עליות יהודי צפון אפריקה במאה ה-19
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
העלייה לארץ ישראל מארצות המגרב (מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה ולוב) החלה ב-1830 בערך, כחמישים שנה לפני מה שכונה לימים העלייה הראשונה. בזכות עליה זו חל גידול משמעותי ביישוב הישן בארץ ישראל העות'מאנית, ובלטה נוכחותם של היהודים יוצאי המגרב בארץ ישראל. הגורם העיקרי שאפשר גלי עלייה אלו היה השינוי שחל במעמדם המשפטי של היהודים בארצות המגרב במאה ה-19. תחילה הוטב המצב בעקבות כיבושי המעצמות האירופאיות ולאחר מכן הוא הידרדר בתגובת הנגד של המוסלמים.[1]
הרקע לעלייתם של יהודי ארצות צפון אפריקה[עריכה]
הרקע לעלייתם של יהודי אלג'יריה[עריכה]
בעקבות כיבוש אלג'יריה בידי צרפת בשנת 1830 חל שיפור במצבה של האוכלוסייה, ובמצבם של היהודים בתחומי חיים שונים. מבין מדינות צפון אפריקה, אלג'יריה הייתה המדינה היחידה שבה הוענקה על פי חוק אזרחות צרפתית מלאה לכל היהודים (פקודת כרמיה). בעקבות זאת, מצבם של היהודים השתנה לחיוב אך גם לשלילה: מצד אחד, נפתחו בפניהם אפשרויות כלכליות חדשות, ביטחוניות ופוליטיות. מנגד, התערער מיקומם המסורתי בחברה והחלו בעיות בין המוסלמים ליהודים באלג'יריה, מאחר שהמוסלמים ברובם הוחזקו עדיין בגדר נתיני השלטון הצרפתי ולא זכו לקבל אזרחות צרפתית, בעוד שמעמדם הנמוך של היהודים בוטל והם הפכו לאזרחי צרפת.[1]
הרקע לעלייתם של יהודי תוניסיה[עריכה]
בשנת 1881 תוניסיה נכבשה מידי השליט המקומי אשר היה תחת חסות האימפריה העות'מאנית על ידי צרפת והונהג בה משטר חסות צרפתית. (פרוטקטורט) בתוניסיה נמנעו הצרפתים מלהעניק ליהודים אזרחות צרפתית עקב התגובות האנטישמיות המוסלמיות והצרפתיות שגרם הדבר באלג'יריה. ישנן עדויות על מצב היהודים בתחילת המאה ה-19 המופיעות בכתביו של הקונסול האמריקאי בתוניסיה באותה תקופה, שהיה יהודי בעצמו. העדויות מראות שמצד אחד היהודים היו דומיננטיים מאוד בסחר הבינלאומי בתוניסיה, אך מצד שני הם היוו מיעוט והיו חסרי הגנה. הם נתפסו ברחוב כ"מטרה קלה". התופעה שיהודי עובר ברחוב ומוכה על ידי עוברי אורח מוסלמים הייתה נפוצה מאד, שיפור במצב היהודים בעקבות כיבוש ארצות מערב אירופה גרר אחריו קנאה מטעם המוסלמים וכעס על כך שהקלת המיסים מטעם שלטון צרפת כלפי היהודים גרמה להעלאת המיסים כלפי האוכלוסייה הכללית, שבה היוו המוסלמים רוב מכריע. תגובה זו התבטאה במרד של מוסלמים בתוניסיה ב-1864, ובמקרי רצח של יהודים ב-1868 וב-1875.[2][3]
הרקע לעלייתם של יהודי מרוקו[עריכה]
במאה ה-19, בעקבות כיבושה של אלג'יריה על ידי צרפת והגעת ארצות מערב אירופה לצפון אפריקה ומעצם היותן מדינות שכנות, השתפר מצבם של היהודים במרוקו. שיפור זה בלט בעיקר בתחום הכלכלי. מנגד, חלה פגיעה באוטונומיה הדתית והמשפטית של הקהילה היהודית (להנהגה היהודית הדתית במרוקו ניתנה סמכות שיפוטית בעניינים ספציפיים, ואילו ביתר הנושאים הועברה הסמכות למוסלמים (פירושו של דבר הרעה במעמדם המשפטי של היהודים) זאת בשל מדיניות הפיקוח המקיף על המוסדות היהודיים על ידי הממשל הקולוניאלי הצרפתי. מרוקאים רבים ניסו למצוא פתרון לבעיותיהם בעלייה ארצה, שם ניתנו להם תנאים טובים על ידי מוחמד עלי, שליט הארץ באותה תקופה שסיפק פתרון לחלק מבעיותיהם.[1][4]
הרקע לעלייתם של יהודי לוב[עריכה]
יהודי לוב שלאורך ההיסטוריה הארוכה שלהם שהחלה עם התיישבו סוחרים יהודים לאורך החוף, לצד גלי הגירה נוספים מארץ ישראל ומארצות השכנות איפשרו את שימור הקשר בין הקהילה לארץ ישראל.
