פולמוס המוסר
.jpg)
פולמוס המוסר היה עימות רעיוני ותורני שהתרחש במזרח אירופה במאות ה-19 וה-20, בין מצדדי תנועת המוסר לבין מתנגדיה.
הפולמוס נסוב בעיקר בעקבות ניסיונות של תומכי 'תנועת המוסר' להחדיר את לימוד המוסר לתוך הישיבות, תוך שימת דגש על המשמעות החינוכית והתורנית הנובעת מלימוד המוסר.
המחלוקת סביב תנועת המוסר נמשכה שנים רבות, ופילגה את העולם הרבני הליטאי. כיום אין כמעט זכר לאותה מחלוקת, וכמעט בכל הישיבות הליטאיות ישנו סדר מוסר, מלבד ישיבות בריסק.
רקע[עריכה]
תנועת המוסר נוסדה על ידי רבי ישראל מסלנט באמצע המאה ה-19. תנועה זו הדגישה את הצורך בפיתוח המידות האישיות של האדם דרך לימוד ספרי מוסר, כדוגמת מסילת ישרים חובת הלבבות ושערי תשובה של רבינו יונה, וכן על ידי עבודה עצמית וחשבון נפש יומיומי. היא ראתה בכך אמצעי מרכזי לחיי קודש ויראת שמים. בין מטרות התנועה, היה חיזוק יראת שמים ושיפור המידות, מתוך הבנה שאלה יסודות הכרחיים לשמירת תורה ומצוות.
רבי ישראל סלנטר, פעל בדרכים שונות להחדרת לימוד המוסר, בין היתר על ידי הכנסת המוסר לישיבות, דבר שנתקל בהתנגדות חריפה. בישיבות מסוימות נאסר על אנשי תנועת המוסר להיכנס לישיבה. אחד מתוך אותם אירועים היה בשנת 1897 כשהרב נתן צבי פינקל נאלץ לעזוב את הישיבה אותה יסד בסלובודקה עקב התנגדות לשיטת המוסר. היה זה אחד מתוך אירועים רבים דומים, סביב מחלוקת זו.
כן פעל רבי ישראל סלנטר להחדיר את לימוד המוסר, על ידי ירחון שייסד, בשם 'תבונה',[1] שכלל בעיקר תכנים מתחום ה'מוסר'. כמו כן בשנת 1858 (תרי"ח) פרסם את "אגרת המוסר", שנחשבת לאחד מהטקסטים הבסיסיים של תנועת המוסר.[2]
מתנגדי תנועת המוסר[עריכה]
בשנים תרנ"ו-תרנ"ח החלו קמים מערערים על שיטת המוסר, ביניהם גדולי תורה כמו הרב צבי רבינוביץ מקובנה, בנו של הרב יצחק אלחנן ספקטור מקובנה, והרב משה דנישבסקי, רבה של סלובודקה, וטענו כי היא גורמת לביטול תורה. אף שהמחלוקת על המוסר החלה בחייו של רבי יצחק אלחנן ספקטור עצמו, הוא סירב לתמוך במחלוקת זו מחשש שהיא עצמה תזיק ללימוד התורה.
המחלוקת כללה גם שקרים והסתה נגד תומכי המוסר ובראשם "הסבא מסלובודקה" שפרסמו המשכילים שאף שלא היה אכפת להם מלימוד תורה, שנאו את שיטת המוסר, כשמטרתם העיקרית הייתה שהישיבה תעבור לידיים אחרות ה"מתאימות לרוח הזמן" ולבנות אותה מחדש על יסודות משכיליים.
המתנגדים לתנועת המוסר סברו שתנועה זו מהווה סכנה ללימוד התורה ולהתמקדות במטרות הרוחניות של העם היהודי, בין היתר נשמעו טענות אלה:
- עיכוב בלימוד תורה: ביקורת על כך שזמן הלימוד המוסרי גורע מלימוד הגמרא והפוסקים.
- חשש לסטייה מהמסורת: טענה כי תנועת המוסר יוצרת גישה חדשנית שאינה מבוססת על המודל המסורתי של לימוד בישיבות.
- השפעה רגשית: היו שטענו כי ההתמקדות במוסר פונה באופן מוגזן מדי לרגש, ופחות לעבודה האינטלקטואלית הנדרשת בתורה.
