סדר ממוכן
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
סדר ממוכן הוא המכונות והשיטות למכן את סדר הדפוס. הסדר הוא הצעד הראשון בתהליך דפוס הבלט, המצאה שמיוחסת בדרך כלל ליוהאן גוטנברג, במאה ה-15, במידה רבה של צדק: אמנם שיטות שבישרו את דפוס הבלט הופיעו בסין ובקוריאה החל מהמאה ה-12, אך ללא שימוש נרחב. המצאתו של גוטנברג זכתה לשימוש נרחב, והיוותה רכיב מרכזי במהפכת הרנסאנס.
מאז גוטנברג ועד סוף המאה ה-18, במשך כ-350 שנים, הדפוס המשיך להשתכלל לאטו, במקביל לטכנולוגיות נוספות, כמו ייצור נייר, כריכה, ועוד, אך פעולת הסדר נשארה כמעט ללא שינוי, ובמהלך המאה ה-19, עם שכלולים רבים בטכנולוגיות הדפוס, פעולת הסדר הפכה לצוואר הבקבוק של הדפוס כולו.
במהלך המאה ה-19, ובעיקר אחרי 1870, ועד העשורים הראשונים של המאה ה-20 מצב זה השתנה מצב זה לחלוטין. מכונות ומערכות למיכון פעולת הסדר הופיעו, וכבשו את חלק הארי של מלאכת הסדר, ותפוקתו של עובד מיומן שמפעיל את אחת המערכות הללו, משתווה לתפוקתם של חצי תריסר סדרים ידניים.
זמן קצר אחרי השתלטות הסדר הממוכן, היה ברור שהתוצאה של מיכון הסדר הייתה למעשה מעין "מהפכת גוטנברג" שנייה: גוטנברג עצמו הוריד את מחירו של ספר משווה ערך לשנת עבודה של אמן מומחה, לשווה ערך של פחות מחודש עבודה של בעל מקצוע כמו איכר או סנדלר. במאות הבאות המשיך מחיר הספרים לרדת, אך עד למיכון הסדר, ספר היה מצרך נדיר בביתו של אדם פשוט, ועיתונים היו יקרים, ומעוטי תוכן: בפועל, עד למיכון הסדר, ארכם של עיתונים יומיים לא עלה על 8 עמודים, ומחירם היה יקר יחסית.
הסדר הממוכן שינה כל זאת - מחיר הספרים ירד במידה כזו שניתן היה אפילו להדפיס "ספרות זולה", ולמכור ברווח ספרים שמחירם שווה לכל נפש.
תכניות ומכונות לסידור דפוס החלו להופיע לקראת סוף המאה ה-18, וב-1822 נבנתה באנגליה המכונה הראשונה שסידרה בהצלחה באופן ממוכן, ובשנים הבאות הומצאו ונבנו מכונות נוספות רבות, אך בדרך כלל מקובל לציין מכונה שנבנתה בארצות הברית, ב-1874, כמכונה הראשונה שהגיע לשימוש נרחב, כשכנראה יותר מ-200 מכונות נבנו ופעלו בסידור דפוס, כמה מהן עדיין פעלו בעשורים הראשונים של המאה ה-20.
בין 1890 ל-1920 בערך הפכה מערכת הלינוטייפ (יחד עם מכונה כמעט זהה בשם אינטרטייפ) למכונת סדר הדפוס הסטנדרטית, כשלצידה פעלו מכונות סדר נוספות, ובעיקר מונוטייפ.
לאחר הופעת הסדר הממוכן חלה "התפוצצות" בתחום הדפוס, במהרה כמויות החומר המודפס עלו פי כמה. בפועל, למרות שתפוקתו של סדר דפוס שמפעיל מכונה, גבוהה פי חמש או פי עשר מתפוקתו של סדר ידני, מספר המועסקים בסידור דפוס לא ירד כמעט - ואורכם של עיתונים, למשל זינק למספר עמודים לא מוגבל למעשה, כשמוספי יום ראשון של עיתונים מסוימים עולים בארכם (ובמשקלם) על אלו של ספר ממוצע.
