פרק VII לאמנת האו"ם
פרק VII באמנת האו"ם מציין את סמכויותיו של מועצת הביטחון של האו"ם לשמור על השלום. היא מאפשרת למועצה "לאתר את קיומו של כל איום לשלום העולם, הפרת הסכמי שלום או מעשה תוקפנות" ולהורות על פעולה צבאית ואו לא צבאית כדי "להשיב את השלום והביטחון הבינלאומיים".
הרחבה
האיסור של אמנת האו"ם על תקיפות של מדינות חברות באו"ם על מדינות אחרות החברות באו"ם הוא מרכזי במטרה שלשמה נוסד האו"ם בעקבות חורבן מלחמת העולם השנייה: למנוע מלחמה. דאגה עילאית זו באה לידי ביטוי גם בתפיסה של משפטי נירנברג של פשע נגד השלום "להתחיל או לנהל מלחמה נגד השלמות הטריטוריאלית, העצמאות המדינית או הריבונות של מדינה, או תוך הפרה של אמנות או הסכמים בינלאומיים" (פשע נגד שלום). , שנקבע כפשע שמאפשר את פשעי המלחמה.
פרק ז' מעניק גם לוועדת המטה הצבאי אחריות לתיאום אסטרטגי של הכוחות המוצבים לרשות מועצת הביטחון של האו"ם. היא מורכבת מהרמטכ"לים של חמשת חברי המועצה הקבועים. אחרת, פרק זה משמש כאשר מועצת הביטחון של האו"ם מאשר מדינה חברה או קואליציה של הנכונות לפעול באופן לאומי או באמצעות ארגונים אזוריים כדי להתמודד עם האיום הזה - במידת הצורך עם כל האמצעים הדרושים, כולל שימוש בכוח מוחלט. הביטוי "כל האמצעים הדרושים" צריך להילקח מילולית. כל פעולה צבאית המבוצעת באמצעות כוחות יבשה, אוויר וים מותרת במיוחד (סעיף 42 של מגילת האו"ם). פעולה כזו עלולה לגרור פריסת כוחות, אכיפה של אזור אסור לטיסה, אפילו שימוש בהפצצות אוויריות.[1]
This article "פרק VII לאמנת האו"ם" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:פרק VII לאמנת האו"ם. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
