צדור
צדור היא שכונה קטנה בפתח תקווה, בצמוד לקריית אריה. השכונה כוללת את הרחובות שלמה מיכאלס, אמיל זולא וקטע קטן מרחוב עמל. כיום השכונה נבלעה באזור התעשייה קריית אריה ונותרו ממנה שרידי בתים שאינם משמשים למגורים.
היסטוריה[עריכה]
שכונת צדור נוסדה בשנת 1946 בשטח קטן בקצה הדרומי של אזור התעשייה קריית אריה, בצמוד לדרך ז'בוטינסקי, מול קריית מטלון. ממזרח גבלה השכונה עם מפעל המתכת "ברזלית", ומצד מערב היא גבלה בבית החרושת "המלחים". צמוד לשכונה שכן מפעל השמנים "עץ הזית".
בשכונה נבנו במקור ששה עשר בתים חד קומתיים אפורים עם גגות שטוחים נטולי רעפים, על מגרשים של חצי דונם כל אחד, בתכנון אחיד. לשכונה כולה שני רחובות בלבד, ורחוב קצרצר המחבר ביניהם באמצעיתם. לרחובות לא ניתנו שמות, ומען התושבים היה גמיש: "שכונת צדו"ר בגבול פתח תקווה", וגם באופן משובש: "שכונת דרור", "שכונת בידור", שכונת צדוק". שנים אחדות לאחר הקמת השכונה ניתנו לרחובות השמות שלמה מיכאלס ואמיל זולה.
השכונה נקראה על שם חברת "צדור" שהקימו שלושת מייסדיה: צבי אוורבוך, מפקד ב"הגנה" ולימים קבלן נודע, דוד משולם (שהיה יחד עם אחיו ניסים בעלי חברת "האחים משולם" – סוכנות אניות ועמילות מכס שפעלה בחיפה) ורודולף בן בסט, מבעליו של מפעל "ברבור" למוצרי חרסינה בעכו. שם החברה "צדור" הורכב מראשי תיבות שמם הפרטי – צבי, דוד ורודולף. כתובת החברה הייתה במשרדי "האחים משולם" בשדרות רוטשילד בחיפה.
בית החרושת "ברזלית" שגבל לשכונה ממזרח, רכש את שני הבתים הצמודים אל הגדר שלו, ובהם שיכן כמה מעובדיו, ובראשם את מהנדס המפעל. שער חיבר בין בית החרושת לשכונה, ומצדו הפנימי נחפרה באר שסיפקה מי תהום.
התנאים הסביבתיים בשכונה היו קשים. לא היו בה שירותי חינוך ובריאות, גם לא חנויות, למעט מכולת אחת שמוקמה באחד הבתים. השכונה לא יכולה הייתה להתרחב כי מוקמה בלב אזור תעשייתי. מצפון לשכונה שכנו שדות אבו קישק, והן הפכו בימות החורף לביצות, ומשכו אליהן יתושים, נברנים, נחשים ועקרבים. היתושים במקום היו חסינים מפני כל חומרי ההדברה וריסוסי "פליט" שהיו זמינים באותה עת. כמו כן, הרעשים הטורדניים מבית החרושת "ברזלית" הסמוך הקשו על חיי התושבים.
השכונה גבלה בצידה המערבי ב"פרדס אבו לבן". משפחת אבן לבן הייתה אחראית לרצח בגן הוואי, וכאשר נקמה ההגנה על הרצח והרסה את המבנה, הדף הפיצוץ הורגש חזק בשכונת צדור, והגישה אליה נחסמה על ידי הצבא הבריטי.
בשטח מתחם הפרדס צולם חלק מהסרט "גבעה 24 אינה עונה", ובו המפקד (השחקן יוסי ידין) משביע את המתגייסים.
במלחמת השחרור הופצצה השכונה על ידי מטוסים מצריים. המצרים כנראה כיוונו למפעלים של קריית אריה, אך קלעו על חורשת האקליפטוסים אשר גבלה מצפון בין השכונה לביצה. ליד אחד האקליפטוס נפער בור עמוק, כנראה על ידי פצצה שלא התפוצצה.
בין דיירי השכונה היו הצייר אריה לובין ומשפחתו של אליהו הכהן. אביו של אליהו הכהן, שמואל חיים הכהן, רכש את הבית הקיצוני בשכונה ערב מלחמת העצמאות, לאחר שנאלצו לעזוב את ביתם בשכונת נווה צדק בעקבות ההפגזות מיפו והיריות היומיומיות ממסגד חסן בק. לאחר כיבוש יפו הם שבו לביתם בנווה צדק ובבית שבשכונת צדור שוכנו קרובי משפחה ניצולי שואה מסלוניקי. בסוף שנות החמישים שב אליהו הכהן להתגורר בבית זה למשך שנים אחדות.
בשנת 1962 ביקרה בשכונה משפחת החזנים מלבסקי, כאורחיה של משפחת הכהן.
בגלל ריחוקה של השכונה ממקום יישוב ועקב התנאים הסביבתיים הירודים, הושכרו הבתים בשכונה לחריגים, בין השאר למוסד לחולי אלצהיימר. ביתה של משפחת הכהן שימש הבית את איחוד הקבוצות והקיבוצים כמעון לילדים מוגבלים.
במשך השנים השכונה לא התאימה גם למטרות אלו, והבתים הפכו לבתי מלאכה. כיום אין תושבים קבועים בשכונה והיא נבלעה כמעט לגמרי באזור התעשייה קריית אריה. נותרו ממנה שרידי בתים שאינם משמשים למגורים.
לקריאה נוספת[עריכה]
- אליהו הכהן: זכרונות משכונת צדור, חדשות בן עזר, גיליון 556
This article "צדור" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:צדור. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
