קהילת יהודי זולצבך-רוזנברג

בעיר זולצבך-רוזנברג^[1] (בגרמנית: Sulzbach-Rosenberg) שבבוואריה התקיימה קהילה יהודית החל מימי הביניים ועד ערב מלחמת העולם השנייה.

תולדות הקהילה[עריכה]

אזכורים ראשונים לקיומם של יהודי בזולצבאך הם משנת 1305. הקהילה סבלה מרדיפות ב-1336 וב-1349 בגל הפרעות ששטף את יהודי אירופה בעקבות מגפת המוות השחור, שבעקבותיו חדלה הקהילה להתקיים למשך כ-300 שנה.

ב-1666, הגיעו לזולצבאך מספר משפחות יהודיות בודדות כיהודי חסות של כריסטיאן אוגוסט, רוזן פפאלץ-זולצבאך, שנטה חסד ליהודים. ב-1670 הגיעו יהודים שגורשו מווינה. בתקופה זו הוקם בית דפוס עברי בזולצבאך (בתמיכת הרוזן כריסטיאן אוגוסט, שהיה בעל נטייה למיסטיקה), שהפכה לאחד ממרכזי הדפוס היהודי החשובים במרכז אירופה.

באותה התקופה, הקהילות היהודיות באזור היו זעירות ולא היה ביכולתן להחזיק מוסדות קהילתיים עצמאיים, ולכן התאגדו כולן תחת ארגון אחד שקבע תקנות, מינה בעלי תפקידים וייצג אותן בפני הרשויות.

חיי הדת[עריכה]

בית העלמין היהודי בזולצבאך שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(גר') הוקם זמן קצר לאחר התחדשות הקהילה במאה ה-17.

בראשית ימי הקהילה לא היה בידה להחזיק בית כנסת, ולכן התפללו יהודי העיר בחדר שהוקדש לכך בבית פרטי. בית הכנסת בזולצבאך שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ') נבנה בשנת 1687 אך בשל מצבו הירוד של הבניין נחנך 1737 בניין חדש בסגנון בארוק. בניין זה שימש את הקהילה עד 1822, אז נשרף בשריפה שפרצה בעיר. במקומו נבנה מבנה חדש בסגנון קלאסיציסטי שנחנך ב-31 באוגוסט 1824. מבנה זה שימש את הקהילה 106 שנים. בשנת 1930, בעקבות הידלדלות הקהילה, נמכר בית הכנסת לעיריית זולצבאך בתנאי שישמש למבנה תרבות. במקום הוקם המוזאון של זולצבאך, עובדה שבזכותה לא הוחרב המבנה בליל הבדולח. לאחר המלחמה הופקע המבנה בידי בעלות הברית והועבר לידי ארגון

הרחוב שבן שוכן המבנה קרוי כיום "רחוב בית הכנסת" (Synagogenstraße).

רבנים[עריכה]

כאשר הייתה הקהילה מאוגדת תחת הנהגה אזורית, לא כיהן רב בזולצבאך, ועל ענייני הדת היה אחראי הרב אשר זכריה ענזלן, "אב"ד שנייטאך שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ') והגלילות", לאחריו הרב יששכר ברמן סג"ל פרנקל בעל "מטה יששכר". במשך ארבע שנים בתחילת המאה ה-18 היה לקהילה רב משל עצמה, הרב שלמה בן נחמן. לאחר מכן הוכפפו לתחום אחריותו של רבה של שוואבך והמחוז, הרב משה קצנלנבוגן.

החל מ-1722, לאחר שהקהילה גדלה, התמנה לה רב מקומי, הרב יהודה לייב בן קופל מלמברג, שכיהן עד שנת 1733. לאחריו כיהן הרב יוסף בן אליעזר איטינגא, בעל "עדות ביהוסף", ולאחריו הרב שמעון גלרן.