עבדות בשכר

עבדות בשכר הוא מונח המתאר מצב בו מחייתו של אדם תלויה בשכר או במשכורת, ובמיוחד כאשר התלות מוחלטת ומיידית.

מושג זה שימש כביקורת על ניצול העובד וריבוד חברתי. בהקשר לניצול העובדים, הביקורת התמקדה במקרים של ניצול עובדים, במיוחד כאשר כוח המיקוח אינו שוויוני בין העובד למפעילו (בפרט כאשר משלמים לעובד שכר נמוך יחסית, למשל כמו בסדנאות יזע). ובהקשר לריבוד חברתי, הביקורת התמקדה במחסורים כגון ניהול עצמי של העובדים , מחסור במשרות מספקות והגבלת הפנאי של העובדים בתוך המסגרת הכלכלית^{[דרושה הבהרה]}. הביקורת על הריבוד החברתי, עסקה בכך שהריבוד החברתי יצר בין היתר מגוון רחב של משרות לא מספקות, עקב לחץ של החברה ההיררכית^{[דרושה הבהרה]} וזה גרם לפועל להיות מחויב לעבוד במשרות לא מספקות^{[דרושה הבהרה]}. פעולה זו מגבילה את "טבע האדם"^{[דרושה הבהרה]} באמצעות איומי רעב, עוני, סטיגמה חברתית והפחתת סטטוס חברתי של העובד^{[דרושה הבהרה]}. בעבר היו אקטיביסטים סוציאליסטים וארגונים אחרים אשר תמכו בניהול עצמי של העובדים או בקואופרטיב עובדים כחלופה אפשרית לעבודה בשכר או כפי שכונה בעבר 'עבדות בשכר' ^{[דרושה הבהרה]}.

קווי הדמיון בין עבודה בשכר לעבדות צוינו כבר מבעוד מועד בסיקרו ברומא העתיקה, למשל בסדרת הספרים של "על החובות" (De Officiis). בתחילת המהפכה התעשייתית, הוגים כמו פייר-ג'וזף פרודהון וקרל מרקס הרחיבו על נושא ההשוואה בין עבדות לעבודה בשכר, במקביל הלודיטים הדגישו את הדה-הומניזציה אשר הגיעה עם המכונות. במאה ה-18 עם כניסת העבודה בשכר לבריטניה נושא זה נתקל בהתנגדות אשר רוממה עקרונות סינדיקליזם והאנרכיזם בקרב האוכלוסייה.

לפני מלחמת האזרחים האמריקנית בעלי העבדים הדרומיים או בשמם "מגנים הדרומיים" על עבדות אפרו-אמריקאית העלו את המונח עבדות בשכר כדי להציג בעין יפה את התנאים של עבדיהם בהשוואה לעבודה בשכר בצפון המדינה. ארצות הברית ביטלה את מרבית סוגי העבדות לאחר מלחמת האזרחים, אך אקטיביסטים באיגוד העובדים מצאו כי מטפורה זו מועילה למטרתם - לדברי ההיסטוריון לורנס ב' גליקמן , במהלך העידן המוזהב "יש התייחסות שופעת לנושא בחדשות העבודה, וקשה למצוא נאום של מייצגי העבודה ללא ביטוי זה".

היסטוריה

אמה גולדמן גינתה את העבדות בשכר באומרה: "ההבדל היחיד הוא, שאתם עבדים שכירים במקום היותכם על דוכן העבדים".

ההשקפה שעבודה בתמורת שכר או משכורת זהה לעבדות נובעת הישר מהעולם העתיק. ברומא העתיקה כתב קיקרו כי "עצם השכר שמקבלים [עובדי השכר] הוא מתן ההתחייבות שלהם לעבדות".

בשנת 1763 העיתונאי הצרפתי סיימון לינגט פרסם תיאור בעל השפעה על עבדות בשכר:

העבד היה יקר לאדונו בזכות עלותו הכספית ... הם היו שווים לא פחות מכמה שהיה ניתן לקנות אותם בשוק ... זהו חוסר האפשרות למחיה בכל דרך אחרת אשר מאלצת את עובדי החווה שלנו לעבד את האדמה שאת פירותיה לא יאכלו ואף הבונים שלנו יבנו בניינים שבתוכם הם לא יגורו ... זהו הרצון שמכריח אותם לרדת על ברכיהם בפניי העשיר כדי לקבל ממנו אישור להתעשר ... איזה רווח יעיל [יש] לדיכוי העבדות אשר תרם [לו ?] הוא חופשי, אתה אומר. אה! זהו חוסר המזל שלו ... האנשים האלו ... [יש להם] אדונים הכי נוראיים, הכי קשים, אזי, תלות. ... לכן הם חייבים למצוא מישהו שיעסיק אותם, או שימותו מרעב. האם זה נקרא להיות חופשי?

המקור באנגלית

The slave was precious to his master because of the money he had cost him ... They were worth at least as much as they could be sold for in the market ... It is the impossibility of living by any other means that compels our farm labourers to till the soil whose fruits they will not eat and our masons to construct buildings in which they will not live ... It is want that compels them to go down on their knees to the rich man in order to get from him permission to enrich him ... what effective gain [has] the suppression of slavery brought [him ?] He is free, you say. Ah! That is his misfortune ... These men ... [have] the most terrible, the most imperious of masters, that is, need. ... They must therefore find someone to hire them, or die of hunger. Is that to be free?

— אנגלית: Wage slavery קארל מרקס תיאוריות בעלות ערך עודף 3–1861, פרק VII, באתר marxists.org

ההשקפה שישנם קווי דמיון משמעותיים בין עבודה בשכר לעבדות מטלטלין/קניינית הועלתה רשמית לקראת סוף המאה ה-18 וה-19 על ידי מגני עבדות המטלטלין (באופן בולט בתוך מדינות הדרום של ארצות הברית) וגם על ידי המתנגדים לקפיטליזם (אשר גם העבירו ביקורת על עבדות המטלטלין). כמה ממגני העבדות בעיקר ממדינות העבדים הדרומיות בארצות הברית, טענו שהפועלים הצפוניים "חופשיים אך בשמם - עבדי עמל אינסופי" וכי יותר טוב לעבדים שלהם במצבם הנתון ללא שינוי. טענה זו אושרה בחלקה על ידי כמה מחקרים מודרניים המעידים כי תנאי החומר של העבדים במאה ה-19 היו "טובים יותר ממה שהיה זמין בדרך כלל לפועל עירוני חופשי באותה תקופה". בפרק זמן זה הנרי דייוויד תורו כתב כי "זה קשה להיות תחת משגיח דרומי; וזה גרוע עוד יותר תחת הצפוני; אבל הגרוע מכל זה השגחה עצמית (להעביד את עצמך בפרך)".