טכנולוגיית הסדר הממוכן חדלה לשמש תפקיד חשוב, כאשר טכנולוגיות דפוס אחרות החליפו את דפוס הבלט, וטכנולוגיות אחרות, בתחילה סדר האופטי ואחריו סדר ממוחשב (הוצאה לאור שולחנית) את הסדר הממוכן, תהליך שהחל לצבור תאוצה בשנות ה-50 של המאה ה-20, והסתיים למעשה בשנות ה-90 של המאה. עיתון הניו יורק טיימס הוציא את מערכת הסדר הממוכן לגמלאות ב-1978, הוושינגטון פוסט (שהיה מהראשונים להשתמש בסדר ממוכן, ב-1888) השבית את הסדר הממוכן ב-1980. עיתונים אחרים, בהם רוב העיתונים העבריים, המשיכו להשתמש בסדר ממוכן בשנות ה-80 של המאה, כשהאחרונים שבהם מדלגים מעל הסדר האופטי ועוברים מסדר מכני היישר לסדר ממוחשב.
במאה ה-21 פעולת ה"סדר" למעשה לא קיימת כחלק ממחזור ההוצאה לאור של דברי דפוס, אחרי כ-550 שנים של שירות פעיל, מאז השיק יוהאן גוטנברג את מהפכת הדפוס. המלאכה שבתחילה נעשתה על ידי סדר הבורר אותיות עופרת מתיבה, ולאחר מכן על ידי סדר שמקליד על קלידי מכונה ייעודית, נעשית על ידי הכותבים עצמם, שמשתמשים למלאכתם במחשב ומקלדת.
היסטוריה[עריכה]
בהמשך הערך ניתן למצוא פירוט שנוגע למכונות השונות.
כפי שנאמר לעיל, מכונת הסדר הראשונה שנבנתה ופעלה בהצלחה היא המכונה של צ'רץ', ב-1922. זו הייתה למעשה מערכת - צ'רץ' החליט לפתור את בעיית המיון על ידי יציקת מערכת גופנים טרייה לכל עבודה, והתכתה בסיום. המערכת של צ'רץ' כוללת את מכונת הסדר, עם מקלדת אך ללא יישור, ומכונת יציקה שיוצקת "סט" שלם של תווים בכל מחזור יציקה באופן שמאפשר סידור הגופנים בתיבת הסידור בקלות ובמהירות. מערכת זו לא הופעלה בצורה מסחרית, וכמוה גם לא מספר מערכות סדר ממוכן נוספות שהוצגו בשנות ה-40 וה-50 של המאה ה-19. מספר מערכות זכו לשימוש מוגבל, כולל מערכות משנות ה-70 של המאה שכבר נפוצו בכמה מאות עותקים, ושירתו בדפוס. המהפכה האמתית הגיעה בשנות ה-80 של המאה, עם הלינוטייפ של מרגנתלר, וזמן קצר אחר כך המונוטייפ של לאנסן. ברגע שנהיה ברור מעל כל ספק שהפעלת מערכת או מכונת סדר היא כלכלית הרבה יותר מהעסקת סדרים ידניים שיבצעו את אותה מלאכה. לפי תומפסון, בשנת 1904 פעלו בארצות הברית לבדה כ-8000 מערכות סדר ממוכן, כאשר כ-7000 מתוכן הן לינוטייפ. בשנים הבאות "חדר הסדר" בבתי דפוס, הוצאות ספרים, ומערכות עיתונים התגבש סביב מספר לא גדול של סוגי מכונות, כאשר לפעמים פועלות מכונות רבות מאותו סוג - עיתונים גדולים הפעילו לפעמים יותר מ-100 מכונות לינוטייפ (היו גם מספר עיתונים עבריים שהפעילו יותר מ-10 לינוטייפים), והוצאות ספרים גדולות יכלו להפעיל תריסר או יותר מונוטייפים. לצד הלינוטייפ/אינטרטייפ והמונוטייפ, מספר מכונות