משפחת שריזלי
משפחת שריזלי משפחה יהודית-ספרדית מיוחסת שמוצאה מהעיר סרס, ביוון של ימינו, אז באימפריה העות'מאנית, ומכאן שמה.
השנים הראשונות[עריכה]
סיפורה של משפחת ישראל-שריזלי בארץ ישראל התחיל בשנת 1807 כשראש המשפחה - יצחק ישראל בן אליהו עלה לאָרץ מסֶרֶס (באנגלית: Cheres או Serres, ביוונית: Σέρρες, בטורקית: Serez, בבולגרית: Сяр). עיר הנמצאת כ-70 ק"מ צפונית מזרחית לסלוניקי ביוון - מקדוניה. סרס, הייתה אחת הערים החשובות ביותר של מקדוניה נקראה בזמנים הקדומים "סיריס" בלועזית, ובעברית "שירון" וגם "שיריס" כפי שנהג לכתוב הרב הראשי לסרס ר' יוסף טאיטאצאק. עם בואם של מגורשי ספרד ופורטוגל, בתחילת המאה ה-14, התיישבו כ-600 משפחות ומספר גדול של יהודים בעיר והתפתחה קהילה גדולה שהולידה רבנים יהודים ומשפחות מפורסמות (כמו גטניו, קסטרו, קלדרון, אטיאס, אך אין ציון למשפחת ישראל בסרס). שני אישים אחרים, מגדולי חכמי יוון במאה ה-16, ר' יוסף פורמון ותלמידו הרש"ך, אף הם מוצאם מסירס. עוד נזכר בשו"ת של ר' יוסף קארו החכם ר' שלמה השירוני. במאה ה 17 זועזעה הקהילה על ידי התנועה השבתאית אשר הטביעה חותם מיסטי על חיי הדת ואשר השפעתה התמידה עד סוף המאה ה-19 (תמצית היסטוריית יהודי יוון). הקהילה היהודית גרה בסרס עד מלחמת העולם השנייה. בזמן המלחמה גורשו יהודי סרס ורובם נספה בשואה. כיום אין קהילה יהודית בסרס.
יצחק ישראל בן אליהו[עריכה]
במאה ה-19 מקדוניה הייתה בתחום הממלכה העות'מאנית ולפיכך נכתב במקומות אחדים שיצחק ישראל בן אליהו עלה מטורקיה. בכל מקרה אין לקשור את סרס ביוון עם העיר שירז באירן-פרס. יצחק ישראל נולד בשנת 1775 לערך (משוער) והתיישב בירושלים עם שני בניו הצעירים. מכיוון שעלה מ"סיריס" נדבק בו הכינוי "סיריסלי" שהשתנה עם הימים לשיריזלי. התוספת "לי" בטורקית משמעותה "מ" כלומר מ"מקום זה". ייתכן וקיבל את הכינוי להבדילו ממשפחת ישראל שכבר ישבה בירושלים (מקהילת רודוס). בספרות לא נמצאת עדות לגבי אשתו או בנותיו במידה והיו, פרט לשמות שני בניו אליהו (הבכור) וחיים משה.
מ.ד. גאון מציין ששם אביו של יצחק ישראל-שריזלי היה אליהו. ייתכן ששער את שם אביו מכך שבנו בכורו של יצחק נקרא אליהו. פרט זה חשוב משום שיש הטוענים שיצחק ישראל-שריזלי היה בנו של משה ישראל (ראה בהמשך), אחד מגדולי הרבנים בישראל וברודוס ובעל הספר "משאת משה". לדעתי קשר זה אינו מבוסס ואף שגוי. אמנם לרבי משה היה ילד בשם יצחק, אך בשום מקור לא מצוין שהוא זה שעלה לישראל. בנוסף לעובדה שגאון ציין שאבי יצחק היה אליהו ולא משה, גם שנת הלידה המשוערת של יצחק ישראל ושנת פטירתו הידועה של משה ישראל מעלות ספקות קשים. משה ישראל נפטר בשנת 1740, כ 35 שנה לפני הולדתו המשוערת של יצחק ישראל. תמיכה נוספת לחוסר הקשר ניתן לקבל מכך שאיש מהחוקרים לא פיתח תיאוריה כזו, ואפשרות כזו אף לא הועלתה בכתב על ידי אי אלו מבני המשפחה בתקופה ההיא. ואמנם פוזיילוב, בתארו את גדולי משפחת ישראל כותב בסוף דבריו אודות אחד מבני דודו של משה ישראל ובהקדמה לתיאורו של אליהו בן רבי יצחק ישראל שריזלי "עד כה עסקנו בענף אחד של משפחת ישראל שמוצאו מרבי משה בעל הספר משאת משה. בהמשך נעסוק בענף אחר של בני משפחת ישראל שגם בניו כיהנו כרבנים חשובים במצרים"[7].
במסגרת החקירות שערכתי נתקלתי מספר פעמים בעותקים של אילן יוחסין שהוכן על ידי מיכאל ישראל נינו של ר' יום-טוב שריזלי ממצרים. מיכאל התגורר במצרים ואחר כך עבר לצרפת שם נפטר בשנת 1979. התרשים כתוב בשפה הצרפתית ומראה את הקשר כביכול בין משפחת הרבנים ישראל מרודוס ומשפחת ישראל-שריזלי מסרס. לדעתי התרשים שגוי ולפיכך הביא לבלבול רב לכל אלו שניסו לתהות על מקור המשפחה.