כמה אקטיביסטים ממתנגדי העבדות בארצות הברית ראו אנלוגיה זו כמזויפת. הם האמינו כי עובד השכר "לא עוול ולא דוכא" בעבודתו. אברהם לינקולן והרפובליקנים טענו כי מצבם של העובדי השכר שונה מעבדות מכיוון שעובדים עשויים לקבל הזדמנות לעבוד עבור עצמם בעתיד ולהשיג מעמד חברתי של העסקה עצמית. אחד מממתנגדי העבדות והעבד לשעבר פרדריק דאגלס, הכריז בתחילת דרכו כאדם 'חופשי' לכאורה "עכשיו אני אדון לעצמי" לאחר שנכנס לעבודה בתשלום. ועם זאת, בהמשך חייו הוא הסיק את ההפך המוחלט באומרו "ההתנסות שלי מדגימה כי ייתכן שיש עבדות של משכורות רק פחות מוחצת ומבזה בהשפעותיה לעבדות המטלטלין וכי עבדות השכר או משכורת זו חייבת להיעלם עם האחר". דאגלס המשיך וסיפר על התנאים אשר נובעים מכוח מיקוח בלתי שוויוני שבין מעמד הבעלות/הקפיטליסט למעמד שאינו-הבעלות/הפועל, בשוק המוניטרי המחויב על ידי חוק: "לא קיים תכנון ערמומי ויעיל יותר להונאת עובדי הדרום שניתן היה לשימוש כמו זה שלוקח את המקום של פוקדת והחוקים אשר מחייב את בעלי חנויות לשלם משכורת לעובדים בשטר ומטבע. להתנהלות זו יש את היתרון של הפגנת כנות, למרות שזה מעמיד את שכר העובדה בחסדי בעל החנות ובעל הקרקע".

עובדים בשכר אפרו-אמריקאים, שקוטפים כותנה במטע בדרום.

העסקה עצמית נעשתה פחות נפוצה מכיוון שמסורת האומנים נעלמה אט אט בחלקו המאוחר של המאה ה-19. בשנת 1869 תיאר הניו יורק טיימס את מערכת העבודה בשכר כמו "מערכת של עבדות כמוחלטת אם כי לא כמבזה כמו זו ששררה לאחרונה בדרום". אדוארד פאלמר תומפסון ציין כי עבור עובדים בריטים בסוף המאה ה-18 ובראשית ה-19 "הפער בין מעמד 'המשרת' למעמד עובד השכר, העובד כפוף לפקודותיו ומשמעתן של האדון בעל המלאכה, האדון היה עשוי 'לבוא וללכת' כרצונו ולכן פער זה הספיק כדי לגרום לגברים לשפוך דם בקלות במקום לתת רשות לאחר לדחוף אותם מצד לצד. ובעיני הקהילה, אלה שהתנגדו להשפלות, צדקו". בשנות ה-30 של המאה ה-19 "חבר באיגוד הבונים" טען כי איגודים מקצועיים "לא רק יפגינו למען פחות עבודה ושכר גבוהה יותר, בסופו של דבר יבטלו את השכר ויהפכו לאדונים של עצמם ויעבדו זה עבור זה; העבודה וההון יהיו כאחד באופן בלתי מסיס ולא יהיה נתין להפרידם גם הפועלים הגברים והנשים יתחברו כאחד". נקודת מבט זו היוותה השראה לארגון של ה-(GNCTU) משנת 1834 כאשר האיגוד "משתלט על כל תעשיות המדינה" היה לו "מטרה כפולה של איגודים סינדיקליסטים – המטרה הראשונה היא: הגנה על העובדים בפני המערכת הקיימת והמטרה השניה היא: היווצרות גרעיני חברה עתידיות". "מחקרים הראו", סיכום למחקר של ויליאם לזוניק "ה'אנגלי שנולד חופשי' במאה השמונה עשרה – גם מי היה צריך להיכנע לביקורות ולעבודה בשכר כחקלאי מכוח הנסיבות – התנגד בעקשנות לכניסה למקום עבודה קפיטליסטי".

ארגוני העבודה השתמשו במונח "עבד בשכר" וייתכן שהשימוש בו נבוע ממחאות העבודה של נערות מטחנת לואל- בשנת 1836. דימויים של עבדות בשכר היו בשימוש נרחב על ידי ארגוני העבודה באמצע המאה ה-19 כדי להביע התנגדות על היעדר נוכחות של ניהול עצמי ביד העובדים. עם זאת, המונח הוחלף בהדרגתיות למונח יותר נייטרלי "עבודה בשכר" רק לקראת סוף המאה ה-19 כאשר ארגוני העבודה העבירו את מיקודם, לכיוון העלאת שכר העבודה.

קארל מרקס תיאר את החברה הקפיטליסטית כפוגעת ומפרה את זכיות האוטונומיה של האדם מכיוון שהיא מבוססת על תפיסה חומרנית והמושג מסחר הגוף וחירותו (כלומר כאשר משהו נמכר, מושכר או מנוכר בחברה מבוססת מעמדות ). על פי פרידריך אנגלס:

העבד נמכר אחת ולתמיד; על הפרולטריון למכור את עצמו מדי יום ושעה. העבד האינדיבידואלי, רכושו של האדון, מובטח לו קיום, עלוב ככל שיהיה, לנוכח אינטרס האדון. הפרולטריון האינדיבידואלי, מהווה סוג של רכוש לכל המעמד הבורגני שקונה את עבודתו, רק כשמישהו זקוק לכך, אין לו מקור אחר לקיום.

המקור באנגלית

The slave is sold once and for all; the proletarian must sell himself daily and hourly. The individual slave, property of one master, is assured an existence, however miserable it may be, because of the master's interest. The individual proletarian, property as it were of the entire bourgeois class which buys his labor only when someone has need of it, has no secure existence.

