פסיכולוגיה של האינטרנט
פסיכולוגיה של האינטרנט - הוא תחום מחקר חדש יחסית שקיבל תאוצה בשנים האחרונות, המחקר בתחום עושה שימוש תאוריות ומודלים מתחום הפסיכולוגיה החברתית, קוגניטיבית והנוירופסיכולוגיה, להבנת התנהגויות של משתמשים בעולם הדיגיטלי.
החשיבות של מחקר זה גדולה לעין ערוך בעידן הנוכחי בו העולם הדיגיטלי תופס נפח הולך וגדל בחיינו, בפרט בתרבויות המערביות. כניסת הטכנולוגיה הדיגיטלית לחיינו השפיעה על כל תחומי החיים החל מהאופן בו אנו באים באינטראקציה אחד עם השני, מבססים יחסים רומנטיים, עושים עסקים, לומדים, מבלים את זמננו.
העולם הדיגיטלי מבלי משים מוביל לאימוץ של הרגלים, גינונים והתנהגויות השונים מהותית מהעולם האמתי. אנו מקבלים החלטות בצורה שונה ואפילו מעבדים מידע באופן שונה. אחת הסוגיות המרכזיות בהן עוסק תחום המחקר מתמודד עם ההבדלים בין ההתנהגות בעולם הפיזי להתנהגותנו בעולם הדיגיטלי.
אחת החוקרות הראשונות לבסס את תחום הפסיכולוגיה של האינטרנט כתחום מחקר היא ד״ר לירז מרגלית הטוענת שיש הכרח שהמחקר בתחום ייצא מגבולות האקדמיה וייבחן את האנשים בסביבה האקולוגית שלהם. כתוצאה מהאופי האינטראקטיבי של האינטראקציה הדיגיטלית והשפעתה על אספקטים שונים של חיינו, לא ניתן להגביל את המחקר בתחום לכלי מחקר סטנדרטיים ומחקרי מעבדה. יש לצאת לשטח ולתצפת על האנשים בסביבתם הטבעית.
השפעות הטכנולוגיה על חיינו
ההשפעה של הטכנולוגיה הדיגיטלית על חיינו עצומה וחוקרים העוסקים בתחום מתחבטים בשאלה הם ההשפעות השליליות עולות על אלו החיוביות. חלק מהחוקרים טוענים שבאות אופן שאנו חוששים כיום מההשפעה הדיגיטלית, הועלו חששות כשנכנס הדפוס לחיינו, הרדיו והטלוויזיה ושיש להסתגל לשינוי זה כמו לכל שינוי אחר. מנגד ישנם חוקרים שמאד מודאגים משהפעות הטכנולוגיה וטוענים שקיימים הבדלים משמעותיים באופן שבו טכנולוגיה דיגיטלית משפיעה על המוח, בעיקר בגילים הצעירים. אמנם עדיין חסרה תמיכה מדעית מתוקפת מכיוון שלא עבר מספיק זמן המאפשר לערוך מחקרי אורך הבחונים את השפעות הטכנולוגיה הדיגיטלית על תפקודים קוגניטיביים אך חלק גדול מהפסיכולוגים וחוקרי המוח העוסקים בתחום מזהירים שכבר ניתן לראות את ההשפעות השליליות של המסכים על מוחם של מתבגרים וצעירים. יחד עם היתרונות הרבים המצויים בנגישות למידע ולתקשורת מהירה, הרי שבשנים האחרונות מחקרים רבים קושרים בין חשיפה ממושכת למדיה לבין התפתחות קוגניטיבית לקויה בקרב ילדים ונוער. זמן הצפייה בסוגי המדיה השונים נאמד בשבע שעות ביום ולפי סקרים שנערכו בארצות הברית, כ-39 אחוזים מבני השנתיים-ארבע במדינה משחקים באייפד. כשעוברים לקבוצת הגיל של 5–8 מגלים שכבר יותר ממחצית מהילדים משתעשעים באופן קבוע עם מסכי טאצ' למיניהם.
בין הלידה לבין גיל שלוש המוח שלנו מתפתח בקצב מהיר והוא רגיש במיוחד לסביבה. שינויים שחלים במוחם של ילדים בזמן הקריטי הזה עשויים להיות בעלי השפעות רחוקת טווח. ההתפתחות הנורמלית של מערכת הנוירונים במוח דורשת גירויים ספציפים מהסביבה (שאינה כוללת מסכי טאבלט), מה שנקרא תקופה קריטית להתפתחות תקינה. זמן קריטי פירושו תקופה מוחית מיוחדת, בה מבנים שהתינוק נולד איתם, זקוקים לגירויים כדי לפעול ולהתפתח. כשמבנים אלו אינם מקבלים גירוי ועירור מותאם מלידה, הם ניזוקים ומדלדלים עד למצב של נזק בלתי הפיך. כתוצאה מחשיפה מוגברת למסכים, נמנעות הרבה מהאינטראקציות הנחוצות להתפתחות תקינה.
