שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.

פירוש נדב שטיין לסיפור הבריאה השני[עריכה]

פירוש נדב שטיין "האדם בארץ - אז הוחל" לסיפור הבריאה השני הוא פירוש מפורט לסיפור הבריאה השני של ספר בראשית ועמו מבט מתאים על הפרקים א עד ט ופירוש רוב הפסוקים בהם ובעיקר פסוקי המפתח של הפרקים האלו. הפירוש מבוסס על ההנחה שהשמים והארץ של סיפור הבריאה השני הם גוף האדם. ההנחה הזאת היא "הנחת הפירוש". הנחת הפירוש הפכה לטענה העיקרית של הפירוש אחרי שהניבה תוצאות שביניהן מעין "הוכחה" שלה עצמה.

הנחת הפירוש נולדה כדי ליישב את הסתירות בין שני סיפורי הבריאה. הפירוש מיישב את הסתירות האלו באופן מיידי. לפי הנחת הפירוש סיפור הבריאה השני מתאר את תולדות ארץ האדם (בתחילת דרכה, הביצית) בכל פעם שזו זוכה שיהיו לה תולדות כאלו. גוף האדם הוא הארץ המתוארת בפסוקיו ולא הארץ הרגילה. על כן פסוקיו אינם מתארים סדר בריאה אחר וסותר של בריאת העולם בשישה ימים.

הפירוש טוען שהפרקים א עד ט של בראשית הם יחידה סיפורית בעלת צד גלוי למחצה. צד זה בנוי באופן שיוכל להיחשף ולספר את תולדות שיטת החיים הקדומה "האדם בארץ". איך השיטה התפתחה, מתי נכשלה ואיך הפכה לשיטת "אדני אלהי שם". הוא מלמד על הרעיונות של התקופה הקדומה, על השינוי הגדול שמייצג סיפור המבול, על מושגים חשובים של התורה ועל ציפיות ההוגים הקדומים שהובילו את השינוי הגדול. לטענת הפירוש הפסוקים ה עד ח של פרק ו מספרים על הכתיבה החצי גלויה המכוונת הזאת והעיקרי שבהם פסוק ז: "... כי נחמתי כי עשיתם".

הטענה העיקרית של הפירוש[עריכה]

השמים והארץ של הבריאה השנייה הם גוף האדם. תולדות השמים והארץ בהבראם^[1] ביום עשות... הם תולדות כל אדם כאשר האלהים של ארץ האדם עושה אדם. הטענה העיקרית של הפירוש היא גם ההנחה של הפירוש. לטענת הפירוש אחרי שמניחים הנחה זו ונצמדים אליה בכוח, נוצרת מעין הוכחה שהטענה נכונה, משום שכל 46 הפסוקים של הבריאה השנייה הופכים עקביים והם אכן מתארים את תולדות השמים והארץ.

הבריאה השנייה לפי הפירוש[עריכה]

לפי הפירוש גוף האדם הוא ארץ שהופכת במשך הזמן להיות דומה לארץ הרגילה. בהתחלה בארץ (הביצית) יש אדמה. סמוך לארץ יש אד (תאי הזרע). האד משקה את פני האדמה. ואז האלהים של ארץ האדם (אדני אלהים) יוצר את האדם של הפסוקים במכה אחת, גרגרי אדמה מהאדמה שהושקתה באד. האדם הוא מבנה חלקיקי ביסודו שנוצר בתוך הארץ והוא הופך להיות הנפש. יש בו שילוב בין האד של האב לבין האדמה של האם והשילוב קיים גם בשמו. האדם של הפסוקים יחיה כל חייו בתוך ארצו (גופו). אדני אלהים נוטע גן (גופני ועמו עקרוני) בארץ ושם שם את האדם שיצר. בארץ (בגוף) יגדלו עצים טובים למאכל (עורקיקים, ורידונים). יהיו 4 נהרות ששמותיהם פישון, גיחון, חידקל ופרת. יהיה שדה שכלי. תהיה חית השדה. הבהמה. הנחש. תהיה אשה. יהיה איש.