חיים-משה ישראל שריזלי ואליהו ישראל שריזלי, בניו של יצחק ישראל שעלה לישראל, גדלו בירושלים אך דרכם נפרדה. חיים-משה נשאר בירושלים והשאיר שושלת גדולה בארץ ישראל. אליהו גדל על ברכי רבני ירושלים, התעלה בלימוד התורה, שימש כשד"ר בארצות המכנאס ואחר כך והוזמן למצרים לכהן בתפקיד הרב הראשי של קהיר.
עבודה זו מתחלקת אפוא לשניים. חלקה הראשון מוקדש למשפחת שריזלי וצאצאי חיים-משה ישראל. חיים-משה התיישב בארץ ישראל וצאצאיו אמצו בהדרגה השם ישראל-שריזלי לשריזלי. בני המשפחה בישראל מאייתים את שם המשפחה בשני אופנים: שיריזלי ושריזלי, ובלועזית Cherezli, Cherizli, Shirizli, Sherizly. אחדים גם שינו את השם לארגמן, שרז, שמר, ישראלי ושראל, עובדה המקשה על מעקב ועדכון אילן היוחסין.
חלקה השני של העבודה עוסק בצאצאי אליהו ישראל שהוזמן למצרים ושימש כרבה הראשי. לאחריו מלא תפקיד זה בנו יום-טוב ישראל. ענף זה של המשפחה פרח והתרחב במצרים. בגלל התהפוכות הפוליטיות במצרים עזבו בני המשפחה את המדינה במרוצת השנים והיגרו לכל פינות העולם כולל ישראל, צרפת, אמריקה, ואוסטרליה. ענף זה לא אימץ את השם שריזלי ונותר רק ישראל.
אבות המשפחה בירושלים במאה ה-19 ותחילת המאה ה -20 נהגו לאיית את שם המשפחה בלועזית Cherezli כנראה בגלל השפעת השפה הצרפתית על תרבות הדיבור בירושלים בתקופה זו. מכאן גם נגזר שם אתר המשפחה באינטרנט www.cherezli.com באתר מוצגים אלפי שמות וזו עדיין רשימה חלקית. האתר כולל גם כתבות ותמונות מעניינות.
משפחת ישראל שריזלי בישראל[עריכה]
חיים-משה שריזלי נולד ב 1803 כנראה בשירון ועלה ב־1807 לארץ ישראל כילד עם אביו יצחק ואחיו אליהו. היה פקיד בוועד העדה של הספרדים וחבר ב"מג'לס אידארה" (המועצה המייעצת לפחה בממלכה העות'מאנית) משנת 1848 ועד פטירתו ב 1863 [2]. בתפקיד זה התנגד למאמצי הכנסייה להמיר יהודים על דתם וניצל את השפעתו על הטורקים כדי להצר את צעדי הכנסייה [21] [22]. שימש כבא כוח של עדה וכמתורגמן בפני בית המשפט העות'מאני [9]. כמו כן כיהן כדיין שני בבית דין בירושלים [42] נקבר בירושלים ועל מצבתו נכתב "ציון במרר תבכה וירושלים תיתן קולה...איש רב טוב לבית ישראל עומד בפרץ ירושלים" [3] .כמו כן נאמר עליו "החכם השלם והכולל סופר מהיר פקיד הקהילה, ומשגיח בית הספר, וכל צורכי העיר [ירושלים] נחתכים על ידו" [11]. לפי מסורת המשפחה נהוג לומר שיצחק ישראל שריזלי היה "דור ראשון" בארץ ישראל ולפיכך חיים-משה ואחיו אליהו הם דור שני.
במפקד האוכלוסין שנערך ב 1839 לקביעת מספר היהודים ומצבם הכלכלי בארץ ישראל וסביבותיה לבקשת משה מונטיפיורי מוזכר הר' חיים בן יצחק כמי שבא משירון (Serai) ,גילו 35 ממוצא ס"ט (ספרדי טהור), חי בדוחק, עוסק באורייתא בכולל יפו, ונשוי. לא נמסרו פרטים נוספים (ראה עמ' 24). לעומת זאת, במפקד שנערך ב 1855 מופיע ר' חיים ב' יצחק כמי שעלה משירון, והוא בן 52 (בעת המיפקד), עלה לארץ ישראל ב 1815, עיסוקו מתורגמן מהכולל לגויים, נשוי לשתי נשים, סולטאנה וזינבול, ולהם שני ילדים: סולטאנה בת 8 ויוסף בן 3. מנתונים אלו עולה שחיים נולד ב 1803, יוסף ב 1852 וסולטאנה ב 1847. בעוד שתאריך הלידה ומוצאו של חיים מתאים לעדות שחיים עלה עם אביו יצחק מסרס, שנת העלייה אינה מתאימה (1807 לעומת 1815). כמו כן ראוי לציין שבמפקד האוכלוסין אין התייחסות לשריזלי. יחד עם זאת תואמים שמות ילדיו סולטאנה ויוסף (אך חסרים אליהו, יצחק, רחל וריקה). יש להניח שסולטאנה הייתה אשתו הראשונה ואם יצחק (הבכור), רחל, ריקה ואליהו, ואילו זינבול הייתה אשתו השנייה ולה נולדו סולטאנה (על שם אשתו הראשונה) ויוסף. ברשימות מקבלי ההקצבות ממונטיפיורי ב 1854 מופיעים שוב שמותיהם של חיים, נשותיו, בתו סולטאנה, בנו יוסף ואף בנו "הגדול" יצחק.