במאה ה-19, לוב הייתה תחת שליטתה של האימפריה העות'מאנית ומצבם של היהודים השתפר, לעומת המצב הקודם שבו היהודים היו נתונים תחת חסדיהם של שבטים ערבים עצמאיים. יותר ויותר יהודים עברו לערים הגדולות בהן עסקו במסחר. בשנת 1896, נוצר קשר ראשוני בין הקהילות היהודיות בלוב לבין התנועה הציונית העולמית. הציונות הייתה ערך מרכזי בקרב היהודים שחיו בלוב במאה ה-19 והרצל עודד את יהודי לוב לפעילות ציונית. נוסף על כך יחסיהם של יהודי לוב עם הערבים התדרדרו ודבר זה היווה גורם דוחף לעלייתם לארץ ולהתקרבותם לתנועה הציונית.[5][6]
גלי העלייה[עריכה]
משנות החמישים של המאה ה-19 ואילך חל שיפור ניכר ביחסה של האימפריה העות'מאנית אל היהודים בארץ ישראל: הובטחו זכויות לקבוצות לא מוסלמיות, והארץ נפתחה ליזמות כלכליות מקומיות וליזמות מחוץ לארץ. [1] [9] גלי העלייה שימשו פתרון ייחודי למתיחויות שנוצרו בארצות המוצא. שילוב של גורמי הדחיפה מהמגרב וגורמי משיכה אל ארץ ישראל הניעו את היהודים מארצות אלו להגיע לא"י.
משנות ה-30 עד שנות ה-60 של המאה ה-19 היו תנודות בגלי העלייה מצפון אפריקה. כמותם של עולי ארצות המגרב השתנה מקהילה לקהילה: בצפת, בטבריה, בחיפה וביפו היוו ילידי ארצות המגרב יותר ממחצית הקהילה הספרדית. בירושלים, לעומת זאת, לא עלה מספרם של ילידי ארצות המגרב על 15 אחוזים מכלל הספרדים בעיר.
