קאן (להקה)

קאן (Can) הייתה להקת רוק ניסיוני גרמנית שהוקמה בקלן, מערב גרמניה ב-1968 על ידי חברי ההרכב שהיו לגרעין שלו - הולגר צ'וקאי (בס), אירמין שמידט (קלידים), ג'קי ליבזייט (תופים) ומייקל קארולי (גיטרה). ללהקה היו סולנים שפעלו בה לתקופה מסוימת, ביניהם מלקולם מוני ודאמו סוזוקי וכן חברים נוספים. עם רקע במוזיקת אוונגרד וג'אז, קאן שילבו אלמנטים של מינימליזם, מוזיקה אלקטרונית ומוזיקת עולם לתוך המוזיקה הפסיכדלית שלהם שהושפעה בעיקר מפאנק. הלהקה מוכרת בעיקר כחלוצה בסצנת הקראוטרוק הגרמנית.

קאן זכתה להצלחה מסחרית מסוימת, עם סינגלים כמו "Spoon" ו-"I Want More" שהגיעו למצעדים במדינתם. עם אלבומיהם הראשונים נחשבים לחשובים ביותר אי פעם ולמשפיעים על אמנים רבים בעיקר בתחומי האוונגרד, מוזיקה ניסיונית, פוסט פאנק, אמביינט, ניו ווייב ומוזיקה אלקטרונית.

היסטוריה

מקורות: 1966-68

השורש להקמתה של קאן נמצא בטיולו של אירמין שמידט לניו יורק ב-1966. בזמן ששמידט בילה את רוב הזמן עם מלחיני אוונגרד כמו סטיב רייך, לה מונטה יאנג וטרי ריילי, הוא נחשף גם למלון צ'לסי ולעבודותיו של אנדי וורהול. במילותיו של שמידט, הטיול "הרס" אותו, כשהחל להתעניין באפשרויות הגלויות במוזיקת רוק. כשחזר לקלן באותה שנה, שמידט שהתמלא השראה תכנן להקים הרכב יחד עם מלחין האוונגרד והחלילן האמריקאי דייוויד ג'ונסון והמורה למוזיקה הולגר צ'וקאי שיחקור את האופקים החדשים אליהם כיוון שמידט.

כשהקמתי את הלהקה, הייתי מלחין קלאסי, מנצח ופסנתרן שניגן רסיטלים. ניגנתי הרבה מוזיקה עכשווית, אבל גם ברהמס, שופן, בטהובן והכל. כשהתחלנו לפעול יחד, כיוונתי למשהו בו כל סוגי המוזיקה העכשווית יתאחדו לאחד. באירופה, המוזיקה העכשווית הייתה המוזיקה הקלאסית החדשה עם בולז, שטוקהאוזן וכל זה. אני למדתי את כל זה, למדתי אצל שטוקהאוזן, אבל אף אחד לא דיבר על מוזיקת רוק כמו ג'יימס בראון, סליי סטון והוולווט אנדרגראונד כמוזיקה עכשווית. אחרי זה היה ג'אז וכל האלמנטים האלה היו למוזיקה העכשווית שלנו. זה היה במובן מסוים, חדש יותר מהמוזיקה הקלאסית החדשה שכינתה את עצמה 'המוזיקה החדשה'

— שמידט, בריאיון ב-2004

עד לאותה נקודה, הכוונה של השלושה הייתה ליצור מוזיקה קלאסית אוונגרדית. למעשה, שמידט וצ'וקאי היו לתלמידיו של המלחין החשוב קרלהיינץ שטוקהאוזן. שמידט ניגן על פסנתר ואורגן וצ'וקאי ניגן בס כשהוא מקליט את המוזיקה על מכונת הקלטה בעלת שני ערוצים. עם הזמן, הכיוון השתנה כשהצטרפו ללהקה תלמידו של צ'וקאי, מייקל קארולי בן 19 באותו זמן על הגיטרה והמתופף ג'קי ליבזייט שצבר מוניטין בנגינה בהרכבי ג'אז חופשי. כשהלהקה החלה לפתח צליל יותר רוקי, ג'ונסון המאוכזב עזב אותה בסוף 1968.

שם הלהקה

הלהקה השתמשה בשמות כמו "Inner Space" ו-"The Can" עד שלבסוף הגיעו לשם "CAN". ליבזייט הציע את השם כראשי תיבות ל"קומוניזם, אנרכיזם, ניהיליזם". למרות זאת, נאמר כי הסולן מלקולם מוני הציע את השם בשל משמעותו החיובית במספר שפות. לדוגמה, בטורקית, שפה אשר מדוברת רבות בגרמניה, המילה "Can" משמעה דברים כמו "חיים, נשמה, לב, רוח, נאהב וחיוניות".