לפי הפירוש בצמוד לגן הגופני (הלב והריאות) קיים הגן. הגן מבוסס על הגן הגופני והוא החשוב יותר. עץ החיים הגופני (העורקים הכליליים) ועץ הדעת טוב ורע הגופני (הוורידים הכליליים) הם רק הבסיס לעץ החיים שנמצא בתוך הגן ולעץ הדעת טוב ורע.

לפי הפירוש כאשר האדם (הנפש) יחליט מהי תכלית חייו (יאכל דעת טוב ורע) יקרה שינוי גדול בארץ. אדני אלהים (האלהים של ארץ האדם) ינהל עם האדם את שיחת "האחד ממנו" - שיחה קשה שעניינה הקמת סדר חדש בארץ. האדם יהפוך אחרי השיחה לחלק של אלהים (זה של הארץ הרגילה), למעין יד שלו, תכליתית שעתידה לעשות עשייה (לדעת טוב ורע). יד שנתמכת על מעין וו תומכת שאדני אלהים מספק לה מרגע השלמת השיחה ואילך. מרגע הפיכתו ליד כזאת האדם יחתור להגשים את התכלית שבחר לחייו. דרכו לעשות זאת תהיה עבודת האדמה של ארצו (של גופו). לפני שאכל דעת טוב ורע נהג לשחק בשדה (השכלי) כמו ילד. זרע פה שתל שם. אחרי שאכל דעת טוב ורע הוא הופך לעובד אדמה רציני בארץ של עצמו. אדמת ארצו ארורה בעבורו. היא עלולה להצמיח לו קוץ ודרדר גם אם יעבוד במסירות. הוא יזיע בשני אפיו (באף של עצמו ובאף של הארץ) כדי להוציא יבול נאה מאדמת ארצו (אדמת גופו). הישגיו הנאים שישיג יהיו לו כמו לחם אשר אותו יאכל בגאוה כמו שהחקלאי של הארץ הרגילה אוכל את לחם שדהו.

לפי הפירוש האדם של הפסוקים בוחר כתכלית לחייו את התכלית הבסיסית המלאה "הקמת משפחה". בחירה זו היא הנפוצה. מרבית האנשים בוחרים בתכלית הבסיסית המלאה כתכלית לחייהם. הפסוקים מלמדים שזו רק אפשרות. האדם עשוי לבחור תכלית חיים שונה, למשל "להיות מתמטיקאי". הוא גם עשוי לאכול מעץ הדעת טוב ורע יותר מפעם אחת. (לפי הפירוש עץ הדעת טוב ורע נמצא גם מחוץ לגן).

אחרי שאדני אלהים (האלהים של ארץ האדם) שולח את האדם להיות עובד אדמה שעובד את אדמת ארצו הוא מחיל גירוש על שטח הגן ומשכין שומרים מקדם לגן. לפי הפירוש אם האדם עושה דרך טובה ומצליח להגשים את התכלית שהציב לעצמו הוא זוכה להיכנס לגן ולאכול מעץ החיים. הוא הצליח להשאיר משהו אחריו. הוא חי לעלם.

לפי הפירוש ההפיכה של האדם למעין יד של אלהים שיוצאת מתוך האלהים של ארצו אדני אלהים היא התוצאה החשובה ביותר של פירוש הבריאה השנייה. ממנה נובע כי הוגה שהחליט שתכלית חייו היא להגות שיטות חיים הוא יד של אלהים לעשות עשייה בתחום הגות שיטות החיים. וכך גם חבריו לדרך וכך גם קודמיהם. אלו מכונים בפירוש הוגי השיטות והם לטענת הפירוש מחשיבים עצמם לחלק של אדני.

מרכיבי הארץ[עריכה]

הארץ = ארץ האדם, הגוף. בתחילת הדרך - הביצית.

השדה = השדה השכלי.

שיח השדה, עשב השדה,

אדני אלהים = האלהים של ארץ האדם.

האדמה = אדמת ארץ האדם. אדמת הגוף.

אד = המרכיב הגנטי של תאי הזרע.

