משה חיים (בגדאד)
הרב משה חיים (ה'תקי"ב, 1752- ח סיוון ה'תקצ"ו, 11 ביוני 1837) היה פוסק ודרשן ממנהיגי הקהילה היהודית בעיראק בשלהי המאה ה-18 וראשית המאה ה-19. שימש ברבנות בערים בצרה ובגדאד. נכדו הוא רבי יוסף חיים בעל ה"בן איש חי".
קורות חייו[עריכה]
רבי משה חיים נולד בעיר בגדאד שבעיראק לאביו רבי משה בן רבי חיים בן רבי עבדאללה. בתקופה זו החל פריחתו של לימוד התורה בבגדאד בעקבות מינויו של רבי צדקה חוצין לרב העיר, ורבי משה חיים למד בישיבותיה של העיר וקנה לעצמו ידיעה נרחבת בש"ס ופוסקים.
לפי מסורת עממית, בצעירותו הוא נחלק בהלכה עם רבה של בגדאד רבי יחזקאל אליה, ולאחר שנשיא הקהילה היהודית בבגדאד התערב לטובתו של רבי יחזקאל, נאלץ רבי משה חיים הצעיר לעקור עם משפחתו לעיר בצרה שבדרום עיראק. יהודי בצרה שהכירו בגדולתו של הרב הצעיר שנקלע לעירם שמחו על בואו ומינו אותו לרב העיר. לאחר כמה שנים הסתפקו חכמי בגדאד בעניינה של עגונה אחת, והם פנו לחכמי ירושלים שיחוו את דעתם בסוגיה. רבי משה חיים ששמע על הדיון כתב פסק ארוך ומנומק ושלח אותו לחכמי ירושלים, שהתפעלו מגדולת רבה של בצרה, ושלחו חזרה לבגדאד את תשובתו של רבי משה חיים בצרוף הסכמה נלהבת לדבריו שבה שיבחו אותו וכתבו עליו "ממשה עד משה לא קם כמשה". לאחר שראו חכמי בגדאד את הערכתם של חכמי ירושלים לרבי משה חיים הם קראו לו לחזור לבגדאד ולכהן כרב העיר[1].
בשנת ה'תקמ"ז הוא מונה לרב העיר בגדאד ואב בית הדין שלה. הוא שימש בתפקיד רב העיר כמעט חמשים שנה עד לפטירתו באסרו חג שבועות של שנת ה'תקצ"ו. משנת ה'תק"ע, הוא כבר לא יכל לבוא כל יום לבית הדין, בגלל זקנותו וצורכי הציבור הרבים, ולכן מינה את תלמידו רבי ראובן בן רבי דוד נאווי, להחליפו בתפקידו כאב בית דין ברוב ימות השבוע, חוץ מימי שני וחמישי שבהם עדיין היה מגיע רבי משה חיים לבית הדין.
יהודי בגדאד העריצו את רבם וכינו אותו "אל חכם" (כלומר "החכם" בה"א הידיעה) וגם צאצאיו כונו בפי ההמון בשם "בית אל חכם" (כלומר "משפחתו של החכם").
בשנת ה'תקמ"ט כשביקר רבי משה חיים בקבר יחזקאל הנביא שבכפר אל כיפל, שלח אליו חברו המשורר רבי ניסים בן רבי צאלח מצליח שיר שחיבר לכבודו[2].
רבי משה חיים לא הדפיס את תשובותיו ודרשותיו, אבל נכדו רבי יוסף חיים הדפיס בסוף ספרו "רב ברכות" קונטרס בשם "דבר משה" הכולל תשובות של רבי משה חיים בהלכות עגונות. כמו כן בשו"ת רב פעלים[3] הדפיס רבי יוסף חיים תשובה שכתב סבו ונמצאה בעיר בצרה. כמו כן אחת מדרשותיו נדפסה על ידי רבי שלמה תווינא בשבועון "מגיד מישרים"[4] שיצא לאור בעיר כלכולתה שבהודו .