שנים ראשונות: 1968-70

באמצע 1968, הלהקה צירפה אליה את הסולן האמריקאי מלקולם מוני פסל ניו יורקי יצירתי, בעל חוש קצב, אך בלתי יציב נפשית. עם מוני, הקליטה הלהקה את החומר למה שהיה אמור להיות אלבומה הראשון, Prepare to Meet Thy Pnoom. כשהלהקה עוד נקראה "Inner Space" עם מוני ודייוויד ג'ונסון, הופיעה הלהקה בסרט גרמני. כשלא מצאו חברת תקליטים שתסכים להוציא את החומר המוקלט, הם המשיכו לעבוד באולפן, כשלבסוף גיבשו את החומר לאלבומם הראשון, Monster Movie שיצא ב-1969. האלבום כלל גרסאות מוקלטות מחדש (השירים Father Cannot Yell ו-Outside My Door) לשירים מPrepare to Meet Thy Pnoom. חומר נוסף שהוקלט באותו זמן, יצא לבסוף ב-1981 באלבום בשם Delay 1968. השירה הביזארית של מוני, נתנה למוזיקה של הלהקה אופי מוזר והיפנוטי, שהושפע מגראז' רוק, רוק פסיכדלי ופאנק. החזרתיות התבססה בחטיבת הקצב (בס-תופים), במיוחד בקטע בן ה-20 דקות, Yoo Doo Right, שנערך מהקלטה של 6 שעות של אלתור שלבסוף מצא את עצמו בסוף Monster Movie שתפס צד שלם של ויניל. התיפוף הרפטטיבי של ליבזייט היה הכרחי בצליל של הלהקה.

זמן לא רב לאחר מכן, מוני עזב את הלהקה וחזר לאמריקה בעצה של פסיכיאטר, אשר ייעץ לו לעזוב את הלהקה בשל הצליל הכאוטי שלה אשר גורם לו אי יציבות נפשית. בהערות בעטיפה של Monster Movie נכתב כי מוני סבל מהתמוטטת עצבים (כפי שנכתב כ"נתפס בקרוב של קאן"), כשהוא צועק ללא הפסקה "למעלה, למטה". הוא הוחלף בדאמו סוזוקי היפני שהיה יותר יציב. סוזוקי נראה על ידי ליבזייט וצ'וקאי כשהיה באמצעו של מופע רחוב כשהשניים שתו בבית קפה במינכן. אף על פי שהיה חסר השכלה מוזיקלית ואלתר את מילותיו (הוא התנגד לכתיבתן על הנייר), סוזוקי התבקש להצטרף ללהקה על ידי צ'וקאי והופיע איתם עוד באותו הערב. ההקלטות הראשונות של הלהקה עם סוזוקי היו באלבום Soundtracks שהיה אוסף של שירים שהוקלטו כפסקול לסרטים מחתרתיים גרמניים. סוזוקי שר בדרך כלל באנגלית, אף על פי שלפעמים שילב יפנית (לדוגמה בשירים "Oh Yeah" ו-"Doko E").

ההרכב הקלאסי: 1971-73

במהלך השנים הבאות, קאן הוציאה כמה מאלבומיה החשובים ביותר. כשבחומרים הקודמים, הלהקה התבססה עוד על מבנה שיר מסורתי, בתקופה הנוכחית, הלהקה כבר החלה ליצור מוזיקה מאולתרת לחלוטין. האלבום הכפול Tago Mago שיצא ב-1971, נחשב לאבן דרך במוזיקה הפופולרית ומוכר כאחד האלבומים החשובים בכל הזמנים. מהאלמנטים שעשו את האלבום לפורץ דרך, משפיע ולא קונבנציונלי הם התיפוף הג'אזי, סולואי גיטרה וקלידים מאולתרים, עריכות באולפן כדרך להלחנה והשירה המשונה של סוזוקי. צ'וקאי: "(Tago Mago) היה ניסיון להשיג מסע מוזיקלי מסתורי של אור לאפלה ובחזרה לאור".

ב-1971, הלהקה הלחינה מוזיקה לסדרת הפשע הגרמנית "הסכין", כשהקטע הנבחר היה השיר "Spoon".

