מקח טעות במקח וממכר
'מקח טעות' מתאר עסקה שנעשתה בטעות, ומכוחה של הטעות העסקה בטלה. הטעות יכולה להיווצר בדרכים מגוונות, הן מצד הקונה והן מצד המוכר, והיא נובעת מאי התאמות במקח, וביניהן: אי התאמה בשיעור, במידה, במשקל, במניין ובטיב המקח.[1] דוגמאות למקח טעות: פגם במוצר, הצגת מוצר ישן העומד למכירה כחדש ועוד.
מקח טעות בדברי התנאים[עריכה]
המשנה פוטרת מתשלום מוכר אשר מכר לקונה יין ולאחר הקנייה היין החמיץ. אך, במקרה שמוכר היין ידע מראש שהוא יחמיץ, ניתן לבטל את העסקה עקב מקח טעות. וזו לשון המשנה:
"המוכר יין לחבירו והחמיץ, אינו חייב באחריותו. ואם ידוע שיינו מחמיץ, הרי זה מקח טעות. ואם אמר לו יין מבושם אני מוכר לך, חייב להעמיד לו עד העצרת. וישן, משל אשתקד. ומיושן, משל שלש שנים".[2]
גם ע"פ התוספתא ניתן לבטל עסקה בעילת מקח טעות, כשהמוכר מכר שפחה או פרה בעלות מום ולא הודיע לקונה על מצבן:
"...המוכר שפחה לחבירו על מנת שיש בה מומין, אמר לו: שפחה זו חולה היא שוטה היא נכפית היא שעמומית היא. והיה בה מום אחר וסנפו בין המומין הרי זה מקח טעות. אמר לו אותו המום ומום אחר עמו אין זה מקח טעות. המוכר פרה לחבירו על מנת שיש בה מומין וא"ל נגחנית היא נגפנית היא נשכנית היא רבצנית היא בעטנית היא והיה בה מום אחר וסנפו עם המומין הרי זה מקח טעות; ואם אמר לו אותו המום ומום אחר עמו אין זה מקח טעות."[3]
אם המוכר יידע את הקונה על הפגמים שבממכר, והקונה בכל זאת מסכים לבצע את העסקה לא יהיה ניתן להעלות את טענת 'מקח טעות' לאחר מכן.[4]
במקור תנאי אחר משתמע, כי טעות שנפלה במקח יכולה להביא לביטול המקח, לא רק במקרה שבו הטעות הייתה של הקונה, אלא גם במקרה שבו הטעות הייתה משותפת למוכר ולקונה.[5]
מקח טעות בדברי האמוראים[עריכה]
התלמוד מתייחס להלכת התוספתא שהובאה לעיל, בעניין הפרה שנמכרה ונתגלה שיש בה מומים שונים: "אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: היו בה כל המומין הללו מהו? אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמרינן משמיה דרבא היו בה כל המומין הללו אין זה מקח טעות".[6]
לפי התלמוד במקרה בו המוכר מונה בפני הקונה רשימת מומים שישנם בפרה, כדי ליצור השתק של הקונה באשר לטענת ליקויים בממכר, אין לכך משמעות. הקונה יוכל לטעון למקח טעות, ככל שיימצא מום במקח, כי ייתכן והקונה בדק את המקח בטרם הקנייה ומצא כי חלק מהמומים שמנה המוכר אינם נמצאים במקח ולכן היה סבור כי המוכר אינו מדייק וכל המומים אינם נמצאים במקח.[7] אם כך, הסכמתו של הקונה לקנות את המקח, על רשימת מומיו, איננה מעידה על כך שהוא מחל על המום. עם זאת, כאשר כל המומים אכן נמצאים במקח, מסתבר שהמוכר ביקש בכנות ליידע את הקונה על הפגמים שבממכר. לפיכך, אם הקונה הסכים לקנייה, ההנחה היא כי הוא מחל על המומים והוא לא יוכל להסתמך עליהם בעתיד.
