מלחמת העולם הראשונה לפי מדינה

בכחול: מדינות ההסכמה, בכתום: מעצמות המרכז

רוב מדינות העולם "בחרו צד" במלחמת העולם הראשונה, שהתחוללה במספר יבשות, ובעיקר באירופה. במלחמה היו שתי בריתות, מעצמות המרכז נגד מדינות ההסכמה. המדינות הבולטות בצד מעצמות המרכז הקיסרות גרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית. המדינות המובילות בצד מדינות ההסכמה היו בריטניה, צרפת והאימפריה הרוסית, אשר היו בצד המנצח. ככול שהמלחמה נמשך כך הצטרפו מדינות נוספות, אם בשליחת כוחות צבאיים ואם בסיוע אחר, או בהכרזת מלחמה בלבד. בנוסף למדינות הריבוניות במלחמה לקחו חלק גם ישויות לא מוכרות או מכורות חלקי להם האינטרס משוף עם אחד הצדדים במלחמה.

מדינות

המדינות המעורבות או המושפעות מהמלחמה מתוארות להלן עם תיאור תפקידן במלחמה, על פי סדר הא"ב העברי:

אוסטרליה

עוד לפני שבריטניה הכריזה מלחמה על גרמניה ב-4 באוגוסט 1914, אוסטרליה התחייבה לתמוך ולעמוד לצד האימפריה הבריטית ובשלבים מוקדמים של המלחמה החלו ההכנות לשליחת כוחות מעבר לים. המערכה הראשונה בה השתתפה אוסטרליה הייתה בגינאה החדשה הגרמנית, לאחר שכוח חיל המשלוח האוסטרלי הוקם בחופזה ונשלח מאוסטרליה כדי להשתלט על נכסיה של גרמניה באוקיינוס השקט, בספטמבר 1914. באותה זמן הועלה לשירות מעבר לים כוח משלוח אחר הכוח האימפריאלי האוסטרלי (AIF), תחילה בהיקף של 20,000 איש בלבד.

כוח ה-AIF עזב את אוסטרליה בנובמבר 1914, זאת לאחר כמה פעמים שיציאתו נדחתה בעקבות נוכחות של ספינות הגרמניות באוקיינוס ההודי. הכוח הגיע למצרים, שם שימש תחילה כדי להגן על תעלת סואץ. בשנת 1915 הוחלט לבצע נחיתה אמפיבית בחצי האי גליפולי, מתוך מטרה לפתוח חזית שנייה ולהשתלט על מעברי הדרדנלים. משלחות האוסטרלים והניו זילנדים אשר אוחדו יחד בשם גייסות הצבא האוסטרליים והניו זילנדיים (ANZAC) נחתו בחוף ב-25 באפריל 1915 ולמשך 8 החודשים הבאים לחמו הגייסות, יחד עם הצרפתים, הבריטים ובעלי ברית אחרים במערכה יקרה וחסרת הצלחה נגד הטורקים.

הכוח פונה מחצי האי ובדצמבר 1915 חזר למצרים, שם הכוח הורחב. בשנת 1916 הוחלט כי חטיבות החי"ר יישלחו לתגבר את החזית הצרפתית. רוב יחידות הפרשים הקלות נשארו במזרח התיכון עד סוף המלחמה ונטלו חלק מרכזי במערכה על סיני וארץ ישראל מול הצבא העות'מאני. ומספר קטן של אוסטרלים נוסיף שירת בזירות אחרות של המלחמה. אף על פי שהמאמץ הצבאי של אוסטרליה התמקד בעיקר במלחמת קרקע, גם חילות אוויר וים נטלו חלק בלחימה. טייסות של חיל האוויר המלכותי האוסטרלי נטלו חלק בלחימה במזרח התיכון ובחזית המערבים, נוסף לפעולות של הצי המלכותי האוסטרלי באוקיינוס האטלנטי, הים הצפוני, הים האדריאטי, הים השחור וכן באוקיינוס השקט ובאוקיינוס ההודי.