נוספות הפכו למעין "סטנדרט", ביניהם הלאדלאו, ליציקת שורות כותרת עם גופנים בגודל כמעט בלתי מוגבל, שאמנם אינה "אוטומטית" ולא פועלת בעזרת מקלדת, אך היא מכונה ורסטילית, שיכולה לצקת כותרות כמעט בכל סוג גופן ובכל גודל, ויש לה מקום של כבוד בכל סדר דפוס המכבד את עצמו. מכונה נוספת שגם היא לא נופלת בדיוק ברובריקה של "סדר ממוכן", אבל שייכת לאנסמבל היא ה-"אלרוד", שמשמשת ליציקת פסים להדפסת גבולות, מסגרות, רווח בין עמודות, וכן הלאה. המשותף לרביעיית המכונות הללו (חמישייה, אם סופרים את לינוטייפ ואינטרטייפ כשתי מכונות נפרדות) היא שהן מכונות "מתכת חמה", ויוצקות גלופות עופרת חדשות עבור כל מלאכת דפוס חדשה, כשבגמר ההדפסה (או "בגמר השימוש", כאשר מגלופות העופרת נלקחו גלופות שניוניות, בתהליך סטראוטייפ), ה"חומר המת" מותך חזרה, וחוזר כחומר גלם למערכת הסדר, בה יותך וישמש ליציקת העבודה הבאה. מערכות "המתכת החמה" היו לדרך הבלעדית בה מתבצעת עבודת הסדר, פרט למספר בתי דפוס קטנים בהם עדיין נעשה שימוש בסדר ידני.
סידור דפוס[עריכה]
סידור הדפוס, כפי שנתגבש מאז ימי גוטנברג כלל למעשה שתי פעולות: סידור ויישור. מלאכה שלישית, שאינה בדיוק "סידור" היא חלק ממנת חלקו של הסדר: כאשר מסתיים מחזור דפוס, הגלופות מפורקות, למה שמכונה בדפוס "חומר מת". את החומר המת יש למיין בחזרה לתיבה המשמשת לסידור.
הפעולות הללו מתוארות ביתר פירוט להלן:
- סידור: הסדר אוחז בידו "מקל סדרים" שמכיל שורה אחת או יותר של "תוצרת", ומדי פעם מרוקן את תוכן המקל ל"תיבת הסדר". הסדר מסדר במקל שורה אחרי שורה, על ידי כך שהוא נוטל גופני עופרת מתיבה בעלת מדורים, מדור עבור כל אות. כאשר השורה שבמקל הגיעה לאורך כזה שמילה נוספת כבר תחרוג מאורך השורה, הסדר מיישר את השורה, ומתחיל לסדר את השורה הבאה באותו אופן.
- יישור: פעולת היישור נועדה להביא את קצה השורה הסופי (השמאלי בעברית, או הימני בשפות הנכתבות משמאל לימין) למלוא רוחב השורה הרצוי, כך שסופי כל השורות נמצאים ביישור קו, פרט אולי לשורה האחרונה בפסקה, שיכולה להיות קצרה יותר. פעולה זאת נעשית על ידי הרחבת הרווחים בין המילים בשורה. ביישור אופטימלי, כל הרווחים בשורה מסוימת שווים ברוחבם בדיוק, והאות או סימן הפיסוק שמסיימים את השורה, נמצאים ביישור קו עם סופי כל השורות האחרות בקטע. כדי לעשות זאת, על הסדר להעריך או למדוד בכמה יש "להרחיב" את השורה, ולחלק מידה זו במספר הרווחים (כלומר מספר המילים בשורה, פחות אחת). מידה זו יש להוסיף לכל רווח, או על ידי הוספת כפיסי רווח דקים לצד הרווחים שסודרו בסידור הראשוני, או על ידי החלפת הרווח ברווח אחר, "שמן" יותר.