יצחק ישראל שריזלי בנו של חיים שימש כפקיד ועד עדת הספרדים, חבר שני בבית הדין [11]. השאיר אחריו שלשה בנים: מרקאדו מרדכי ורפאל [71] [64] שהשאירו שלש משפחות ענפות. ברשימת מקבלי ההקצבות ממונטיפיורי ב 1854 חתם יצחק על קבלת התרומה ושם מוזכרת אשתו ובניו מרקאדו ומורדכי. בנו רפאל אינו מופיע משום שנולד שנתיים לאחר הרישומים. במפקד מונטיפיורי משנת 1875 ישנו שוב רישום על ר' יצחק בן חיים (ללא ציון שריזלי) שנולד בירושלים ב 1820 ולו שלשה בנים נשואים ורעיותיהם, ארבעה נכדים, שלש נכדות, ואח בשם אליהו (סה"כ 15 נפשות).
לאחר מות אביו, המשיך יצחק למלא את תפקידו במג'לס אידארה עד שנת 1870 ואז התפטר מתפקידו. במסגרת תפקידיו היה מעורב מאד בחיי הקהילה ובניהול עיניניה ואף סיכן חייו בשל כך. בעיתון "הלבנון” [53] מדווח על היותו קורבן לשוד בגלל שהיה מופקד על כספי הקהילה. שלשה שודדים התנפלו עליו בביתו, פצעו אותו בדקירות סכין בראשו, ידו ובבטנו ושדדו את כספו. כמה שנים לפני כן מדווח [92] שהיה מעורב בגביה של כספי שליח הציבור שלא נאות למוסרם לידי נציג הקהילה. עניין נוסף שבו היה מעורב קשור לכותל המערבי. בספר "הכותל המערבי" [19] מסופר שאחד מזקני הקהילה רצה לרכוש את חלקת הכותל המערבי מבעליו הערבים וכבר סיכם את המחיר (5,000 גרוש). אך יצחק שריזלי שהיה הפקיד לעדת הספרדים, הניא אותו באומרו שאם עומדים לרכוש את החלקה, צריך שהכולל ירכוש אותה ולא אדם פרטי. בסופו של דבר אף אחד לא קנה את החלקה.
מעט על יחסיו עם אחיו ניתן ללמד מרישומי בית במשפט העות'מאני ממאי 1875 שם מבקש יצחק מבית המשפט למכור נכסים שירשו מאביהם חיים [9, עמ' 374]. יצחק מופיע כמיופה כוח של אחיו "יוסף בר הדעת והבוגר" ושל "אליהו אחיו השני הקטין". את חלקו של אחיו הקטין אליהו הוא מבקש להעביר לנאמן כדי לשמש את הוצאתיו שכן "הוא זקוק מאד לדמי כלכלה".
צאצאיו של חיים-משה החזיקו משרות רבות ומגוונות כמו רבנים, מורים, פקידים, ודיינים. כמו כן פעלו במישור הציבורי: גמילות חסדים, שליחי צבור, ביקור חולים וכו'. עד היום איתרתי מאות צאצאים של חיים משה ישראל שריזלי ועדיין חסרים לי רבים
את משפחות שריזלי לדורותיהן הגרות הישראל אפשר לקטלג בארבעה "שבטים" – צאצאי שלשת בניו של יצחק וצאצאי אחיו יוסף (לאחיו אליהו לא היו ילדים).
שבט מרקאדן משה-שלמה (1843-1880)
אודות משה שלמה שכונה "מרקאדו" איני יודע רבות פרט לכך ששם אשתו אורו קורינאקס, נפטר בגיל צעיר ונקבר בהר הזיתים [4] ושנולדו לו שלשה בנים ושתי בנות: אברהם, יוסף ושמואל, אסתר וקדונה.
אברהם נישא פעמיים. לראשונה עם אסתר שנפטרה צעירה ולהם נולדה שמחה. בשנייה עם ריינה וינטררו (אושרי) ונולדו להם בן בשם משה ובת אורו. משה נישא לרחל אגאבאבה ועבד במשרד החינוך בירושלים. נולדו להם ארבע בנות: שרה, מרגלית, רינה וידידה.
יוסף נישא למזל ברוך ונולדו להם בת בשם רחל (נישאה לוויקטור נדג'י ששינה את שמו לנוה) ובן בשם שמואל ששינה את שם משפחתו משריזלי לארגמן (ולפיכך כל צאצאיו הם כיום ארגמן).
שמואל נישא לאסתר שחדה ונולדו להם חמישה בנים ושתי בנות. שמעיה, רחל, משה, יצחק, רוזה, אליהו ויוסף (תאומים זהים).
אסתר נישאה לאברהם אסולין ולהם לא היו ילדים.
קדונה נישאה לחיים סיטון ונולד להם בן יחיד בשם דוד.