עם סיומה של המלחמה, עמדתם של האוסטרלים אליה הייתה מעורבת. מעורבות מדינתם עלתה ב-60,000 חיי אדם ורבים אחרים הפכו לנכים בעקבות פציעות שונות. ההשפעה של המלחמה הושפעה גם בתחומים אחרים. העלות הכלכלית הייתה רבה כמו גם השפעות על התחום החברתי והפוליטי אשר איימו לגרום לפילוג במרקם החברתי של האומה האוסטרלית. ככל הנראה, הגיוס היה לסלע המחלוקת המשמעותי ביותר ובסופו של דבר, אף על פי שאוסטרליה השתמשה בגיוסים לעבודות שירות פנים ארציות, היא הייתה אחד משני הכוחות היחידים שלא השתמשו בגיוס כללי עבור הלחימה והלוחמים היו מתנדבים. עם כל זאת, עבור אוסטרלים רבים הייתה המעורבת הלאומית במלחמת העולם הראשונה כסמל להופעתה כשחקן בינלאומי ואירועים אלו לקחו גם חלק משמעותי בעיצובה של הדמות הלאומית האוסטרלית ויום אנזא"ק מצוין באוסטרליה כיום לאומי.

אלבניה

במלחמת העולם הראשונה, אלבניה הייתה מדינה עצמאית, לאחר שקיבלה עצמאות מהאימפריה העות'מאנית ב-28 בנובמבר 1912, במהלך מלחמת הבלקן הראשונה. היא הוכרה על ידי המעצמות כנסיכות אלבניה, לאחר שטורקיה ויתרה רשמית על כל זכויותיה במאי 1913. בהיותה מדינה חדשה בהתהוות, היא התפרקה במהירות ורק חודשים ספורים לאחר השתלטות על השלטון, שליט הגרמני שלה, הנסיך וילהלם, נאלץ לברוח. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אנרכיה השתלטה על המדינה כאשר שבטים ואזורים מרדו בשלטון המרכזי. כדי להגן על המיעוט היווני, הוקמה השליטה היוונית במחוזות הדרומיים והחליפה את יחידות אפירוטה הצפוניות החל מאוקטובר 1914. בתגובה לכך, איטליה, למרות שהייתה אז ניטרלית רשמית, שלחה גם חיילים לנמל ולורה, בעוד סרביה מונטנגרו השתלטה על אזורים צפוניים. ב-1915 הוכרעה סרביה על ידי כוחות גרמנים, אוסטרו-הונגרים ובולגריים משולבים; הצבא הסרבי נסוג מעבר למעברי ההרים של צפון אלבניה, לכיוון הים האדריאטי. חיילים איטלקיים גירשו את היוונים מדרום אלבניה והביאו לשליטתם כמעט את כל השטח האלבני. כוחות אוסטריים פלשו ביוני 1916; כוחות אוסטרו-הונגרים נשארו באלבניה עד סוף המלחמה כאשר כוח רב לאומי של בעלות הברית פרץ ודחף אותם החוצה ב-1918.

אנדורה

עקב השפעות הרבה של צרפת על אנדורה והתלות שלה בה. באנדורה ראו לנכון להצהיר על נכונות לעמוד לצד מדינות ההסכמה, ולהכריז מלחמה נגד הקיסרות הגרמנית. אך עקב היכולות המוגבלות של המדינה, לא נעשה פעולות נוספות מעבר לכך. כמו כן אזרחים אנדורים אחדים התנדבו במלחמה.

אפגניסטן

עוד קודם למלחמת העולם הראשונה אפגניסטן והאימפריה הבריטית היו נתונות בסכסוך מתמשך כחלק מהתחרות של האחרונה עם האימפריה הרוסית על הכפפת שטחי אפגניסטן תחת חסותה. עקב כך קבילה אפגניסטן כיוון אוהד כלפי מעצמות המרכז ובפרט כלפי האימפריה העותמנית, אם זאת מנהיג אפגניסטן אמיר חביבאללה ח'אן, הצליחו לשמור את המדינה נייטרלית לאורך כל המלחמה (מלבד סיוע לבוכריה בזמן ההפיכה ברוסיה). עקב עמדתו כלפי המלחמה, עם סיומה שלטונו הופל בהפיכה וההנהגה החדשה הכריזה על העצמאות מוחלט מבריטניה מה שהוביל למלחמה האנגלו-אפגנית השלישית.