- מיון: אחרי שמחזור ההדפסה הסתיים, וה"חומר המת" חוזר למערכת הסדר, יש למיין את הגופנים חזרה לתיבה המשמשת לסידור, תוך בקרה שהגופן שחוזר למערכת הוא עדיין תקין, ולא התעוות או נפגם. הגופנים שנפסלים מותכים חזרה. בבתי דפוס מסוימים, המצוידים בציוד ליציקת גופנים, מוחלפת פעולת המיון בהתכה, ותיבות הסדר מתמלאות בגופנים חדשים בכל פעם, שנוצקו לשימוש חד פעמי.
- סידור: לעומת הסדר הידני, הו הסידור נעשה על ידי נטילת גופנים מתיבה, כמעט בכל המערכות המכניות הסידור מתבצע בעזרת מקלדת. האדם שמבצע את משימת הסידור נקרא סַדָּר, כאשר בחלק מהמערכות אותו אדם מבצע משימות נוספות
- יישור: מערכות הסדר הממוכן הראשונות לא יישרו, והפעלתן הצריכה העסקת סדר שני, שנוטל כל שורה מסודרת מהמכונה, ומבצע את היישור על ידי הוספת הרווחים באופן דומה פחות או יותר ליישור שמתבצע בסדר ידני. מכונות אחרות, ואלו שבסופו של דבר שרדו, הן מכונות שמבצעות את היישור בעצמן, באמצעים מכניים שונים.
בסדר דפוס, בו משתמשים בגופנים מוכנים מראש, השיטה הראשונה לא נהוגה, פרט אולי למקרים נדירים. במערכות סדר ממוכן, השיטה השנייה (שבירת המילה האחרונה בשורה) מבוצעת ידנית, על ידי הסדר, ומערכות סדר ממוכן רבות מאפשרות יישור אוטומטי, בעזרת שליטה על רוחב הרווחים - מיון: במערכות סדר שעושות שימוש בגופנים יצוקים מראש, יש צורך, בסיום ההדפסה, למיין את הגופנים כדי שיוכלו לשמש בעבודות הבאות. תהליך זה כולל פירוק מסגרת ההדפסה, והפרדת החלקים שאינם גופנים, כמו יתדות וכפיזי הידוק, גלופות של תמונות, פסים המשמשים להדפסת מסגרות וגבולות וכן הלאה, ומיון הגופנים וטעינתם למערכת הסידור. במערכות סדר בהן הגופנים נוצקים עבור כל עבודה, ומותכים חזרה, אין צורך למיין את הגופנים, ולעומת זאת, בחלק מהמערכות הללו יש למיין את התבניות שמשמשות ליציקה, המכונות אמות דפוס, אמהות דפוס, או מטריצות.
היסטוריה[עריכה]
החל מסוף המאה ה-18, ממציאים שונים תכננו מערכות סדר ממוכן, ומאוחר יותר בנו מערכות כאלו. במחצית השנייה של המאה ה-19 כבר יוצרו מערכות שסידרו באופן שהיה טוב מספיק לשימוש בדפוס ממש. בשני העשורים האחרונים של המאה מערכות דפוס ממוכן נכנסו לשימוש רחב יותר ויותר. המערכת הראשונה שפעלה וסידרה דפוס בהצלחה נבנתה על ידי ויליאם צ'רץ' () ממסצ'וסטס ב-1922. מערכת זו ביצעה את הסידור, אך ללא יישור, ובמקום מיון, הכילה המערכת מכונה שנייה, שיצקה גופנים חדשים: במקום למיין את הגופנים בתום הדפסת העבודה, הגופנים ששימשו להדפסה הותכו חזרה לנתך עופרת, ששימש ליציקת גופנים חדשים, לעבודות הבאות. מכונה זו לא זכתה להצלחה מסחרית. המכונה הונעה באמצעות משקולות, אותן היה צורך לדרוך מפעם לפעם, בדומה לאופן בו מניעות משקולות שעון מטוטלת, למשל.
