You can edit almost every page by Creating an account. Otherwise, see the FAQ.

פסק דין עזבון המנוחה תמר ברז ז"ל

מתוך EverybodyWiki Bios & Wiki
קפיצה אל:ניווט, חיפוש

פסק דין עזבון המנוחה תמר ברז ז"ל, הוא פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו שניתן 7 באפריל 2010, פסק הדין היווה ציון דרך משמעותי בהקשר של הרחבת האחריות הנזיקית על גופים פרטיים ועסקיים.[1]

השאלה העיקרית שהעסיקה את בית המשפט הייתה האם ניתן להטיל אחריות במישור הנזיקי כלפי ההתרשלות של רשת ביתילי ושאר הנתבעים בנוגע לאופן הפיקוח שלהם כלפי העובדים.[2]

בפסק הדין קבע בית המשפט כי "ביתילי", "קלאסי-גן" ו"כרמל החזקות" יפצו את משפחת ברז ב-2.5 מיליון שקל בגין ניהול לקוי, סבל וקיצור תוחלת חיים.

פסק הדין העביר את חובת הזהירות כלפי בעלי עסקים לשמור על העובדים שלהם ולהגן על לקוחותיהם, בפסק הדין יצר מצב בו תשלום הפיצוי בגין נזק של אונס או רצח יינתן על ידם ולא על ידי הרוצח בלבד.[3]

הרקע לפסק הדין[עריכה]

רצח תמר ברז התרחש ב-17 בספטמבר 1997 על ידי יגאל אקסלרוד (להלן: "הרוצח") עובד מטעם חברת "קלאסי-גן" שהועסק ברשת "ביתילי" . תמר ז"ל הגיעה בשעות הערב לסניף על מנת לחפש ריהוט גינה. במהלך חיפושה עקב אחריה הרוצח עד לעלית הגג שם הרוצח דקר אותה בחזה והתעלל מינית בגופתה ולאחר המעשה גלגל אותה בשטיח. גופתה נמצאה בתאריך 27 בספטמבר 1997 כשהיא במצב של ריקבון מתקדם.

פסק הדין[עריכה]

התביעה במישור האזרחי הוגשה במטרה לפצות את המשפחה של המנוחה פיצוי כספי על רצח אונס בתם, תמר ברז ז"ל (להלן: "המנוחה") שנגרם כתוצאה מהפרה של חובת הזהירות של הנתבעים.

הרוצח היה עובד של חברת "קלאסי-גן" שהועסק ברשת "ביתילי". הרוצח היה בעל הרשעות פלילית קודמות של ניסיון אונס וגניבה.

בתאריך 17 בספטמבר 1997 הגיעה תמר ברז לסניף ברמת גן ברצון לרכוש ריהוט גן. היא הופנתה לעליית הגג, באותו הזמן גיבש בליבו הרוצח את הרצון לבצע בה את זממו. כאשר המנוחה התקדמה לכיוון היציאה מהגג תקף אותה הרוצח וחסם את פיה. הוא גרר אותה וניסה לאנוס אותה, המנוחה מצידה ניסתה להימלט אך ללא הצלחה. הרוצח אשר התעצבן מניסיונותיה של המנוחה דקר אותה מספר פעמים. כאשר היא לא הגיבה יותר החדיר לתוכה מקל שאורכו הוא 60 סנטימטר, לפי עדותו חש שאין לה דופק ובחר לגלגל אותה בשטיח ולהניח את גופתה בפינת העסק. לאחר מכן, הרוצח ניקה את זירת האירוע, הזיז את רכבה, נטל ממנה את חפציה, והשתמש בכרטיסי האשראי של המנוחה ל"מסע קניות".

בית המשפט המחוזי במשפט הפלילי גזר עליו מאסר עולם בגין הרצח ו20 שנות מאסר נוספות בגין ניסיון לאונס, השמדת ראיה, גניבה ונהיגה ללא רישיון.

טענת התובעת הייתה שהאונס והרצח נגרמו בשל חוסר בקרה על העובדים שעולה עד כדי רשלנותם של הנתבעים, עורכת הדין של העיזבון טענה כי התובעים הפרו את חובת הזהירות שמוטלת עליהם כמחזיק קרקע שבה התבצעה המקרה הנוראי. יתרה מזאת, הם הפרו חובה חקוקה מכיוון שפעלו ללא רישיון עסק.