בעקבות Tago Mago, הוציאה הלהקה ב-1972 את Ege Bamyasi, שהיה יותר נגיש אך עדיין אוונגרדי עם להיטים כמו "Vitamin C" ו-"Spoon" שהגיע ל-10 הגדולים של המצעד הגרמני. צ'וקאי: "יכולנו להשיג צליל אמביינט יבש מושלם... (Ege Bamyasi) שיקף צד יותר מואר של הלהקה".

ב-1973, הוציאה הלהקה את Future Days שייצג דוגמה מוקדמת למוזיקת אמביינט הרבה לפני טביעת המונח, כן גם האלבום כלל את שיר הפופ "Moonshake". צ'וקאי: "'Bel Air' (קטע בן 20 דקות בסוף האלבום) הראה את קאן כתזמורת חשמלית שיוצרת ציור נוף שליו אך גם דרמטי".

סוזוקי עזב את הלהקה לאחר האלבום על מנת להתחתן עם חברתו הגרמנייה ולהפוך לאחד מעדי יהוה. לאחר עזיבתו של סוזוקי, קארולי ושמידט לקחו על עצמם את תפקיד השירה. על אף, שפחות ופחות הלהקה יצרה קטעים עם שירה והתמקדה בעיקר בקטעי אמביינט אינסטרומנטליים. צליל אותם החלו לחקור עם Future Days.

שנים מאוחרות: 1974-79

Soon Over Babaluma מ-1974 המשיך את צליל האמביינט של Future Days, אך הכיל גם את הצליל האנרגטי של Tago Mago ו-Ege Bamyasi. ב-1975, קאן הוחתמו לוירג'ין רקורדס באנגליה ול-EMI/Harvest בגרמניה, כשבאותה שנה הופיעו בתוכנית Old Grey Whistle Test, אשר הייתה זכורה במיוחד בשל הביצוע לקטע Vernal Equinox בו שמידט ניגן על הקלידים כמכה בהם. זמן קצר לאחר מכן, שמידט סבל מרגל שבורה מה שגרם לביטול סיבוב ההופעות של הלהקה באנגליה.

האלבומים שיצאו באותה תקופה Landed מ-1975 ו-Flow Motion מ-1976 הראו את קאן שנטו לכיוון יותר קונבנציונלי כשטכנולוגיית ההקלטה השתפרה. השיר "I Want More" הפך ללהיט היחיד של הלהקה אשר הגיע למצעדים מחוץ לגרמניה. השיר שנכתב יחד עם האחראי על המיקסים בהופעות פיטר גילמור, הגיע למקום ה-26 באנגליה באוקטובר 1976, ובוצע בתוכנית Top of the Pops, בהופעה זו ניגן צ'וקאי על קונטרבס. ב-1977, הצטרפו ללהקה חברי להקת טראפיק הבסיסט רוסקו ג'י והמקישן ריבופ קוואקו בה, אשר שימשו כזמרים במוזיקה של הלהקה. השניים הופיעו באלבומים Saw Delight מ-1977, Out of Reach מ-1978 ו-Can מ-1979. בשלב זה, חל שינוי בתפקידו של צ'וקאי, כשרוסקו ג'י החליף אותו כבסיסט, צ'וקאי התעסק ביצירת צלילים עם גלים קצרים, קוד מורס ורשמקול. הוא עזב את קאן ב-1977 ולא הופיע באלבומים Out of Reach ו-Can, אף על פי שהיה המפיק של האלבום האחרון. לאחר מכן, נראה כי הלהקה הגיעה לסיומה, על אף שמספר איחודים התרחשו מספר פעמים במהלך השנים.

אחרי הפירוק ואיחודים

מאז הפירוק, חברי הלהקה היו מעורבים בפרויקטים מוזיקליים שונים, בעיקר כנגני אולפן. ב-1986, הלהקה התאחדה יחד עם סולנה הראשון מלקולם מוני, להקלטת האלבום Rite Time שיצא 3 שנים מאוחר יותר. ב-1991, נרשם איחוד חלקי כששמידט, ליבזייט, מוני וקארולי יצרו שיר לסרטו של וים ונדרס, עד סוף העולם. באוגוסט 1999, קארולי, ליבזייט ושמידט חברו למוזיקאי הבריטי Kumo ליצירת גרסת כיסוי לThird Man Theme, פסקול לסרט בעל אותו שם. ב-1999, כל חברי הגרעין של ההרכב (קארולי, שמידט, צ'וקאי וליבזייט) חברו להופעה אחת. זוהי הייתה ההופעה האחרונה של כל הארבעה. ב-17 בנובמבר 2001, מייקל קארולי נפטר ממחלת הסרטן. קאן מאז הוציאו אלבומי אוסף והקלטות הופעה. ב-2004, הלהקה החלה בפרויקט של שיפור הסאונד של כל הדיסקוגרפיה שלהם. פרויקט שהסתיים ב-2006. ג'קי ליבזייט נפטר מדלקת ריאות ב-22 בינואר 2017. 8 חודשים לאחר מכן, ב-5 בספטמבר 2017, הולגר צ'וקאי נפטר מסיבות לא ידועות. מותם של השניים ב-2017 וכן מותו של קארולי ב-2001, הותירו את שמידט כחבר האחרון שנותר מן הרכב הגרעין של הלהקה.