ראשית, כתוצאה מכמות הגירויים אליהם נחשפים הילדים בו זמנית בזמן הצפיה במסך, הילדים מפתחים חשיבה מבוזרת - צורת החשיבה הזו היא ההפך הגמור מריכוז, שמתמקד ומעמיק בדבר אחד. סוג המחשבה שהמסך מעודד מונע מהילדים את היכולת לחשוב לעומק וגורם להם לנתח מידע בצורה שטחית בלבד. גרוע מכך, המסכים גם פוגעים להם בדמיון; כשאמא מקריאה לילד סיפור הוא נדרש לעבד את הקול שלה למילים, לבנות תמונה שלמה בראש ולקיים מאמץ מוחי - מאמץ שפשוט לא קורה כשמאכילים ילדים בכפית בכל המידע.
מוחם של הילדים מפתח הביטואציה (התרגלות) לעיבוד עצל של מידע, כך שעיבוד מידע מורכב יותר כבר הופך למטלה מורכבת. העדפה זו לעיבוד שאינו דורש משאבים קוגניטיביים מתקבעת וכתוצאה מכך אין מספיק אקטיבציה של אזורים במוח שהם קריטיים להתפתחות קוגניטיבית תקינה והילדים עשויים להיפגע באופן בלתי הפיך. קצב התפתחות הטכנולוגיה גבוה מקצב התפתחות המוח. מוח האדם אינו מותאם להצפה כה מאסיבית של גירויים. האזורים האחראיים על עיבוד המידע נדרשים לפתח יכולות להתמודדות עם מצב זה. התמודדות שאינה מותאמת להתפתחות התקינה. המענה להתמודדות זו בו נדרש הילד להתמודד ולעבד מגוון רב של גירויים בו זמנית נקשר לבעיות קשב וריכוז, קשיי לימוד וקשיי שליטה וויסות. כתוצאה מכך ארגון רופאי הילדים האמריקני פרסם המלצה לא לחשוף ילדים עד גיל שנתיים למסכים בכלל ללא שום קשר לתוכן שעל המסך.
כתוצאה מהאינטראקציה עם המסך, אם בצפייה בתוכנית או במשחק מחשב, הילדים מתרגלים לאינטראקציה שבה הכל נתון לשליטתם - אפשר להריץ קדימה או לכוון את עצמת הקול ולהיות חשוף רק למה שמעניין אותם ללא צורך להתחשב בהעדפות האחר - כך שכל אינטראקציה שבה הם נדרשים להתאים עצמם לדרישות הסביבה הופכת מתסכלת ואפילו קשה.
ילדים שגרים בסביבה טכנולוגית, לומדים מגיל מאוד צעיר לתפעל מסכי מגע. ברגע שילד מפתח סכמה על צורת האינטראקציה הזו, סכמה זו מתקבעת והילד מנסה ליישם את אופן השימוש במסכים לכל מכשיר אחר במרחב הפיזי שלו. כך נוכל לא אחת לשמוע אמהות המתמוגגות מכך שילדם מנסה לעשות סוויפ לתמונה רגילה ולא מבין למה לא קורה שום דבר. יש פה הפנמה מאוד עמוקה של הילד שלכל פעולה שהוא עושה, הוא מקבל תגובה מיידית. המוח שלנו מתמכר בקלות לצורת אינטראקציה זו בה לכל גירוי יש תגובה. הילד עושה פעולה מסוימת והמסך מגיב באורות, צבעים מתחלפים, צלילים תגמול זה גורם לנו לחזור על פעולה זו שוב ושוב. המשיכה שלנו לסוג כזה של פעולות מיוחסת לנוירוטרנסמיטור דופמין הנחשב כמרכיב מפתח במערכת החיזוק (reward system), הוא מיוחס לתחושת הנאה.
הילד תמיד יעדיף תמיד אינטראקציה המלווה בחיזוק על פני כל אינטראקציה אחרת בסביבה. שימוש אינטנסיבי במשחקי מחשב עלול לגרום לשינויים ארוכי טווח במעגלי מערכת החיזוק עד למצב של התמכרות לפעולת הדופמין, וזאת באופן שידמה למצב של תלות בחומרים ממכרים. נכון להיום בישראל, הורים וגורמים רלוונטיים במערכת הבריאות אינם מודעים לסכנות הבריאותיות של זמן המסך, ונחוץ, קודם כול, למלא חלל ידע זה. משרד הבריאות הישראלי מאמץ עמדות מעורפלות בנושא וממליץ, בין השאר, "לאפשר לפעוט לצפות בתוכניות טלוויזיה מותאמות לגילו, רצוי בחברת מבוגר תוך הגבלת זמן הצפייה".