האדם = השילוב בין האד של האב לבין האדמה של האם. הנפש. מבנה חלקיקי ייחודי שנוצר בארץ עם ההפריה.

עפר = העפר הוא הגרגירים של האדמה. בארץ האדם - האטומים, המולקולות, החלקיקים היסודיים.

אפיו, עדן, הגן שבעדן, עץ, עץ החיים, עץ הדעת טוב ורע, נהר,

נהר יצא מעדן = חבל הטבור.

ארבעה ראשים = ארבעת ראשי הלב.

פישון, ארץ החוילה, הזהב הבדלח ואבן השהם, גיחון, ארץ כוש, חדקל, קדמת אשור, פרת,

חית השדה = המבנים השכליים אשר האדם עשוי להעניק להם שם.

עוף השמים, צלע של האדם, האשה, האיש, האדם ואשתו,

הנחש = הרצון של הארץ להשאיר משהו אחריה, לעשות משהו משמעותי בחיים.

הבהמה = הצרכים הגופניים של הארץ.

זרע האשה, זרע הנחש, קוץ ודרדר, לחם, הכרבים, להט החרב המתהפכת, דרך עץ החיים.

רשימת מרכיבי הארץ המלאה מפורטת בפירוש. טענה של הפירוש היא שכל מרכיבי הארץ מזוהים באופן שהם מקיימים את אילוצי הפסוקים.

תולדות השמים והארץ בכותרות[עריכה]

הפירוש מפרש כל אחד מפסוקי הבריאה השנייה באופן מלא (באופן כתוב באתר של הפירוש ובאופן מונפש בסרטון המרכזי של הפירוש בפלייליסט שביוטיוב). להלן 46 כותרות הפירוש ל 46 פסוקי הבריאה השנייה. פסוקים שלטענת הפירוש מתארים את תולדות השמים והארץ של ארץ האדם באופן מדויק ובכך מהווים מעין "הוכחה" שטענת הפירוש נכונה. בראשית פרק ב מפסוק ד ועד סוף פרק ג.

ב, ד: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

אלה תולדות ארץ האדם, כאשר הטבע של ארצות האדם עושה ארץ כזאת. (כותרת 1)

ב, ה: וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה.

הארץ ריקה יחסית. (כותרת 2)

ב, ו: ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה.

תאי הזרע סביב הביצית. (כותרת 3)

ב, ז: וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה.

ההפריה. יצירת האדם בארץ. (כותרת 4)

ב, ח: ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וישם שם את האדם אשר יצר.

נטיעת הלב ובית החזה. (כותרת 5)

ב, ט: ויצמח ה' אלהים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע.

הטבע של הארץ מצמיח מן האדמה כלי דם ועוד. (כותרת 6)

ב, י: ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים.

חבל הטבור משקה את הגן. (כותרת 7)

ב, יא: שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב.

פישון סובב הריאה הימנית. (כותרת 8)

ב, יב: וזהב הארץ ההוא טוב שם הבדלח ואבן השהם.

לריאה הימנית שלוש אונות. (כותרת 9)

ב, יג: ושם הנהר השני גיחון הוא הסובב את כל ארץ כוש.

גיחון סובב הריאה השמאלית. (כותרת 10)

ב, יד: ושם הנהר השלישי חדקל הוא ההלך קדמת אשור והנהר הרביעי הוא פרת.

חדקל הולך גם לראש. (כותרת 11)

והנהר שנותר הוא פרת. (כותרת 11 המשך)

ב, טו: ויקח ה' אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה.

הלידה. (והנקה עתידית). (כותרת 12)

ב, טז: ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל.

התחל לנשום מעץ הנשימה. (כותרת 13)

ב, יז: ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות.

הגשמה באמצעות תחום אחד תמית תחומים אחרים. (כותרת 14)

ב, יח: ויאמר ה' אלהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו.

השדה השכלי ריק. (כותרת 15)

ב , יט: ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו.

יצירת המבנים השכליים והמחשבות שמעליהם. (כותרת 16)

ב, כ: ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה ולאדם לא מצא עזר כנגדו.