בעקבות הניסיון של הכנסת לימוד המוסר לישיבות מעבר ללימוד הגמרא, הוציאו רבים מגדולי ישראל באותה העת כרוז על התנגדותם למהלך. על הכרוז שקרא למלחמה גלויה בתנועה חתמו רבי צבי הירש רבינוביץ, רבה של קובנה; רבי משה דנישבסקי, רבה של סלובודקה; רבי יצחק יעקב רבינוביץ מפוניבז'; רבי יהודה ליפשיץ ממארץ'; רבי חיים סגל מיאנובה; רבי אבא יעקב הכהן בורוכוב מווקשנה; רבי אברהם אהרן בורשטיין מטבריג, אז בריטובה; רבי משה שמואל שפירא מקורשן ורבי צבי יעקב אופנהיים מקלם.
בתגובה התפרסם בעיתונות מכתב תמיכה בתנועה שכותרתו "למען האמת!", ובו נאמר שהטענות נגד אנשי תנועות המוסר משוללות יסוד. חתמו עליו רבי יוסף שלופר, רבה של סלונים; רבי אליהו דוד רבינוביץ' תאומים (האדר"ת), רבה של מיר; רבי יצחק יעקב ריינס, רבה של לידא; רבי חיים לייב רוטנברג, רבה של סטאוויסק; רבי יוסף דוד רובינשטיין, רבה של הורודישץ' ורבנים נוספים שהשתתפו בכנס למען התנועה בברנוביץ'. למכתב צורפה גם חתימתם של רבי יחיאל מיכל עפשטיין, מחבר "ערוך השלחן", ושני רבנים נוספים.[3] דב כ"ץ בספרו 'פולמוס המוסר' כותב כי "לפי השמועה, חיבר מאמר זה רבי יעקב ליפשיץ, מי ששימש כמזכירו של רבי יצחק אלחנן, והיה מהלוחמים העזים ביותר במוסריים (כינויים של מצדדי תנועת המוסר).
כמו כן, רבים מראשי הישיבות, כמו החזון איש והרוגוצ'ובר, הביעו התנגדות או הסתייגות מתנועת המוסר, מתוך רצון לשמור על המבנה הקיים של לימוד התורה.
בעוד שישיבות כמו ישיבת סלובודקה וישיבת נובהרדוק אימצו את דרכה של תנועת המוסר, ישיבות אחרות כמו ישיבת וולוז'ין דחו אותה.
רבי יעקב ליפשיץ מפרט את טענותיו נגד נסיונתיו של רבי ישראל סלנטר להפצת תנועת המוסר: שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."בשיטת המוסר באופיה שהציב לה אז, לא הודו לו רוב גדולי הדור באמרם: הלימוד בספרי מוסר מתוקן ומקובל מעולם בישראל כמלח ותבלין אל הלחם והבשר, שהם המשנה והתלמוד כפי שהם מכונות בפי הרמב"ם ז"ל... מעולם לא פסקו מללמוד בחברות, בבתי מדרשות, ולעיין גם ביחידות, בספריהם הקדושים... בכל זאת, מעולם לא חשבו את לימוד המוסר, אף מהספרים הקדושים האלה, לעיקר לימוד התורה, כי אם לקב חומטין, וכל כחותיהם ועתותיהם הקדישו ביותר לברור הלכה ממשנה גמרא ופוסקים, שבהם עיקר מצות תלמוד תורה, ובהם חברו ספריהם היקרים בלי הרף ויסדו והקימו בתים לת"ת ברבים, ומעולם לא שמענו מקביעות בתים וישיבות ללמוד המוסר ביחוד... רוב גדולי הדור, בכל ידיעתם את גדלו בתורה וצדקתו הכבירה וכונתו הטובה (של רי"ס), חששו שהשיטה הזאת בדרך התלהבותה יכולה היא לגרום ח"ו לאיזה פרוד. וביותר חששו פן בדורות אחריו לא יעמיקו תלמידי תלמידיו באספקלריא המאירה של האי גאון וצדיק, ולא ירדו לסוף דעתו וכונתו, וישנו ממטבע שטבע הוא ויבראו בישראל מפלגה חדשה, אשר תמעט, ח"ו, בהמשך הזמן, רוממות ערך ההתעלות במעלות התורה, שזהו העיקר מעולם ועד עולם".[4]
המחלוקת בישיבות[עריכה]
כאמור, עיקר המחלוקת בין תומכי לימוד המוסר למתנגדים, התרחש בישיבות, כשהתומכים ניסו להכניס את לימוד המוסר להיכלי הישיבות, ומתנגדי השיטה, מחו בעוז. בעקבות כך, היו ישיבות שהתפצלו, ובישיבות אחרות הצליחו ליישב את הסכסוך. אחד מאותן אלה שעזרו להרגיע את הרוחות באותה העת היה הרב אליהו מאיר פייבלזון שקודם לכן סייע לביסוסן של ישיבות רבות בליטא, ובעת הפולמוס נקרא לתווך בכמה ישיבות בין תומכי לימוד המוסר למתנגדיו.