גרמניה הקיסרית

המושבות הגרמניות

לאחר כניסת הקיסרות הגרמנית למלחמה וכפיית המצור של מדינות ההסכמה על ארץ האם שהייתה עסוקה במלחמה על אדמת אירופה. כלל המושבות הגרמניות אבדות לטובת מדינות הסכמה ובהמשך היו לשטחי מנדט מטעם חבר הלאומים. וזאת בין אם לאחר חתימת הסכמי הכניעה בסיום המלחמה או תוך כדי המלחמה, ולרוב ללא יתנגדו רבה אם בכלל מצד חיל המצב הגרמני של מושבה.

בין הקרבות המשמעותיים שהתרחשו במושבות הגרמניות ניתן למנות:

• המערכה על מזרח אפריקה - המערכה החלה מראשית אוגוסט 1914 ועד מספר ימים לאחר הכניעה המרכזי של ארץ האם בגרמניה ב-1918. וכבר ב-1917 מרבית הכוח הגרמני נכנה. במערך לחמו נגד הכוח גרמני כוחות של האימפריות הבריטית הבלגית והפורטוגלית. לאחר המלחמה אותו השטח עבר לידי בריטניה פרט לרואנדה-אורונדי שעבר לידי בלגיה.
• המערכה בדרום-מערב אפריקה - המערכה התנהלה בין אוגוסט 1914 עד יולי 1915, בחיל המצב הגרמני לכוחות בריטים ופורטוגלים. לאחר המערכה שטח זה סופח כמנדט לאימפריה הבריטית תחת אחריות דרום אפריקה.
• המערכה במערב אפריקה - המערכה שנערך ב-1914 - 1916 הביאה לבסוף לכיבוש שתי המושבות הגרמניות טוגולנד וקמרון בידי בריטניה צרפת ובלגיה (עיקר הלחימה הייתה בקמרון), ולאחר המלחמה המושבות חולקו בין בריטניה וצרפת.

בנוסף המושבות אלה גם המושבות האחרות של האימפריה הגרמניות נכבשו בידי מדינות ביתר קלות ואלו כוללות את:

• סמואה הגרמנית - נכבשה ב-29 באוגוסט 1914 בידי כוח ניו זילנדי שבהמשך קיבל מנדט לניהול המושבה מחבר הלאומים.
• גינאה החדשה הגרמנית - מרבית המושבה נכבשה עד ל-21 בספטמבר 1914 בידי כוחות אוסטרלים (בעיקר נאורו, האי המרכזי וסביבתו) ויפנים (שאר איי האוקיינוס) שבהמשך קיבלו מנדט לניהול המושבות מחבר הלאומים.
• ההתישבות הגרמנית לחופי סין - בשיתוף פעולה יפני בריטי הביא הביאו לכיבוש מאחזים גרמנים אלה בשנה הראשונה ולסיפוחם ליפן.

לוקסמבורג

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מחלקה של הארמייה הרביעית של גרמניה כבשה את לוקסמבורג כדי לשמור על מסילות הברזל. לוקסמבורג נשלטה על ידי גרמניה במהלך כל המלחמה, אך הממשלה ומארי אדלייד, הדוכסית הגדולה הורשו להישאר במשרתם לאורך תקופת הכיבוש (שהסתיימה ב-1918), מה שגרר טענות צרפתיות בדבר שיתוף פעולה עם הגרמנים. לוקסמבורג שוחררה על ידי חיילים אמריקניים וצרפתיים. שתי דיוויזיות אמריקניות הוצבו במדינה בשנים שלאחר המלחמה. בוועידת השלום בפריז נדחתה טענתה של בלגיה לבעלות על לוקסמבורג ועצמאותה של המדינה אושררה מחדש.