שבט מרדכי
מרדכי ישראל שריזלי נולד בירושלים בשנת 1853 ונפטר בצפת בשנת 1916. היה חכם מפורסם ועמקן בדינים והלכות, אחד ממייסדי בית החולים "משגב לדך" וממנהליו. מורה לתלמוד בבית ספר "התורה והמלאכה" של חברת כל ישראל חברים כ 20 שנה, חבר בוועד הספרדים, ודיין בבית הדין של עדת הספרדים בירושלים. נקבר במערה בצפת ועל מצבתו נרשם "פ"נ צנצנת המן פאר הזמן עם קדושים נאמן מעלת הרב המובהק קשר של תפילין כבוד מורנו הרב מרדכי ישראל שרזלי רב אב בית דין בירושלים והנהיג שם בית חולים משגב לדך ארבעים שנה בחכמה ובתבונה ויושר ואמונה". אחיו רפאל היה מנהל וגבאי של בית החולים “משגב לדך”. מרדכי נשא לאישה את אסתר ערר ונולדו להם ארבע בנות ושלשה בנים: בכורה, שמחה, לאה, וידה, ושאול, משה ויצחק.
בניו קיבלו חינוך יהודי דתי כמקובל באותה עת [72].
בכורה נישאה למרקדו פניג'ל (נכדו של הראשון לציון ר' רפאל פניג'ל) ולהם בת אחת סולטנה ללא דור המשך.
שמחה נישאה לאברהם פרנקו, יקיר ירושלים ולהם שלש בנות ובן אחד:שולמית, אתי, איילה, וניסים. אברהם פרנקו היה נכדו של רחמים ישראל משושלת ישראל מרודוס [6].
לאה נישאה ללאון אהרוני. תקופה מסוימת גרו במצרים ואחר כך עלו לישראל ולהם שתי בנות וארבעה בנים: לילי, רחל, בנימין, מרדכי, יוסף וחיים.
וידה נישאה לניסים שאר דנון [46] ולהם שני ילדים ללא דור המשך.
שאול היה מורה בבית הספר "תחכמוני", "עזרא" (בתל אביב) ו"בית אהרון" בירושלים. נישא לרחל פרץ ונפטר חשוך ילדים.
משה לימד ב"מדרשה העברית" באיזמיר [17], בבית הספר "אליאנס" בצפת, ואחר כך גם בקהיר. נישא לקלייר קריספין אך לא היו להם ילדים.
יצחק היה מורה לעברית, טורקית וערבית ואף חיבר ספר הוראה לערבית –"מורה ערבית". היה מתלמידי בית המדרש "דורש ציון" בירושלים ולאחר מכן בצוות המורים וההנהלה [20] [44]. מטרת בית המדרש הייתה "לתת לחניכיו חינוך לאומי דתי ולהקנותם הלמודים הנחוצים לכל איש מודרני" [62]. נשא לאישה את הדסה בת רחמים יוסף אופלטקה, ממיסדיי ומנהלי בית המדרש. מאוחר יותר התגורר בצפת ושם עבד ב"טאבו". השאיר בת ושלשה בנים: מרגלית, יוסף, אליהו ועוזי. נכדו של יוסף, אבנר טימר, נפל במילוי תפקידו.
שבט רפאל
רפאל ישראל שריזלי נולד בירושלים בשנת 1856 היה למדן, חכם, ועסקן ציבורי. ממקימי שכונת אוהל משה בירושלים ואחד ממקימי "משגב לדך" ומנהלו במשך 40 שנה [54]. נפטר בשנת 1926. רפאל נשא לאישה את רבקה מיוחס ונולדו להם בת ובן: רחל (שנישאה לחיים סורנגה) ושלמה ישראל שיריזלי (שי"ש). רבקה הייתה בתו של הר' יוסף מרדכי מיוחס, בן לאחת המשפחות הוותיקות בירושלים שהיה שד"ר הספרדים מירושלים להודו. על מצבתו בהר הזיתים נרשם: "עדה המצבה כי פה נטמן הרב הישיש המופלא כמוהר"ר רפאל אליהו בן יצחק ישראל שריזלי זצ"ל, נלב"ע בן ס"ה שנה יום כ"ח כסלו תרפ"ו תנצבה" [4].
בעיר העתיקה אצל החצר של הקראים הייתה חצר גדולה בעלת שתי קומות אשר הכילה יותר משלושים חדרים שהחזיקה משפחת שיריזלי מלפנים והייתה נקראת תמיד "חצר שיריזלי". בשנת 1884 יצאו כל דייריה משום שבעקבות יושנה נתערערו יסודותיה ונהרסה כעבור זמן מה [41].
