מתאבדים במדים
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.נדרשת חלוקה מחדש לפסקאות.
| |
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
מתאבדים במדים: בחירה, מחויבות ואשמה בחברה הישראלית, בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, הוא ספר של ניצן רותם המנתח את התופעות החברתיות האופפות את תופעת ההתאבדויות בצבא. הכותבת מנתחת בספר את ההסברים השונים הניתנים להתאבדויות וכן את הכלים בהם ממשיגים אותן. בין היתר, מתארת הכותבת כיצד אירוע מורכב שהסיבות לו רבות ואינן חד משמעיות עובר תהליך שהיא מכנה "ביות". כך, המאורע ההתאבדותי מומשג באמצעות סיבה אחת ואין בלתה, על-מנת לתעל את המתחים החברתיים באופן שאינו מאיים על הסדר החברתי. דוגמה לביות כזה היא הסברת ההתאבדות באמצעות רעיון פוליטי, לפיו חייל המתאבד, בין היתר בשל חוסר שביעות רצון מהמצב הפוליטי, מוגדר כמתאבד שהמצב הפוליטי הביא להתאבדותו.
חלק נכבד מספרה של רותם עוסק בביקורת כלפי רעיון האובדנות. האובדנות מוגדרת במונחים פסיכולוגיים כעין הפרעה נפשית, במסגרתה חיילים הסובלים ממנה סובלים ממחשבות אובדניות ומפנטזים על התאבדות. הפרעה/מחלה זו מאופיינת כמדבקת, דהיינו, חיילים עשויים להיות מושפעים מחיילים אובדניים אחרים, ויש חשיבות לאיתורה ולטיפול בה. הכותבת מסבירה כי חרף היעדרן של ראיות מספקות לקשר בין אובדנות להתאבדות, רעיון האובדנות קונה לו שביתה בצבא ומביא להשקעת משאבים וקביעת נהלים בהתאם. בין היתר, הכותבת מראה כיצד פעמים רבות המחשבות האובדניות עניינן רומנטיזציה של המלנכוליה הקשורה בהן, או שעניינן בבעיות אמיתיות המטרידות את החיילים - אך אין בה כדי להעלות את הסיכוי לנקיטת מעשה אובדני.
לצד העיון במעורבות הפסיכולוגית, נבחנים בספר הניהול הביורוקרטי והמשפטי של מות חיילים, שיחי הגבורה וההקרבה מתש"ח ועד לעידן הקונפליקט המתמשך, וההכשרה הצבאית המבקשת לטפח שליטה עצמית, גאוות יחידה ורוח לחימה. ליבת הספר עומדת על המתח בין מסרים חברתיים בדבר אחריות אישית למסרים שעניינם שותפות הגורל בישראל.
באמצעות ניתוח ספרותי של יצירות ספרותיות וכן של החלטות משפטיות, הכותבת מבססת את טענתה לפיה מעמדם של מתאבדים בכלל, וחיילים מתאבדים בפרט, משפיע מאוד על החברה הישראלית, נוכח הדמיון בינם לבין מי שנפלו מות גיבורים. כך, בשני המקרים האדם בחר במותו באופן מודע, ולא פעם בהיותו חייל - אך במקרה של החייל ששם קץ לחייו, המדובר במעשה המערער במידת מה את האתוס הדורש מהחיילים הקרבה טוטלית של עצמם. לשיטת הכותבת, איום זה הוא שעומדת בבסיס הביותים השונים של תופעת ההתאבדות, ובראשם האובדנות, משהסברה של ההתאבדות במונחים סוציולוגים עלולה להוות איום של ממש על הסדר החברתי הקיים: "אני מוצאת שהאובדנות זוכה לפופולריות משום שפעולתה דומה, והיא מבטלת הסברים המציגים את ההתאבדות כתולדה של ההקשר החברתי-כלכלי והפוליטי שבו האדם פועל. הקשר זה מטיל משקל כבד על היחיד, אשר צריך להסתדר כמעט ללא רשתות תמיכה של המדינה. עולם ערכי זה לא סובל את ההתאבדות".
תופעה נוספת עליה מצביע הספר היא ניסיונם של גורמי הצבא לטשטש מהותה של הפקדת הנשק בידי החיילים כגורם להתאבדותן. עולה כי רעיון ה"אובדנות" דוחה על הסף הסברים חלופיים ובהם מעמד חברתי, טרטורים ואלימות בצבא, אופי המשימות הצבאיות, אתוס ההקרבה ואפילו זמינות כלי הנשק. דיבור על התאבדות בצבא המצביע על חולשה פסיכולוגית ומצוקה משפחתית של החייל, שולל אפוא את האחריות של הסביבה שלו למעשה ההתאבדות. זהו ההסבר, אפוא, לכך שניתוח ההתאבדות בהקשרה החברתי והפוליטי נתפס כלא לגיטימי.
הספר שזור בדוגמאות בהן ניכרות הגדרות טיפוליות ומשפטיות מאולצות ובעייתיות. כך, למשל, חייל שתיאר בסיבות להתאבדותו את המצב הפוליטי והמוסרי, אובחן על ידי גורמי בריאות הנפש כסובל מ"אינהלציה של הציבורי אל האישי". הכותבת מסבירה כי למעשה יש כאן מדיקליזציה של תפיסה מוסרית. דוגמה נוספת היא של סגן גלזר, קצין מצטיין בחיל האוויר ששירת במסגרת העתודה האקדמית. הלה שובץ בתקן רב-סרן, והביא להתאבדותו באמצעות ירי. משרד הביטחון לא אישר תגמולים לאם השכולה, וזו ערערה על החלטתו, בטענה כי תנאי השירות של המנוח הם שגרמו להתאבדותו. למול ביות ההתאבדות ככשל ארגוני מחמת שינוי שיבוץ, משרד הביטחון בקש לטעון שמעשה ההתאבדות בא על רקע פתולי, כתגובה דיכאונית לפרידה מחברתו, ועורך דינו הביא ראיות לכך. ראיה מרכזית אחרת שהחייל סבל מפתולוגיה הייתה חוות דעת של פסיכיאטר ששימש כעד מטעם משרד הביטחון. הפסיכיאטר הסביר כי המנוח היה אחראי הישגי ופרפקציוניסטי, ומבנה האישיות המאפיין אותו הוא הגורם להתאבדותו. הכותבת מנתחת את עדות הפסיכיאטר ומראה שהתנגדותו של המנוח לאלימות ולהרג בני אדם וחיות אובחנה כמכוננת הפרעה אובדנית, וכך מבלי משים עיקרון מוסרי של התנגדות לאלימות נכרך בפתולוגיה.
לקריאה נוספת[עריכה]
ניצן רותם, איך אנחנו מסבירים שבמקום לשמור עלינו, יש חיילים שהולכים ויורים בעצמם?, הארץ, 29.04.20
שירלי נחמה פרקש, כשהבת שלך מחליטה לשים קץ לחייה, ynet, 15.11.19
קטגוריה:התאבדות קטגוריה:שירות בצה"ל
This article "מתאבדים במדים" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:מתאבדים במדים. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