סולו

הולגר צ'וקאי הקליט מספר אלבומים בסגנונות שונים, ושיתף פעולה עם אמנים כמו דייוויד סילביאן. ג'קי ליבזייט שיתף פעולה עם מוזיקאים כמו ג'ה וובל (בסיסט לשעבר בפאבליק אימאג' לימיטד) וביל לאסוול, עם אנסמבל תופים שנקרא Drums of Chaos ועם ההרכב Datenverarbeiter בשנת 2005. מייקל קארולי הקליט אלבום רגאיי עם פולי אלטס לפני מותו ואירמין שמידט הקליט עם המתופף הידוע מרטין אטקינס, הפיק רמיקס להרכב האינדסטריאל The Damage Manual והקליט גרסת כיסוי ל-"Banging on the Door" של פאבליק אימאג' לימיטד לאלבום מחווה ללהקה. קארולי הקים את ההרכב Sofortkontakt! במקביל להופעות האיחוד של קאן ב-1999. דאמו סוזוקי חזר ליצור ב-1983 ומאז, הוא מופיע ברחבי העולם כשהוא משתף פעולה עם אמנים מקומיים איתם מאלתר (בישראל ביקר ב-2012, כשהופיע לצד הלהקות Farthest South ו-Tree). מוני היה לסולנה של להקת Tenth Planet ב-1998. רוסקו ג'י היה לבסיסט בלהקת הבית של תוכנית האירוח של הארלד שמידט מאז 1995. ריבופ קוואקה בה נפטר ב-1983 כתוצאה מדימום מוחי.

ארכיון

במהלך שנות פעילותה של קאן, הקליטה הלהקה רבות באולפן ובהופעות. כך שחומר רב יצא לאור אשר לא היה באלבומיה של הלהקה. ב-1974, יצא אוסף המאגד הקלטות של קטעים באולפן שלא יצאו בשם Limited Edition. אותו אוסף הורחב לאלבום כפול ב-1976, כשיצא בשם Unlimited Edition. האלבום Delay 1968 שיצא ב-1981, הוא אוסף של הקלטות של הלהקה בתקופה בין 69–1968. Cannibalism 2, אלבום אוסף הכיל שיר אחד שלא יצא לאור "Melting Away" שהוקלט בשנות השישים.

ב-1995, יצא לאור The Peel Sessions, אוסף של הקלטות של קאן ב-BBC. ב-1999, יצא לאור מארז בשם Can Box, עם דוקומנטרי על הלהקה, צילום הופעה מ-1972 ואלבום הופעה כפול שהחומר נאסף על ידי קארולי ולאחר מכן, יצא לאור על גבי אלבום כפול, Can Live Music (Live 1971–1977). מוזיקה שהוקלטה בהופעה חיה ולא יצאה לאור, יצאה על גבי הוצאה המציינת 40 שנה ל-Tago Mago וכן גם במארז המאגד את כל הדיסקוגרפיה של הלהקה על ויניל.

אלבום האוסף The Lost Tapes נוצר לאחר שהתגלו הקלטות של קאן כששמידט בחר את הקטעים אשר יצאו לאור מתוך 30 שעות של חומר מוקלט.