אולי יותר מכל התפרסמה משפחת שיריזלי בירושלים בזכות שלמה ישראל שיריזלי הידוע בכינויו שי"ש. שלמה שיריזלי נולד ב "חצר שיריזלי" בירושלים והיה מחשובי עדת הספרדים בירושלים איש ספרות, עסקן ציבורי, מדפיס ומחבר ממייסדי בית החולים "משגב לדך", ויחד עם אליעזר בן-יהודה היו המוציאים לאור הראשונים בארץ ישראל. החוברת "אבן שיש" [41] הוצאה לזכרו של שי"ש ומכילה מאמרים לשבחו ולפועלו של שי"ש בירושלים שנכתבו על ידי מ. ד. גאון, חמדה בן-יהודה, ואיתמר בן-אבי. בשנת 1901 והוא בן 22 בלבד רכש שי"ש בשותפות עם ידידו בן-ציון טאראגאן את בית הדפוס מאליעזר בן יהודה, וזאת לאחר שכבר עבד שם מספר שנים.[45] [62]. בהוצאת שי"ש הוצאו 47 ספרים בעברית, סידור תפילה, 61 ספרים ביהודית-ספרדית, מילון ועוד. כמו כן יסד שי"ש את עיתון "הפרדס" בשפה העברית, לדינו ויידיש, וזכה לכינוי "המו"ל העברי הראשון" [83]. במלחמת העולם הראשונה מכונת הדפוס היחידה הוחרמה על ידי הטורקים ושי"ש גויס לשרות בצבא העות'מאני שם שרת כחובש. לאחר מלחמת העולם הראשונה פתח את 'בית המסחר לספרים שי"ש' ברחוב אגריפס. שי"ש התגורר בשכונת אהל משה בירושלים [23] ונודע גם בזכות משפחתו הענפה. לשי"ש נולדו שלשה ילדים מאשתו רחל (שנפטרה בגיל 28), ושלשה עשר ילדים נוספים מאשתו השנייה - חנה לבית מרציאנו. לבניו קרא שי"ש בשמות פרטיים שתחילתם "אחי" :אחינעם, אחיעזר, אחיטוב, אחיסמך (שנפל במלחמת השחרור והוא בן 28 בלבד [66]), אחיפלט (נפטר כילד), אחימעץ (נפטר כילד), אחימלך, אחירם ואחיה. לבנותיו קרא: עדינה, נעמי, חביבה, אהובה, עשירה (נפטרה כילדה), רחל ולאה (תאומות). בזכות פועלו הרב הונצחה משפחת שי"ש בפרויקט 'תמונה באבן' [55] ואף נקרא רחוב על שמו בשכונת אוהל משה.
חנה שיריזלי שחייתה בירושלים למעלה מ 100 שנה עד ל 1994 הייתה "אש התמיד" של המשפחה ולא לחינם כונתה "גבירה ירושלמית"[84]. חנה שיריזלי ילדה שלישייה אחת, זוג תאומים וזוג תאומות! צאצאי שי"ש בלבד מונים כיום למעלה ממאה נפשות וכרובם הגדול חי בישראל.
רחל אחותו של שי"ש נישאה כאמור לחיים סורנגה ונולדו להן שלש בנות אך אף אחת מהן לא הביאה ילדים לעולם. למרות זאת, בזכותו של שי"ש ונשותיו, שבט רפאל הוא הגדול מכולם.
ליד שוק מחנה יהודה קיים כיום רחוב קטן בשם "רחוב שיריזלי" לציון תרומת אבי המשפחה לעיר ירושלים. משפחת שיריזלי בירושלים הונצחה גם בסדרת ספרי ההרפתקאות לילדים מאת משה בן-שאול [10] . גיבור הסדרה הוא יונתן שיריזלי - דמות דמיונית, שובב ירושלמי טיפוסי שילדותו מלווה בהרפתקאות אין ספור.
שבט יוסף (1852-1910)
ליוסף נולדו כנראה ארבעה ילדים: יום-טוב, שושנה-זינבול, וידה, ולאה-רחל.
יום-טוב נשא לאשה את רבקה מזון ונולדו להם ארבעה בנים ושתי בנות: משה ויוסף (שנפטרו בעודם ילדים ב-1924 ונטמנו בבית הקברות הישן בת"א), אליהו, אברהם, פנינה ומרגלית.
שושנה-זינבול נישאה לניסים אלקיים ונולדו להם ארבע בנות ושני בנים. רבקה (רוזוליו), אסתר (זיבלין), רחמים, עליזה (שטיימן), ויקטוריה (יוז) ואליהו. אסתר אבדה את בתה יוכבד זיבלין בהפצצות המצרים על ראשון לציון בתקופת מלחמת השחרור ובתוך חודשים איבדה גם את בנה אהרון זיבלין במלחמה. אחותה רבקה איבדה גם שני בנים בעת שרותם הצבאי. אהרון רוזיליו נהרג בתאונה ואחיו מאיר רוזוליו ששרת בצבא קבע נפטר בביתו.
וידה נישאה ליצחק בן עזריה לוי ולהם נולד יוסף שנישא לרחל אלבוחר (דודתו של שלמה אלבוחר –חתנו של שי"ש).
לאה-רבקה נישאה עם אברהם בן דן אלבכארי ולהם נולדה מזל. שנשאה לאברהם קרתא.