האדם מפתח שפה. (כותרת 17)

ב, כא: ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה.

ההתבגרות המינית מותנעת. (כותרת 18)

ב, כב: ויבן ה' אלהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם.

תהליך ממושך של התבגרות מינית. (כותרת 19)

ב, כג: ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת.

התחום איש-אשה הוא תחום מפוצל. (כותרת 20)

ב, כד: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.

התחום המפוצל שואף להפוך שלם. (כותרת 21)

ב, כה: ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא יתבששו.

טיפול במקרה הפשוט, המוכר. (כותרת 22)

ג, א: והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר עשה ה' אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן.

קיים בארץ הרצון לעשות משהו משמעותי בחיים והוא משיא תחומים. (כותרת 23)

ג, ב: ותאמר האשה אל הנחש מפרי עץ הגן נאכל.

להישאר במצבנו הרגיל אנחנו רגילים ובסדר לנו להמשיך כך. (כותרת 24)

ג, ג: ומפרי העץ אשר בתוך הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן תמתון.

לקחת החלטת חיים - פירוש הדבר ליטול סיכון ממשי. (כותרת 25)

ג, ד: ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון.

לא המוות הזה ולא המוות הזה צריכים להרתיעכם. (כותרת 26)

ג, ה: כי ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים ידעי טוב ורע.

תהפכו לכוח של עשייה, למעין יד של הטבע הגדול. (כותרת 27)

ג, ו: ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם לאישה עמה ויאכל.

האדם לוקח החלטת חיים. בדוגמא הנוכחית - הולך על הקמת משפחה. (כותרת 28)

ג, ז: ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת.

האדם מבין שלכך נועד. מצהיר על החלטתו. (כותרת 29)

ג, ח: וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלהים בתוך עץ הגן.

לאדם ברור: להחלטת חיים יש השלכות פנימיות. (כותרת 30)

ג, ט: ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה.

שיחת האחד ממנו, השיחה הנוקבת, מתחילה. (כותרת 31)

הטבע של הארץ, אדני אלהים: איך קרה. אתה מכונס ככה.

ג, י: ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי עירם אנכי ואחבא.

האדם: את קולך קול הטבע של הארץ שמעתי. ויראתי. משהו בארץ צריך להשתנות. (כותרת 32)

ג, יא: ויאמר מי הגיד לך כי עירם אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו אכלת.

הטבע של הארץ: החלטת החלטת חיים. אכלת מן העץ. (כותרת 33)

ג, יב: ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל.

האדם: תחום ההולדה אכל ונתן לי. האשה. (כותרת 34)

ג, יג: ויאמר ה' אלהים לאשה מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל.

הטבע של הארץ לאשה: מעשה עשית. הרבה מוות מסביב. (כותרת 35)

האשה: הרצון לעשות משהו משמעותי בחיים הבליט אותי על פני התחומים האחרים. (כותרת 35 המשך)

ג, יד: ויאמר ה' אלהים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך.

הטבע של הארץ משכיל את הרצון לעשות משהו משמעותי בחיים על מעמדו החדש. (כותרת 36)

ג, טו: ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב.

האיבה בין התחום שהושא לבין הרצון לעשות משהו משמעותי בחיים תהיה הדדית. (כותרת 37)

ג, טז: אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך.

התחום שהושא מושכל על הצפוי לו. (כותרת 38)

ג, יז: ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך.

הטבע של הארץ משכיל את האדם על הדרך הצפויה לו. האדם הוא עובד אדמה בארץ של עצמו. (כותרת 39)

ג, יט: וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה.

בעבודת האדמה כמו בעבודת האדמה - קוץ ודרדר גם אחרי עבודה קשה. (כותרת 40)

ג, יט: בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לקחת כי עפר אתה ואל עפר תשוב.

במאמצים של גוף ושל נפש תאכל לחם. (כותרת 41)

ג, כ: ויקרא האדם שם אשתו חוה כי הוא היתה אם כל חי.

חוה של ארץ האדם היא המולידה של ארצות האדם על כל החי שבהם. (כותרת 42)

ג, כא: ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם.

