגל שלו יצאה לבירוביג'אן להניח שם יסודות לפעולה תרבותית וחינוכית.

בקייב פעלו אז משוררים וסופרים כגון דוד הופשטיין ואיציק פפר, הוצאות ספרים ותיאטרון ממלכתי ביידיש. עם חיסול המוסדות היהודיים בסוף שנות השלושים הקיץ הקץ על מרכז גדול זה של תרבות יידיש בברית-המועצות.

ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) ישבו בקייב כ־140,000 יהודים.

במהלך המלחמה כבשו הגרמנים את קייב ב-21 בספטמבר 1941 (בעקבות מתקפתם על ברית המועצות שנפתחה ביוני 1941). בימים 29–30 בספטמבר רצחו בסיוע המיליציה האוקראינית עשרות אלפים מיהודי קייב והסביבה בגיא הרים בשם באבי-יאר, שנמצא בקרבת בית-העלמין היהודי.

אחרי המלחמה קבעה ועדת-חקירה סובייטית שבקייב נרצחו 195,000 אזרחים ושבויי-מלחמה בתאי-גאזים ניידים וביריות, מהם יותר ממאה אלף בבאבי-יאר. במאי 1943 נשרפו הגוויות בכבשנים שנחפרו בהר.

ניסיונות להקים יד-זיכרון לחללי באבי-יאר סוכלו בידי השלטונות, והמקום הפך לסמל המאבק נגד האנטישמיות בברית-המועצות, בפי אנשי-רוח כגון המשורר הרוסי יבגני יבטושנקו וויקטור נקראסוב.

אחרי המלחמה חזרו אלפי יהודים לקייב המשוחררת ונתקלו באיבת התושבים, שרבים מהם יצאו נשכרים ברכוש מן הטבח הגדול. ובכל זאת תוך 15 שנים צמח בעיר יישוב יהודי בן 200,000 ומעלה (על פי מפקד רשמי משנת 1959 רק 154,000), %13.9 מכלל תושבי העיר.

כ-%15 הצהירו על יידיש כשפת- אם, לעומת %33 בקרב היהודים תושבי הערים הקטנות במחוז קייב.

ב-1957 נידונו ארבעה יהודים למאסר על "פעילות ציונית", ביניהם ברוך מרדכי וייסמן שיומנו העברי הוברח ופורסם בישראל. ב-1959, ביובל המאה להולדת שלום-עליכם, תלו היהודים שלט זיכרון על פתח הבית שבו התגורר הסופר בשעתו; באותה שנה סגרה העירייה את בית-העלמין הישן ליד באבי-יאר אך התירה ליהודים את העברת העצמות לבית-עלמין חדש. לבקשת נשיא מדינת ישראל, יצחק בן-צבי, התירה הממשלה הסוביייטית להעלות את עצמות בורוכוב למדינת ישראל.

בשנות הששים פעל בעיר בית-כנסת אחד לכאלף מתפללים ולידו מקווה, משחטה לעופות ומאפיית מצות; "מניינים" פרטיים נסגרו. הרב פאנץ, אחרון הרבנים בקייב, פרש ב-1960. בתקופת כהונתו של בארדאך כראש הוועד של בית-הכנסת הייתה האווירה נינוחה יחסית ואורחים מחוץ-לארץ היו מתקבלים בעין טובה. ב-1961 השתנה המצב לרעה עם בחירתו של הנדלמן כיו"ר הוועד, עד שפרש בלחץ המתפללים כעבור שש שנים.

ב-1966 דחה הוועד המרכזי של המפלגה במוסקבה בקשה מטעם יהודי העיר לחדש את פעולת התיאטרון היידי. קייב הוסיפה לשמש מרכז לסופרים ביידיש, רבים מהם יוצאי מחנות מתקופת סטלין, כגון: איציק קיפניס, הירש פוליאנקר, נתן זבארה, אלי שכטמן ויחיאל פאליקמן. הודפסו ספרים יהודיים במקור ובתרגום לרוסית ואוקראינית.

ב-1966 נהרו רבבות יהודים מאוקראינה כולה לדוכן הישראלי בתצוגה בין-לאומית בענף הלול וכעבור שנה, בעקבות מלחמת ששת הימים, ניתן ביטוי פומבי לרגשות היהודים בניסיונות חוזרים להביע את זהותם הלאומית ביום-השנה לטבח באבי-יאר.