גל העלייה לירושלים הגדול ביותר בעוצמתו החל בשנות השבעים של המאה ה-19. בראשיתו של גל זה, נמנו בירושלים 645 ילידי צפון-אפריקה ובני ביתם. שש שנים לאחר מכן נאמד גודל העדה ב-1,290 נפש. על אף ההגירה השלילית מן העיר ירושלים בשנות השמונים בשל תנאי הקיום הקשים, מגפות ורעב, גדלה העדה לכדי 2,420 נפש בשנת תרנ"ח (1898).[1]
אלג'יריה[עריכה]
כתוצאה מהכיבוש הצרפתי עלו לישראל, מאות יהודים מרצועת החוף של אלג'יריה. עקב עלייה חשובה זאת, שהחלה כנראה בשנת 1832 השתקעו כמאתיים משפחות בערך בטבריה, בצפת ובחיפה, שם הקימו קהילות מאורגנות. על פי מפקדי משה מונטפיורי ב-1839 92% אחוזים מכלל יהודי צפון אפריקה היו יהודים אלג'ירים, ב-1855 47% אחוזים מכלל יהודי צפון אפריקה היו יהודים אלג'ירים ולבסוף ב-1875 היו רק 22% אחוזים מכלל יהודי צפון אפריקה יהודים אלג'ירים.[1][7]
מרוקו[עריכה]
במאה ה-19 היו 3 גלי עליה מרכזיים ממרוקו: הגל הראשון היה ב-1844, הגל השני היה ב־1855-1864 והגל השלישי היה בשנות השבעים. בשנות השישים הגיעו ממרוקו משפחות שבנו בתי כנסת בעיר העתיקה בירושלים ונמנו עם מנהיגי הקהילה היהודית בעיר, ביניהם היו רבנים שהשתלבו בישראל כראשי ישיבות, מחברי ספרים, לדוגמה ר' חיים אבן עטר. רובם התיישבו בטבריה ובירושלים. לפי הרב יוסף משאש היה המצב הפוליטי הפנימי במרוקו אחד המניעים המרכזיים לרצון לעלות לארץ ישראל. בשנת 1875 מכל הגברים שמוצאם היה מצפון אפריקה רובם המוחלט היה ממרוקו. בשנת 1838 נטרפה ספינה ובה 160 עולים ממרוקו מול חופי חיפה. ניצולה ראו בכך סימן שהם צריכים להתיישב בחיפה. עם זאת, ברבות הימים רובם עברו ליפו. הם פנו לעיר הנמל שהתאימה יותר למחייתם עקב הרקע המסחרי שלהם.[1]
תוניסיה[עריכה]
מראשית המאה ה-19 הייתה עליה של קבוצות של יהודים בודדות מתוניסיה לארץ, שעלו מתוך כוונה להתפרנס בזכות עצמם ולא לפי כספי החלוקה. ביפו העולים מתוניסיה היו בין ראשוני מחדשי היישוב היהודי. הקהילה היהודית המתחדשת מנתה בשנת 1856 400 תוניסאים בכל הארץ. יהודי תוניסיה התיישבו גם בטבריה ובצפת.[2]
לוב[עריכה]
אודות לקשר החזק שהיה ליהודי לוב עם ארץ ישראל כמו גם חיבת הציונית לצד העובדה לצד העובדה שא"י כמו גם לוב נימצאו תחת שליטה עות'מאנית שנים רבות איפשרו את העליות של מספר רב של יהודים בגלי עליה קטנים "ומתמידים" ולא בריכוזים גדולים כמדינות אחרות; דוגמאות בולטות לכך הן העליה בשני העשורים הראשונים של המאה ה-19 עם הערך של מעל ל-300 עולים וביניהם קבוצה שבראשה ר' נתן אדרי, ב-1810 הצטרפה אליהם קבוצת נוספת ובראשה ר' אברהם כלפון, שתרמו לחיזוק ההתיישבות בגליל, ב-1818 עלתה קבוצת נוספת כולל משפחת ר' אברהם חיים אדאדי. אם זאת בין גלי העלייה "המובחנים" שניתן "לשים עליהם את האצבע" הם: גל העלייה הגדול של המחצית השניה של המאה ה-19,שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.[דרוש מקור] וזאת לצד גל העלייה של שנות העשרים והשלושים, העלייה הבילתי לגלית שהתרחשה לצד השואה והפרעות, והעלייה הגדולה שהחלה זמן קצר לפני קום המדינה ונמשך עד לשנות השישים - אז הגיעו רובם של היהודים הנותרים במדינת לוב העצמאית.[8]
היהודים מלוב היו בקשר עם ההסתדרות הציונית בארץ ועם הרצל וכבר בסוף המאה ה-19 התחיל להתגבש אצלם רעיון הציונות - הקמת מדינה יהודית. הם נענו להצעתו של הרצל לעלות לא"י.[5]
בין אנשי ציבור שהגיעו מארצות המגרב ותרומתם[עריכה]
חכם דוד בן שמעון (מרוקו)[עריכה]
חכם דוד בן שמעון נולד בעיר רבאט שבמרוקו. בשנת 1854 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים.