מוזיקה

הולגר צ'וקאי ואירמין שמידט היו תלמידים של קרלהיינץ שטוקהאוזן וקאן מימשה חלק גדול מן התאוריה שלו. האחרון היה פסנתרן קלאסי ומייקל קארולי היה תלמידו של צ'וקאי שהביא השפעות של מוזיקה צוענית. ג'קי ליבזייט היה בעל רקע עשיר בג'אז. החזון המקורי של הלהקה היה לנגן מוזיקה בעלת שורשים אתניים, אך כשהצליל החל לנוע לעבר כיוון רוקי יותר, דייוויד ג'ונסון החלילן עזב את הלהקה. גוון המוזיקת עולם התבטא בצורה הגדולה ביותר באלבומים Ege Bamyasi, Future Days ו-Saw Delight כשהאחרון כלל חברי להקה ממוצאים שונים. טכניקת ההקלטה של הלהקה התבססה על אלתורים ארוכים שהקליטה הלהקה, כשצ'וקאי היה עורך את האלתורים הספונטניים ליצירה מובנית וברורה. צ'וקאי כינה את האלתורים של הלהקה באולפן ובהופעות כ"קומפוזיציות מיידיות".

ההשפעות הרוקיות המוקדמות של הלהקה כללו את הביטלס והוולווט אנדרגראונד וכן גם ג'ימי הנדריקס, סליי סטון ופרנק זאפה. הלהקה הודתה כי שירה "Father Cannot Yell" הושפע רבות משירם של הוולווט אנדרגראונד, "European Son". קולו של מוני הושווה לזה של ג'יימס בראון (השפעה גדולה על חברי הלהקה) וסגנונם המוקדם שהיה פסיכדלי, הושווה רבות לפינק פלויד.

יחד עם רבים מעמיתיהם בתנועת הקראוטרוק, קאן הושפעו מלהקות הרוק המתקדם שפעלו בעיקר באנגליה בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים. עריכתו של צ'וקאי דמתה לזו של מיילס דייוויס ותיאו מסרו באלבומיו של דייוויס מסוף שנות השישים (בעיקר In a Silent Way ו-Bitches Brew). גם קאן וגם מיילס הקליטו אלתורים ארוכים באולפן, כשהיו עורכים את ההקלטות הללו לתוצר הסופי. למסרו וכן גם לצ'וקאי היו שורשים במוזיקה הקונקרטית של שנות ה-40 וה-50. בשיחה בין קארולי לשמידט, ציין האחרון כי "ההשפעה הגדולה ביותר עלינו שמעולם לא ציינו: מייקל וון ביל.

לסוזוקי סגנון שירה שונה לחלוטין מזה של מוני. סוזוקי התבסס בעיקר על אלתורי מילים כשהוא טען כי הוא שר בשפת עידן האבן. עם סוזוקי, הוציאה הלהקה את אלבומיה הגדולים ביותר. יחידת הקצב של הלהקה ב-Tago Mago, כשהקטע הארוך משם Hallelluwah כונה כ"מפלצת טראנס/פאנק" על ידי מבקר.

השפעה

הלהקה השפיעה על אמנים רבים, בעיקר מתחום הפוסט פאנק ביניהם להקות כמו דה פול, פאבליק אימג' לימיטד, סוזי והבנשיז, ג'וי דיוויז'ן, סויסייד וכן אמנים אחרים כמו דייוויד בואי, טוקינג הדס, פייבמנט, סוניק יות', הסטון רוזס ורבים אחרים. Talk Talk ופריימל סקרים ציינו את קאן כהשפעה גדולה. המבקר סיימון ריינולדס כתב כי "סגנון האוונט פאנק של קאן חזה כמה סגנונות מוזיקת ריקוד אשר מתבססים על סימפולים כמו טריפ הופ, אתנודאנס ואמביינט ג'אנגל". בריאן אינו יצר סרט קצר כמחווה ללהקה וכן ג'ון פרושיאנטה מרד הוט צ'ילי פפרז הופיע בטקס פרסי אקו, בו קאן קיבלו את הפרס היוקרתי ביותר בגרמניה, כמחווה למייקל קארולי המנוח.

ג'ון ליידון לשעבר מהסקס פיסטולס הקים את פאבליק אימג' לימיטד אשר יצרה מוזיקה הדומה לסגנון הרפטטיבי של קאן בתחילת שנות השבעים. רדיוהד הקליטו גרסת כיסוי לשירם של קאן, "The Thief" בשנות האלפיים, ונטען כי הלהקה השפיעה רבות בתהליך יצירת האלבומים Kid A ו-Amnesiac. מארק אי סמית' סולנה של הפול הקליט מחווה לדאמו סוזוקי בשיר "I Am Damo Suzuki" באלבום של הפול מ-1985, The Nation's Saving Grace.

להקת The Jesus and Mary Chain היו מבצעים את "Mushroom" בשנות השמונים. הפליימינג ליפס כתבו את שירם "Take Meta Mars" לאחר שהקשיבו ל-Mushroom פעם אחת.