המהנדס בוריס קוצ'ובייבסקי נאסר ב-1968 באשמת "הוצאת דיבה על המשטר הסובייטי", לאחר שביקש היתר יציאה לישראל בשבילו ובשביל אשתו הלא-יהודיה; בקיץ 1970 חתמו עשרה יהודים מקייב על מכתב גלוי שלפיו ויתרו על אזרחותם הסובייטית וביקשו להיות אזרחי מדינת ישראל.

בשנים 1911–1913 סערה קייב מסביב לעלילת-הדם שהייתה קשורה בשמו של מנחם מנדל בייליס. המסורת האנטישמית הגסה בעיר מצאה לה ביטוי מחודש בשנות השישים עם פרסום ספריו של ט' קיצ'קו מטעם האקדמיה האוקראינית למדעים.

ב-1970 התגוררו בקייב 152,000 יהודים (כ-%10 מכלל האוכלוסייה).

אחרי התמוטטות השלטון הקומוניסטי בראשית שנות התשעים של המאה העשרים, חלה התעוררות דתית בקרב היהודים, למרות הירידה במספרם. בתי כנסת, בתי ספר יהודיים ומוסדות קהילה החלו לפעול ולהתרחב.

בשנת 1997, אחרי עלייה לישראל, התגוררו בקייב כ־110,000 יהודים, יותר משליש מיהודי אוקראינה כולה.

הקהילה היהודית בקייב בשנות ה-2000

לפי נתוני הקונגרס היהודי האוקראיני האוכלוסייה היהודית בעיר מונה כ־110,000 נפש. בתחילת שנות ה-2000 קייב הייתה למרכז החיים היהודיים באוקראינה. בקייב מרוכזים המשרדים של הארגונים היהודיים המקומיים והזרים, ביניהם הג'וינט, הסוכנות היהודית ועוד. בשנת 1999 הוקמה הקונפדרציה היהודית של אוקראינה שהיא ארגון גג המאגד ארגונים יהודיים מקומיים רבים. בראש הקונפדרציה עומד הרב בלייך המשמש כרב הראשי של אוקראינה. בית הכנסת המרכזי, "פודול", המנוהל על ידי הרב בלייך כולל גם "חדר" וישיבה, גן ילדים, בית ספר, בית יתומים, בית אבות, מרכז סיוע, מסעדה כשרה, אחריות על קבורה יהודית ובית דין יהודי. בקייב פועלים בתי כנסת נוספים: ביה"כ "ברודסקי" בהנהלת הרב אסמן, נציג חב"ד;."ביה"כ, "גליטסקה", בשיתוף המדרשה הציונית, בראשותו של הרב שלמה נאמן. לישד ביה"כ "גליטסקה" נמצא המרכז לתרבות והיסטוריה יהודית המקיים פעילות לנוער ומבוגרים ומוזיאון יהודי. הקהילה היהודית מקיימת שיתוף פעולה עם גופים אוקראינים שאינם יהודים, שיש להם זיקה לנושאים יהודיים. בקייב פועל סניף של "אש- התורה" בהנהלתו של נתן קיטיקישר ורעייתו. זה מרכז לתרבות יהודית ולחוזרים בתשובה. בקייב פועלות גם קהילות קוסרבטיבית ורפורמית, האחרונה בהנהלתו של הרב אלכסנדר דוקובני.

אחר

לקהילה היהודית בקייב יש היסטוריה עשירה. סוחרים יהודים הגיעו לקייב בשנת ד' ת' לבריאת העולם (לפני כ 1,300 שנה), העיר הייתה אז צומת-דרכים חשוב בין ארצות המזרח למערב-אירופה. לקראת סוף שנת ד' תש"צ לבריאת העולם, ניסו שליחים מארץ הכוזרים לגייר את ולדימיר, הנסיך של קייב; באותה התקופה כבר הייתה קהילה יהודית בעיר, (במכתב שנמצא בגניזה בקהיר כתוב בעברית משנת ד' תש"ל, ובו פנייה ליהודי קהילות אחרות לסייע בפדיון יהודי מקייב שנאסר בגלל חוב. שמות היהודים במכתב הם עבריים, סלאביים וטורקיים.