משפחת ישראל במצרים
אליהו ישראל שריזלי עלה ב־1807 לארץ ישראל כילד עם אביו יצחק ואחיו חיים משה. גדל על ברכי רבני ירושלים, והתעלה בלימוד התורה [1] [18]. היה פעיל בקהילה בירושלים ומסופר שכאשר חובות הקהילה תפחו ולא היה באפשרות היהודים לפרוע את חובם, נסע ר' אליהו למרוקו לבקשת ראשי הקהילה בירושלים והצליח לקבל את הסכמת ראשי קהילת מכנאס לנטילת חלק מכספי התקציבי טבריה וצפת לטובת ירושלים [13] [16]. בשנת 1847 הוזמן לכהן כרב הראשי של קהיר, תפקיד בו החזיק 19 שנה עד למותו (1847-1866). נאמר עליו שהיה "אלוף וראש לכל קהילות מצרים ולערים סביבותיה, מחשובי חכמי ירושלים וכתר הרבנות הולמו כי ידיו רב לו בתורה ובחכמה ובדרך ארץ והנהגת הבריות ולו אות כבוד גם מהשולטן. ונכבד אצל נסיך הארץ והפחות והשרים.." [11]. נשא לאישה את אסתר הלוי בת הרב יום-טוב הלוי מירושלים ואת ורוביסה סולטנה (שתי נשים באותה עת [12]) ונולדו להם ארבעה בנים ובת אחת: ר' יום-טוב, חיים-ויטא, דוד ויצחק ובידה.
יום-טוב ישראל שריזלי, בנו של אליהו ישראל, נולד בירושלים בשנת 1820 ונקרא על שם אבי אשתו. התחיל לכהן אף הוא בתפקיד הרב הראשי לקהיר לאחר מות אביו (1866-1891). מלבד תפקידו כדיין במצרים עסק בכל ענייני העיר והכולל. נאמר עליו "איש משכיל חרוץ ושנון והוא מהיושבים ראשונה בבית המשפט אשר לממשלה פה על כל דבר חוק ומשפט עם יתר נכבדי ושרי העם" [11]. הרב נהג לבקר בירושלים מדי פעם למרות הדרך הקשה "לילה אחת דרך הים על דרך פורט סעיד ליפו ומשם לירושלים שלש וחצי שעות במסילת ברזל" [43].
ר' יום טוב כתב מספר חיבורים חשובים וביניהם ספר "מנהגי מצרים", ספר "טיב גיטין", ו"כתב לדבר שמיטה". עזרתו לקהילה הייתה גדולה במיוחד בתקופת המאורעות שפרצו במצרים ב 1882 לפני כיבוש מצרים על ידי הבריטים. כאשר כמעט כל ראשי הקהילה נמלטו ממצרים נותר הרב לשמור על יהודי קהיר ופעל למען ביטחונם [7]. חזר לירושלים בשנת 1891 ושם נפטר באותה שנה. על מצבתו בהר הזיתים נכתב "פה נטמן האיש הישר באדם...נפטר בשם טוב" [4] נשא לאישה את מרים לבית פנזו ונולדו להם שלשה בנים מיכאל, מאיר ומוסא, ושלש בנות ריצטה, ריינה, וסטוט. ילדיו של רבי יום-טוב ישראל נישאו ורבו.
מיכאל נישא לנזלי פינטו ולהם נולדו תשעה ילדים: יום-טוב, בונה, מוריס, יוסף, הלן, ז'ק, אליס, לאון ומרק.
מאיר נישא לרחל לוי ולהם נולדו שבעה ילדים: סמואל, מרי, אברמינו, יוסף, שלום, מרק וזקי.
מוסא נישא פעמיים: הראשונה בידה אדרי ולהם נולדה פורטוני. השנייה רחל וטסיס ולהם שישה ילדים: אלי, אמליה, מרגרט, ג'יין, רגינה ומרקו.
ריינה נישאה לאסלן כהן ולהם נולדו חמישה ילדים: רחל שנישאה לבן דודה סולומון ישראל, רחמין שנישא לאינס לוונברג, סרינה שנישאה לאליהו אקובס, פורטוני שנישאה לפרג' לוי ואלגרה שנישאה לדוד אגמי.
ילדיהם של ריצטה וסטוט, אם היו, אינם ידועים לי.
חיים-ויטא נישא לוורדה בודגלי בת יעקב ("השר הגביר האדיר [11]") ונולדו להם ארבעה בנים אלי, סולומון, רפאל ואדוארד. לאלי לא היו ילדים. סולומון נישא לבת דודתו רחל כהן ולהם נולדו: לאון, ויקטור, רוז ואלי-בונדי. אדווארד נישא לאלגרה כהן ולהם נולדו: מוריס, הנרייט, מרסל, ויקטור וקלמנט. רפאל נישא לג'יין בילובוס ולהם נולדו: ויקטור, רוזט, רבקה, מרי, לילי ויולנדה. בתו לילי נישאה לאנריקו דיין ויחד עלו לישראל. בנה של לילי, רם דיין נפל במלחמת יום כיפור.
דוד ישראל נשא לאישה את סול רוסי ונולדה להם בת אחת, רחל, שנשאה ליעקב חביב חסון. להם נולדו: חביב (אמיל), אסתר, סול, דוד, לאוני (שמחה), וסלומון. נכדה של לאוני דודו צמח נהרג בתאונה בזמן שרותו הצבאי.
יצחק ישראל כיהן כרשם (סופר) הקהילה בקהיר וכנראה לא השאיר אחריו ילדים. "החכם השלם והכולל סופר מהיר, סופר הקהילה ומשגיח בית הספר" [11].
בידה ישראל נשאה ליוסף קטווי "פחה" מאחת המשפחות הגדולות ובעלות ההשפעה במצרים. נולדו להם שלשה בנים ושש בנות: אלי, מוריס ואלברט, וורדה, רגינה, לינדה, מרי, הלנה ורחל.