— אנגלית: Wage slavery פרידריך אנגלס 1847 "עקרונות הקומוניזם", — 7 — באיזה אופן הפרולטריון שונה מעבד, באתר marxists.org

קווי הדמיון של עבודה בשכר בהשווה לעבדות

מבקרי המונח עבודה בשכר גילו שיש מספר קווי דמיון בין עבודה בשכר לעבדות:

1. מכיוון שעבד המטלטלין נחשב כרכוש הערך שלו היה גבוה בעיניי האדון הרבה יותר מזה של עובד אשר עשוי להתפטר, להיות מוחלף או מפוטר. האדון של עבד המטלטלין השקיע יותר עבורו. מסיבה זו בתקופות של מיתון לא ניתן היה לפטר עבד מטלטלין כמו שהיה ניתן לפטר עובד שכר מין המניין. "עבד השכר" יכול היה להיפגע ללא עלות או בעלות פחותה. עבדי מטלטלין אמריקאיים שיפרו את רמת חייהם בין המאה ה-18 למאה ה-19 ולפי היסטוריונים, על בעלי המטעים פוגל ואנגרמן - תיעוד המטעים שלהם מראה כי העבדים עבדו פחות והוזנו יותר טוב והצלפו רק מדי פעם - במאה ה-19 תנאי החומר שלהם היו "טובים יותר ממה שהיה זמין בדרך כלל לפועל עירוני חופשי באותה תקופה". זה היה חלקית בגלל פסיכולוגיה אסטרטגית המיועדת לעבדים הפועלים במערכת כלכלית שונה מזו של שועבד בשכר קפיטליסטי. לדברי מרק מייקל סמית מהחברה להיסטוריה כלכלית, "אם כי פולשני ומדכא, הדרך בה שהשתמשו האדונים בפטרונות וגם השיטות בהם השתמשו העבדים לתכמנה הפכו את ניסיונותיהם של בעלי העבדים ללא יעילות בלהנהיג משטרי עבודה קפיטליסטי על המטע והעבדים שלהם ולכן הותירו לעבדים לבנות לעצמם קצת אוטונומיה".
2. בניגוד לעבד המטלטלין עובד בשכר יכול לבחור בין מעסיקים (לא כולל אבטלה והיעדר הצעות עבודה). בדרך כלל אותם מעסיקים מהווים מיעוט מבעלי העבדים באוכלוסייה אשר עבורם עובד השכר חייב לעבוד תוך ניסיון ליישם את בקרת העובדים על העסק ועל המעסיק. ניסיון זה עשויי להחשיב כמעשה גנבה או מרד ובכך התנהגות זו נתקלת באלימות/בכלא או אמצעים משפטיים וחברתיים אחרים. הבחירה הקשה ביותר של עובדי השכר הייתה לעבוד אצל מעסיק או להתמודד עם עוני ורעב. אם עבד מטלטלין מסרב לעבוד יש מספר עונשים ממכות ועד למחסור במזון - אם כי בעלי העבדים הם רציונליים כלכלית נהגו בחיזוק חיובי כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר ולפני שאיבדו את השקעתם על ידי הריגת עבד יקר.
3. מבחינה היסטורית מגוון העיסוקים ותפקידים המעמד המוחזקים על ידי עבדי המטלטלין היה רחב כמעט כמו זה של אנשים חופשיים, מה שמעיד על קווי הדמיון בין עבדות מטלטלין לעבדות בשכר.
4. כמו עבדות מטלטלין עבדות בשכר אינה נובעת מ"טבע אנושי" בלתי ניתן לשינוי אך מייצגת "תגובה ספציפית לתנאים חומריים והיסטוריים" אשר "משחזר[ים] את התושבים, את היחסים החברתיים ... את הרעיונות ... ואת הצורה החברתית של חיי היומיום".
5. קווי הדמיון היטשטשו בזמן שתומכי העבודה בשכר ניצחו במלחמת האזרחים האמריקנית בשנים 1861–1865 בה התחרו על הלגיטימיות של הנושא עם מגני עבדות המטלטלין. כל אחד מהצדדים הציג הערכה חיובית-מוגזמת של צד המערכת שלהם תוך השמצת היריב.

נועם חומסקי כתב לתמיכה בתנועות העבודה.

על פי הפילוסוף נועם חומסקי המזוהה עם אנרכו-סינדיקליזם העובדים עצמם הבחינו בדמיון שיש בין עבדות בשכר לעבדות מטלטלין. חומסקי ציין כי במאה ה-19 נערות מטחנת לואל ללא ידיעתן מראש על מרקסיזם או אנרכיזם האירופי, גינו את "ההשפלה והכפיפות" בכניסה של המערכת התעשייתית המחודשת וגם "רוחו של העידן החדשה: צבר עושר ושכח את הכל מלבד עצמו" וטוען כי "מי שעובד במטחנות צריך להחזיק בבעלותם". הן הביעו את החששות שלהן בשיר מחאה במהלך השביתה של שנת 1836:

הו! הלא חבל, על נערה יפה כמוני
חייבת להישלח למפעל כדי להתפוגג ולמות?
הו! אני לא יכולה להיות שפחה, אני לא אהיה שפחה,
מאחר ואני כל כך מחבבת את חירותי,
עד כי אינני יכולה להיות שפחה.

המקור באנגלית

Oh! isn't it a pity, such a pretty girl as I
Should be sent to the factory to pine away and die?
Oh! I cannot be a slave, I will not be a slave,
For I'm so fond of liberty,
That I cannot be a slave.

— Wage slavery, שיר מחאה מבנות טחנת לואל, במהלך שביתתם בשנת 1836

ההגנות של עבודה בשכר וגם עבדות מטלטלין קישרו דרך ספרות את נושא ההשתעבדות של אדם לאדם עם ההשתעבדות של אדם לטבע - בטענה כי היררכיה ומערכת חברתית עם יחסי ייצור מסוימות מייצגים את הטבע האנושי ואינם יותר כפייה ממציאות החיים עצמם . על פי נרטיב זה, כל ניסיון בעל כוונות טובות לשינוי מהותי של הסטטוס קוו זה בתמימות 'אוטופיה' ויוביל לתנאים מעיקים אף עוד יותר. המעסיקים בשתי המערכות ארוכות הטווח הללו טענו כי המערכת המכובדת שלהם יצרה הרבה עושר ושגשוג. במובן מסוים, שניהם אכן יצרו מקומות עבודה, וההשקעה שלהם כרוכה בסיכון. לדוגמה, בעלי-עבדים הסתכנו בהפסדת כסף על ידי קניית עבדי מטלטלין שחלו בהמשך או מתו; ואילו המעסיקים הסתכנו בהפסדת כסף על ידי העסקת פועלים (עבדות בשכר) כדי לייצור מוצרים שלא נמכרו טוב בשוק. מבחינה שולית עבדי השכר והמטלטלין עשויים להפוך לבוסים לפעמים; על ידי עבודה קשה. הסיפור של "מעוני לעושר" מתרחש מדי פעם בקפיטליזם; כמו "מעבד לשליט" סיפור זהה התרחש במקומות כמו ברזיל הקולוניאלית, שם עבדים יכלו לקנות את החופש שלהם ולהפוך לבעלי עסקים, עצמאיים או בעלי עבדים בעצמם. לפיכך מבקרי המושג עבדות בשכר אינם מכירים בניידות חברתית, או בעבודה קשה וסיכונים נלווים, כגורם הגואל.