מטרת המקח[עריכה]
התלמוד הבבלי דן בשאלה האם על מנת שהמומים יעלו לכדי מקח טעות על הקונה להבהיר מראש עבור איזו מטרה הוא רוכש את המקח.[8] לדוגמה: האם העובדה שהפרה נמצאה נגחנית או נשכנית תיחשב כמקח טעות רק אם הקונה הבהיר, או שהיה ברור לשני הצדדים, שהפרה נקנית למטרת חרישה, ופגמיה ימנעו ממנה לבצע את הפעולה שלשמה נקנתה? האמוראים נחלקו בשאלה זו בנסיבות בהן לא ניתן לדעת מהרגליו העסקיים של הקונה, מנסיבות המקרה או ממחיר המקח, מהי מטרת הקנייה הנוכחית. בנסיבות אלה רב סבור שהמקח בטל, מאחר שהרוב קונים שור למטרת חרישה, ואם כך מומי הפרה מונעים מלהשתמש בה. אולם, שמואל מציין כי בדיני ממונות לא הולכים אחר הרוב (אלא אחר המוחזק[9]). לכן, ניתן להניח שהשור נרכש לצורך שחיטה, וממילא מומיו מאפשרים לממש את שימושיו הייעודיים. עם זאת, במקרים בהם יש אינדיקציות חיצוניות המלמדות על מטרת הרכישה, כמו למשל הרגליו העסקיים של הקונה, או המחיר ששולם עבור המקח, יש להסיק שמטרת הקנייה הייתה בהתאם לאותן אינדיקציות, וכך נוכל לקבוע בוודאות אם נעשתה טעות בעסקה. לפי התלמוד הירושלמי יש לבחון את אמינותה של טענת הטעות של הקונה. כך לדעת רב ניתן לטעון ל'מקח טעות' רק כאשר הטעות נובעת מעניין שאיננו ידוע ומפורסם לכל. מאידך, לדעת שמואל, אם הקונה מבסס באופן הגיוני את טענתו בדבר מטרת הקנייה – יש לקבל את דבריו.[10]
מום מהותי[עריכה]
כדי לבטל עסקה בשל מקח טעות נדרש פגם מהותי הפוגע באופן משמעותי במימוש העסקה. כך עולה מן ההלכה התלמודית בעניין הסכם שכירות של דירה הנערך סמוך לפסח. אם המשכיר דיווח לשוכר שערך בדירה בדיקת חמץ, ולא עשה כך, לא נתין לבטל את ההסכם, בטענת 'מקח טעות', ועל השוכר לבצע בדיקת חמץ בעצמו, אף אם זה כרוך מבחינתו בהוצאה ממונית נוספת. זאת משום שהפגם של אי הבדיקה אינו פוגע מהותית במימוש הסכם השכירות.
חזקת הממכר השלם[עריכה]
חזקה על קונה שהוא מעוניין בממכר הנקי מכל פגם: "כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר השלם מכל מום".[11] לפי חזקה זו אם נמצא בממכר פגם כלשהו, יוכל הקונה לטעון למקח טעות ולדרוש החזר כספי. הואיל ומדובר בחזקה היא מתקיימת רק אם הצדדים לא פירטו במפורש אודות המומים. החזקה ניתנת אפוא לסתירה, ואם המוכר הודיע לקונה בטרם הקנייה אודות המומים, לא יוכל הקונה להסתמך לאחר מכן על המומים הללו ולטעון למקח טעות.[12]
התקופה שבה ניתן להעלות את טענת מקח טעות[עריכה]
נפסק בשולחן ערוך: "המוכר לחברו קרקע או עבד או בהמה או שאר מטלטלין, ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח – מחזירו אפילו לאחר כמה שנים, שזה מקח טעות. והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום; אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום, הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר".[13]
מדברי השולחן ערוך עולה, כי ביטול מקח מחמת 'מקח טעות' איננו מוגבל בזמן, והקונה יכול לדרוש לבטל את הקנייה אפילו לאחר כמה שנים, ובלבד שהדבר נעשה סמוך לאחר שהקונה גילה את המום. אם הקונה המשיך להשתמש במקח גם לאחר שמצא את המום, יוכל המוכר לטעון כנגדו כי בכך הוא גילה דעתו שהוא מוחל על המום, ואין זה מקח טעות.
