משפחת הענוים

משפחת הענוים או מן הענוים (Anav או Dellmansi או Piatello) הייתה משפחה ידועה באיטליה עד ימי הביניים. לפי מסורת שנשתמרה, היא אחת מארבעת משפחות נכבדות שהיו מתושבי יהודה וירושלים, משפחות אלו הוגלו על ידי על ידי טיטוס בראש הגולים, בזמן חורבן בית המקדש. מבניה של משפחה זו נתפרסמו רבים כחכמים ופייטנים סופרים ועוד.

ארבעת משפחות אלו הוגלו לרומא שבאיטליה, שם התפרסמו ונטלו חלק בתפקידים חושבים בעיר. חלקם נתמנו לרבנים, חיברו ספרים שונים, וכתבו פיוטים שונים.

ארבע המשפחות[עריכה]

כאמור משפחת הענוים הייתה אחת מארבע משפחות שגלו. שמות המשפחות הן: משפחת מן הענוים משפחת מן התפוחים, משפחת מן האדומים ומשפחת מן הזקנים. במקורות אחרים מופיעים שמות משפחה אחרים, מן הענוים מן התפוחים משפחת נערים ומשפחת לטיפים^[1].

משפחת מן התפוחים[עריכה]

משפחת כהנא היא בעלת מסורת לפיה היא מצאצאי משפחה בעלת יוחסין עתיק יומין משבט יהודה - לא בהכרח כהנים. המסורת שהם אימצו מספרת כי אבות אבותיהם היו משפחת התפוחים.

משפחת מן האדומים[עריכה]

משפחת האדומים (Dei Rossi=דה רוסי=מן האדומים) היתה אף היא היתה כאמור מארבע משפחות אלו המיוחסת, נודע מהם רבי משה בן רבי יקותיאל מחבר ספר התדיר, וכן רבי עזריה מן האדומים.

משפחת הענוים[עריכה]

כאמור משפחת הענוים התיישבה ברומא, ומבניה נתפרסמו כמה אנשים

רבי בנימין בן אברהם הרופא מן הענוים -

רבי יחיאל בן יקותיאל -

כאמור משפחת הענוים הייתה משפחה ידועה באיטליה עד ימי הביניים. מאז, נעלמו עקבותיה. "אוצר הגדולים" מספר על רבינו בנימין בן רבי יחיאל הרופא ממשפחה זו, שחי בשנת ה"א בערך (1239). היה צאצא למשפחת רבי נתן בן רבי יחיאל מרומי (1035–1110) מחבר "הערוך". אחיו, רבינו בנימין, חיבר את "שבולי הלקט" ובניו גדולי הדור בדור השני אחריו "רבינו יהודה" - הוא ריבב"ן בעל פירושי מסכת שקלים בש"ס וילנא. הוא מצטט עוד צאצאים וספרים שחיבר כל אחד מהם. ושוב מובא המקור למידע.

רבי נתן היה נצר למשפחת חכמים ומנהיגי ציבור ברומא - 'מן הענוים' - שלפי האגדה הובאה לרומא מירושלים על ידי טיטוס יחד עם עוד שלוש משפחות - 'מן התפוחים', 'מן האדומים' ו'מן הזקנים' (לפי גרסאות אחרות 'נערים' ו'לטיפים').

אחת מארבע משפחות אצילי יהודה וירושלים שהובאו על ידי טיטוס לרומא, והובלו בחוצות העיר בראש השבויים בשנת 71. השמות של המשפחות היו: "מן הענוים" "מן התפוחים" (de'Pomis או De' Pomi), "מן האדומים" (De'Rossi) ו"מן הזקנים" (dello Vecchio או De'Vechhi).

בצלאל רות - בספר תולדות היהודים באיטליה תרגום לעברית גאולה בת יהודה, הוצאת מסדה תל אביב, 1962

דר' בצלאל (ססיל) רות מספר על המסורת בזו הלשון :" לפי סיפור עתיק מימי הביניים, הביא טיטוס עימו מירושלים לרומא ארבעת בתי אבות אצילים: מן התפוחים, מן האדומים, מן הזקנים ומן הענוים. משפחות אלו המשיכו למלא תפקיד חשוב בחיי היהודים באיטליה עד ימינו אנו" .

לדעת ההיסטוריון כאשר הופיע הסיפור לראשונה, לפני אלף שנים בקרוב, נחשבו המשפחות הללו כתושבות איטליה מתקופה קדומה

מסורת זו מופיעה גם במקורות הבאים:

חיבורו של הרופא, הפילוסוף ובלשן, דוד מספוליטי מאומבריה משנת 1597. בעמוד הראשון של הספר צמח דוד הוא כתב :" ... הישיש והנעלה דוד ... מהעיר ספוליטי הלא הוא משבט יהודה, ממשפחת התפוחים, א' מד' בתי אבות המיוחסות שהעלה טיטוס מירושלים לרומה העיר המהוללת ". הספר עצמו, מהמאה ה-16, הוא מילון רפואי בשלש שפות.
חיבור ההיסטורי של רבי עזריה מן האדומים מאור עיניים. עקבות משפחת "מן הזקנים" כנראה נעלמו ^[7].