בנוסף לתשובותיו ודרשותיו שנדפסו, אצל תלמידיו ותלמידי תלמידיו נשארו דרשות חידושים ופסקים שלא נדפסו והם הביאו אותם בתוך ספריהם. חידושים בשמו וחלקים מדרשותיו הובאו בספרים "נאוה תהילה" ו"שמן הטוב" שכתב תלמידו רבי יעקב בר יוסף הרופא. וכן חלק מפסקיו מובאים גם בספר השו"ת "זבחי צדק" שכתב רבי עבדאללה סומך שהיה תלמיד תלמידו רבי יעקב בר יוסף הרופא.
רבי משה חיים היה דרשן מומחה. כל יום לאחר תפילת שחרית היה מעביר שיעור על הספרים שולחן ערוך ועין יעקב. כמו כן, בכל שבת היה דורש על פרשת השבוע למתפללי בית הכנסת בו נהג להתפלל. אולם עיקר פרסומו כדרשן בא לו מדרשותיו בשלוש השבתות החשובות בשנה- שבת שובה, שבת זכור ושבת הגדול. בשבתות אלה היה רבי משה חיים הדרשן היחיד בבגדאד כולה. כל הדרשנים של בתי הכנסת האחרים לא דרשו כלל, וכל יהודי בגדאד היו מתכנסים לבית הכנסת "צאלת אל-כבירי" לשמוע את דרשתו של רבי משה חיים.
את החזקה להיות הדרשן היחיד בשבתות שובה, זכור והגדול הוריש רבי משה חיים לבנו רבי אליהו בן משה חיים. צאצאיו החזיקו בתפקיד זה במשך כ115 שנה, עד שנת ה'תשי"א שבה עלו רוב יהודי בגדאד לארץ ישראל במסגרת מבצע עזרא ונחמיה.
תקנותיו[עריכה]
בתור רבה של בגדאד הנהיג רבי משה חיים כמה וכמה תקנות ומנהגים שנשארו בקרב הקהילה היהודית בעיראק עד לעלייתם ארצה. נציין כאן כמה מתקנותיו ופעולותיו המשמעותיות.
רבי משה חיים הורה ליהודי בגדאד לקבל עליהם את פסקיו של החיד"א [5]. כמו כן, רבי משה חיים קבע שיש לפסוק בדך כלל כמו השולחן ערוך, אלא אם המנהג הוא כמו פוסקים אחרים שאז עושים כמו המנהג או כשיש פוסק שמחמיר נגד השולחן ערוך בהלכות גיטין וקידושין החמורות שאז מחמירים כמותו [6].
במשך שנים רבות לא היה ליהודי בגדאד את הידע הטכני הדרוש כדי לייצר תפילין מרובעות לחלוטין כפי שההלכה דורשת ובלית ברירה נאלצו להסתפק בתפילין לא מרובעות. בזמן כהונתו של רבי משה חיים הגיע לבגדד יהודי בשם רבי יהודה אשכנזי, שנולד באחת מערי האשכנזים באירופה ונדד משם לכמה מדינות ובסוף התיישב בדמשק ולאחר כמה שנים היגר לבגדאד ונשא בה אישה מבנות הקהילה. רבי יהודה אשכנזי ידע כיצד ליצר תפילין מרובעות, אבל לא כל בני העיר מיהרו לקנות ממנו תפילין וחלקם העדיפו להישאר עם התפילין הקודמות שלהם. כשראה רבי משושה חיים את המצב הוא הכריז שכל התפילין בבגדאד פסולות ואסור לברך עליהם וכך גרם לכולם לא להתעל ולקנות תפילין מרובעות כפי ההלכה[7].
