מרסל ריימן

מרסל ריימן (בפולנית: Marcel Rayman;‏ ט"ו באייר התרפ"ג, 1 במאי 1923 – 21 בפברואר 1944) היה יהודי פולני וגם לוחם בקבוצת FTP-MOI בעד ההתנגדות הצרפתית במלחמת העולם השנייה. וראש "סטלינגרד", קבוצה מיליטנטית (קבוצה התומכת במפלגה או ברעיון מסויים) פעילה. ריימן היה ידוע גם בשמות סימון מאוג'ין, "פקולטה", ומישל או מישל מיצ'לב.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

מרסל ריימן נולד ב-1923, בוורשה. הוא עבר לצרפת יחד עם הוריו כאשר היה מלאו לו 8 שנים. כעבור שנתיים, הצטרף לתנועת "הפיונירים" ואל קבוצת הספורט לפועלים היהודים המכונה "יאסק". כדי לפצות על הזמן שאבד הוא למד בקלות ובגיל 15 עבר את brevet élémentaire. הוא התחיל לעבוד עם הוריו כעובד טקסטיל.

מלחמת העולם השנייה

לאחר הקמת הקבוצות הראשונות הקומוניסטיות של ה"Jeunesses" הארגון הצרפתי הראשון לנוער, ריימן החליט להצטרף אליהם, היה פעיל ולחם איתם עד תחילת שנת 1942, לדוגמא השתתף בהפגנות בלתי חוקיות, פירסם כרזות ואלונים התומכים ברעיון, ועוד מלא פעיליות אחרות. לבסוף הוא התמנה למנהיג "Jeunesses" ברובע ה-11 של פריז.

בתחילת שנת 1942, מרסל ביקש להצטרף אל החלק השני של המחתרת הקומוניסטית בצרפת. הוא התקבל כאשר הוכיח את עצמו יחד עם אומץ ואינטלגנציה. הוא נקרא כדי לאמן לוחמים חדשים, תפקיד שמרסל היה מרוצה ממנו. כאשר קבוצה צ'כית של הFTP נוצרה, הוא נשלח ללמד אותם כישורי צבא פרטיזנים. הוא היה מוצלח ביותר ובמבצע הראשון כנגד הגרמנים בפון דז אר עורר סערה גדולה.

כשהגזרה הארמנית הוקמה, ריימן נשלח כבוחן. במיוחד המבצע הראשון של מיסאק מאנושיאן, בLevallois-Perret, התרחש תחת מנהיגותו של מרסל. בחודש יוני 1943, ברחוב ה17 rue Mirabeau ברובע ה-16, מרסל וארנסט בלנקוף זרקו מטח של רימונים במאמן השייך לקריגסמרינה. הגרמנים החזירו באש. מרסל היה מבוקש על ידי כל כוחות המשטרה, ובכל זאת הצליח לברוח, בזמן שבלנקוף היה פצוע קשה, וירה לעצמו בראש כדי שלא יקחו אותו חי.

בקיץ של שנת 1943, הFTP-MOI החליטו לתמוך במפקד של פריז רבתי, גנרל פון שאמבורג, שהיה אחראי בהפצת פוסטרים בפריז המכריזים כל הוצאה להורג של חברי המרד. כריסטינה לוקה בויקו, הרומניה שהייתה בראש ענף המודיעין של הFTP-MOI הוזמנה לאסוף מידע על שאמבורג. מודיעין FTP-MOI הצליחו לאתר אותו, שוטר מטופח שרכב על סוס אל יער בולון כל יום יחד עם שני שומרים.

אחרי הטיול שלו, הוא עלה בשדרת Raphaël ונכנס לתוך חצר של מלון מפואר, לפני שלקח את מכוניתו הרשמית אשר הסיעה אותו למלון Meurice. כאשר מסעו החל להיות צפוי, ריימן, ריימונד קוג'סקי ולאו נלר החליטו לפעול. ב28 ליולי 1943, שלושת האנשים תקפו את הרכב, באמצעות זריקת רימונים, והצליחו להתחמק. למרות זאת, הם פיספסו את המטרה. יותר מכך, זה לא היה פון שאמבורג שהיה בתוך המכונית באותו יום, אלא סגן אלוף מורטיז פון מליבר, חבר בדרגה גבוהה בצוותו של פון שאמבורג.