האדם מקבל את סמל שיחת האחד ממנו, המתאים לתכלית הבסיסית. (כותרת 43)

ג, כב: ויאמר ה' אלהים הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם.

האדם שאכל דעת טוב ורע הפך עתה להיות חלק של הטבע הגדול. יד של הטבע הגדול שנתמכת מתוך הטבע של הארץ. (כותרת 44)

ג, כג: וישלחהו ה' אלהים מגן עדן לעבד את האדמה אשר לקח משם.

אי אפשר לאכול חיים בלי לעשות דרך. עבודת האדמה היא דרך עץ החיים. (כותרת 45)

ג, כד: ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים.

ויגרש: רגעי אכילת החיים הם רגעים חטופים, קצרים בזמן. (כותרת 46)

וישכן: בלי דרך טובה אי אפשר לאכול חיים. (כותרת 46 המשך)

טענת ה"הוכחה" של הנחת הפירוש[עריכה]

הפירוש טוען כי 46 פסוקי הבריאה השנייה מספרים באופן רציף את תולדותיו של כל אדם. התיאור הוא גופני ועקרוני ושניהם הדוקים. תיאור האדמה והאד ואחריהם יצירת האדם. אחריהם נטיעת הלב. תיאור היווצרות כלי הדם של הארץ. תיאור חבל הטבור, היפרדותו העתידית וקשירתו לארבעת ראשי הלב. העובדה המפתיעה שבארץ האדם יש ארבעה נהרות בלבד. תיאור הלידה. אפיון ההנקה "לעבדה ולשמרה". הציווי להתחיל לנשום דרך הריאות. תיאור התפתחות השפה. תיאור ההתבגרות המינית. כל אלה יחד עם התיאור העקרוני הנלווה מאורגנים בסדר מרשים ומהווים לטענת הפירוש הוכחה ש"הנחת הפירוש" נמצאה נכונה.

לטענת הפירוש הקריאות השונות שמובעות בפירושים המקובלים כולן קריאות ששייכות לשיטת "אדני אלהי שם". הפסוקים נבנו כדי לאפשר קריאות אלו. אך הבנייה שלהם נועדה בראש ובראשונה לשמר את שיטת "האדם בארץ". לטענת הפירוש הכתיבה הכפולה הזאת שמאפשרת את הקריאות בשיטת "אדני אלהי שם" ומשמרת בצורה חצי גלויה את שיטת "האדם בארץ" היא ה"כרם" של הוגי שיטת "נח". (פירוש פרק ט פסוק כ, כא).

פרק ד - קין והבל לפי הפירוש[עריכה]

הפירוש מפרש את סיפור קין והבל באופן שנשען על שיטת "האדם בארץ" שמובעת בפירוש וקורא לו שיטת "קין והבל". לטענת הפירוש שיטת "קין והבל" אשר מופיעה בבראשית פרק ד פסוקים א-טז היא שיפור של שיטת "האדם בארץ" והיא מבטאת את שיטת ההענשה הפנימית שהייתה נהוגה עד לשינוי הגדול שחוללה שיטת "נח".

המשך פרק ד לפי הפירוש[עריכה]

לפי הפירוש המשך פרק ד (מפסוק יז עד כד) מתאר את ימי המעבר לעיר. הפירוש טוען שאחת השיטות שהתפתחו עם המעבר לעיר הייתה שיטת "למך" ומספק פירוש מתאים לאמרת למך.

אז הוחל. בסוף פרק ד יש חזרה אחורה בזמן של שבע מאות שנים בערך ביחס לתקופת למך ומסופר שאדם הוליד את שת וזה הוליד את אנוש כשהיה בן 105. כך באמצעות פרק ה (ספר תולדות אדם) אפשר לגלות שהוחל לקרוא בשם אדני בשנת 235. לפי הפירוש בעצם מסופר ששיטת "האדם בארץ" הולידה את שיטת "שת" וזו הולידה את שיטת "אנוש" ושנת 235 מציינת 235 שנים מאז שנולדה שיטת החיים "האדם בארץ" ולא מאז בריאת העולם. לפי הפירוש "אדם הראשון" המקובל קיים רק כאשר קוראים את פסוקי בראשית בשיטת "אדני אלהי שם" שהמעבר אליה מתואר החל מסוף פרק ה ועד סוף פרק ט.