עד זמנו נהגו שהשוחטים בבגדאד מקבלים חלק מהבהמות הכשרות שנשחטו על ידם, ונוצר חשש שהשוחטים ירמו ויטענו על בהמות טרפות שהם כשרות כדי לקבל חלק בבהמה. בשל חשש זה, תיקן רבי משה חיים שהשוחטים לא יקבלו חלק מהבהמה שהם שוחטים ובמקום זאת הם יקבלו משכורת קבועה מקופת הקהילה לפי כמות הבהמות שנשחטו ולא לפי כמות הבהמות הכשרות, וכך לא היה לשוחטים אינטרס לטעון שהבהמה ששחטו היא כשירה כי הם בכל מקרה מקבלים משכורת על שחיטתם [8].
קשריו עם חכמים מארצות אחרות[עריכה]
לרבי משה חיים היו קשרים גם עם חכמים מחוץ לעיראק, בעיקר בחלב ובארץ ישראל.
רבי יהודה בורלא מגדולי רבני ירושלים, כתה בשנת ה'תק"ס הסכמה לפסק שפרסם רבי משה חיים. בדבריו הוא כותב שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."משה אמת ותורתו אמת, לא הניח מקום להתגדר בו, כמשה מפי הגבורה, והאיש משה עניו מאוד, ולא למודעי הוא צריך"[9].
רבי אליהו שמאע הלוי, רבה של העיר חלב, חיזק פסק שכתב רבי משה חיים נגד חכם שהתיר לאישה שבעלה נפטר ללא ילדים להינשא ללא חליצה[10].
בשנת ה'תקס"ו נוצר סכסוך בין שני שותפים יהודים שאחד גר בבגדאד ואחד גר בהודו, ורבי משה חיים הכריע לטובת אחד מהם. לאחר כשלושים שנה פנו יורשיהם של שני הצדדים לרבה של חלב, רבי אברהם ענתבי ובקשו לדו חזרה בנושא אך הוא סרב וכתב שרבי משה חיים הוא שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."רב גדול ומפורסם בדורו, ואין ראוי לערער אחר משה רבם ז"ל" [11].
בשנת ה'תקצ"א כתב רבי משה חיים הסכמה לספר פאת השולחן שחיבר רבי ישראל משקלוב, תלמידו של הגר"א שעלה לארץ והיה ממנהיגי קהילת הפרושים בצפת. כהקדמה וכותרת להסכמתו של רבי משה חיים כתב רבי ישראל משקלוב שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."דברי הרב הגאון הגדול, נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, זקן ויושב בישיבה, נשיא שבבל, ענוותן סגי, המפורסם בדורו, כבוד מורנו הרב משה חיים נר"ו, אב בית דין וריש מתיבתא דק"ק בגדת היא בבל רבתי יע"א"[12].
דוגמא לקשריו של רבי משה חיים עם חכמי ארצות אחרות ניתן למצוא בדיון ההלכתי שהתנהל בקשר להתרת עגונתו וירושת ממונו של יהודי בשם יעקב הירש הכהן.
יעקב הירש הכהן היה יהודי שנולד בעיר קרמניץ שבגליציה ונאלץ לברוח מארצו והתגלגל למצריים ומשם נסע יחד עם יהודי בשם יחיאל מיכל לבנגל שבהודו, ולאחר זמן הגיעו מכתבים לגליציה שנכתב בהם שיהודי בשם יעקב מת בעיר בנגל. יחיאל מיכל העיד שהיהודי בשם יעקב שנסע איתו ממצרים לבנגל הוא יעקב הירש הכהן מקרמניץ, ויהודי אחר בשם אברהם גריבלי העיד שיעקב שמת בבנגל הוא אותו יעקב שהגיע עם יחיאל מיכל ממצריים לבנגל. על בסיס עדויות אלה פסק רבי אפרים זלמן מרגליות להתיר לאשתו של יעקב הירש הכהן מקרמניץ להינשא בשנית[13].