מכאן ואילך, ריימן הפך למלכודת העיקרית, ומחבואו בrue de Belleville שבפריז, היה קרוב להתגלות על ידי הRenseignements généraux. למרות זאת, הRG העדיפו להאריך את המעקב שלהם בתקווה שיוביל לעוד מעצרים.

ביולי ואוגוסט 1943, הBS של ה Renseignements généraux ריכזו את מאמציבם ב"טרוריסטים" של הMOI. ריימן, אחראי על הקבוצה של הורדת הרכבת ושל הוצאה להורג, מיסאק מאנוצ'יאן, המפקד הצבאי, ולאו נלר, לוחם ותיק, היו האנשים המבוקשים ביותר.

בתחילת 1943, זוהה לייב גולדברג - פרטיזן , מאז שהוריו נעצרו ונהרגו ב-Vel'd'Hiv Roundup ביולי 1942 (Rafle du Vélodrome d'Hiver) -נעקב לכל מיני כתובות. הוא עזב בליווי רג'מן, ואחריהם הגיע המפקח קונסטנט מה-RG. עד סוף הקיץ, כמעט כל לוחמי ה-MOI זוהו.

בידי האויב

ריימן נעצר על ידי הBS ב16 לנובמבר 1943 בזמן מפגש עם אולגה בנקיק. הוא הואשם במשפט על ידי חברי ה FTP-MOI שלקחו חלק בפברואר 1944. הוא היה אחד מתוך עשרה לוחמים המתוארים על כרזת Affiche rouge שהייתה מופצת ברחבי פריז. בית דין של הצבא הגרמני גזר עליו עונש מוות. הוא נורה בMont Valérien ב21 בפברואר 1944 יחד עם 21 חברי קבוצת מנוצ'יאן.

מורשת

מגולם על ידי השחקן רובינסון סטבנין בסרט הצרפתי "צבא הפשע" משנת 2009 - בבימויו של רוברט גודיגואן.

דיוקן

בפרופיל של רג'מן במשטרת "הבריגדות המיוחדות" החשאית, שפעלה בצרפת של וישי כנגד איומים פנימיים, נכתב כך:

"פקולטה: בן 19, מבנה גוף חסון, פנים עגולות, שיער חום כהה מתולתל עבה, סוודר כחול כהה עם צווארון גולף, מעיל מרטינגל כחול, נעליים שחורות, נושא ילקוט מתחת לזרועו."

המקור בצרפתית

"Faculté: 19 ans, corpulence trapue, visage rond, cheveux châtain foncé, frisés et abondants, chandail bleu marine à col roulé, pardessus bleu à martingale, souliers noirs, porte une serviette sous le bras."

פקולטה היה אחד מהשמות הבדויים של רג'מן. שמו של רג'מן הופיע על כרזת התעמולה Affiche Rouge ("כרזה אדומה"), שהופצה בידי משטר וישי והרשויות הגרמניות, עם הכיתוב: "ריימן, יהודי פולני, 13 פיגועים".

אמו של רג'מן, חנה, נרצחה בגז בבירקנאו. אחיו הצעיר שמעון גורש לבוכנוולד.

מרסל ריימן איש המחתרת היהודית בצרפת. ריימן נולד בורשה, היגר עם הוריו לפריס ושם היה פעיל בארגון הספורט של תנועת הנוער היהודי-הקומוניסטי (Yask Klub Sportische Arbeiter Yiddishe). עם כיבוש פריס בידי הגרמנים ביוני ,1940 התגייס ר' ל'פלוגה השנייה' (Détachement Deuxième), שכול לוחמיה היו דוברי יידיש, בפיקוד ארגון הפרטיזנים הקומוניסטים (Partisans Et Tireurs-Francs ,FTP). ר' השתתף בהרבה פיגועים בחיילים ובמיתקנים צבאיים גרמניים בפריס. אחרי חיסולה של הפלוגה בידי השירותים החשאיים הצרפתים שובץ ר' בפלוגת 'מנושיאן' (Manouchian). ביום 28 בספטמבר 1943 השתתף ר' במיבצע נועז ובו חוסל ד"ר יוליוס ריטר, הממונה הגרמני על גיוס פועלים צרפתים שנשלחו לגרמניה. כעבור ימים אחדים נפל ר' לידי הגסטפו, הועמד למשפט ראווה עם מפקד הפלוגה, המשורר הארמני מנושיאן, ועוד 21 לוחמים, רובם יהודים. ר' וכול הנאשמים במשפט הוצאו להורג.