להקות רבות קראו לעצמם בשמות אשר מהווים מחווה ללהקה כמו Spoon, The Mooney Suzuki ורבים נוספים.

הלהקה נחשבת למקדימה את זמנה בכל הקשור להשפעות אתניות וכן למשפיעה על ההמוזיקה האלקטרונית. אמנם לא כמו עמיתיהם קרפטוורק, נחשבים קאן למשפיעים על מוזיקת האמביינט יחד עם טנג'רין דרים. בנוסף, הלהקה השפיעה בנוסף ללהקות קראוטרוק נוספות על צליל הפוסט רוק.

קניה ווסט סימפל את שירה של הלהקה "Sing Swan Song" באלבומו Graduation.

שירה של אואזיס "The Shock of Lightning" הושפע מקאן ונוי!.

אלתור, הקלטות והופעות

המוזיקה של קאן התבססה ברובה על אלתור חופשי שלאחר מכן נערך באולפן. לדוגמה, ליצירת פסקול, אירמין שמידט היה צופה בסרטים כשלאחר מכן, היה נותן ללהקה הסבר על הסצנות שצפה ולדבריו אלתרו החברים את המוזיקה. בכך, פסקוליה של קאן היו מוצלחים גם בלי הקשר לסרטים.

הופעותיה של קאן התאפיינו באלתורים ספונטניים כמו אלו שהוקלטו לאלבומים. האלתורים היו מגיעים לפעמים לאורכים כמו חצי שעה. הופעותיה מהשנים הראשונות עם מוני וסוזוקי על השירה היו הפתעה רבה לקהל שלא הורגל לסגנון השירה המשונה של השניים, כל אחד שונה בדרכו. הופעתה הראשונה של הלהקה עם סוזוקי ב-1970, נזכרה כמשונה כשחלק גדול מן הקהל הופתע וכמעט הופחד מסוזוקי, כשחלק גדול עזב את המקום. השחקן דייוויד ניבן שהיה מהיחידים שנשארו מן הקהל אמר על ההופעה: "זה היה נהדר אבל לא ידעתי שזו הייתה מוזיקה".

לאחר עזיבתו של סוזוקי, ניסתה הלהקה למצוא מחליף כשלשתי הופעות שר עם קאן, זמר הפולק, טים הארדין. נוסף היה הזמר המלזי טייגה ראג' ראג'ה ראטנם ששר לתקופה וכן סולן אנגלי, שהחליף את סוזוקי לתקופה, ושמו טים קאזינס, לא התקבל בברכה על ידי הקהל כשבצרפת סופר כי הקהל ירק עליו. קאן המשיכו ללא סוזוקי בהרכב הגרעין, כשהמוזיקה נהיית אינסטרומנטלית וכוללת פחות שירה.

חברי הלהקה

• מייקל קארולי - גיטרה, שירה, כינור (1968–1979, 1986, 1988, 1991, 1999, נפטר ב-2001)
• ג'קי ליבזייט - תופים, כלי הקשה (1968–1979, 1986, 1988, 1991, 1999, נפטר ב-2017)
• אירמין שמידט - קלידים, שירה (1968–1979, 1986, 1988, 1991, 1999)
• הולגר צ'וקאי - גיטרת בס, טכנאי קול, אלקטרוניקה, שירה, קרו צרפתית ((1968–1979, 1986, 1988, 1999, נפטר ב-2017)
• דייוויד ג'ונסון - כלי נשיפה, אלקטרוניקה ומניפולציית טייפ (1968)
• מלקולם מוני - שיירה (1968–1970, 1986-1988, 1991)
• דאמו סוזוקי - שירה (1970–1973)
• רוסקו ג'י - גיטרת בס (1977–1979)
• ריבופ קווקאו בה - כלי הקשה, שירה (1977–1979, נפטר ב-1983)

דיסקוגרפיה

• Monster Movie - 1969
• Soundtracks - 1970
• Tago Mago - 1971
• Ege Bamyasi - 1972
• Future Days - 1973
• Soon Over Babaluma - 1974
• Landed - 1975
• Flow Motion - 1976
• Saw Delight - 1977
• Out of Reach - 1978
• Can - 1979
• Rite Time - 1989

קישורים חיצוניים

• Official Website (Spoonrecords.com) - האתר הרשמי

קטגוריה:להקות גרמניות

This article "קאן (להקה)" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:קאן (להקה). Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.

---

 Facebook Page

🐤 Twitter Follow us on Twitter !

Read or create/edit this page in another language

• קאן (להקה) in English