שניהם הם בני המשפחות הנוגעות בדבר, דבר התורם לאמינות המסורת: רבי דוד מספוליטי נקרא "די פומיס" ורבי עזריה "די רוסי". הם גם מספרים על רבי נתן ועל קשריו עם רש"י.

שריפת התלמוד[עריכה]

בימיהם של חלק מבני משפחת הענוים אירעה שריפת התלמוד הגדולה הראשונה שנערכה בפריז בט' בתמוז שנת ה'ד'^[2] ביום שישי, ערב שבת פרשת חקת – 25 ביוני 1244.

הייתה זאת תוצאה של משפט פריז, בו נאלצו חכמי היהדות בצרפת באותו הדור, ובראשם רבי יחיאל מפריז ורבי משה מקוצי, להתעמת עם חכמים נוצרים, בעקבות השתדלותו של תלמידו לשעבר של רבי יחיאל מפריז, המשומד ניקולס דונין. הוויכוח נסב סביב השאלה האם התלמוד מצווה על שנאת הגויים והנוצרים. התוצאה המתבקשת מה"הפסד" של היהודים בוויכוח הייתה שריפת התלמוד. ספרי התלמוד הובאו אל Place de Grève (כיום כיכר העירייה של פריז)שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Andrei Oișteanu, '''Inventing the Jew''', 2009<br />Simon Schwarzfuchs, '''Les Juifs de France''', 1975 וגם שמאל=כן. בעשרים (יש מקורות המזכירים עשרים וארבע) עגלות ונשרפו שם.

בפירוש ה"מגן אברהם", על הלכות תענית בשולחן ערוך (אורח חיים סוף סימן תק"פ), מובאים דברי הספר תניא ליחיאל בן יקותיאל בן בנימין הרופא כאן, ולפיהם: שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.בדף תבנית:ציטוט/style.css אין תוכן.

ביום השישי פרשת חקת נהגו יחידים להתענות שבאותו היום נשרפו כ' קרונות מלאים ספרים בצרפת ולא קבעו אותו בימי החדש מפני שמתוך שאלת חלום נודע להם שיום הפרשה גורם גזירת התורה. זאת חקת התורה מתרגמינן דא גזירת אוריתא.

וכן כתב בעל ספר "שיבולי הלקט"^[3]: שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.בדף תבנית:ציטוט/style.css אין תוכן.

ועל זה שאנו עסוקין בהלכות תענית ובעניין שריפת התורה כתבנו זה, לזכר על מה שאירע בימינו על רוב עונותינו אשר גרמו לנו, ונשרפה תורת אלוקינו בשנת חמשת אלפים וד' שנים לבריאת העולם, ביום שישי פרשת וזאת חקת התורה, כעשרים וארבעה קרונות מלאים ספרי תלמוד והלכות והגדות נשרפו בצרפת, כאשר שמענו למשמע אוזן וגם מן הרבנים שהיו שם שמענו שעשו שאילת חלום לדעת אם גזירה היא מאת הבורא, והשיבו להם 'ודא גזירת אורייתא', ופירושו ביום ו' זאת חוקת התורה היא הגזירה, ומאותו היום ואילך קבעוהו היחידים עליהם להתענות בו בכל שנה ושנה, ביום שישי של פרשת זאת חוקת התורה.

אילן יוחסין

רבי יואב עניו.
- בניו: רבי אברהם עניו, ורבי בנימין (המנקד)?
  - בנו רבינו יחיאל עניו.
    - שלשת בניו רבי אברהם, רבי דניאל, ורבינו נתן בעל הערוך.
      - ר' יחיאל היה או בנו של רבי נתן או בנו של רבי אברהם.
        שני בניו רבי אברהם ורבי בנימין.
        שלשת בני רבי אברהם בן יחיאל: משה בן אברהם, ובנימין בן אברהם, צדקיה בן אברהם בעל שבלי הלקט.
        
        שלשת בני רבי בנימין בן יחיאל: צדקיה, יהודה, ויקותיאל.
        בנו של רבי יקותיאל: יחיאל בן יקותיאל בעל התניא רבתי.

בשנת תתל לאלף החמישי אנו מוצאים את רבינו יחיאל בן אברהם ר"מ ישיבת רומי ופייטן שלשה בנים היו לו לרבינו יחיאל הגדול שבהם הוא רבנו נתן

הערות שוליים[עריכה]

This article "משפחת הענוים" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:משפחת הענוים. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.