המחלוקת בישיבת סלובודקה[עריכה]
המחלוקת סביב לימוד המוסר פרץ גם בישיבת סלובודקה עצמה, בשנת תרנ"ז, בין תלמידי ורבני הישיבה. לפי דוד תדהר היה חיים פסחוביץ האחראי לפילוג הישיבה סביב סוגיית לימוד המוסר.
בעקבות המחלוקת הזמין הרב צבי רבינוביץ, רבה של קובנה את הרב יצחק בלזר, מגדולי תלמידי רבי ישראל מסלנט והסבא מסלובודקה, וביקש מהם תשובות על טענות המתנגדים לשיטת המוסר בישיבת סלובודקה, בנוכחות נכבדי קהילת קובנה וחלק נכבד מהתלמידים שערערו על שיטת המוסר.
הרב בלאזר והרב נתן צבי פינקל הבינו שלא יועילו הסברים ותשובות, ושכבר הוחלט מבעוד מועד על ידי מארגני האספה, לבטל את שיטת המוסר, בעקבות כך, הרב בלאזר לא הגיב על הטענות, ולאחר שגמרו המתנגדים להשמיע את טענותיהם ברכם בברכת "ליל מנוחה" והלך ללא אומר ודברים. הרב פינקל לעומתו אמר להם שאין מה להתווכח איתם כיוון שכל כוונתם לבטל את לימוד המוסר ולכך לא יסכימו לעולם.
לפי עצתו של הרב בלאזר כדי למנוע מחלוקת, למחרת האספה פרשו תומכי המוסר והקימו בבית מדרש אחר את ישיבת "כנסת ישראל" על שם רבי ישראל מסלנט והמשיכו את דרך שיטת המוסר שלפיה קמה הישיבה המקורית, והישיבה בבית המדרש המקורי נקראה "כנסת בית יצחק" ע"ש ר' יצחק אלחנן ספקטור. ראשי הישיבה החדשה, שהמשיכה להיקרא גם בשם "ישיבת סלובודקה", היו "הסבא מסלובודקה" והרב אפשטיין, ואליהם הצטרפו 60 תלמידים וביניהם רבים ממובחרי הישיבה. ראשי הישיבה הוותיקה שעברה בהמשך לקמניץ והתפרסמה בשם "ישיבת כנסת בית יצחק" (ישיבת קמניץ) היו הרב צבי רבינוביץ והרב משה דנישבסקי, ובהמשך התפרסם כראש הישיבה הרב ברוך דב ליבוביץ.
אברהם אהרן בורשטיין שנקרא בגיל 18 לכהן כר"מ בישיבת סלובודקה, עזב את הישיבה כעבור כמה שנים, בשל אי הסכמה בנוגע לסדרי הלימוד שקבעה הנהלת הישיבה, וכן בשל התנגדותו לשיטת המוסר. הוא היה בין החותמים על מכתב נגד שיטת המוסר בשנת ה'תרנ"ז, ואף כתב מאמר חריף כנגד בעלי המוסר, דבר שגרר התקפות כנגדו מצד תומכי שיטת המוסר.[5]
הרב יחזקאל סרנא, שלמד באותה העת בישיבה, נשלח על ידי ה"סבא" לישיבת טלז כדי לסייע בהחדרת שיטת המוסר לישיבה.