האנתרופולוג דייוויד גרייבר ציין כי מבחינה היסטורית חוזי עבודה בשכר הראשונים - בין אם ביוון העתיקה או ברומא, ובין אם בערי-המדינות סוואהילית או המלזי ובאוקיינוס ההודי - כבר היו למעשה חוזים להשכרת עבדי מטלטלין (בדרך כלל הבעלים היה מקבל חלק מהכסף והעבדים חלק שבעזרתו הם יכולים לתחזק את הוצאות המחיה של עצמם). לטענת גרייבר, הסדרים כאלה היו נפוצים למדי גם בעבדות העולם החדש , בין אם בארצות הברית או בברזיל. סיריל ליונל רוברט ג'יימס (1901-1989) טען שרוב הטכניקות לארגון אנושי שהופעלו על עובדי המפעל במהלך המהפכה התעשייתית התפתחו לראשונה במטעי עבדים. מחקר שלאחר מכן מראה כי "ניהול מודרני התפתח בהשראת מטע העבדים".

שינויים בשימוש המונח

בסוף המאה ה-19, גם השימוש במונח עבדות בשכר ומשמעותו פחתו.

חלק מקבוצות העבודה בצפון אמריקה הפחיתו את השימוש במונח "עבדות בשכר" כאשר המונח "עבודת השכר" הפכה נפוצה יותר בסוף המאה ה-19 בזמן שקבוצות כמו אבירי העבודה ופדרציית העבודה האמריקאית עברו לאידאולוגיה רפורמיסטית יותר של איגודים מקצועיים במקום לדוגל בניהול עצמי של העובד. חלק גדול מהירידה נגרם מהגידול המהיר בתעשייה לאחר המהפכה התעשייתית ובעקבות המהפכה הדומיננטיות של עבודות השכר. גורם נוסף היה הגירה ושינויים דמוגרפיים שהובילו למתח אתני בין העובדים.

כפי שציינו הלגרימסדוטיר ובנואה:

[אני] הגדלתי את רכוזיות הייצור ... ירידה בשכר ... הרחבת ... מאגר העבודה ... העצמתי את התחרות, ו ... [ה]אובדן של התמודדות ועצמאות שחווים עובדים מיומנים" שפירושו "ביקורת שהתייחסה לכל עבודה [בשכר] עבדו כבעבדות ונמנעו מדרישות ויתורי שכר לטובת תמיכה ביצירת הרפובליקה המפיקנית (למשל על ידי הפניית כספי שביתה למימון ... שיתופי פעולה) הייתה הרבה פחות משכנעת מאשר אחד שזיהה את התנאים הספציפיים של העבדות בשכר נמוך.

המקור באנגלית

[I]ncreased centralization of production ... declining wages ... [an] expanding ... labor pool ... intensifying competition, and ... [t]he loss of competence and independence experienced by skilled labor" meant that "a critique that referred to all [wage] work as slavery and avoided demands for wage concessions in favor of supporting the creation of the producerist republic (by diverting strike funds towards funding ... co-operatives, for example) was far less compelling than one that identified the specific conditions of slavery as low wages.

— Wage slavery

טיפול במערות כלכליות שונות

אדם סמית

יש הוגים אנטי-קפיטליסטים אשר טוענים כי האליטה שומרת על שכר עבדות ומעמד פועלים מפוצל באמצעות השפעתם על תעשיית התקשורת והבידור, מוסדות חינוך, חוקים לא צודקים, תעמולה לאומנית ותאגידית, לחצים ותמריצים להפנמת ערכים הניתנים למבנה הכוח, לאלימות ממשלתית, פחד מפני אבטלה, ומורשת היסטורית של ניצול וצבירת/העברת רווחים במערכות קודמות, שעיצב את התפתחותה של התיאורה הכלכלית. אדם סמית ציין כי מעסיקים לעיתים קרובות קושרים יחדיו כדי לשמור על שכר נמוך ועל היד העליונה בסכסוכים בין עובדים למעסיקים:

האינטרס של הסוחרים ... בכל ענף מסחרי או תעשייה מסוימת, שונה תמיד במובנים מסוימים מאלה ואפילו מנוגדים לזה של הציבור ... [הם] בדרך כלל עם אינטרס להונות ואף לדכא את הציבור ... לעתים רחוקות אנו שומעים, כך נאמר, על צירופי אדונים, אם כי לעתים קרובות של אלה של הפועלים. אבל מי שמדמיין, בהקשר לרקע זה, כי אדונים לעיתים רחוקות מתאחדות, הוא בור בעולם כמו הנושא. אדונים נמצאים תמיד ובכל מקום במעין שתיקה, אך בשילוב קבוע ואחיד, לא להעלות את שכר העבודה מעל לשיעורם בפועל. ... אולם לא קשה לחזות מי משני הצדדים חייב, בכל אירועים רגילים, לקבל את היתרון בסכסוך, ולאלץ את האחר לעמוד בתנאיו.

המקור באנגלית

The interest of the dealers ... in any particular branch of trade or manufactures, is always in some respects different from, and even opposite to, that of the public... [They] have generally an interest to deceive and even to oppress the public ... We rarely hear, it has been said, of the combinations of masters, though frequently of those of workmen. But whoever imagines, upon this account, that masters rarely combine, is as ignorant of the world as of the subject. Masters are always and everywhere in a sort of tacit, but constant and uniform combination, not to raise the wages of labor above their actual rate ... It is not, however, difficult to foresee which of the two parties must, upon all ordinary occasions, have the advantage in the dispute, and force the other into a compliance with their terms.

— Wage slavery

קפיטליזם

שומרי פינקרטון מלווים שוברי שביתות בבוכטל, אוהיו, 1884.

חיילי הצבא האדום תוקפים את קבוצת הסוציאליסט ליברטריאני במרד קרונשטאדט, שמעבירה ביקורת על "עבדות בשכר" ובין היתר דרשת כי "יאושר ייצור מלאכת יד בתנאי שלא ישתמשו בשכר עבודה".