פרק ה לפי הפירוש[עריכה]

לטענת הפירוש פרק ה (ספר תולדות אדם) מספר את תולדות שיטת "האדם בארץ". מיהן השיטות ש"הולידה" ומיהן השיטות שהשיטות הבנות "הולידו" וכך הלאה עד לשיטת "למך" החשובה. לפי הפירוש שיטת "למך" חשובה מאוד משום שמקרבה צמחו הוגי שיטת "נח" מבצעי המעבר לשיטת "אדני אלהי שם". הפירוש מסביר מדוע כל ימי למך הם 777 שנים - במונחי הפירוש: מדוע כל ימי שיטת "למך" 777 שנים. ההסבר של הפירוש הוא שיש בכך הענקת כבוד לשיטת "למך" שמתוכה צמחו הוגי המעבר לשיטת "אדני אלהי שם". במקום לייחס את שנות החיים הארוכות (930 במקרה של אדם) לדמויות בשר ודם הפירוש מייחס את שנות החיים הארוכות לשיטות החיים המתאימות.

סוף פרק ה עד סוף פרק ט לפי הפירוש[עריכה]

המעבר לשיטת "אדני אלהי שם"[עריכה]

לפי הפירוש החל מפרק ה פסוק כח ועד סוף פרק ט מתואר סיפור המעבר משיטת "האדם בארץ" לשיטת "אדני אלהי שם" הנהוגה עד ימינו.

שיטת "האדם בארץ" נכשלה כאשר עמדה למבחן בתנאי החיים בעיר. הכישלון זוהה בעידן שיטת "למך". אמרת למך הייתה ניסיון להתמודד עם הבעיות ולא היה בה די כדי להביא לשינוי הדרוש.

לטענת הפירוש שיטת "חנוך" הייתה שיטה בונת עיר והעיר "חנוך" נקראה על שם השיטה. ימי שיטת "חנוך" היו ימי המעבר לעיר. תנאי המחיה בעיר חייבו שיטות מתאימות. שיטת "חנוך" הולידה את שיטת "מתושלח" וזו הולידה את שיטת "למך".

ההוגים שגדלו על שיטת "למך" הבחינו שהשיטה נכשלה. הארץ הרגילה מלאה חמס. משהו בשיטתם לא עבד. שיטתם הייתה שכלול של שיטת "האדם בארץ". הם "גילו" כי הנחה יסודית של שיטת "האדם בארץ" אינה עומדת במבחן המציאות. ההנחה הזאת הייתה שיצר לב האדם טוב תמיד.

לפי הפירוש המציאות הראתה שרבה רעת השיטה "האדם בארץ".

ההוגים החליטו למחות את שיטת "האדם בארץ". לתקן את הנחת היסוד השגויה ועם התיקון לבצע שינוי גדול - מעבר לשיטה חדשה. באותם הימים סיפור המבול התהלך אצל התרבויות האחרות. הסיפור מצא חן בעיניהם. הם החליטו לעשות לסיפור גרסה משלהם אשר באמצעותה יעברו לשיטתם החדשה - שיטת "אדני אלהי שם". סיפור המבול יהיה הכלי שלהם למחות את השיטה הישנה. היקום של שיטת "האדם בארץ" יוטבע.

הם קראו לשיטתם שיטת "נח".

בבראשית פרק ה פסוק כט מסופר על למך: ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'. לפי הפירוש למך של פסוק זה מייצג את ההוגים מבצעי השינוי. הם ייחלו ששיטתם החדשה תצליח ותנחמם ממעשיהם ומעצבון ידיהם מן האדמה אשר אררה אדני. הם היו אנשי שיטת "למך" שביסודה היא שיטת "האדם בארץ". הם אהבו מאוד את שיטת "האדם בארץ" אבל השיטה הצמיחה להם "קוץ ודרדר" בשדה השכלי שלהם. היבול מגידולי שיטת "האדם בארץ" היה יבול רע.