אחת המכונות המעשיות הראשונות, נקראה Burr (ב-1880 שונה שמה ל-Empire), החלה להיות מיוצרת ב-1872 בארצות הברית, ובסך הכל יוצרו מאות מכונות כאלו, שנשארו בשימוש בארצות הברית ובבריטניה עוד עשרות שנים[1]. מכונה זו ביצעה את משימת הסידור, כאשר היישור נעשה ידנית, על ידי עובד נוסף. מיון הגופנים אחרי תום ההדפסה בוצע במכונה נפרדת.
ב-1885 הופיעה בארצות הברית מכונה ששינתה את פני הדפוס, בשם לינוטייפ. מכונה זו פעלה לפי עיקרון שונה מרוב המכונות שקדמו לה: במקום לסדר את הגופנים, המכונה סידרה את התבניות, או המטריצות, ואז יצקה שורה שלמה ששימשה להדפסה. כמו במערכת של צ'רץ', גם כאן הותכו השורות בתום ההדפסה, ובמקום למיין את הגופנים, הלינוטייפ ממיינת את המטריצות עצמן. שלא כמו במערכת של צ'רץ', היציקה מבוצעת על ידי מכונת הסדר עצמה, ולא במכונה נפרדת.
מהדגם הראשון, של 1885 נבנו כמאתיים מכונות, מהן נשלחו 60 לאנגליה. המכונות נרכשו על ידי בתי דפוס ועיתונים, ביניהם הוושינגטון פוסט. ב-1892 נכנס לייצור הדגם הבא, שנקרא "דגם 1" (הדגם של 1886 נקרא בפשטות "לינוטייפ", ובשנים הבאות קיבל את הכינוי "המפוח", בזכות השימוש שהמכונה עשתה באוויר דחוס). בשנים הבאות נכנסו מכונות סדר לשימוש בקצב הולך וגובר. לפי תומפסון (עמוד 3), ב-1904 פעלו בארצות הברית לבדה כ-8,000 מכונות ומערכות סדר, מהן כ-7,000 מכונות לינוטייפ. בשנים הבאות המשיכה הלינוטייפ להיות מכונת הסדר העיקרית בעולם, והותאמה לסידור דפוס במאות שפות, בעשרות אלפביתים, ביניהן עברית, ערבית, וקירילית, והמשיכה לשרת את תעשיית הדפוס עד לעשורים האחרונים של המאה ה-20, אם כי טכנולוגיות סדר מתקדמות יותר החלו להופיע בסביבות 1950. ב-1914, כאשר רוב הפטנטים שהגנו על הלינוטייפ פקעו, הופיעה מערכת שהייתה חיקוי כמעט מושלם שלה, עם מספר שיפורים קטניםף בשם אינטרטייפ. בשנים הבאות מכונות אינטרטייפ ולינוטייפ המשיכו להציג שיפורים ושיכלולים, כאשר בדרך כלל שיפור שהוצג על אחת מהן הופיע בדגמים הבאים של השנייה, ובבתי דפוס רבים שימשו שתי המכונות בערבוביה, כאשר הרכיב החשוב ביותר במערכת, שהוא המטריצות עצמן, הן למעשה זהות, כלומר ניתן להשתמש במטריצות הלינוטייפ במכונת אינטרטייפ, וההפך.
מערכת חשובה נוספת היא מערכת המונוטייפ, שהופיעה בעשור האחרון של המאה ה-19, וגם היא נשארה בשימוש עד לעשורים האחרונים של המאה ה-20 (מספר קטן של מערכות מונוטייפ ומכונות לינוטייפ עדיין מופעלות במספר בתי דפוס שמתמחים בדפוס בלט, טכנולוגיה שגם היא למעשה יצאה משימוש נרחב לקראת סוף המאה ה-20). גם מערכת זו, כמו הלינוטייפ, יוצקת בעצמה את הגופנים המשמשים להדפסה, אך שלא כמו הלינוטייפ, המונוטייפ לא יותקת שורות שלמות, אלא גופנים בדידים אותם היא מסדרת בשורות. במערכת זו, הסדר נעשה ביחידה נפרדת, המקלדת, והיציקה במכונה שנייה. המקלדת מנקבת סרט נייר (סרט מנוקב), שמועבר למכונת היציקה שמייצרת את השורות.