הקונספט של עבדות בשכר יכול היה להיות נעוץ בחזרה עד לדמויות קדם-קפיטליסטיות כמו ג'רארד וינסטנלי מתנועת דיגרס נוצרית וקיצונית באנגליה, ג'רארד כתב בעלון שלו מס' 1649, חוק הצדקנות החדש וכי "לא יהיו קנייה או מכירה, לא בירידים ולא בשווקים, אלא שכל הארץ תהיה באוצר משותף לכל אדם" בנוסף "לא יהיה שליטה של אדון על אחרים, אלא כל אחד יהיה אדון לעצמו".

אריסטו הצהיר כי "אסור לאזרחים לחיות את חייהם בצורה מכנית או מסחרית (שכן חיים שכאלו הם חסרי ערך וחסרי סגולה) איסור זה חל, גם על אזרח המתפרנס כחקלאי אשר חי במדינה, אפילו אם אותה מדינה היא הטובה מכולן (פנאי זה נידרש הן לפיתוח הסגולה והן להשתתפות פעילה בפוליטיקה)", לעתים קרובות מנוסח בצורה זו "כל משרה בתשלום סופגת ומבזה את השכל". קיקרו כתב בשנת 44 לפנה"ס " וולגריים הם אמצעי המחיה של עובדים אשר מועסקים להם אנו משלמים רק עבור עבודת כפיים בלבד, ולא על מיומנות אמנותית; במקרה שלהם עצם השכר שקיבלו שווה ערך למשכון ושעבוד". ביקורות דומות מעט הובאו גם מצד תומכי הליברליזם, כמו סילביו גאסל ותומאס פיין; הנרי ג'ורג' נתן השראה לפילוסופיה כלכלית המכונה ג'ורג'יזם; והפצת האסכולה למחשבה בתוך הכנסייה הקתולית.

בעיני קרל מרקס והוגים אנרכיסטים כמו מיכאיל באקונין ופיוטר קרופוטקין עבדות בשכר הייתה קשורה ישירות למצב המעמד חברתי עקב קיומם של רכוש פרטי ומדיני. מצב מעמד זה נשען בעיקר על:

1. קיומו של רכוש שאינו מיועד לשימוש פעיל;
2. ריכוז הבעלות בידיים מעטות;
3. היעדר גישה ישירה לאמצעי הייצור וצריכת מוצרים של העובדים; ו...
4. הנצחת צבא המילואים של העובדים המובטלים .

ושנית ב:

1. בזבוז המאמצים והמשאבים של העובדים בייצור מותרות חסרות תועלת;
2. בזבוז סחורות כדי שמחירם יישאר גבוה; ו...
3. הבזבוז בין היוצר לצרכן כגון (צד שלישי), שלוקחים את חלקם בכל שלב מבלי לתרום בפועלת הייצור סחורות, כלומר תווך.

פשיזם

המדיניות של כלכלה פשיסטית הייתה יותר עוינת כלפי איגודים מקצועיים עצמאיים בהשוואה לכלכלות מודרניות באירופה או בארצות הברית. בשנות העשרים והשלושים של המאה-20 הפשיזם היה מקובל יותר באופן נרחב וההשקעות של תאגידים זרים בגרמניה (בעיקר מארצות הברית) הוגברו אחרי שהפשיסטים אחז בכוח.

הפשיזם נתפס על ידי מבקרים בולטים כמו בואנוונטורה דורוטי, כנשק ומוצא אחרון נגד בעלי-הזכות כדי לוודא את המשך עבדות השכר:

אף ממשלה לא נלחמת בפאשיזם כדי להשמידה. כאשר הבורגנות רואה שהכוח גולש מידיו, הדבר מעלה את הפשיזם בכדי להיאחז בזכויות שלהם.

המקור באנגלית

No government fights fascism to destroy it. When the bourgeoisie sees that power is slipping out of its hands, it brings up fascism to hold onto their privileges.

— Wage slavery

השפעות פסיכולוגיות

וילהלם פון הומבולדט

לפי נועם חומסקי ניתוח השלכות פסיכולוגיות ממקור העבדות בשכר חוזר עד לתקופת עידן הנאורות. הוגה הדעות ליברלי קלאסי הוא וילהלם פון הומבולדט שהסביר בסיפרו משנת 1791 "גבול הפעולה של המדינה" (The Limits of State Action) כיצד "כל מה שלא נובע מבחירה חופשית של אדם או מתוצאה של הוראה והכוונה, אינו חלק מטבע האדם; הוא לא באמת מבצע זאת באנרגיות אנושיות, אלא רק בצורה מכני ומלאכותית" וכך הפועל עובד תחת שליטה חיצונית "אנו עשויים להעריץ את מה שהוא עושה, אבל אנו בזים למה שהוא". כי הם חוקרים סמכות אנושית וצייתנות, הניסוי בסטנפורד וגם במילגרם נמצאו מועילים במחקר פסיכולוגי של יחסי עבודה על בסיס שכר.

בעיות עם זהות עצמית ולחץ

על פי מחקרים, העבודה המודרנית מספקת לבני אדם תחושת זהות אישית וחברתית הקשורה ל:

1. תפקיד עבודה מסוים, גם אם הוא לא מספק; ו..
2. התפקיד החברתי שכרוך בכך הוא למשל מפרנס משפחתי, התפתחות חברתית, וכן הלאה.

לפיכך אובדן עבודה כרוכה באובדן זהות זו.

אריך פרום טען שאם אדם רואה עצמו בבעלות עצמו, בזמן שאותו אדם מאבד (או אפילו חושב על ההפסד) של מה שהיה "בבעלותו" (למשל המראה הטוב או המוח החד המאפשרים לו למכור את עבודתו בשכר גבוה.) מתוך תחושה של אובדן ופחד עלול להיווצר חרדה נטייה סמכותית, מכיוון שתחושת הזהות-העצמית של אותו אדם מאוימת. לעומת זאת, במהלך תחושת זהות-עצמי אצל אותו אדם המתבססת על החווה שלו "במצב של הוויה" בהתייחסות פחות חומרנית למה שהיה לו פעם ואיבד, או עלול לאבד, ואז יש פחות נטיות סמכותניות שוררות. לדעתו, מצב ההוויה פורח במקום העבודה ובכלכלה המנוהלים על ידי העובדים, ואילו הבעלות העצמית כרוכה בתפיסה חומרנית של העצמי, נוצר כדי לתת הגיון מאחורי חוסר שליטה בעובדים כדי לאפשר מצב של הוויה.