סוג המום אשר יעלה כדי מקח טעות[עריכה]
השולחן ערוך פוסק שמום ייחשב למקח טעות כאשר הוא מונע שימוש סביר בממכר. כפי שראינו לעיל המקור לכך הוא בדברי התלמוד. השולחן ערוך מדגים את העקרון הנזכר, בהתייחס למקח טעות של עבד. לדבריו, טעות תוביל לבטלות העסקה אם המומים שבעבד מפריעים לתפקודו, ונחשבים "למום המבטלו ממלאכתו". כך למשל, כאשר העבד חולה או כאשר המלך מבקש לגייס אותו למלאכתו. מנגד, ישנם מומים שאינם מונעים מן העבד מלעבוד כמו למשל ריח רע הנודף מפיו של העבד. במומים מסוג זההעבד יכול לבצע את מלאכתו ולכן לגביהם לא יוכל הקונה לטעון למקח טעות.[14] מבחן נוסף לטעות המביאה לכדי בטלות המכר הוא הנוהג המקובל במקום בו נערך המכר. אם באותו מקום מקובל לבטל עסקה בשל טעות כזו – יש לבטלה: "אין סומכים על חזרת החפץ במום שנמצא בו, אלא אם הוי מום אצל בני השוק שבאותו מקום. דכל דבר שהוא מום אצלם, ומנהגם להחזיר בו את החפץ מחמת אותו מום, ההוא מום הוא דמתקרי מומא (= הנקרא מום), ויחזיר בו את החפץ. אבל אם כל דבר שאינו מום אצלם אין חוזרין אותו מחמת מום, ואף על פי שהוא פחיתות, הרי אנו דנין על מנהג של אותו מקום, ולא יחזור מחמת אותו המום".[15]
פגם מובחן[עריכה]
לפי אחת הדעות טעות תוביל לבטלות המכר רק כאשר הפגם בממכר לא הובחן, ולא יכול היה להיות מובחן בבדיקה סבירה: "ויש מי שכתב, שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר, כגון שיכולין לנסותו ולטעמו, ולא הקפיד לעשות כן, והמוכר מכר לו בסתם – אינו חוזר".[16]
ההנחה היא שאם הפגם בממכר מובחן הקונה נחשב כמי שידע על קיומו של הפגם ומחל עליו, ולכן הוא לא יוכל לטעון למקח טעות.[17] כך יהיה גם כאשר המוכר ידע על המום.[18] ידיעתו של המוכר אינה משמעותית, אם הקונה יכול להבחין בפגם בעצמו. לפי דעה אחרת, עצם היותו של הפגם מובחן אינה מונעת טענת מקח טעות. הטענה תימנע רק אם הקונה גילה את הפגם, ולמרות זאת המשיך להשתמש בממכר. בנסיבות אלו ניתן לומר שהוא מחל על הפגם, ולכן הוא לא יוכל לבטל את העסקה בגינו.[19]
תיקון הפגם[עריכה]