פרט לאליהו ישראל-שריזלי ובנו יום-טוב ישראל-שריזלי לא המשיכו שאר בני המשפחה וצאצאיהם לשאת את שם המשפחה שריזלי והסתפקו בשם ישראל.
בשנת 1860 הקים ארגון "אליאנס" בתי ספר בכל מרכזי היהודים, כולל מצרים, בתי ספר להאצת המודרנזיציה בקרב הקהילות. רוב היהודים למדו בבתי ספר אלו בעלי אוריאנטציה מערבית ואימצו את השפה הצרפתית שהייתה נחשבת ל"שפת העילית". משפחת ישראל המורחבת מילאה תפקידים רבים בקהילה בקהיר ובאלכסנדריה והייתה פעילה בחיי המסחר עד להקמת מדינת ישראל ב 1948. באותה תקופה השתנה יחס האוכלוסייה המקומית ליהודים והחלה הגירה מהמדינה. אלו שהחזיקו נתינות צרפתית עזבו לצרפת, בעלי נתינות איטלקית עזבו לאיטליה והאחרים התפזרו לכל עבר, כולל למדינת ישראל. גל נוסף של הגירה החל ב 1952 לאחר עליית נצאר לשלטון. אלו שבחרו להישאר אולצו לעזוב לאחר מלחמת סואץ ב 1956 כאשר המצרים גרשו את שארית היהודים בבהלה ובחוסר כל.
מעט אנקדוטות אודות ה"ענף" המצרי.
עורך הדין המפורסם ליונל סרסי Lionel Ceresi מאיטליה (שהגן בהצלחה על ג'יורגיו ארמני) הוא בנו של מרסל סרסי שנולד במצרים כמרסל ישראל. מרסל היה חבר במפלגה הקומוניסטית במצרים ועל כך גורש לאיטליה, שם הפך לקפיטליסט מצליח. מרסל הוא בנו של לאון ישראל בן מיכאל בן יום-טוב בן אליהו ישראל שריזלי. השם סרסי הוא ההיגוי האיטלקי של השם שריזלי. אחותו של מרסל, נינט ישראל גרה במצרים אך מוכרת כ"אחות מרי ססיל שרזלי". לאחר שלמדה בבית ספר קתולי, הפכה מטרה לנזירות ששכנעו אותה להמיר את דתה לנצרות. מכיוון שהשם ישראל לא התאים לנזירה החליטה לחזור לשמה ה"מקורי" שריזלי. (cherezli).
מעניין שגם רוז ישראל בת סולומון ישראל ורחל כהן התנצרה והייתה לנזירה.
ביבליוגרפיה
ספרים:
[1] יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק שני, 1938 עמ' 293-299, מ.ד. גאון
[2] זיכרון לחובבים ראשונים, כרך א' עמ' 34-35 פנחס בן צבי גרייבסקי
[3] תולדות חכמי ירושלים, עמ' 316, 300, 298 ומילואים עמ' 85, פרומקין
[4] חלקת מחוקק - העתק מצבות מבית הקברות בהר הזיתים, 1902, אשר לייב בריסק
[5] שלוחי ארץ ישראל, אברהם יערי
[6] תולדות משפחת הרבנים ישראל מרודוס, 1935, דר. סימון מרכוס
[7] חכמי יהודי מצרים, עמ' 155-178, גיורא פוזיילוב
[8] ארץ-ישראל ויישובה בימי השלטון העותמאני, יצחק בן-צבי
[9] יהודים בבית המשפט המוסלמי, אמנון כהן, הוצאת יד בן צבי, 2003
[10] רודפים אחריך יונתן, משה בן-שאול
[11] אבן ספיר, חלק א', עמ' י"א, הרב יעקב הלוי ספיר
[12] Jews in the Nineteenth-Century Egypt,
Page 166, Lardan
[13] ספר הזיכרון הירושלמי, נחום דוב פריימן (1913)
[14] Serge Klarsfeld (Memorial to the Jews (Deported from France 1942-1944
[15] קוים לתולדות קהלת ישראל בסרס, מרקדו קוב"ו
[16] היהודים במצרים במאה התשע-עשרה, יעקב לנדאו
[17] Historie des Juifs d’Izmir (Anatolia) אברהם גלנטי, 1937 עמ' 116
[18] אנציקלופדיה לחכמי ישראל, עמ' קצט
[19] הכותל המערבי, יצחק יחזקאל יהודה, ירושלים, תרפ"ט, הוצאת מש' יהודה, תשכ"ח, עמ' 70.
[20] שכונות בירושלים הישנה, יעקב יהושע, הוצאת ראובן מס, ירושלים, עמ' 113.
[21] The Islamic World – Councils and Communities; The Darwin Press, New Jersey; Page 653-656.
[22] The British Consulate in Jerusalem in relation to the Jews of Palestine 1838-1914, Albert Haymson, No. 111, 122, 147 and more
[23] נחלאות בלב העיר, נירית שלו-כליפא, עמ' 77-78
חוברות
[41] אבן שיש - חוברת זיכרון לשלמה ישראל שיריזלי, פנחס בן צבי גרייבסקי
[42] תעלומות לב עמ', צ, הדפסה שנייה, דניאל ביטון, ישיבת "אורות תשובה"
[43] טוב מצרים עמ' קלח, רפאל אהרון בן שמעון
[44] שבעים וחמש שנה ל"דורש ציון" – תש"א
[45] שלמה ישראל שיריזלי - איש ירושלים, חוברת לזכרו על ידי שלמה אלבוחר (חתנו)
[46] תולדות ומעשים – מחקרים ומקורות בחקר משפחות, חוברת ב' (1989) – החברה הגנאלוגית לישראל – מאמר "משפחת דנון בארץ ישראל (כולל התייחסות לשיריזלי).