גם כאשר שיטת דפוס הבלט הוחלפה בדפוס אופטי (בדרך כלל דפוס אופסט), מכונות ומערכות הסדר לא יצאו מיד משימוש, ובתקופת הביניים, בתי דפוס רבים השתמשו בסדר ממוכן כדי להדפיס הגהות, מהן ייצרו, בדרך כלל בשיטות צילומיות, לוחות לדפוס אופסט. למשל, עיתון הפורוורד היידי, השתמש בשיטה זו עד שנות ה-90 של המאה ה-20, שנים רבות אחרי שבית הדפוס שלו, שפעל בשיטת דפוס בלט, נסגר.
מערכות סדר דפוס ממוכן[עריכה]
| # | ממציא | שנה | מקום | תיאור | הערות | שימוש מסחרי | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1,2 | דוקטור ויליאם צ'רץ' | 1822 | ברמינגהאם (הממציא אמריקאי, פעל באנגליה) | שתי מכונות: מכונת סדר ומכונת יציקה, יישור ידני, התכת הגופנים במקום מיון בגמר העבודה. | מערכת סדר מכני הראשונה שנבנתה ופעלה. הנעת מכונת הסדר בעזרת משקלות, בדומה לשעוני מטוטלת מהתקופה. | מוגבל | ||
| 3 | Joseph Peter Kiegl | 1839 | הונגריה | חסרים פרטים; מכונת סדר ומיון, "דומה לפסנתר" | לא ידועים פרטים | לא | ||
צ'רץ - 1822[עריכה]
1822 - מסצ'וסטס, ארצות הברית
פיאנוטיפ, 1840[עריכה]
1840 (צרפת?)
קליי ורוזנבורג, 1840[עריכה]
1840 - אנגליה. יישור ידני בנפרד ממערכת הסדר, מיון על ידי מכונה דומה למכונת הסידור, בעזרת מקלדת דומה, ששולחת את הגופן לערוץ המתאים לשימוש חוזר.
סורנסון, 1851[עריכה]
שוודיה, 1851, מבוסס על פטנט של גוברט האנגלי מ-1840. במכונה זו היישור עדיין ידני, אך המיון כבר אוטומטי, בעזרת חריצים בגופן העופרת שמקודדים את התו אותו הוא מטביע. מכונה זו הוצגה בהתערוכה העולמית בפריז, ב-1855.
מיטצ'ל, 1853[עריכה]
מיטצ'ל הוציא פטנט ובנה מכונת סדר ראשונה בברוקליין, ארצות הברית, ב-1853. לפי תומפסון (ע' 10), כנראה מערכת הסדר הראשונה שנעשה בה שימוש ממשי בדפוס. מיטצ'ל בנה מספר מכונות - בבית הדפוס "ג'והן טרו" בניו יורק פעלו כתריסר מהמכונות הללו. היישור נעשה ידנית, והמיון נעשה במכונה שנייה. לפי תומפסון, "המיון, כמו גם הסידור עצמו, לא היו לגמרי משביעי רצון"
אלדן, 1857[עריכה]
כמו מיטצ'ל, גם אלדן פעל בניו יורק, וגם המכונה שלו פעלה בבתי דפוס מסחריים. במכונה זו הסידור והמיון נעשו באותה מכונה, כשהמיון נעשה אוטומטית, בעזרת חריצים מיוחדים בגופנים. מכונה זו כבר יכלה לסדר במהירות העולה באופן משמעותי על קצב העבודה של סדר ידני
This article "סדר ממוכן" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:סדר ממוכן. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
- ↑ תומפסון, ע' 22
