עמי שטייניץ

עמי שטייניץ (נולד בשנת 1952), הוא אוצר ופעיל חברתי .

ביוגרפיה[עריכה]

עמי שטייניץ נולד בשנת 1952 בראשון לציון לדובי ורגינה שטייניץ. כשהיה בן 4 הוריו עברו לרמת אביב הירוקה כשהיה בן 4 הוריו עברו לרמת אביב הירוקה.

בנעוריו השתייך לתנועת הנוער הצופים .

שטייניץ למד בתיכון תלמה ילין וסיים תואר ראשון בתולדות האומנות באוניברסיטת תל אביב .

בין השנים 1979- 1982 שהה עמי שטייניץ בניו יורק בכדי לכתוב תזה על האומצן אדולף גוטליב במסגרת לימודים תואר שני שאותם לא השלים. בניו יורק הוא נחשף לפעילות אומנותית חוץ מוסדית, בחללי תצוגה אלטרנטיבים .

בשנת 1982 הוא שב לישראל והצטרף כאוצר לגלריית אחד העם 90 .

פעילות מקצועית[עריכה]

גלריה אחד העם 90

ב-1982 הקימו אמניות ואמנים בתל אביב.

גלריית הסדנא לאמנות, יבנה, 1984

גלריה קלישר 5 בבית הספר ע"ש מרגושילסקי לאמנות בתל אביב מ-1986.

יוני 1987 הצטרף לתנועת השנה ה-21

עמי שטייניץ, מקום תצוגה

עדות מקומית

FRAMES OF REALITY

מארג האומנות במרקם הציבור תוכן הכותרת.

אוצורות אלטרנטיבית[עריכה]

1980[עריכה]

שנות השמונים הוקדשו למהלכים של אוצרות אלטרנטיבית בלתי מסחרית. מסלול שהתפתח בשנות האלפיים לאוצרות ללא קירות שנערכת בקהילה, מחוץ לגלריות, קירות המוזיאונים ושוק האמנות. בהשראת מהלכי האמנות המושגית משנות השישים והשבעים שאתגרו את הגדרת האמנות, קראו את תפקידה החברתי ושינו את דפוסי ההידברות עם קהל, עמי הצטרף ליוזמות ששילבו בין אוצרות, חברה וחינוך.

ההתחלה הייתה כאוצר, ובהנחיית שיעור אוצרות

שקראה להכיר באש"ף כגוף המייצג של העם הפלסטיני ולסיום הכיבוש.

עמי ראה את האוצרות מהסוג הזה ביצירה מהלך משולב של אמנות וחברה ואת הביטוי האישי כיסוד שצומח ממרחב ציבורי משותף.

שם ערך

גלריית הסדנא לאומנות יבנה[עריכה]

הרצון של עמי לכוון לשייכות מזרחית, וגם לפעול עם קהילות יוצאי מדינות ערב והאסלאם שחוללו את המהפך, ולהשפיע בכלים אמנותיים על צמצום פערים ויצירת מרכז בכל מקום הביאו להצטרפותו לסדנא ביבנה.

בשנת 1983 – 1984 באותם שנים לא פעלה בסדנא גלריה, עמי הכין עבור האמנים חומרים מתולדות האמנות שישרתו אותם בעבודה עם הילדים אך אלה לא נוצלו בגלל תנאים חסרים.

סביבת היצירה בסדנא הייתה חיונית ומיוחדת אך השתלטה על כל המרחב ולא הותירה מקום להתבוננות ולשיח, מסיבות מתודיות ותרבותיות הוא הקים את הגלריה לקראת שנת הלימודים 1984 – 1985.

האפשרות לשלב בהתנסות האמנותית מרכיבים של ייצוג, התבוננות ושיח, והעצמת תחושת המרכז של כל מקום הביאו את עמי לייסד גלריה ביבנה.

לצד תערוכות נושא הוצגו גם בגלריה תערוכות שעסקו בעיר, שהתושבים והילדים יצרו ושלמדו בסדנא.

גלריית הסדנא הייתה הראשונה שקמה מחוץ לערים הגדולות ולקיבוצים.

גלרייה קלישר 5 [עריכה]

שגלריה אחד העם 90 חגגה 3 שנים היתה תערוכה שנערכה בדיזנגוף סנטר, ובאפריל 1985 ביקר האמן גרי גולדשטיין וקבוצה של סטודנטים מבית הספר לאמנות על שם מרגושילסקי בתל-אביב.