העיתונאי והחוקר רוברט קוטנר ניתח את עבודתם של חוקרי בריאות הציבור ג'פרי ג'ונסון ואלן הול, לגבי תנאי עבודה מודרניים וסיכם כי "להיות במצב חיים בו חווים דרישות בלתי פוסקות מצד האחר, שיש בידו מעט שליטה יחסית, זה להיות בסיכון בריאות לקויה פיזית ונפשית". תחת עבודה בשכר "אליטה קטנה יחסית דורשת ומקבלת העצמה, מימוש עצמי, אוטונומיה, ועד סוגי שביעות רצון הקשור לעבודה שמפצה חלקית על שעות ארוכות" ואלו, לעומת זאת "נתונים אפידמיולוגיים מאשרים כי עובדים בשכר ומעמד נמוך יש סיכוי גדולה אף יותר לחוות לחץ בצורה מזיקה ביותר, בין היתר כתוצאה מחוסר שליטה בעבודה".

עבדות בשכר והמערכת החינוכית שקודמה לה "מרמזת על כך שכוח בידי המנהיגות. ללא כוח המנהיגות אינה כשירה. בעלות על כוח מובילה לשחיתות באופן בלתי נמנע ... למרות  ... כוונות טובות ... [פירוש של מנהיגות זה] יוזמה וכוח, תחושה של אחריות, כבוד עצמי שבא לידי ביטוי בגבריות, נלקח מהאדם, ומאוחדים במנהיג. סכום היוזמה שלהם, האחריות שלהם, הכבוד העצמי שלהם הופכים להיות שלו ... [וה]סדר והמערכת שהוא מקיים מבוססים על דיכוי הגברים, מהוגים עצמאיים להיות 'האדון' ... במילה אחת, הוא נאלץ להפוך לשליט יחיד ואויב לדמוקרטיה". מבחינת "המנהיג", שוליות שכזו יכולה להועיל, לו "אינו רואה שום צורך ברמה גבוהה של אינטליגנציה בדרגת כוחותו, אלא רק להריע למעשיו. ואכן אינטליגנציה שכזו מנקודת מבטו, על ידי הרבייה ביקורתית והתנגדותית, שמהווה מכשול וגורם לבלבול". עבדות בשכר "מרמזת על שחיקת האישיות האנושית ... [בגלל] שגברים שנכנעים לרצון של האחר, דבר זה מעורר אינסטינקטים אלה כדי לגרום להם אפתיות כלפי אכזריות ואדישות לנוכח סבל עמיתיהם".

שליטה פסיכולוגית

משכורת גבוה יותר

בדיונים של המאה ה-19 על יחסי העבודה, ההנחה הכללית הייתה כי איום הרעב אילץ את אלה חסרי הרכוש לעבוד בתמורת שכר. תומכי הדעה כי סוגי העבודה המודרניות מהוות צורה של עבדות בשכר, גם כאשר נראה שיש לעובדים מגוון חלופות זמינות, ייחסו את הנצחתה למגוון גורמים חברתיים המנציחים את ההגמוניה של מעמד המעסיקים.

בתיעוד של בנות מטחנת לואל, הרייט הנסון רובינסון כתבה כי הוצע שכר גבוה בנדיבות כדי לפצות על האופי המשפיל של העבודה:

באותה תקופה הוקמו מטחנות הכותנה של לואל, מעמדן של בנות המפעל היה הנמוך מבין מעסיקי הנשים. ... היא הוצגה ככפופה להשפעות שיהרוסו את טהרתה ואת כבודה העצמי. בעיני המשגיח שלה היא הייתה בהמה, שפחה, ניתנת להלקאות, צביטות ודחיפות לכל עבר. כדי לגבור על דעה קדומה שכר גבוה יותר הוצע לנשים כדי לפתות אותן להצטרף ולהיות חלק מבנות המטחנה, למרות הגנאי שעדיין דבק בכיבוש משפיל זה.

המקור באנגלית

At the time the Lowell cotton mills were started the caste of the factory girl was the lowest among the employments of women. ... She was represented as subjected to influences that must destroy her purity and selfrespect. In the eyes of her overseer she was but a brute, a slave, to be beaten, pinched and pushed about. It was to overcome this prejudice that such high wages had been offered to women that they might be induced to become millgirls, in spite of the opprobrium that still clung to this degrading occupation.

— Wage slavery

בספרו מוחות ממושמעים , ג'ף שמידט מציין כי אנשי מקצוע אמינים בנהל ארגונים לטובת המעסיקים. מכיוון שמעסיקים אינם יכולים להימצא בכל רגע נתון כדי לנהל כל החלטה, אנשי המקצוע מאומנים לכך "להבטיח שכל פרט ופרט בעבודתם יתעדף את האינטרסים הנכונים - או שפוסל את הלא נכונים" בהיעדר שליטה גלויה:

מה שמתקבל כעובד מקצועי הוא פועל, הוגה, צייתן וקניין רוחני, אדם שמעסיק סומך עליו בניסוי וטעיה, העלאת תיאוריות, חדשנות ויצירה בבטחה בתוך גבול האידיאולוגיה שהוקצה לו.

המקור באנגלית

The resulting professional is an obedient thinker, an intellectual property whom employers can trust to experiment, theorize, innovate and create safely within the confines of an assigned ideology.

— Wage slavery

פרקון (כלכלה משתתפת) תאוריה זו מציבה מעמד החברתי "בין העבודה למחזיק ההון" של אנשי מקצוע בשכר גבוה יותר כמו "רופאים, עורכי דין, מהנדסים, מנהלים וכו..." שמשתלטים על העצמת העבודה ומהווים מעמד מעל עובדי השכר שעושים בעיקר "עבודה צייתנית, שגרתית".

משכורת נמוכה יותר

המונחים "מועסק" או "עובד" הוחלפו לעיתים קרובות ב"שותף". זה מגלם את האופי ההתנדבותי לכאורה של האינטראקציה תוך הפחתת מעמדו הכפוף של עובד השכר כמו ההבחנה על מעמד עובד-בוס שמודגשת על ידי כל תנועת העבודה. הן בפרסומות על שלטי חוצות, שידורי טלוויזיה, אינטרנט ובעיתון שמראים בעקביות תמונות של עובדים בשכר נמוך עם חיוכים מאוזן לאוזן על הפנים ונראים מאושרים מהחיים.

ראיונות עבודה ונתונים אחרים על מפרט דרישות לעובדים פחות מיומנים, במדינות מפותחות - במיוחד בתחום השירותים הצומח - מצביעים על כך שככל שהעובדים תלויים בשכר נמוך יותר ותפקידם פחות מיומן או רצוי, המעסיקים מסננים יתר על המידה כדי למצוא עובדים ללא אפשרות תעסוקה טובה יותר ומצפים מהם להטמיע מוטיבציה רבה ללא תמורה. סינון ועיבודים שכאלה עשויים לתרום לא רק לדימוי העצמי החיובי של המעסיק כמי שמעניק תעסוקה רצויה, אלא גם לאותת על תלות בשכר על ידי ציון נכונות העובד לעזוב, מה שעשוי להרתיע את חוסר שביעות הרצון הקשור בדרך כלל אם החלפת עבודה או פעילות איגודית.

