שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 581: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).
פיתוח של הדראקן החל בשנת 1948 כמחליף של מטוסי הקרב סאאב 29 טונןשגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ') וסאאב 32 לנסןשגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ') בחיל האוויר השוודי.
הדראקן תוכנן להיות בעל כנף דלתא עם שבירת זוית מה שהיה מאוד חדשני ולכן יצרה סאאב מטוס ניסוי (סאאב 210שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ')) כדי לבחון את האווירודינמית הכנף החדשה.[1] גרסת ייצור נכנסה לשירות בטייסות החוד של חיל האוויר השוודי ב-8 במרץ 1960. המטוס קיבל את הכינוי "מטוס 35" ויוצר במספר גרסאות. למטוס הקרב קידומת J (J 35), המהווה קיצור למילה Jaktflygplan (מטוס-מרדף), המונח השוודי למטוסי ירוט.
הדראקן תפקד כמטוס קרב המרכזי של שוודיה במשך רוב תקופת המלחמה הקרה. למרות שהמטוס תוכנן כמטוס ירוט, הוא נחשב למטוס עליונות אווירית מוצלח.
בשנות ה-80, הדראקנים של החיל האוויר השוודי הוחלפו ברובם במטוס הקרב המתקדם יותר הסאאב 37 ויגןשגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ'), כתוצאה מהקיצוצים ועלויות התחזוקה הגבוהות, חיל האוויר השוודי החליף את אחרוני הדראקנים שלו רק בדצמבר 1999.
המטוס יוצא גם לחילות האוויר של אוסטריה, דנמרק ופינלנד. מטוסים דנים יוצאו לאחר שיצאו משירות לארצות הברית שם הם שימושו כמטוסי אימון לטייסי ניסוי.
הסאאב 35 דראקן ידוע בין היתר בשל התקדימות שלו בתחום התעופה. הוא היה מטוס הקרב הראשון שנבנה במערב אירופה עם יכולת לטיסה על-קולית. מבחינה עיצובית זה היה אחד ממטוסי הקרב הראשונים שתוכננו עם כנפי דלתא כפולות. מטוס ידוע כמסוגל ולבצע את תמרון הקוברה.[2] הדראקן היה גם אחד המטוסים הראשונים שנבנו במערב אירופה שעבר את מאך 2 בטיסה אופקית (ב-14 בינואר 1960).
למרות שהדראקן תוכנן כמיירט בגובה רב ולא כמטוס עליונות אווירית, הוא הוכיח את עצמו כבעל יכולות לקרב אוויר כמו: פנייה מהירה טובה ומהירויות גבוהות בכל הגובה. הדגמים המוקדמים נועדו אך ורק לביצוע משימת ההגנה האווירית. עם זאת, על מנת לסייע לטייסים בהסבה למטוס, ייצרה סאאב מספר קטן של מטוסי מאמן J 35C דו-מושבים, שהראשון שבהם הושלם במהלך דצמבר 1959. במהלך 1959 פותח דגם קרב להגנה אווירית, שהוגדר כ-J 35B, שהציג ביצועים משופרים על פני ה-J 35A. בין היתר, הוא הונע על ידי מנוע משופר עם מבער אחורי מוגדל, חלק הגוף אחורי של מטוס עוצב מחדש, כוונת תותח ומכ"ם בקרת אש חדש של סאאב ושילוב עם רשת ההגנה האווירית STRIL 60 של שוודיה.
סך הכל יוצרו על ידי סאאב 651 דראקנים. צי הדראקן של שבדיה כלל בסך הכל שש גרסאות שונות, בעוד שני דגמים נוספים של הדראקן הוצעו ללקוחות פוטנציאליים לייצוא. הדגם הסופי של הדראקן שיוצר היה ה-J 35F/J, שהיוה גם הגרסה המשודגת ביותר שהיתה בשירות השוודי. בין לקוחות היצוא שלה היו דנמרק ופינלנד. במאי 1985 רכש חיל האוויר האוסטרי 24 מטוסי J 35D, אשר שופצו על ידי סאאב.
בסוף 1959, החלו המטוס להיכנס לשירות בחיל האוויר השוודי. עד סוף 1960, מספר אגפים צוידו ב"דראקן" והגיעו לשירות מבצעי.
הדראקן J 35J היה למעשה תוכנית הארכת חיי שירות, אשר החלה כתוצאה מהמסירה הממשמשת ובאה של הסאאב 39 גריפן החדש לאחר מספר עיכובים. תוכנית ההרחבה נועדה להשאיר את הדראקן לטוס לתוך שנות ה-2000, אך כתוצאה מקיצוץ תקציבי ועלויות תחזוקה גבוהות שנגרמו למטוס, הדראקן הוצא משירות בשוודיה בדצמבר 1999.
כל הדראקנים תפקדו כמיירטים אך בעלי יכולת מוגבלת בפעילות אוויר לקרקע; החריג היחיד לכלל זה היה הדראקנים הדנים, שתפקדו כמטוסי תקיפה והיו מסוגלים לשאת תערובת של טילי אוויר-קרקע, אמצעי לחימה אלקטרוניים ואחסון דלק פנימי וחיצוני מוגבר. הדראקנים הדנים היו הכבדים ביותר בסדרה שטסו. במהלך 1993 אחרוני צי הדראקנים הדני יצאו משירות.
במהלך שנות ה-90, פינלנד עדכנה את צי הדראקן 35XS שלה באוויוניקה חדשה, תצוגות תא הטייס, מערכות ניווט/תקיפה ואמצעי לחימה אלקטרוניים; אלה הוחלפו לבסוף בשנת 2000 על ידי F/A-18 הורנט.
אוסטריה הייתה המדינה האחרונה שבה היה הדראקן בשירות צבאי פעיל. חיל האוויר האוסטרי קנה מטוסי דראקן מחודשים. שהיו מטוסי הקרב האחרונים של חיל האוויר האוסטרי שחימוש אוויר-אוויר יחידי שלהם היה תותחים פנימיים בגלל ההגבלה בחוק האוסטרי משנת 1955 שאסרה על נשיאת טילי אוויר-אוויר. במהלך 1993 הגבלה זו בוטלה כתגובה להפרות המרחב האווירי שנעשו על ידי חיל האוויר היוגוסלבי השכן. טילי AIM-9 סיידוויינדר אמריקאים נקנו. בשנת 2005, הדראקנים הללו יצאו משירות, לאחר שהוחלפו במטוסי F-5 טייגר של חיל האוויר השוויצרי לשעבר, בעודם מחכים ליורופייטר טייפון חדשים שיתפסו את מקומם בטווח הארוך.
.jpg)