ליבריה

ליבריה שהייתה מצד אחד נתונה להשפיע אמריקאית רבה לאורך שנות קיומה, ומצד שני הייתה בקשר מסחרי חזק עם הקיסרות הגרמנית. הדבר גרם לכך שמצבה הכלכלי הידרדר, עם עזיבת מרבית הנציגים הגרמנים את המדינה כבר בראשית המלחמה. וככל שהמלחמה נמשך כך גם החמיר מצבה הכלכלי. מה שגרם לה לפנות יותר ויותר לסיועה האמריקאי, שהתבטאה בקבלת איגרות חוב מלחמה ורכש נשק במחיר מוזל. החל עם הכרזת המלחמה האמריקאית נגד גרמניה ב-6 באפריל 1917. ארבעה חודשים לאחר מכן פעלה כך גם ליבריה, תוך גרוש מרבית הנציגות הגרמנית הנותרת במדינה (בפרט מתחנת הטנגרף), והלְאָמָת נכסים גרמנים. כתגובה נגד לכך צוללות גרמניות התקיפו את חופי המדינה, ומנעו לזמן מה את כניסת כלי השייט. פעולה נוספת שביצע ממשלת ליבריה היא שלחת מספר חיילים המתנדבים לקחת חלק במערכה על צרפת לצד מדינות ההסכמה, אם זאת אותם חיילים לא רשום שום פעולה קרבית מבצעית. בסוף המלחמה עם הפסקת הסיוע האמריקאי למדינות ההסכמה, המשיך מצב המדינה להחריף. ונשיא ארצות הברית ניסע להוביל הצעה לסיוע פיננסי לליבריה, כחלק מהרצון לסילוק את אחרוני אחיזותים של רמניות באפריקה, דבר שלבסוף נבלם בידי הקונגרס.^{[דרוש מקור]}

ליכטנשטיין

ליכטנשטיין הכריזה על נייטרליות בתחילת מלחמת העולם הראשונה. עם זאת עד תום המלחמה היא הייתה קשורה קשר הדוק לאוסטריה-הונגריה בשל איחוד המכס בין שתי המדינות והייתה אוהדת למעצמות המרכז. הערכה בממשלת ליכטנשטיין שהמלחמה לא תימשך זמן רב, ולכן לא נעשו הכנות לקראתה. עם פרוץ המלחמה צרפת, רוסיה ובריטניה עצרו את ליכטנשטיינים והחרימו חלקית את נכסיהם. כתוצאה מכך, ממשלת ליכטנשטיין הצהירה הצהרות שונות כי המדינה היא ניטרלית ובעלת עמדהעצמאית ונפרדת מאוסטריה-הונגריה.

אזרחים זרים המתגוררים בליכטנשטיין גויסו לצבאות של מדינות מולדתם, בעיקר אוסטריה-הונגריה וגרמניה, מתוכם 27 לא חזרו. בנוסף, גם ליכטנשטיין רבים התגייסו מרצונם לצבאות של שני הצדדים במלחמה, ביניהם כמה מבני בית ליכטנשטיין. בסך הכל ידוע ש-4 אזרחי ליכטנשטיין נהרגו במלחמה למרות שהמדינה הייתה ניטרלית, כולל הנסיך היינריך מליכטנשטיין, שהוא החבר הגבוה ביותר בבית ליכטנשטיין שנהרג בפעולה. שלושה ליכטנשטיין נכלאו בגין ריגול במהלך המלחמה.

מעצמות ההסכמה הטילו אמברגו כלכלי על ליכטנשטיין בשנת 1916. המדינה התמודדה עם הרס כלכלי ומחסור במזון כתוצאה מהמחסור במשאבי טבע, שהגביר את ההברחות בתוך המדינה באופן משמעותי ואילץ את המדינה להפחית את הסתמכותה על אוסטריה-הונגריה ולחפש קשרים כלכליים הדוקים יותר עם שוויץ. עד 1916 פסקו כל משלוחי המזון מאוסטריה-הונגריה, מה שאילץ את ליכטנשטיין לחפש קשרים הדוקים יותר עם שוויץ על מנת להבטיח את המשך משלוחי המזון.

ככל שהמלחמה נמשכה, המדינה התמודדה עם תסיסה אזרחית גוברת וחוסר שביעות רצון, במיוחד מזה כלפי ממשלתו של ליאופולד פרייהר פון אימהוף. דמויות כמו וילהלם בק הקימו נגדו קבוצת אופוזיציה, ובנובמבר 1918 הוא היה נתון להפיכה דה פקטו נגדו. ההפיכה אילצה את ממשלתו של אימהוף להתפטר והקמת ועדה מבצעת זמנית במקומו עד ה-7 בדצמבר בראשות מרטין ריטר, שהיה ראש הממשלה הראשון של ליכטנשטיין. למרות המאמצים הדיפלומטיים של ליכטנשטיין, הם לא קיבלו ייצוג במשא ומתן או בחתימה על חוזה ורסאי, אם כי המדינה קיבלה הכרה עקיפה בריבונותה בהסכם סן ז'רמן-אן-ליי.