במקביל, מעסיקים בענף השירותים הצדיקו עבודה לא ראויה במשרה חלקית ולא יציבה בשכר נמוך, בכך שהם משמיצים את החשיבות של משרות השירות בחייהם של עובדי השכר (למשל, עובדים זמניים שהם מוחלפים ברגע שהמעסיקים מוצאים משהו טוב יותר לתפקיד, משרות סטודנטים בקיץ וכו...).

בראשית המאה העשרים הומצאו "שיטות מדעיות לשביתה" תכננו - תוך שימוש במגוון טקטיקות שהדגישו כיצד שביתות מערערות את "ההרמוניה" והן את "האמריקניזם".

ניהול עצמי של עובדים

כמה פעילים חברתיים המתנגדים לשיטת השוק או לשיטת המחירים של עבודה בשכר מבחינה היסטורית נראו כמו סינדיקליזם, קואופרטיב עובדים , ניהול עצמי של עובדים והן שליטה בידי העובדים הם חלופות אפשריות למערכת השכר הנוכחית בשוק.

עבודה וממשל

הפילוסוף האמריקני ג'ון דיואי האמין שכל עוד לא יחליפו את "הפיאודליזם התעשייתי" ב"דמוקרטיה תעשייתית", הפוליטיקה תמיד תהיה "הצל שמטיל התאגיד על החברה". תומאס פרגוסון הניח בתיאוריה שלו תורת ההשקעות של תחרות המפלגות כנל גם האופי הלא דמוקרטי של מוסדות כלכליים קפיטליזם שגורם לבחירות להיות מקרים בהם גושי משקיעים מתלכדים ומתחרים על שליטה במדינה.

נועם חומסקי טען כי התיאוריה הפוליטית נוטה לטשטש את פונקציית של 'האליטה' בממשלה:

תיאוריה פוליטית מודרנית מדגישה את אמונתו של מדיסון כי "בממשלה צודקת וחופשית יש לשמור על הזכויות של רכוש ושל אנשים באופן אפקטיבי." אך גם במקרה זה כדאי לבחון את הדוקטרינה ביתר תשומת לב. אין כאן זכויות קניין, רק זכויות לרכוש כלומר, זכויות של אנשים בעלי רכוש,... בדמוקרטיה ייצוגית, כמו למשל, בארצות הברית או בבריטניה הגדולה [...] יש מונופול של כוח ריכוזי במדינה, ושנית - וביקורתית - [...] הדמוקרטיה הייצוגית מוגבלת לזירה הפוליטית ובשום אופן לא פולש בצורה רצינית לתחום הכלכלי [...] כלומר, כל עוד אנשים נאלצים להשכיר את עצמם בשוק למי שמוכן להעסיק אותם, כל עוד תפקידם בייצור הוא פשוט כמו של כלים נלווים, ואז יש אלמנטים בולטים של כפייה ודיכוי שמגבילים מאוד את הדיבור על דמוקרטיה, אפילו אם הם משמעותיים.

המקור באנגלית

Modern political theory stresses Madison's belief that "in a just and a free government the rights both of property and of persons ought to be effectually guarded." But in this case too it is useful to look at the doctrine more carefully. There are no rights of property, only rights to property that is, rights of persons with property,... In representative democracy, as in, say, the United States or Great Britain […] there is a monopoly of power centralized in the state, and secondly – and critically – […] the representative democracy is limited to the political sphere and in no serious way encroaches on the economic sphere […] That is, as long as individuals are compelled to rent themselves on the market to those who are willing to hire them, as long as their role in production is simply that of ancillary tools, then there are striking elements of coercion and oppression that make talk of democracy very limited, if even meaningful.

— Wage slavery

בהקשר זה, חומסקי השתמש בתיאוריות של מיכאיל בקונין אודות "אינסטינקט לחופש", ההיסטוריה הלוחמנית של תנועות העבודה, בסיוע הדדי עם עקרון ההישרדות האבולוציוני של קרופוטקין וגם התיאוריות של מארק האוזר התומכות בפקולטה מוסרית מולדת ואוניברסלית, כדי להסביר את חוסר ההתאמה של דיכוי עם היבטים מסוימים של הטבע האנושי.

השפעה על השפלה סביבתית

הפרופסור לפילוסופיה ג'ון קלארק מאוניברסיטת לויולה והפילוסוף הסוציאליסטי הליברטריאני מארי בוקצ'ין מתח ביקורת על עידוד הרס סביבתי שנוצר בעקבות מערכת העיסוק בשכר, וטענו שחברה תעשייתית בניהול עצמי תנהל את הסביבה בצורה טוב יותר. כמו אנרכיסטים אחרים, הם מייחסים חלק ניכר מזיהומו של המהפכה התעשייתית ליחסים הכלכליים "ההיררכיים" וגם "תחרותיים" הנלווים לה.

חוזי עבודה

יש המבקרים עבדות בשכר מטעמי חוזה למהדרין, למשל. דוד אלרמן וקארול פאטמן , וטוענים כי הסכם עבודה זהו פיקציה משפטית בכך שההסכם מתייחס לבני אדם באופן משפטי כאל כלים או תשומות גרידא על ידי ביטול האחריות וההגדרה העצמית, המבקרים טעונים טיעונים שאינן ניתנים לערעור. כפי שציין אלרמן, "העובד הופך באופן חוקי משותף אחראי ושותף להיות רק ספק מידע שלא חולק אחריות משפטית ולא התחייבויות לתשומות [עלויות] או לתפוקה של היצור [הכנסות, רווחים] של חברת המעסיק". חוזים כאלה אינם תקפים מטבעם "מכיוון שהאדם נשאר אדם בוגר בעל יכולת מלאה בפועל עם התפקיד החוזי בלבד של אדם שאינו אדם" מכיוון שאי אפשר להעביר פיזית הגדרה עצמית על עצמך.