ימי הביניים והרנסאנס

בוגדן חמלניצקי נכנס לקייב, מיקולה איבאסיוק

הפעם הראשונה בה נזכרו יהודים בקייב היא במכתב קייב במאה העשירית, שנכתב על ידי יהודים מקהיר בעברית עתיקה. זהו המסמך העתיק ביותר שנכתב על שם העיר. מטיילים יהודים כמו בנימין מטודלה ופתחיה מרגנסבורג הזכירו את העיר כקהילה יהודית גדולה. במהלך הכיבוש המונגולי הקהילה נהרסה יחד עם שאר חלקי העיר, אך הקהילה התחדשה עם רכישת העיר על ידי האיחוד הפולני-ליטאי. בתקופת השלטון הפולני – ליטאי הורשו היהודים להתיישב בעיר, אך הם גורשו בשנת 1495 ושוב בשנת 1619.

במהלך מרד חמלניצקי בשנת 1648 נרצחו רוב יהודי העיר בידי קוזאקים זפורוז'ים יחד עם מרבית יהודי אוקראינה. לאחר הכיבוש הרוסי בשנת 1654, יהודים לא הורשו להתיישב בעיר. איסור זה בוטל רק בשנת 1793 לאחר החלוקה השלישית של פולין.

בשואה

ב־19 בספטמבר 1941 התקדמו הנאצים מזרחה וכבשו את קייב. לפני הכיבוש הצליחו יותר מ-100,000 מתוך 160,000 יהודי העיר להימלט ממנה. ב-28 בספטמבר 1941 פורסמה ברחבי קייב הודעת גירוש לכאורה, ורוב תושבי העיר האמינו שמדובר בגירוש מהעיר התייצבו בשעה היעודה כאמור בהוראות. אלה הופנו אל בית הקברות היהודי ואל באבי יאר ושם נורו למוות. לפי דו"ח של האיינזצגרופן, 33,771 יהודים נטבחו ב-29 וב-30 בספטמבר בבאבי יאר. במהלך השנה שלאחר הרצח הובלו לבאבי יאר והומתו שם בהריגה 15,000 יהודים נוספים שנתפסו בעיר ובסביבתה.

ניסיונות להקים יד-זיכרון לחללי באבי יאר סוכלו בידי השלטונות, והמקום הפך לסמל המאבק נגד האנטישמיות בברית המועצות, בפי אנשי רוח כגון המשורר הרוסי יבגני יבטושנקו וויקטור נקראסוב.

לאחר המלחמה

בשנת 1946 היה בית כנסת אחד פעיל בעיר. רופאים יהודיים רבים תושבי העיר פוטרו ממשרתם במשפט הרופאים ב-1953. אחרי המלחמה חזרו אלפי יהודים לקייב המשוחררת ונתקלו באיבת התושבים, שרבים מהם יצאו נשכרים ברכוש מן הטבח הגדול. ובכל זאת תוך 15 שנים צמח בעיר יישוב יהודי בן 200,000 ומעלה (על פי מפקד רשמי משנת 1959 רק 154,000), 13.9% מכלל תושבי העיר.

הקונדפרציה היהודית

בשנת תשנ"ט הוקמה הקונפדרציה היהודית של אוקראינה שהיא ארגון גג המאגד ארגונים יהודיים מקומיים רבים. בראש הקונפדרציה עומד הרב בלייך המשמש כרב הראשי של אוקראינה. בית הכנסת המרכזי, "פדול", המנוהל על ידי הרב בלייך כולל גם "חדר" וישיבה, גן ילדים, בית ספר, בית יתומים, בית אבות, מרכז סיוע, מסעדה כשרה, אחריות על קבורה יהודית ובית דין יהודי. בית הכנסת "פדול" נבנה בשנת ה' תרס"ב ופתח את שעריו שוב בשנת ה'תש"ז. לאחרונה בשנת תשס"ב, הוא עבר שיפוץ אשר חידש את פניו, באווירה המיוחדת אשר אפיינה את בתי הכנסת העתיקים של התקופה הקומוניסטית. אחד הדברים הבולטים בבית הכנסת הוא המשפט המופיע על אחד מקירות בית הכנסת: "מה נורא המקום הזה". בדרך כלל אין אנו רגילים למשפטים מסוג זה בעיצוב בתי הכנסת. המסורת מספרת שיהודים כתבו את המשפט על קיר בית הכנסת לא כפסוק המתייחס לתפילה או לקדושת המקום, אלא לסובייטים. מה נורא המקום הזה, כפשוטו. המדינה הזאת, השלטון הזה. משהו בנוסח 'עד מתי' שרגילים לכתוב אצלנו בבסיסי צבא.