[47] היהודים בדרכי השיירות ובמכרות הכסף של מקדוניה, חנה יעקובסון, אוניברסיטת ת"א
אחרים:
[51] תרשים אילן יוחסין בכתב יד שהוכן על ידי יצחק בן מרדכי שריזלי
[52] רישומי קבורה בבית העלמין חולון
[53] אינדקס השמות של יהודי צרפת שנכחדו בשואה – ארסלן
[54] נייר מכתבים של בית החולים "משגב לדך" משנת 1922 - ארכיון מרכזי לתולדות העם היהודי (רח' זבוטינסקי, ירושלים)
[55] תמונה באבן – סיפורי משפחות חקוקים באבן בשכונת אוהל משה בירושלים, נירית שלו-כליפא ודבורה אבי דן.
מיפקדים ורשימות
[61] רשימות ממפקדי האוכלוסין שנערכו עבור משה מונטיפיורי (1839, 1849, 1855, 1866, 1875), ארכיון לאומי אוניברסיטת ירושלים, מיקרופילם
[62] רשימת כוללות הספרדים בירושלים שקיבלו כספים ממונטיפיורי ב 1854 אוניברסיטת ירושלים, מיקרופילים
[63] פנקס הבוחרים לכנסת 1942 על פי מפקד התושבים בירושלים ב 1939, הארכיון הציוני המרכזי, ירושלים
[64] מפקד העדה הספרדית בירושלים 1905-1910 (נופוס), ארכיון העיר ירושלים (6281/1043)
[65] רישומי פטירה של חברה קדישא עדת הספרדים בירושלים מ 1907 עד 1948 (רישומים קודמים ל 1907 נכחדו בשריפה)
[66] רשימות חלוקת מצות בירושלים ב 1928 של ועד העדה הספרדית (ארכיון ירושלים)
[67] רישומי נישואין של ועד העדה הספרדית מ־1907 עד 1932
[68] מפקד תושבי העיר העתיקה ב 1916 לשם חלוקת מזון שערך דוד ילין (הארכיון הציוני המרכזי)
[69] רשימת תלמידי בית מדרש "דורש ציון" ב 1878 ו 1889לצורך מגבית (הארכיון הציוני המרכזי J32/6/1)
[70] פנקס הכנסות והוצאות בית העלמין ב 1888 (תרמ"ח), ועד העדה הספרדית בירושלים, ארכיון ירושלים.
[71] רשימת אלמנות שקיבלו סעד מעזבון משה מונטיפיורי (תמוז, תר"ן) ב 1890, ארכיון ירושלים (6297/835).
[72] רשימת תלמידים ומורים ב"תלמוד תורה וישיבת תפארת ירושלים" של עדת הספרדים 1897 – הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי (רח' זבוטינסקי, ירושלים)
קטעי עיתונות
[81] עיתון הלבנון, שנה 6 גיליון 27 כ"ט תמוז תרכ"ט עמ' 214 פסקה אחרונה.
(המשך), שנה 6 גיליון 32 ה' אלול תרכ"ט עמ' 254 טור שני
[82] עיתון הלבנון, שנה 3 גיליון 19 כ"ו תשרי תרכ"ז עמ' 291 שורה 16
[83] המו"ל הראשון, דב גניחובסקי, מאמר בירחון עת-מול לתולדות א"י
[84] גבירה ירושלמית - מנחם תלמי - מאמר בעיתון מעריב
[85] צו גיוס לצבא הטורקי – משה שריזלי בן בכור ויצחק שריזלי בן מרדכי ויום-טוב בן יוסף, עיתון החרות, שנה חמישית, 23.6.1913
אינטרנט
[91] אינטרנט – האתרים www.jewishgen.org ו www.avotaynu.com
[92] אינטרנט - אתר ההנצחה לחללי ישראל www.izkor.mod.gov.il
[93] אינטרנט - אתר ההנצחה לנפגעי פעולות האיבה www.laad.btl.gov.il
רשימת ארכיונים בהם נמצא חומר תעודי
- הארכיון המרכזי לתולדות של העם היהודי – רח' זבוטינסקי ירושלים - ארכיון עיריית ירושלים – בנין העירייה, ככר ספרא, ירושלים (רשימות ועד העדה הספרדית) - הארכיון לאומי – אוניברסיטת ירושלים, בניין הספרייה, גבעת רם, ירושלים - הארכיון הציוני המרכזי – רח' זלמן שזר 4, ירושלים - ארכיון "יד ושם" – הר הזיכרון, בנין ההנהלה, ירושלים - הגנזך הלאומי – רח' מקור חיים 35, ירושלים (שם נמצאים ה"נופוס" העות'מאנים) - יד יצחק בן-צבי, רח' אברבנאל 12, רחביה, ירושלים.
This article "משפחת שריזלי" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:משפחת שריזלי. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.