שיטת "האדם בארץ" על שכלוליה השונים הייתה בעיניהם נכס גדול. היא "חייתה" כתשע מאות שנים עד זמנם. המבול מתועד כאירוע שנולד בשנת 1,056 להולדת שיטת "האדם בארץ" והתרחש מים על הארץ בשנת 1,656 לפי הפירוש. לטענת הפירוש ההוגים מחו את השיטה באמצעות סיפור המבול רק אחרי שהצליחו לשמר אותה באופן שהפירוש מראה שנשתמרה. הם עמלו על כתיבת פסוקי הבריאה השנייה וכן על כתיבת כל הפסוקים עד לפסוק "ונח מצא חן בעיני ה'" עד שעשו אותם באופן שסיפק להם נחמה שאכן מלאכת השימור נעשתה. "אמחה... כי נחמתי כי עשיתם".

עשייה זאת אפשרה להם לכתוב את פסוקי המבול ולמחות את היקום של שיטת "האדם בארץ".

שיטת "נח"[עריכה]

לפי הפירוש שיטת "נח" התפתחה להיות שיטת "אדני אלהי שם" של ימינו. הוגי שיטת "נח" קבעו מספר חוקים מצומצם - חוקים מטעם אלהים. החוקים הם החלק שהאנושות החדשה צריכה לקיים כדי לשמור על הברית עם אלהים. השמירה על החוקים תבטיח שלא יהיה שוב מבול. בד בבד הם הניחו את הבסיס החדש להוגים הבאים. פסיקתם כפי שהיא מתוארת על ידי ההוגים הממשיכים (הוגי שיטת "שם חם ויפת") הייתה שיהיה מבנה שכלי נושא שם אשר יהיה עיקרה והערך העליון שלה. ערך זה ידחק את ערך המדע וההיגיון שהיה הערך החשוב של שיטת "האדם בארץ" ממקומו הראשון. שם המבנה בשדות השכליים של הולכי השיטה יהיה "אדני". ההוגים של הדורות הבאים ירחיבו את המבנה השכלי לפי הצורך. המבנה השכלי שיטופח על ידי ההוגים הבאים יבוסס גם על ההנחה הבסיסית המתוקנת. יצר לב האדם רע מנעוריו.

שיטת "שם חם ויפת"[עריכה]

לפי הפירוש שיטת "נח" הולידה את שיטת "שם חם ויפת" 500 שנים אחרי ששיטת "נח" נולדה. הפירוש טוען ששיטת "שם חם ויפת" ממיינת את כל שיטות החיים שעשויות להיות קיימות. כל שיטת חיים אפשרית ניתן לסווגה תחת שיטת "שם", או תחת שיטת "חם", או תחת שיטת "יפת".

"הכרם" של נח[עריכה]

לפי הפירוש ההוגים מחזיקי שיטת "נח" אשר יצאו מה"מבול" והייתה להם הראייה לאחור על האירועים סיכמו את המעבר הגדול כך:

הוגים שגדלו על שיטת "למך" הבחינו בכישלון של שיטת "האדם בארץ". השיטה הצמיחה קוץ ודרדר בתקופתם. הם קבעו שסיימה את חייה. קביעתם הסובייקטיבית הזאת ארעה בשנת 930. הם חרשו את אדמת השדה השכלי של עצמם ועשו עבודת אדמה רצינית. הם נטעו "כרם" בשדה השכלי של עצמם. הם כתבו את פסוקי הבריאה השנייה ואת כל הפסוקים הפרקים א עד ו של בראשית עד לפסוק "אמחה... כי נחמתי כי עשיתם" באופן משמר שמאפשר להם לעבור לשיטת "אדני אלהי שם" שהגו. כתיבה משמרת כזאת חצי גלויה שגם תומכת בשיטתם היא הישג גדול. אדמת השדה השכלי שלהם הצמיחה להם כרם לתפארת. נטיעת הכרם מסמלת את הולדת שיטת "נח". שנת 1,056. הכרם עבר בירושה מדור לדור במשך 595 שנים. מחזיקי הכרם היו "שיכורים" מהיבול של גידוליהם - מ"היין". הם נחשפו ב"שכרותם" זו לעיני הוגים עמיתים. הם הראו להם את הפסוקים. אלה ראו את הידע של שיטת "האדם בארץ" כתוב בשיטת "אדני אלהי שם". הערך העליון של שיטת "האדם בארץ" ערך ההגיון והמדע הודח ממקומו הראשון והפך לעבד שמשרת את בניית הערך החדש "אדני אלהי שם" ומשרת את השכנת היופי האלוהי שאמור להיות בו.