השפעה של טכנולוגיה על מנת המשכל
בנוסף נראה שקיימת השפעה שלילית של הטכנולוגיה על מנת המשכל. מחקרים חדשים מספרים לנו שהאנושות כבר הגיעה לשיאה האינטלקטואלי, ושבעשורים האחרונים נמצאת האינטליגנציה הממוצעת של האדם במגמת ירידה. מחקר של מרכז רגנר פריש (Ragnar Frisch Centre) בנורווגיה, שעקב אחרי 730 אלף נבדקים ב-1975–2009, מצא כי מ-1975 ואילך אנחנו הופכים פחות ופחות אינטליגנטיים, וליתר דיוק חלה ירידה של 7 נקודות במנת המשכל הממוצעת בכל דור. אפקט דומה נמדד במחקרים בבריטניה דנמרק ואוסטרליה.
חוקרי אינטליגנציה מבחינים בין אינטליגנציה נוזלית (fluid) המתארת יכולת מולדת לחשיבה לוגית ולפתרון בעיות ללא ניסיון קודם - כמו היכולת לאנלוגיות צורניות ולאיתור יחסים בין גירויים, לבין אינטליגנציה גבישית (crystallized intelligence) - המתייחסת לידע שצברנו במהלך השנים כמו אוצר מילים וידע כללי. יש הטוענים שהירידה שנמדדה בעשורים האחרונים נוגעת בעיקר לאינטליגנציה הגבישית, כלומר לגוף הידע הכללי שלנו. אם כך התופעה מעט פחות מדאיגה, משום שאין שינוי מהותי באינטליגנציה שלו, אלא רק באופן שבו צעירים בימינו לומדים. השתכללות מנועי החיפוש גורמת לאנשים לסגל כישורים קוגניטיביים חדשים, ויכולות חיפוש המידע משתפרות על חשבון כישורי השינון ואחסון המידע בזיכרון. באחד המחקרים שמוכיחים השערה זו, קבוצה של סטודנטים התבקשה ללמוד מספר עובדות טריוויה שונות, כגון: "מי היה הנשיא השלישי של ארצות הברית?" ו"מהי בירת מלטה?" ולהקלידן למחשב. לחלק מהנבדקים נאמר שהם יכולים לשמור את המידע בקובץ ולקבל גישה אליו מאוחר יותר, ולחלקם נאמר שהמידע יימחק בשעה הקרובה. כאשר התבקשו הסטודנטים להיזכר בעובדות, ביצועיהם של אלו שהאמינו שתהיה להם גישה למידע היו גרועים יותר באופן משמעותי. תופעה זו נקראה לימים אפקט גוגל Google Effect - מצב שבו עצם הציפייה לכך שנוכל לקבל גישה למידע, מובילה לקידוד פחות יעיל שלו בזיכרון.
ישנם גירויים מסוימים כמו שמך שאליהם תפנה קשב באופן אוטומטי וללא בחירה מודעת. על פי פרופ׳ אדריאן וורד (Adrian Ward), גם גירויים מהנייד נכללים תחת הקטגוריה הזו. במילים אחרות, הנייד צועק את שמך במוח כל הזמן, מה שמביא לכך שאנו מפנים קשב לגירויים הבוקעים מהנייד באופן קבוע. נמצא כי מספיק שהנייד נמצא בסביבתנו, גם אם הוא כבוי או במצב שקט, כדי לפגוע ביכולתנו לעבד מידע לעומק. ואכן, בסריקות מוח שנערכו לבני נוער שאובחנו כבעלי התמכרות לנייד או לאינטרנט נמצאו רמות גבוהות יותר של נוירוטרנסמיטר בשם גאבא, שידוע כמדכא ומאט את פעילות הנוירונים במוח. האטת פעילות הנוירונים יוצרת רגישות יתר להסחות ועשויה להוביל להפרעת קשב וריכוז. זוהי גם הסיבה לכך שסטודנטים זוכרים את ההרצאה הרבה יותר טוב כאשר הם רושמים הערות ביד ולא מקלידים את ההרצאה בלפטופ. בדומה, הם מצליחים לענות על שאלות טוב יותר כאשר קוראים טקסט מעותק קשיח ולא מהמסך. המסך מושך קשב וגובה מאיתנו אנרגיה מנטאלית. חלוקת הקשב בין המסך האטרקטיבי לבין המרצה לא מאפשרת עיבוד לעומק של המידע, בדיוק כשם שעוגת שוקולד המונחת על השולחן מזמנת הסחה קבועה לאדם המנסה לעשות דיאטה. האיום