מנגד, הנתבעים בחרו לכפור בחובתם לפיצוי מכיוון שאין אפשרות משפטית לייחס להם חבות בגין המעשים של העובד.

השופטת דליה גנות קיבלה את התביעה וקבעה כי 3 המאפיינים שצריכים להיות בשביל לעמוד בעוולת הרשלנות מתקיימים במקרה דנן. ראשית, חובת זהירות המושגית קיימת כי כל אדם שיש לו חזקה במקרקעין יש לו חובה לשמור על ביטחון המבקרים במקום. שנית, חובת הזהירות הקונקרטית מתקיימת מכיוון ש"קלאסי-גן" וביתילי התנהלו בעצימת עיניים מוחלטת ואף זלזול ואדישות בכל הנוגע לכל מה שמתרחש בגג.

שלישית, בנוגע להפרת חובת הזהירות מצאה השופטת כי האדם הסביר היה צופה אפשרות של ביצוע מעשה פלילי באזור מבודד שבו יש לעובד שליטה מלאה. הם לא השתמשו באמצעי פיקוח מכל סוג על מנת לוודא את ביטחון הלקוחות. יתרה מזאת, ציינה השופטת כי גם לקוח מזדמן היה יכול לבצע את הרצח ולכן אין כל חשיבות לעובדה שהרוצח היה עובד של "קלאסי-גן". בנוסף, הלקוח הסביר היה מצפה שישמרו על ביטחונו ולכן קבעה השופטת כי מתקיימים כאן יחסי שכנות וקיים צפיות למעשה.

לבסוף השופטת פסקה פיצויים בגובה 2,510,673 שתוספת שכר טרחת עורך הדין והוצאות משפט, הפיצויים שולמו על ידי הנתבעות יחד ולחוד.

בערעור לבית המשפט העליון הושג הסכם פשרה בו התחייבו לשלם מחצית מהסכום.[4]

בעקבות פסק הדין[עריכה]

בעקבות פסק הדין נוצר תקדים ראשוני בישראל ובעולם, השופטת דנה גנות קבעה באופן חד-משמעי כי לחברות מסחריות קיימת אחריות רחבה על הביטחון וההגנה של הנמצאים במתחם שלהם. לקוחות שיפגעו בשטח החברה יפוצו גם במצב בו הפגיעה עולה עד כדי עבירה פלילית חמורה מהעובדים בחנות.

פסק הדין של בית המשפט העליון בעליון לא קבע הכרעה שונה אבל לא עיגן את החלטת בית המשפט המחוזי. משכך, נוצר מצב כי הכרעת השופטת דנה גנות היא מקור מחייב בעייתי מבחינת ההיבט המשפטי. מנגד, חברות הביטוח כיום מחריפות את התנאים שלהם לבטח חברות מסחריות ומציבות להם תנאים שלא היו קיימים לפני פסק הדין, מצב זה נוצר בעקבות הלחץ התקשורתי שהיה לאחר פסק הדין.[5]

This article "פסק דין עזבון המנוחה תמר ברז ז"ל" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:פסק דין עזבון המנוחה תמר ברז ז"ל. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.

  1. שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.יובל גורן, נרצחה בביתילי, הרשת תפצה ב-2.5 מיליון שקל, nrg, ‏7 באפריל 2010
  2. ת"א (ת"א) 2271-04 עזבון המנוחה תמיר ברז ז"ל נ' ביתילי בע"מ (פורסם בנבו, 07/04/10).
  3. יפעת ביטון "תולדות הניתוח הפמיניסטי של דיני הנזיקין: חשיפתם, שינוים, הרחבתם" המשפט טז 53 (תשע"א).
  4. ע"א 3917/10 ביתילי בע"מ נ' עזבון המנוחה תמר ברז ז"ל (פורסם בנבו, 18/06/12).
  5. יפעת ביטון "קפיטליזם בדיני הנזיקין: לשחק את המשחק או להמציא משחק חדש? " דין ודברים יא 70, 129 (תשע"ח).


Read or create/edit this page in another language[עריכה]