"ערות נח"[עריכה]

לפי הפירוש ההוגים העמיתים לא ראו בפסוקים המתוחכמים כרם אלא בושה. בושה של ההוגים המתגלים ושל שיטת "נח" בכלל. הם התחממו מאוד. הם היו מחזיקי שיטת "האדם בארץ" העקשנים והאחרונים. הם לא קבעו שהשיטה סיימה את חייה. הם סיפרו על ה"ערוה" לאחיהם. קהילת ההוגים התחלקה לשלושה חלקים. אלו שתמכו, אלה שלא ראו במעשה המתוכנן מעשה חמור ואלו שהתנגדו. "שם", "יפת" ו"חם" בהתאמה.

"ברוך ה' אלהי שם"[עריכה]

לפי הפירוש גילוי "ערות" שיטת "נח" הוציא לדרך את השינוי הגדול. "נח" התעורר מ"שכרותו" והבין מה הולך בחוץ. הוא אמר: "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו". ארור ערך המדע וההגיון כערך עליון. ההולכים לאורו סופם לגזור על עצמם עולם של עבדות. "ברוך ה' אלהי שם. ויהי כנען עבד למו". ברוך "אדני אלהי שם" כערכנו העליון. ערך "המדע וההגיון" יהיה עבד ל"אדני אלהי שם" של השיטה החדשה. "יפת אלהים ליפת..." מי יתן והיופי האלהי ישכון במבנה השכלי "אדני אלהי שם". ויהי ערך "המדע וההגיון" עבד לטיפוח היופי הזה.

המבול מים על הארץ[עריכה]

לפי הפירוש 600 שנים אחרי הולדתה שיטת "נח" הצליחה והפכה למקובלת. שיטת "נח" נבנתה והפכה לשיטת "אדני אלהי שם" של ימינו.

אלהי שם וסיפורי התורה[עריכה]

לפי הפירוש אדני של ימינו הוא אלהי שם. הוא מקיים מבנה שכלי נושא שם, אצל בני האדם, אשר נבנה באמצעות סיפורי התורה וערכיה.

פרק א לפי הפירוש[עריכה]

לפי הפירוש פסוקי פרק א של ספר בראשית מתמצתים את הידע המדעי שהיה בידי האבות הקדומים. הפירוש טוען כי כמו כל הפרקים גם פרק זה נכתב בשיטת "אדני אלהי שם" באופן שמשמר את הידע של השיטות הקודמות לה. האבות הקדומים היו מדענים. האור אינו תלוי במאורות. המים כיסו את הארץ ונסוגו. עשב למיניו שיש בו זרעים התחיל להופיע. עצים עשו פרי אשר זרעם בו. שרצים שרצו במים. עוף מעופף הופיע בארץ. התנינים הגדולים, הבהמה, הרמש, חיית הארץ בכלל, ורק אחרי כל אלה האדם. הידע שהיה בידיהם מזכיר את תורת האבולוציה. ששת הימים והשבת ואופן הכתיבה הם חלק משיטת "אדני אלהי שם".

שרידי שיטת "האדם בארץ"[עריכה]

לפי הפירוש שיטת "אדני אלהי שם" אשר לטובתה שיטת "האדם בארץ" נמחתה באמצעות המבול מבוססת בעצמה על שיטת "האדם בארץ" ועם ישראל בנוי בהשראת תבנית "האדם בארץ".