מונטנגרו

מונטנגרו סבלה קשות במלחמת העולם הראשונה. זמן קצר לאחר שהאימפריה האוסטרו-הונגרית הכריזה מלחמה על סרביה ב-28 ביולי 1914, מונטנגרו הכריזה מלחמה על מעצמות המרכז תשעה ימים לאחר מכן, אף על פי שהאוסטרים הבטיחו להם את שקודרה אם יישארו נייטרלים במלחמה. בתגובה לכך, סרביה העניקה למונטנגרו 30 ארטילריות וכמיליון דינרים. עד לשנת 1915 צרפת סיפקה למונטנגרו ציוד מלחמה ומזון דרך נמל בר, אך נתפס בעזרת אוניות מלחמה אוסטריות. משנת 1915, גם איטליה ניסתה להעביר אספקה לבלקן, אך אלו נחשפו. מחסור בחומרים אלו הוביל לכניעתה של מונטנגרו ב-15 בינואר 1916.

אוסטרו-הונגריה שלחה צבא נפרד לפלוש למונטנגרו, אך צבא זה היה חלש והפסיד לסרבים ולמונטנגרים במהרה. צבאות מדינות ההסכמה הפגיזו על קוטור, אשר הוחזקה בידי האויב. בזמן שהצבא האוסטרי הצליח לכבוש את פלייבליה, הצד השני תקף בבודווה, אשר הייתה בשליטת הונגריה. בעקבות הניצחון הסרבי בקרב סאר (Cer), ב-15–24 באוגוסט 1914, רוב הכוחות האוסטרים במונטנגרו הועברו לסרביה, ופלייבליה חזרה לשליטתם. לאחר נפילתה של סרביה בדצמבר 1915, כוחה של המדינה הוחלש בהרבה. הצבא הסרבי אשר שרד, כולל מלך סרביה, פטר הראשון, ברח והסתתר ברחבי אלבניה. על מנת לתמוך בנסיגה הסרבית, פתחה במונטנגרו בקרב מוג'קובאק וניצחה בו. אך כמה ימים לאחר מכן נכבשה.

המלך ניקולה גורש לאיטליה, ולאחר מכן עבר לצרפת, שם התגורר עד מותו. כשנתיים לאחר מכן, שחררו מדינות ההסכמה את הארץ הכבושה. ועידת פודגוריצה האשימה את מלך מונטנגרו על שיתוף פעולה חלקי עם האויב ואסרה עליו לחזור למדינה. הוחלט גם שמונטנגרו תצורף לסרביה ב-1 בדצמבר 1918. חלק רב מן התושבים מרד כנגד ההחלטות החדשות, אך המרד דוכא על ידי הממשלה.

מונקו

באופן רשמי מונקו שמרה על נייטרליות בזמן המלחמה, לצד זאת הנסיכות תמכה במדינות ההסכמה ו-80 חיילים ממונקו הצטרפו לשורות הצבא הצרפתי, מתוכם שמונה לא יחזרו.

ניו זילנד

מיד לאחר הכרזת המלחמה של בריטניה עשתה זאת גם ניו זילנד, כחלק מהמדיניות ממשלת ניו זילנד באותם ימים, לשיתוף פעולה מלאה מול ממשלת בריטניה.

מספרם הכולל של החיילים והאחיות של ניו זילנד ששירתו מעבר לים בשנים 1918-1914, לא כולל את אלה ששירתו במסגרת צבאות אחרים של חבר העמים הבריטי, עמד על 100,444 אנשים, מתוך אוכלוסייה כללית של קצת יותר ממיליון איש. 42% מהגברים בגיל גיוס שירתו ב"חיל המשלוח של ניו זילנד" - (NZEF)‏ The New Zealand Expeditionary Force‏. 16,697 לוחמים ניו זילנדים נפלו במלחמה ו-41,317 לוחמים נפצעו, כ-58% נפגעים מכלל המגויסים. ואלף נוספים נפטרו בהשנים שלאחר סיום המלחמה כתוצאה מפציעות ו-507 מתו באימונים שנערכו בניו זילנד בשנות המלחמה. אחוז הנופלים בקרב הגברים בגיל גיוס ביחס לגודל האוכלוסייה בניו זילנד עמד על 5% והוא הגבוה ביותר מבין כל הדומיניונים שהשתתפו במלחמה לצדה של בריטניה. 11 מחיילי ניו זילנד עוטרו בצלב ויקטוריה.