המחלוקת בישיבת נובהרדוק[עריכה]
ישיבת נובהרדוק נוסדה בשנת ה'תרנ"ו (1896) על ידי הרב יוסף יוזל הורוביץ (הסבא מנובהרדוק), תלמיד הרב ישראל מסלנט בעיר נובהרדוק, כשהיא משלבת למעשה מלבד לימוד התורה, את לימוד המוסר, בדרך מיוחדת, שעליה ביססה את בניית עולמם הרוחני של חניכיה. שנה לאחר יסודה התעורר בישיבה הפולמוס קשה נגד תנועת המוסר ומתנגדי השיטה דרשו לסגור את הישיבה, ואף פנו לרב העיר נובהרדוק, הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין (בעל ערוך השלחן) ופרנסיה, אך הם מצדם הביעו תמיכה נחרצת בישיבה ושללו מכל וכל את טענות המקטרגים. כמשגיח הישיבה בעשר שנות קיומה הראשונות, שימש הרב אליהו דב ברקובסקי, והוא זה שנשלח בשנת ה'תר"ן על ידי הרב יצחק בלאזר להחתים רבנים על כרוז תמיכה בתנועת המוסר.
המחלוקת בישיבת טלז[עריכה]
בעת פרוץ המחלוקת בישיבת טלז, שימש הרב לייב חסמן מנהלה הרוחני. הוא התמנה לישיבה בשנת תרנ"ז (1897) על ידי הרב אליעזר גורדון, עד שנת תרס"ג (1903). בעת כהונתו התחוללה סערה בעקבות התנגדות תלמידי הישיבה לשיטתו המוסרית הקפדנית של חסמן. הדבר במקביל לפולמוס שהתחולל בקרב גדולי התורה בין תומכי שיטת המוסר למתנגדיה, כשהשפעותיו של פולמוס זה חדרו לתוך ישיבת טלז. הרב חסמן לא רק שהיה מראשי תנועת המוסר שבדור אלא היה מן התקיפים והקפדנים ביותר. גישה זו לא תמיד התאימה לרוחם של התלמידים, וחלקם התמרד כנגדו.
בעקבות מחאות התלמידים עזב הרב חסמן לבסוף את הישיבה, אך המתח סביב שיטת המוסר בישיבה לא שכך עד שנת תר"ע (1910), שנת מותו של הרב גורדון והתמנותו של הרב יוסף יהודה לייב בלוך לראש הישיבה הראשי. הרב בלוך הביא את הישיבה לפריחה; זאת, בין השאר, על ידי הפסקת המחלוקות בעניין לימוד המוסר באמצעות העמדת התלמידים בפני ברירה חד-משמעית: השתתפות בלימוד המוסר ושמיעת שיעורי המוסר שלו, שכונו "שיעורי דעת השם", או סילוק מהישיבה. בשנים אלה הפכה ישיבת טלז לישיבה הדוגלת בלימוד המוסר, וככזאת נשארה גם בהמשך. באותה עת שימש בישיבה כר"מ הרב חיים רבינוביץ, שמונה עוד על ידי הרב גורדון שאף שהתנגד לשיטת המוסר, אך התמקד בעיקר בלימוד הלכה ותלמוד, שהוא אינו מהווה מכשול בדרכו של הרב בלוך להפוך את הישיבה לישיבת מוסר.
ספרים[עריכה]
בשנת תשל"ב הוציא הרב דב כ"ץ מחבר סדרת הספרים 'תנועת המוסר', ספר נוסף בשם פולמוס המוסר, שעסק בוויכוחים ובפולמוסים השונים סביב תנועת המוסר לשיטותיה, בין תומכיה למתנגדיה מבית ומחוץ.
לקריאה נוספת[עריכה]
- בנימין בראון, החזון איש: הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, פרק שני: פולמוסו של החזון איש עם תנועת המוסר
קישורים חיצוניים[עריכה]
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.כץ, דב בן יעקב, 1903-1979, פולמוס המוסר, ירושלים תשלג, באתר HebrewBooks
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.איתם הנקין, פרשת פולמוס המוסר וישיבת המוסר בנובהרדוק, פורום איתם הנקין
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ספרים אמיתיים על מחלוקת המוסר, פורום לתורה
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ליפקין, ישראל בן זאב וולף, תבונה - א, באתר HebrewBooks
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.רבי ישראל סלנטר, אור ישראל, אגרת המוסר
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.למען האמת!, המליץ, שגיאה: זמן שגוי.
- ↑ ליפשיץ, זכרון יעקב ח"ג, עמ' 224.
- ↑ דב כץ, פולמוס המוסר, עמודים 110–140, 234-235. וראו גם: נעם ארנון, רואה האורות ועיר האבות, סמוך לציון הערה 41.
This article "פולמוס המוסר" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:פולמוס המוסר. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