הוא הקים את מוסדות העדה המערבית ועמד בראשם. היה שותף להקמת שכונת 'משכנות שאננים' מחוץ לחומות העיר העתיקה, ודאג שבני העדה המערבית ייקחו חלק ביישובה. ייסד את שכונת 'מחנה ישראל', שנבנתה לבני עדת המערביים, אך בפועל גרו בה כל העדות, פעל גם למען יישובים יהודיים מחוץ לירושלים ועזר ליישב משפחות שעלו ממרוקו בהתיישבות החקלאית במוצא ובסביבות יפו. בנוסף קנה בתים ואדמות בעיר העתיקה בירושלים, הקים בית כנסת ותלמוד תורה ואף יזם את הקמת שכונת נחלת ישראל.[4]
שמואל עבו (אלג'יריה)[עריכה]
שמואל עבו נולד באלג'יריה, בשנת 1817 עלה ארצה והתיישב בצפת.
הוא ביקש מהשלטונות שתינתן ליהודים זכות להגן על עצמם בנשק, ומשלא נענה, נסע לאלג'יריה ונתמנה מטעם ממשלת צרפת לקונסול בגליל, כך ניתנה לו האפשרות החוקית להגן על יהודי צפת וטבריה, הוא הקים את העיר צפת מהריסותיה, הביא מדמשק פועלי בניין לתקן את הבתים שנחרבו והקים את בית-הכנסת של האר"י ברובע הספרדי ורכש 7,000 דונם בגליל למען היהודים. [9]
רבי נסים נחום (לוב)[עריכה]
נסים נחום היה רב ונדבן שפעל לסיוע לישוב היהודי בארץ ישראל ובפרט בתחומי הדת ואף עובר להתגורר מתגורר בה בעצמו.[10]
אברהם מויאל (מרוקו)[עריכה]
אברהם מויאל נולד ברבאט, מרוקו. בשנת 1860 עלה ארצה והתיישב ביפו.
רכש קרקעות ורישיונות לבניין, הסיר מכשולים של ההתיישבות, עזר לברון רוטשילד בענייני המושבות הראשונות ולחברת כי"ח בענייני בית הספר מקוה ישראל, הקים בניינים בגדרה, רכש את הקרקע ליסוד המושבה עקרון, הביא את אחד עשר המתיישבים הראשונים אל הנחלה, רכש להם בהמות עבודה ועוד.[11]
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.התיישבותם של היהודים המערביים בירושלים
- ↑ 2.0 2.1 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.המרכז העולמי למורשת יהדות צפון אפריקה | מקימי הארגון, www.mjc-jerusalem.com
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.זכור - אמונה בימי השואה, zachor.michlala.edu
- ↑ 4.0 4.1 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.העלייה הראשונה שלא מלמדים בבתי הספר, www.ynet.co.il, 2019-05-09
- ↑ 5.0 5.1 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.יהודי לוב בתקופה העתיקה ובתקופה העות'מאנית | מרכז מורשת יהדות לוב
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.התנועה העברית הציונות והתנועה הציונית בלוב | מרכז מורשת יהדות לוב
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.העלייה מצפון אפריקה לאחר כיבוש אלג'יריה בידי צרפת
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.קליטת יהודי לוב בארץ וההגירה לאיטליה | מרכז מורשת יהדות לוב
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.310 | Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel, www.tidhar.tourolib.org
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.{{{כותרת}}}, www.mytzadik.com
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.1185 | Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel, www.tidhar.tourolib.org
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "עליות יהודי צפון אפריקה במאה ה-19".קטגוריה:עליות קדומות לארץ ישראל קטגוריה:המאה ה-19
This article "עליות יהודי צפון אפריקה במאה ה-19" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:עליות יהודי צפון אפריקה במאה ה-19. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