מלחמת העולם הראשונה, הייתה העימות הצבאי הגדול הראשון של ניו זילנד, בו השתתפו חיילים ילידים (פרט למספר קטן שהשתתף במלחמת הבורים). אותם חיילים לקחו חלק במערכת גליפולי ובחזית מערב אירופה. 2688 מאורים ו-346 מבני איי האוקיינוס השקט (כולל 150 מבני האי ניואה) שרתו במלחמה במסגרת הכוחות הניו זילנדים. ציר מעורב צבאית:

• הפעולה המבצעית הראשונה של ניו זילנד במלחמת העולם הראשונה הייתה שיגורו של חיל משלוח שיכבוש את סמואה הגרמנית. על כך הכריזה ממשלת בריטניה ב-6 באוגוסט 1914 כי יהיה זה "שירות גדול ודחוף לאימפריה". ב-15 בחודש הפליג כוח של 1413 חיילים ו-6 אחיות ולאחר שעצר פיג'י כדי לאסוף מורי דרך ומתורגמנים וכן ספינות ליווי נוספות, נחת באפיה בירת סמואה ב-29 בחודש. למרות שרשמית לא הסכימו הכוחות הגרמניים באיים להיכנע, לא הייתה שום התנגדות וכיבוש האיים בוצע ללא קרב.
• זירת המזרח התיכון
  • באוקטובר 1914 הפליג חיל המשלוח מניו זילנד מולינגטון בדרכו לאירופה. אך באמצע הדרך התקבלה הוראה שהכוח ינחת במצרים, שם סייעו בהדיפת ההתקפה הטורקית על תעלת סואץ בפברואר 1915. לאחר מכן החיילים הניו זילנדים במצרים לצדם של חבריהם האוסטרלים אוחדו "לגייסות אנזא"ק" לקראת העברתם לצרפת.

• • ב-25 באפריל 1915 נחתו גייסות אנזא"ק בגליפולי, ונלחמו במערכת גליפולי תחת פיקודו של הגנרל הבריטי אלכסנדר גודלי. ההתקפה המשולבת של כוחות האימפריה הבריטית ושל צרפת, הייתה אמורה להיות צעד ראשון בדרך לכיבושה של איסטנבול בירת האימפריה העות'מאנית. עקב טעות בניווט נחתו כוחות אנזא"ק כק"מ וחצי צפונה מנקודת הנחיתה שתוכננה להם. במקום לנחות בחוף עם שטח נוח לנחיתה בעל שיפוע מתון, מצאו עצמם חיילי אנזא"ק למרגלותיו של צוק תלול ובכך התאפשר לקומץ המגינים הטורקים להיות בעמדת התקפה כלפי הכוחות הנוחתים. תוך כדי הקמת ראש הגשר נראתה התקדמות כמשימה בלתי אפשרית. ב-30 באפריל 1915, כאשר החלו הידיעות הראשונות על הנחיתה להגיע לניו זילנד, הוכרז יום חופש ואורגנו תפילות מאולתרות. היה זה הבסיס ליום אנזא"ק שמצוין מאז בכל שנה ב-25 באפריל, יום הנחיתה בגליפולי, בשתי המדינות כיום זיכרון הכללי לנופלים במלחמות השונות לכל אורך ההיסטוריה של אוסטרליה וניו זילנד.

• • פינוי גליפולי: למרות הטעות החמורה בחוף אנזא"ק, החיילים הניו זילנדים נלחמו באומץ לאורכה של כל המערכה בגליפולי אך בסופו של דבר היה זה מאמץ שנדון לכישלון. מספר הנפגעים בקרב שני הצדדים שלחמו במערכת גליפולי מוערך ב-392,000 איש, מתוכם 131,000 הרוגים, כשמספר הנפגעים בקרב צבא ניו זילנד הגיע ל-2721 הרוגים ו-4852 פצועים. כוחות מדינות ההסכמה התפנו לבסוף מגליפולי במהלך דצמבר ובתחילת ינואר 1916. המפלה במערכת גליפולי גרמה להשפעה חזקה בניו זילנד (ובאוסטרליה), בהיותה המערכה הצבאית הגדולה הראשונה שהתנסתה בה האומה הצעירה. לפני גליפולי, אזרחיה של ניו זילנד היו סמוכים ובטוחים בתחושת העליונות של האימפריה הבריטית והיו גאים ונלהבים לתת כתף במערכה. מערכת גליפולי מהווה נקודת שבר ברגשות אלה.