שוחחנו על גלריות חלופיות ועל החשיבות של גלריות במוסדות להוראת האמנות ושגלריות שיאפשרו לסטודנטים להתנסות באצירת תערוכות, הצגת אמנות ובמקום הציבורי של הייצוג התרבותי.

באותו קיץ יזמו הסטודנטים: גיל גורן, טל מצליח ודני בן שמחון, את פתיחת גלריה קלישר 5 בבית הספר ואצרו את התערוכות שהתקיימו עד תום לימודיהם. ב1985 עמי פרש מהגלרייה , והוא הוזמן ללמד בבית הספר ובסיום שנת הוראה התבקשתי לאצור את הגלריה.

אוצרות בשטח 1990[עריכה]

בשנים 1990 - 1991 עמי אצר את הנציגות הישראלית בביאנלות לאמנות באנקרה ובסאו פאולו.

ב-1998עמי הוזמן על ידי ואסיף קורטון מתורכיה להצטרף אליו כאוצר המזרח התיכון בתערוכה שיזמה הביאנלה של סאן פאולו.

ב-1990עמי פתח חלל תצוגה פרטי ולא מסחרי ברחוב שבזי 38 בתל-אביב.

בחלל התקיימו תערוכות ושולבו תחומי האמנות, הצילום, האדריכלות והעיצוב.

משנת 1995 נערכו במקום התנסויות באוצרות שטח, אוצרות שמחליפה את ביקורי הסטודיו ובחירת עבודות האמנות במסע משותף עם אמניות ואמנים אל קהילות שונות ואל מצבים של פערים ומחלוקות.

בשנת 1996עמי הצתרף לקשת הדמוקרטית המזרחית בראשית דרכה ובהמשך לארגון הלה לשוויון בחינוך בשכונות, בעיירות הפיתוח ובישובים הערבים שנוסד ב-1987.

בשנת 1998 אצר עמי את תערוכת קרמיקה עכשווית , חומר אחר, במוז"א, מוזיאון ארץ ישראל. בעקבותיה התחילה מסורת הביאנלות לקרמיקה במקום.

הסדנא לאמנות רמת אליהו, ראשון לציון[עריכה]

בשנת 1989, בעקבות הפרטה של עיריית יבנה עברו אמני הסדנא לאמנות לשכונת רמת אליהו במערב ראשון לציון והקימו את הסדנא מחדש.

ב1991 פרש האומן שוקה גלוטמן מהניהול , וגיל גורן, אחד הסטודנטים שהקימו את גלריה קלישר 5 הצטרף למורי הסדנא בתום לימודיו, ומונה למנהל.

הקמנו מחדש את הגלריה וב- 1992 ועמי החליף כאוצר את קובי הראל.

ֿ

ביאנלות[עריכה]

בין השנים 1990 - 1991 עמי אצר את הנציגות הישראלית בביאנלות לאמנות באנקרה ובסאן פאולו.

בשנת 1998 ביקש ואסיף קורטון, אוצר מאיסטנבול, שאצטרף אליו כאוצר המזרח התיכון לתערוכה בשיתוף אוצרות ואוצרים מיבשות שונות שיזמה הביאנלה של סאן-פאולו.

עמי וואסיף ניסו בהשפעת הסכם אוסלו והסכמי השלום עם מצרים וירדן, להרכיב תערוכה שתציג אמנים מירדן, מצרים ופלסטין ונפגשו עם אמנים ברשות הפלסטינית, רבת עמון וקהיר.

הסתייגות של אמנים במצרים ובירדן משיתוף פעולה עם אוצר מישראל חסמה את האפשרות ובתערוכה השתתפו ארבעה אמנים: כורדי, תורכי, פלסטיני וישראלי.

עמי שטייניץ מקום תצוגה[עריכה]

בשנת 1990 פתח עמי שטייניץ מקום תצוגה פרטי, לא מסחרי, ברחוב שבזי 38 בנוה-צדק.

במקום שולבו תחומי האמנות, הצילום, האדריכלות והעיצוב.