הרא"ש דן במכר דירה שהושחתה על ידי גויים, לאחר שהסכם המכר נחתם ובטרם הושלמה הרכישה. הקונה מבקש ליסוג מן העסקה בטענת מקח טעות, ואילו המוכר טוען כי הפגמים שבדירה ניתנים לתיקון, ולכן יש לקיים את העסקה תוך ניכוי סכום מסוים ממחיר הדירה המוסכם. הרא"ש פוסק כדברי המוכר, וקובע שאין כאן מקח טעות. המוכר נדרש להשיב את הבית לקדמותו, והקונה זכאי להפחתה במחיר העסקה.[20] דין זה נפסק גם על ידי השולחן ערוך.[21]
מחילה מראש על פגמים בממכר[עריכה]
כאשר הותנה מראש, שהקונה לא יוכל לטעון למקח טעות בשל פגם כלשהו ("תנאי סתם"), התנאי בטל.[22] לתנאי כזה יהיה תוקף רק כאשר הוא מתייחס לפגם מסוים או כאשר מחיר העסקה הופחת בגינו של הפגם. לפי דעה אחרת, גם תנאי סתמי וכללי – תקף, והקונה נחשב כמי שמחל על כל פגם שיימצא בממכר.[23]
מקח טעות במסחר בטכנולוגי[עריכה]
עם התפתחות המסחר והטכנולוגיה נוצרו סוגים מגוונים של מקח, שלא תמיד קל לקבוע האם הפגם בהם מגיע עד כדי הצדקה לביטול העסקה. דוגמה לעסקה כזו ניתן למצוא בפסק הדין של בית הדין הרבני האזורי בחיפה.[24] מתכנת מחשבים מכר תוכנה לימודית למפיץ תוכנות. התוכנה נחסמה על מנת שלא יהיה ניתן להעתיקה, אך, לאחר מספר חודשים הצליח איש מחשבים (צד ג) לפרוץ אותה. יורשי המפיץ טענו למקח טעות וביקשו להחזיר את התוכנה למתכנת' משום שלטענתם הוא לא חסם אותה כראוי, דבר שגרם להצפת השוק בתוכנה המועתקת. עקב כך, אין הם יכולים להפיק רווח ממכירתה, ואף מנועים מלקבל את מחיר הקרן ששולם עבורה. מנגד, המתכנת טען שהחסימה הייתה טובה, אלא שאפילו החסימה הטובה ביותר ניתנת לפריצה.
הדיין, הרב צבי בן יעקב, פסק שבמקרה של תוכנה חסומה שחסימתה פוצחה, אין הקונה יכול לטעון למקח טעות, הן מחמת שכיחות המום, והן מטעם שנטל הראיה בעניין זה הוא על הקונה. רק אם הקונה יוכיח שהמום היה בשעת המכר, כלומר שהחסימה הייתה גרועה מלכתחילה, אפשר היה לבטל את המכר מדין אונאה ביותר משתות. לכן, בסופו של דבר, דחה בית הדין את התביעה כי במקרה דנן אין אפשרות לטעון 'מקח טעות', משום שבכל רכישה של תוכנת מחשב יש סיכונים שונים לאובדן ערכה, כגון: כניסה לשוק של תוכנה מתחרה חדשה וטובה יותר או פריצת החסימה המונעת גישה חופשית לתוכנה. הסיכון האחרון הוא נפוץ, ולכן כל מפיץ תוכנה מבצע בדיקה עם מומחים בטרם קנייתה מהמתכנת, תוך שהוא לוקח בחשבון סיכונים שונים הכרוכים בשיווק התוכנה. חובת הבירור בנוגע לרמת ההגנה על התוכנה מוטלת אפוא על המפיץ.