בריגדת הרובאים הניו זילנדית (המוקטנת), הגיעה בינתיים למצרים בנובמבר 1915 ונשלחה למדבר לוב כדי לסייע בהדיפת המרד הסנוסי. הגדוד הראשון נלחם בשתי פעולות מהירות וכמעט ללא אבדות מדרום למטרוח כחלק מכוח משולב של בריטים, אוסטרלים והודים. פעולה אחת התרחשה בעיצומו של חג המולד 1915 והשנייה ב-23 בינואר 1916. שתי ההתקפות הוכתרו בהצלחה ומוטטו את הפלישה הסנוסית הפרו-טורקית. באמצע פברואר הצטרף הגדוד הראשון לשאר כוחות הבריגדה במואסקר באזור תעלת סואץ.

• • מערכה בארץ ישראל: במצרים אורגנו מחדש חיילי חיל המשלוח הניו זילנדי ל"בריגדת הרוכבים של ניו זילנד" ול"דיוויזיית חיל הרגלים של ניו זילנד". כוחות תגבור הגיעו מניו זילנד והחליפו את המרכיב האוסטרלי בדיוויזיה שהפליגה באפריל 1916 לצרפת. בריגדת הרוכבים, על 147 קציניה ו-2897 חייליה, נשארה במצרים כחלק מדיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק ובאפריל 1916 נשלחה לחצי האי סיני ולקחה חלק במערכה המוצלחת בסיני ובארץ ישראל כנגד הטורקים. הניו זילנדים נלחמו ברובם של הקרבות עד לכיבוש ירושלים ולתבוסתו של הצבא העות'מאני וזכו לתשבחות על לחימתם לצדם של חבריהם הבריטים והאוסטרלים. ב-1919 ציין הפילדמרשל אדמונד אלנבי לטובה את לחימתם של חיילי צבא ניו זילנד במערכה בסיני:

דבר לא הטיל מורא על הלוחמים האמיצים הללו. בשבילם לא הייתה שום משימה בלתי אפשרית.

17,723 חיילים מצבא ניו זילנד השתתפו במערכה על סיני וארץ ישראל. 640 נפלו בקרבות ו-1146 נפצעו.

• זירת אירופה
  • הקרב על הסום: בצרפת השתלבו חיילי הדיוויזיה של ניו זילנד בחזית המערבית שהייתה במצב של קיפאון וההתנסות הרצינית הראשונה שלהם הייתה בקרב על הסום. הם לקחו חלק במתקפה של הארמייה הרביעית ב-15 בספטמבר 1916. עד לסיום חלקם בקרב התקדמו הניו זילנדים 3 ק"מ ותפשו 8 ק"מ לאורך קווי החזית. בקרב זה נפלו 1560 חיילים ו-5488 נפצעו.

• • קרב מסין: ביוני 1917 הדיוויזיה הניו זילנדית נלחמה בהצטיינות בקרב מסין עד לשחרור הכפר. הקרב החל בפיצוצם של 500 טונות חומר נפץ במנהרות שנכרו על ידי הבריטים במשך שנתיים. הפיצוץ העצום גרם להריגתם של כ-10,000 גרמנים והתרחש בסמוך לגזרה הניו זילנדית של קו החזית. חיילים הבריגדות השנייה והשלישית התקדמו בקושי במעלה הרכס, תחת מטר של פגזים וספגו, לראשונה במלחמה מתקפת גז חרדל גרמנית. עד מהרה נכנסו הכוחות לכפר מסין החרב. הבריגדה הראשונה הצליחה להתקדם על ידי סיוע של טנק בודד עד שהגיעה ליעדה. הקרב הוכתר בהצלחה והסתיים ב-10 ביוני עם 3700 מחיילים צבא ניו זילנד שנהרגו.