לאחר זמן, הגיעה שמועה לאשתו ובניו של יעקב הירש הכהן שבדרכו ממצריים להודו השאיר יעקב את מעותיו אצל גוי אחד בבבל והוא מת בהודו לפני שהספיק לחזור לבבל ולקחת את מעותיו. בעקבות שמועה זו מינו האישה והילדים אדם שיטפל בעבורם בנכסיו של יעקב בבבל וישלח להם את כספם. כשהגיע השליח לבבל, לא נתן לו רבי משה חיים לקחת את הממון בטענה שהיהודי בשם יעקב שהפקיד את הממון אצל הגוי, מת בעיר חסכה שבעירק ולא בבנגל שבהודו, ואם כך המפקיד הוא לא יעקב הירש הכהן מקרמניץ אלא אדם אחר ולכן אין לשליחה של משפחת יעקב הירש הכהן שום זכות בנכסים שהופקדו אצל אותו גוי בבבל. הראשון לציון רבי חיים אברהם גאגין נשאל האם טענתו של רבי משה חיים מועילה למנוע מקרוביו של יעקב הירש הכהן את השימוש בממון שהופקד אצל הגוי בבבל. רבי חיים אברהם גאגין פסק שלמרות שכדי להתיר את אשת יעקב הירש מעגינותה הספיק עד אחד, אבל לעניין הממון רבי משה חיים צודק שיתכן שיש שני אנשם באותו שם ולכן אין לקרוביו של יעקב הירש הכהן שום זכות בממון עד שהם לא יביאו שתי עדים שהממון המופקד אצל הגוי בבבל הופקד דווקא על ידי יעקב הירש הכהן מקרמניץ ולא על ידי אדם אחר בעל שם דומה[14].
משפחתו[עריכה]
אין הרבה מידע על משפחתו של רבי משה חיים. שמה של אשתו לא ידוע אך ידוע שנולדו לו 3 בנים ובת- ראובן, עבדאללה, אליהו ורחל. עבדאללה היגר לדמשק ומשם עלה לירושליים וצאצאיו היו חלק מהנהגת העדה הספרדית ובפרט הבבלית בירושליים וחברון.אליהו המשיך אותו בהנהגת הקהילה בבגדד.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- אברהם בן יעקב, הרב יוסף חיים מבגדאד-תולדות חייו ורשימת כתביו, אור יהודה, ה'תשמ"ד, עמודים יב-יט, באתר אוצר החכמה.
הערות שוליים[עריכה]
This article "משה חיים (בגדאד)" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:משה חיים (בגדאד). Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
- ↑ מסורת זו מובאת על ידי אברהם בן יעקב בספרו "הרב יוסף חיים מבגדאד" .
- ↑ השיר נדפס בספר "שירה ופיוט של יהודי בבל בדורות האחרונים", ירושלים, התש"ל, עמ' 56.
- ↑ חלק א, אבן העזר, סימן ג
- ↑ שנה ה, גליון 29
- ↑ רבי עבדאללה סומך, זבחי צדק ,בגדאד, ה'תרנ"ט, חלק ב, סימן צד,סעיף ז
- ↑ רבי יוסף חיים מבגדאד, רב פעלים, ירושליים, התרס"א, חלק ב, חושן משפט, סימן ג
- ↑ כך סיפר נכדו רבי יוסף חיים מבגדאד בספרו רב פעלים חלק ד, ירושלים, ה'תרע"ב, אורח חיים, סימן ב
- ↑ רבי עבדאללה סומך, זבחי צדק ,בגדאד, ה'תרנ"ט, חלק א, סימן יח, סעיף צא
- ↑ רב ברכות, קונטרס דבר משה, בגדאד , התרכ"ח, סימן א, עמוד קפד
- ↑ רבי אליהו שמאע הלוי, קרבן אש"ה, ליוורנו, התקפ"א, חלק אבן העזר, עמ' לח
- ↑ רבי אברהם ענתבי, מר ואהלות, ליוורנו, התר"ג, חלק חושן משפט, סימן יט
- ↑ פאת השולחן, צפת, ה'תקצ"ו, עמוד ב
- ↑ רבי אפרים זלמן מרגליות, בית אפרים, למברג, ה'תקע"ח, חלק אבן העזר, סימן לז
- ↑ רבי חיים אברהם גאגין, חוקי חיים, ירושליים, התר"ג, סימן כא