בשנת 1997, אחרי העלייה הגדולה לישראל, התגוררו בקייב כ־110,000 יהודים, יותר משליש מיהודי אוקראינה כולה. לפי נתוני הקונגרס היהודי האוקראיני האוכלוסייה היהודית בעיר מונה כ-110,000 נפש. בתחילת שנות ה-2000 קייב הייתה למרכז החיים היהודיים באוקראינה. בקייב מרוכזים המשרדים של הארגונים היהודיים המקומיים והזרים, ביניהם הג'וינט, הסוכנות היהודית ועוד. כיום חל פיחות מסוים במעמדה של הקהילה היהודית בקייב, בגין התפתחות הקהילות היהודיות הגדולות במזרח אוקראינה ובמיוחד לאחר פתיחתו של מרכז מנורה, בדניפרו שהוא המרכז היהודי הגדול ביותר באוקראינה. עם זאת עדיין נחשבת קייב למרכז יהודי חשוב.

נכון ל-2019 קיימות הרבה קהילות, ולהם 3 בתי ספר:בית ספר היהודי הראשון בקייב נפתח על ידי הרב יעקב בלייך הרב הראשי של אוקראינה בשנת 1990, השני של חב"ד שמחה, שיסד השליח הרב דב בער קרסיק, ועוד אחד בראשות הרב משה אסמן. ונציגות של הסוכנות היהודית. הרב יונתן בנימין מרקוביץ' משמש כרב העיר משנת 2000.

היסטוריה מודרנית

אחוז היהודים האתניים במחוזות קייב לפי מפקד האוכלוסין העירוני בשנת 1919

בית הכנסת של ברודסקי בסביבות 1970; שימש אז כתיאטרון בובות ומשמש כיום כבית כנסת

במאה ה -19 הקהילה היהודית שגשגה והפכה לאחת הקהילות הגדולות באוקראינה. בשנת 1815 כללה האוכלוסייה היהודית 1,500 יהודים והיא המשיכה לגדול והגיעה ליותר מ־81,000 כמעט מאה שנים מאוחר יותר בשנת 1913. באותה תקופה נבנו בתי כנסת רבים, כולל בית הכנסת הראשי בעיר, בית הכנסת של ברודסקי. בתי ספר וסדנאות יהודיים נבנו ברחבי העיר.

הקהילה סבלה ממספר פוגרומים בשנת 1882, ושוב בשנת 1905, כאשר מאות יהודים נרצחו ונפצעו. משפט בייליס, בו הואשם יהודי מקומי ברצח של ילד, התרחש בעיר בשנת 1903. בסופו של דבר התגלה כי בייליס אינו אשם בהריגת הנער.

במהלך המהפכה הרוסית ומלחמת העצמאות האוקראינית היו בעיר פוגרומים חדשים נגד היהודים. לאחר הקמת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית האוכלוסייה היהודית גדלה במהירות והגיעה לגודל של כ־224,000 איש בשנת 1939.

בתחילת מבצע ברברוסה נמלטו רוב היהודים מהעיר. 33,771 היהודים שנותרו רוכזו בבאבי יאר והוצאו להורג בירי ב־29-30 בספטמבר 1941. באותו מקום נרצחו עוד 15,000 יהודים בשנים 1941–1942.

לאחר המלחמה חזרו היהודים ששרדו לעיר. ב־4-7 בספטמבר 1945 התרחש פוגרום, כמאה יהודים הוכו, מתוכם שלושים ושש אושפזו וחמישה מתו מפצעים.

בשנת 1946 היה בקייב בית כנסת אחד בלבד. הרב האחרון שכיהן בקייב היה הרב פאנטס, שפרש בשנת 1960 ונפטר בשנת 1968, ולאחריו לא מונה רב חדש.

לאחר קריסת ברית המועצות בשנת 1991, רוב האוכלוסייה היהודית היגרה מקייב. לאחר עצמאות אוקראינה התחוללה תחייה בחיי הקהילה היהודית, עם הקמתם של שני בתי ספר יהודיים ואנדרטת זיכרון בבאבי יאר, שם מתקיים טקס רשמי מדי שנה.