הטיעון החוזי אינו ניתן לערעור כל עוד יש הסכמה שיכולות אנושית מסוגלות 'לרכוש' יחס חיצוני מאדם, וניתן להתייחס אליהם כאילו היו רכוש. שימוש ביכולות באופן זה מרומז על הסכמת 'חליפין' בין מעסיק לעובד כמו כל חילופי רכוש מהותי דומה . . . התשובה לשאלה כיצד ניתן חוזה על אדם כרכוש, שאין אפשרות להליך שכזה. ולא ניתן להפריד בין אדם לעבודתו, כוח עבודה, יכולות או שירותים, לא ניתן להפריד את העובדה מאדם כמו חלקי רכוש.

המקור באנגלית

The contractarian argument is unassailable all the time it is accepted that abilities can 'acquire' an external relation to an individual, and can be treated as if they were property. To treat abilities in this manner is also implicitly to accept that the 'exchange' between employer and worker is like any other exchange of material property . . . The answer to the question of how property in the person can be contracted out is that no such procedure is possible. Labour power, capacities or services, cannot be separated from the person of the worker like pieces of property.

— Wage slavery

בחברה קפיטליסטית ליברלית מודרנית, חוזה העבודה נאכף ואילו חוזה השעבוד אינו; הראשון נחשב תקף בגלל אופיו בהסכמה/ללא-כפייה והשני נחשב כפסול מטבעו, בהסכמה או לא. הכלכלן הנודע פול סמואלסון תיאר את הפער הזה:

מאז שבוטלה העבדות, על פי חוק אסור מכירת הון אנושי. אדם אפילו לא חופשי למכור את עצמו; עליו להשכיר את עצמו בשכר.

המקור באנגלית

Since slavery was abolished, human earning power is forbidden by law to be capitalized. A man is not even free to sell himself; he must rent himself at a wage.

— Wage slavery

כמה תומכים של ליברטריאניזם-ימני , וביניהם הפילוסוף רוברט נוזיק, שהתייחסו לחוסר עקביות בחברות מודרניות, בטענתם שחברה ליברטריאנית עקבית תאפשר ותיתן תוקף להסכמה/לא-כפייתית, ודוחים את הרעיון. של זכויות בלתי ניתנות לערעור:

השאלה המקבילה אודות האינדיבידואלי היא האם מערכת חופשית תאפשר לו למכור את עצמו לעבדות. אני מאמין שכן.

המקור באנגלית

The comparable question about an individual is whether a free system will allow him to sell himself into slavery. I believe that it would.

— Wage slavery

אחרים כמו מאריי רוטברד מאפשרים את העבדות בחוב , בטענה כי ניתן להפר חוזה עבודה לכל החיים כל עוד העבד משלם נזקים מתאימים:

[א]ם א' הסכים לעבוד כל החיים עבור ב' תמורת 10,000 גרם זהב, הוא יצטרך להחזיר את הסכום היחסי של הרכוש אם הוא מסיים את ההסדר וחדל לעבוד.

המקור באנגלית

[I]f A has agreed to work for life for B in exchange for 10,000 grams of gold, he will have to return the proportionate amount of property if he terminates the arrangement and ceases to work.

— Wage slavery

אסכולה לכלכלה

בפילוסופיה המרכזית של הכלכלה נאו-קלאסית, עבודה בשכר נתפסת כמכירה התנדבותית של הזמן והמאמצים של אדם , בדיוק כמו שנגר ימכור כיסא, או שחקלאי ימכור חיטה. זה לא נחשב למערכת יחסים אנטגוניסטי ולא פוגענית ואין לזה שום השלכות מוסריות במיוחד.

בכלכלה האוסטרית טוענת כי אדם אינו "חופשי" אלא אם כן הוא יכול למכור את מלאכתו מכיוון שאחרת אין לאותו אדם בעלות-עצמית והוא יהיה בבעלות "צד שלישי" של אינדיבידואלים.

כלכלה פוסט-קיינסיאנית עבדות בשכר נתפס כתוצאה של אי שוויון בכוח המיקוח שבין העובדים למחזיקים בהון, שקיים כאשר הכלכלה אינה "לאפשר לפועל להתארגן וליצור כוח נגדי חזק".

שתי צורות עיקריות של כלכלות סוציאליסטיות שתופסות את העבדות בשכר באופן שונה:

1. הסוציאליזם ליברטריאני רואה בכך היעדר של עובדים בניהול עצמי בהקשר להחלפת שליטה ממלכתית והקפיטליסטית עם ביזור וקונפדרציה פוליטית וכלכלית.
2. סוציאליזם מדיני רואה את זה כעוול שביצעו בעלי הון, ונפתר באמצעות הלאמה והון חברתית על אמצעי הייצור.

ביקורת

חלק מהתנועה לביטול העבדות בארצות הברית, ראו את האנלוגיה של עובד בשכר כמלאכותי בלבד. הם האמינו שעובד השכר "לא עוול ולא דוכא". חבר בתנועה לביטול העבדות והעבד לשעבר, פרדריק דאגלס, הכריז "עכשיו אני אדון לעצמי" בזמן כניסתו למקום עבודה בתשלום. בהמשך חייו, הוא הסיק את ההפך "הניסיון מוכיח כי ייתכן שיש עבדות בשכר רק מעט פחות צורמת ומוחצת בהשפעותיה לעבדות מטלטלין, וכי העבדות בשכר הזו חייבת לרדת עם האחר". עם זאת, אברהם לינקולן והמפלגה הרפובליקנית "לא ערערו על הרעיון כי אלה שמבלים את כל חייהם כפועלים בשכר, יהיו שווי ערך לעבדים", אף על פי שטענו כי המצב שונה, מכיוון שעובדים עשויים לקבל הזדמנות לעבוד עבור עצמם. בעתיד, אם השגת העסקה עצמית.

כמה תומכים של קפיטליזם לייסז-פייר, וביניהם הפילוסוף רוברט נוזיק, אמרו כי ניתן לוותר על זכויות בלתי ניתנות לערעור, אם הויתר נעשה בהתנדבות:

השאלה המקבילה אודות האינדיבידואלי היא האם מערכת חופשית תאפשר לו למכור את עצמו אל תוך עבדות. אני מאמין שכן.

אחרים כמו וולטר בלוק האנרכו-קפיטליסט הלכו רחוק אף יותר ועמדו על כך שכל הזכויות למעשה ניתנות לניכור, וקובעו כי עבדות התנדבותית ובהקשר עבדות בשכר זו אכן לגיטימית.

קישורים חיצוניים

קטגוריה:סוציאליזם קטגוריה:פשיזם קטגוריה:אנרכיזם קטגוריה:קפיטליזם

This article "עבדות בשכר" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:עבדות בשכר. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.

---

 Facebook Page

🐤 Twitter Follow us on Twitter !

Read or create/edit this page in another language

• עבדות בשכר in English