בתא הכלא של פייר גולדמן נתלתה תמונתו של מרסל ריימן – צעיר יהודי שפעל במחתרת האנטי-נאצית בצרפת בתקופת הכיבוש, והוצא להורג ב-1944. מתחת לתמונה כתב גולדמן "אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה". בינתיים, בעודו במאסר, הוא מפרסם את ספרו, שהפך מיד לרב מכר ולטקסט מכונן של דור שלם בצרפת (אף שכמעט אינו מוכר בישראל). גולדמן מציג שם הוכחות משכנעות לכך שלא ביצע את הרצח, אף שהשתתף במעשי שוד. את הפשעים שביצע הוא מתאר כעונש שהטיל על עצמו. "בפשעיי הטלתי עונש על עצמי על כך שלא הייתי אבי, פרטיזן, שלא הייתי מרסל ריימן, על כך שלא לחמתי לצדו של צ'ה... על כך שלא חיפשתי את מרטין בורמן כדי להרוג אותו". בעקבות המחאה הציבורית נפתח משפט חוזר, ובאפריל 1976 גולדמן מזוכה ומשוחרר. הוא מתחתן עם כריסטיאן, אשה שחורה ילידת האיים האנטיליים, וכותב ספר נוסף, שמתפרסם שנתיים לפני רציחתו.

תיעוד קולנועי

מרסל ריימן, לוחם התנגדות יהודית, הוא נושא לעיבוד ביופי החוקר את המושג "ערך האמת" ואת הדיון הבדיוני מול העובדות. המשיכה של הסרט נעוצה בניסיונו לאמת את היציבות וה"אמת" של העצמי האישי, למרות השימוש בדמויות כאלה על פני מיתולוגיות תרבותיות שונות.

הסרט Army of Crime חוקר סוגיה זו באמצעות השימוש המשובב שלו בזהויות בדויה והנושא של שכפול הזהות. הוא מתמקד בביוגרפיה של מרסל ריימן במספר סצנות, לצד שכתוב מוכר של עובדות היסטוריות. עלילת משנה אחת שלא זכתה לתשומת הלב הראויה היא מרסל ריימן שמאמץ את הפרסונה המומצאת של 'מישל רוז'מונט' כדי להיכנס ולהתחרות באליפות ארצית בשחייה. הסרט מרמז על הרקע היהודי שלו כסיבות המעשיות לאימוץ הזהות והשם הכוזבים הללו. עם זאת, הסרט גם משתעשע איתו בצורה מודעת לעצמה וקצת מבזה, הדורשת צופה ערני שמוכן לעסוק בתעלולי השם, האמת והזהות.

חברתו של ריימן מתגרה בו על אימוץ הפרסונה הזו, והסרט מתגרה בצופיו עם ההשלכות הגדולות והמשמעותיות יותר שלו. שתי סצנות מתארות אותו ביחס לפרסונה הזו: אחת שבה הוא מתכונן לאליפות במהלך אימון בבריכת שחייה ושנייה שבה הוא מנצח בתחרות ומברך עיתונאי לאחר מכן. האירוניה כאן היא שריימן הוא גם פולני וגם יהודי, בדיוק ההפך ממה שישי צרפת מכנה "הנוער הצרפתי" והאדם האידיאליים.

לסיכום, העיבוד הביוגרפי של מרסל ריימן מתייחס לסוגיות המורכבות של ערך אמת ורוויזיוניזם היסטורי בביופיה. על ידי חקירת הנושאים של זהות, שכפול זהות ותפקיד האני הפרטי, הסרט מציע פרספקטיבה ייחודית על היחסים המורכבים בין זהות להיסטוריה.

ביבליוגרפיה

• Hila Shachar. "Representing the Unrepresentable: The Army of Crime and Biopic Generic Conventions of Identity". In: A Companion to the
• Cartmell and Ashley D - Biopic :15/1/20 Wiley-Blackwell
• Polasek © 2020 John Wiley & Sons

This article "מרסל ריימן" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:מרסל ריימן. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.

---

 Facebook Page

🐤 Twitter Follow us on Twitter !

Read or create/edit this page in another language

• מרסל ריימן in English