כיום ישנם כ -20,000 יהודים בקייב, עם שתי קהילות דתיות עיקריות: חב"ד (הרב יונתן בנימין מרקוביץ'); חסידות קרלין (הרב יעקב דב בלייך). שני בתי כנסת מרכזיים, בית הכנסת של ברודסקי ובית הכנסת כורל הגדול, משרתים את קהילות אלו.

אנטישמיות

הרב אוקראינה, משה ראובן אזמן, קרא ליהודי קייב לעזוב את העיר ואת הארץ במידת האפשר, מחשש שיהודי העיר יוקרבו בתוהו ובוהו במהלך המהפכה האוקראינית בשנת 2014 : "אמרתי לקהילתי לעזוב את מרכז העיר או את העיר. כולם ביחד ואם אפשר גם המדינה ... אני לא רוצה לפתות את הגורל ... אבל יש אזהרות מתמדות בנוגע לכוונות לתקוף מוסדות יהודיים ". יתר על כן, ה- CFCA (פורום התיאום למאבק באנטישמיות) דיווח על יותר משלושה אירועים אנטישמיים שהתרחשו בקייב מאז סיפוח חצי האי קרים ב -2014. גם האוקראינים הפרו-רוסים וגם תומכי ממשלת אוקראינה האשימו זה את זה במצבם של יהודי קייב. מנהיגי הקהילה היהודית באוקראינה עצמה טענו כי פרובוקציות אנטישמיות אחרונות בחצי האי קרים, כולל כתובות גרפיטי על בית כנסת בבירת קרים שעליהם נכתב "מוות ליהודים", הן מעשה ידיהם של אוקראינים פרו-רוסים. הרב יעקב דב בלייך, המכהן בראש הפדרציה היהודית באוקראינה, חתם על מכתב וביקש מרוסיה לסיים את תוקפנותה, והשווה את האקלים הנוכחי בחצי האי קרים לזה של אנשלוס. מנורת הזיכרון בבאבי יאר חוללה פעמיים עם צלב קרס מרוסס, בראש השנה וכעבור כמה חודשים. במהלך יוני 2015 אירע פיצוץ בחנות בבעלות יהודית בקייב. ארגון ימין קיצוני לקח אחריות על האירוע. מאוחר יותר באותו החודש חוללה אנדרטת הזיכרון בבאבי יאר.

כיום

בשנת תש״ס (2000) הגיעו לעיר הרב יונתן מרקוביץ -אשר מכהן כשליחה הראשי של חב"ד ורבה הראשי של העי.

כיום, הקהילה היהודית בקייב ב״ה מתפתחת ומונה אלפי יהודים. ניתן למצוא בעיר גן ילדים ובית ספר יהודי, בתי כנסת פעילים, מסעדות כשרות, בית אבות, מועדון קשישים, מועדון לקהילה הצעירה וכו'

קישורים חיצוניים

• קהילת יהודי קייב, dbs.anumuseum.org.il
• אוקראינה, קייב / הרב אליהו בירנבוים, www.daat.ac.il
• הקהילה היהודית בז’יטומיר, אומן שלום
• [2]
• הקשר היהודי: אוקראינה – קייב, עולם הזה, ‏2018-08-15
• קייב - הלב הדתי של רוסיה, בשביל הזהב
• יעקב מאור, קייב – קהילה יהודית למופת, Jewish Travler ותוליכנו לשלום, ‏2018-07-24
• הדילמה האכזרית של יהודי אוקראינה, Haaretz הארץ
• יהדות בגולה -אתרים יהודיים ברחבי העולם, מידע לדרך | מידע למטייל | טיולים לציבור הדתי | מידע לתייר הדתי | טיולים למגזר הדתי | מידע לטיולים בחו"ל
• מחנות עבודה ליהודים באוקראינה הכבושה בידי הנאצים, lib.toldot.cet.ac.il
• Kiev | Virtual Shtetl, sztetl.org.pl
• Kiev, www.jewishvirtuallibrary.org
• יהדות קייב באתר יד ושם, www.yadvashem.org
• מוזיאון DBS, dbs.anumuseum.org.il
• YIVO | Kiev, yivoencyclopedia.org
• KIEV - JewishEncyclopedia.com, www.jewishencyclopedia.com

הערות שוליים

This article "קהילת יהודי קייב" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:קהילת יהודי קייב. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.

This page exists already on Wikipedia.

---

 Facebook Page

🐤 Twitter Follow us on Twitter !

Read or create/edit this page in another language

• קהילת יהודי קייב in English