בית הדין התייחס גם להבחנה שבין מום בגוף הממכר לבין מום חיצוני לממכר. עקרונית, דין מקח טעות חל כשקיים מום בממכר גופו. במקרה דנן, ייתכן שהמום אינו נחשב בגוף המקח עצמו, אלא בדבר חיצוני לו. בתוכנה עצמה אין כל חיסרון, אלא שקיים חיסרון חיצוני בהגנה על התוכנה, וחיסרון זה הוא המונע מהמפיץ להפיק את הרווח המשוער. אם מדובר במום חיצוני, הרי שמדובר לכאורה בדין אונאה ולא במקח טעות.[25] המפיץ יכול להמשיך להשתמש בתוכנה, אולם שוויה נמוך בהרבה מן המחיר שבו נמכרה, ולכן מדובר באונאה ביותר משתות והמקח בטל.[26]
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה
קישורים חיצוניים[עריכה]
- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ איתמר ורהפטיג, "הגנת הצרכן לאור ההלכה – הליכות מסחר – מקח טעות וגניבת דעת", תחומין כרך ג עמוד 334. משנה, מסכת בבא בתרא, פרק ו, משנה ג'.
- ↑ משנה, מסכת בבא בתרא, פרק ו, משנה ג'.
- ↑ תוספתא מסכת בבא בתרא (ליברמן) פרק ד, הלכה ג,ד.
- ↑ הלכה דומה נזכרת במקום אחר בתוספתא ביחס לשור. ראה תוספתא מסכת בבא קמא (ליברמן) פרק ה.
- ↑ חולין, נ, ב. כתובות עו, ב. מדובר במקרה שבו בהמה נמכרה לשחיטה, והמוכר והקונה לא ידעו שהיא טריפה. ראה עוד הרב מרדכי רלב"ג, "מקח טעות ואונאה", תחומין – תורה חברה ומדינה כב (תשס"ב). 280. 281.
- ↑ בבא מציעא, פ, א.
- ↑ ראה רש"י, בבא מציעא, פ, א. בד"ה "הרי זה מקח טעות".
- ↑ בבא בתרא, צב, ב.
- ↑ רשב"ם, בבא בתרא, צב, ב. בד"ה "לא אזלינן בתר רובא".
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ה, הלכה ג.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מכירה, טו, ו.
- ↑ נתיבות המשפט, ביאורים, רלב, ב.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט רלב, ג.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט רלב, י.
- ↑ רב האי גאון, ספר המקח והממכר, שער מ"ה; שולחן ערוך, חושן משפט רלב, ו.. ראה עוד אברהם אטלס, "מקח טעות ואונאה במכירת רכב", תחומין – תורה חברה ומדינה כב (תשס"ב). 251. 252-253.
- ↑ מגיד משנה, הלכות מכירה, טו, ג.
- ↑ משפט שלום, חושן משפט, רלב, ג.
- ↑ שער המשפט, רלב, ד.
- ↑ משנה למלך, הלכות מכירה, פרק טז (לדעת הרי"ף והרמב"ם).
- ↑ שו"ת הרא"ש, צו, ו.
- ↑ שולחן ערוך, חושן משפט רלב, ה. הרמ"א שם מוסיף כי כך יהיה הדין לגבי כל פגם הניתן לתיקון.
- ↑ רמב"ם, הלכות מכירה, טו, ו. כך פוסק גם השולחן ערוך, חושן משפט, הלכות אונאה ומקח טעות, סימן רלב, סעיף ז.
- ↑ טור, חושן משפט, רלב. לדעת נתיבות המשפט, רלב, ב, לדעת הטור "תנאי סתם" תקף, רק כאשר נילווית אליו הפחתה במחיר. ההפחתה מלמדת על כך, שהקונה יודע על קיומם של הפגמים, ועל נכונותו למחול עליהם.
- ↑ פורסם במשפטיך ליעקב, חלק א' סימן ב'.
- ↑ דין אונאה קובע שחריגה במחיר העולה על שישית ("שתות") מערכו – גוררת את בטלות המכר. עיין אנציקלופדיה תלמודית, א, "אונאה", עמ' שכח ואילך.
- ↑ ממון ודין, אוניברסיטת בר אילן הפקולטה למשפטים – הקליניקה לסיוע אזרחי על פי המשפט העברי, גיליון מספר 2, תשע"ה (2015) עמ' 17
This article "מקח טעות במקח וממכר" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:מקח טעות במקח וממכר. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