משנת 1995 נערכו בו התנסויות באוצרות שטח. אוצרות שמחליפה את ביקורי הסטודיו ובחירת עבודות האמנות שהתקיימו עם אמניות ואמנים בקרב קהילות ובזירות של מחלוקות ופערים חברתיים ותרבותיים.

התהליך כלל מפגשים, הכרות אישית, הידברות ותיעוד ומתוכם נרקמה התערוכה.

אוצרות השטח משנה את חלוקת התפקידים בין קהל, אמנים ואוצרים ומגדירה את מעמד האוצר כשותף ביניהם.

המסעות הובילו אל תערוכות מזרחיות, מגדריות, עובדים זרים, קהילת יוצאי אתיופיה, אדריכלות, עיצוב, צילום ונושאים כמו צנזורה, פוליטיקה ואמנות, וצילום תיעודי.

הקשת הדמוקרטית המזרחית[עריכה]

בשנת 1996עמי הצטרף לקשת הדמוקרטית המזרחית שהפכה למקום רעיוני ומקור השראה לתערוכות ותהליכים של אוצרות שטח שנערכו במקום התצוגה ברחוב שבזי 38.

פגישות הקשת הדמויות שפעלו בה והמאבקים לצדק חלוקתי שניהלה שרתו כמעבדת לימוד ועבודה בתחומי החברה והתרבות.

שלמה ואזנה, נורית חג'אג', מירב אלוש לברון, ויקי שירן, יוסי יונה, יוסי דהאן, סמי שלום שטרית, משה קריף, אייל מלול, מאיר בוזגלו, ראובן אברג'יל, חברות וחברים רבים אחרים כתבו שם דמות חדשה לישראל.

בית הספר כקמפוס חברתי[עריכה]

בשנת 2000 תפיסת בית הספר כקמפוס תרבותי מבקשת להביא למודעות את מעמד בית הספר כמקור תרבות וכמקום לייצוג תכני לימוד שמבטאים את חיי הקהילה והסביבה .

התפיסה מציעה סדרה של תהליכי יצירה ותצוגה המציבים את השפה החזותית כמרכיב עיוני ויצירתי של תוכנית הלימודים אשר לפיה עוסקים הילדים בתלת ממד, נוגעים בחומרים חשים את המרחב מכילים דימויים ודימוים ,מבטאים את תרבות המקום ויוצרים שיח בין תרבויות .

״דמיון ויצירתיות אינן תכונות המשרתות אמנים בלבד. מבחינה אישית הדמיון הוא יצירת האמנות של העצמי, והאפשרות לדמיין מרכיבה תבנית שעל בית הספר להנחיל כחלק מהיכולת להקנות תבנית אינטלקטואלית״.

ֿ

עדות מקומוית 2007 – 2020[עריכה]

בשנת 2007 הזמינה דנה וולפיילר ללקין את עמי שטייניץ לאצור את שתי תערוכות עדות מקומית שהוצגו בדיזנגוף סנטר יחד עם תערוכת הוורלד פרס פוטו הבינלאומית.

מ-2009 מוצגות התערוכות במוז"א, מוזיאון ארץ ישראל, ומאז עמי פעיל כחבר מערכת עדות מקומית לצד האוצרים וחבר שיפוט שמתחלפים אחת לשנתיים.

התיעוד הוא יסוד שנטוע במדיום הצילום מפני שתצלום גורע חלק ממציאות נתונה.

המיידיות שצילום מאפשר העמידה סוג חדש של יצירת תמונה, דגם פשוט ונגיש שמפרק את הערך המסחרי של התמונה ומתרחש תוך הידברות עם עולם התופעות.

מעשה ההידברות רוקם חלופה לאמנות כיצירת סטודיו אוטונומית. מעשה התיעוד, בשונה מבלעדיות, שותף לאחרים, למקום ולרגע נתון.

בכל פעם שהאמנות המודרנית התפכחה מהאפשרות של מעמד בלעדי ושיח פנימי טהור היא מצאה את הצילום, השעתוק, ההפצה והתיעוד כביטוי להכרה שאמנות פועלת כיסוד חברתי.

עמי שטייניץ חבר במערכת של עדות מקומית עד היום

לקריאה נוספת[עריכה]

שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים[עריכה]

התוכן בקישור, באתר (שם האתר)

הערות שוליים[עריכה]

שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.

This article "עמי שטייניץ" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:עמי שטייניץ. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.