הזה על החברה האנושית הוא לא פחות מטריד משינויי האקלים. לדברי ד"ר אריק סיגמן, חבר באגודת הפסיכולוגים הבריטים ובאגודה המלכותית לרפואה בבריטניה, "הורים שחושפים את הילדים שלהם למסכים מונעים מהם לבנות את הבסיס שהכרחי עבורם לצורך הבנת העולם". היכרות מוקדמת מדי עם הטכנולוגיה היא בדיוק מה שימנע את פיתוח היכולות שהורים כל כך רוצים להשיג באמצעות חשיפת הילדים לטאבלטים: יכולת ריכוז, קשב, סבלנות והיכולת לקרוא אנשים ולתקשר איתם. מחקר שפרסם קינגס קולג' בלונדון, טוען כי צעירים בימינו מתקשים להבין רעיונות מדעיים בסיסיים. יש הכרח שילדים ילמדו קודם לקרוא ולחשוב לעומק על הקריאה שלהם, ורק לאחר מכן ניתן להניח להם להיחשף למסכים.
השפעת הטכנולוגיה על יחסים רומנטיים
על פי נתונים שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לכבוד ט"ו באב, גיל הנישואין הממוצע בישראל עולה משמעותית בשנים האחרונות. מחצית מהנשים וכשני שלישים מהגברים מתחת לגיל 30 עדיין רווקים, כ-40% מהנשאלים סבורים שמוסד הנישואים מיותר ואחד מתוך שלושה זוגות יסיימו בגירושים.
עולם הזוגיות כיום שואב מוטיבים מעולם השופינג, שהמוטיב המרכזי בו הוא הבחירה המרובה. בעולם זה לא נדרש יותר מהינף יד, פשוטו כמשמעו, כדי למצוא מגוון אינסופי של מוצרים ושירותים. ריבוי החלופות עשוי להפוך לחוויה שמציפה את החושים ומנטרלת את היכולת לבחור. הידיעה שיכולה להיות אי שם אפשרות טובה יותר, מוצר טוב יותר או רחמנא ליצלן - בחור טוב יותר, מניעה אותנו למצוא אותו. באופן אירוני, למרות שהאפשרויות למין מזדמן עולות הודות לאפליקציות ההיכרויות למיניהן, על פי מחקר שפורסם ב-2017 במגזין Archives of Sexual Behavior. צעירים בימינו מקיימים פחות יחסי מין מבעבר. המחקר השווה נתונים מסוף שנות ה-90 לנתונים משנת 2010 ואילך. למעשה צעירים שגדלו עם גישה למסכים דיווחו על השכיחות הנמוכה ביותר של קיום יחסי מין. ביפן לדוגמה, אחת המדינות המתקדמות ביותר מבחינה טכנולוגית, תדירות יחסי המין בקרב צעירים שואפת לאפס נראה כי הרשתות החברתיות שעובדות על אותם אזורי תגמול במוחנו, מהוות תחליף לקרבה המושגת ביחסי מין. "הבדידות פחות מורגשת בגלל שאתה תמיד מחובר", אומר לי עדי, רווק בן 33 מהמרכז. "אתה כבר לא מרגיש בודד בעולם, אני מוצא את עצמי יוצא משיחות וואטסאפ עם עוד 10 אנשים בשתיים בלילה ומחייך". גם דקלה, 36, מתארת חוויה דומה. "אני מוצאת ריגושים בדברים אחרים, אני מרגישה שיש כל מיני תחליפים לאהבה, אוכל, טלוויזיה, בעיקר רשתות חברתיות". למרות שהטכנולוגיה לא שנתה את הדחף לאהוב, היא השפיעה על אופי מערכות היחסים, על האופן שבו אנו מחזרים. האידיאל הרומנטי הנסוב סביב "בעושר ואושר עד עצם היום הזה" כבר לא קיים יותר. מושגים כמו זוגיות, מוסד הנישואים והתא המשפחתי, מקבלים הגדרה מחודשת ולמרות שאנו זקוקים לקשר כדי לשרוד, לראשונה בהיסטוריה של המין האנושי, נמצא מיסוך סינתטי המאפשר לנו להיות לבד ולהרגיש ביחד.
This article "פסיכולוגיה של האינטרנט" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:פסיכולוגיה של האינטרנט. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