• • קרב פשנדל: משימתה הבאה של הדיוויזיה הניו זילנדית הייתה להצטרף לכוחות שלחמו בקרב פשנדל באוקטובר 1917. הדיוויזיה התאמנה מאז סוף אוגוסט כדי להתגבר על הביצורים בגזרה זו. הגבעה הראשונה נכבשה לפני עלות השחר ב-4 באוקטובר. הבריגדות הראשונה והרביעית פעלו להקדים מתקפה גרמנית וההרעשה הארטילרית הכבדה גרמה לטבח בקרב הגרמנים הממתינים. בעוברם בשדה הקטל הזה, הצליחו הבריגדות הראשונה והרביעית להשיג את מטרתם לאחר לחימה קשה, גרמו לאבדות קשות לאויב ולקחו שלל רב. המחיר העצוב של הצלחה זו היה אובדנם של 1700 הרוגים נוספים. התקפה בריטית ב-9 בחודש על חלק אחר של רכס פשנדל נחלה הצלחה מועטה במחיר כבד. רשת צפופה של תיל דוקרני עדיין הייתה פרושה על מורדות הגבעה והרעשה ארטילרית מאוחרת ודלה מדי לא עשתה רושם על הגרמנים. הרובאים הניו זילנדים עמלו קשות לקדם כמה תותחים, אך קשה היה למצוא סוללות עפר יציבות ולייצר אש מדויקת.

הדיוויזיה חידשה את התקפתה ב-12 באוקטובר עם כניסתם לקרב של הבריגדות השנייה והשלישית. האנשים היו מיואשים בהמתינם כל הלילה בבוץ תחת גשם כבד. בסופגם הפגזה על שטח הכינוס שלהם כשהחלה המתקפה בשעה 5:25 בבוקר. לאחר מכן הם נקלעו למטר של כדורי רובים ומקלעים וספגו מטר של בוץ כאשר הפגזים נחתו באדמה הבוצית. גדרות התיל היו הדבר הגרוע ביותר. גם אם היו בהן פרצות, הם היו למלכודת מוות. חלק מהאנשים ניסו לזחול תחתם, חלק השליכו את עצמם עליהם ואחרים נהרגו מפגיעות רימונים. ההתקדמות הייתה קשה ובסופו של הקרב שנחשב לאחד הנוראים במלחמה נמנו 640 הרוגים מקרב חיילי ניו זילנד. הקרב נחשב לכישלון, שכן כוחות ההסכמה הצליחו להתקדם רק 10 ק"מ מעבר לקו הביצורים הגרמני.

• • מתקפת האביב: מתקפת האביב פרץ בסוף מרץ 1918 והייתה הניסיון האחרון של הגרמנים להטות את הכף לטובתם במלחמה. המתקפה התנהלה בסדרה של 4 קרבות בשטחים שעל גבול צרפת-בלגיה, שבמסגרתן ניסו ואף הצליחו הגרמנים לכבוש שטחים. הם אף ניסו לכבוש שורה של נמלים על גדות תעלת למאנש, דבר שאם היה מצליח היה עלול להיות הרה אסון למדינות ההסכמה, שכן היה חוסם את נתיבי האספקה מבריטניה ואת יכולתה של ארצות הברית, שאז הצטרפה למלחמה, להזרים את חייליה לחזית. הקרבות היו עקובים מדם וכבר ביום הראשון ללחימה, שבחמש השעות הראשונות שלו המטירו הגרמנים על כוחות ההסכמה 1,100,000 פגזי תותחים, נהרגו 20,000 חיילים מקרב כוחות ההסכמה ו-35,000 נפצעו. בנוסף איבדו מעצמות ההסכמה ציוד צבאי רב, אך הצליחו לחדש אותו בזכות תעשיית המלחמה הבריטית שפעלה במלוא הקיטור. לכך יש להוסיף את הצטרפותם של האמריקנים למערכה, דבר שהצליח למלא את השורות החסרות עקב הנפגעים הרבים. הגרמנים, שגם הם ספגו אבדות רבות, לא הצליחו למלא את השורות, מה עוד שכוח האדם שאיבדו היה איכותי ומורכב ברובו מחיילי הסער שהובילו את המתקפה בראשית מתקפת האביב. בימים הראשונים של הלחימה נוצר בחזית פער מסוכן בין הארמיות הבריטיות השלישית והחמישית. לפער הזה הצליחו להיכנס הכוחות האוסטרלים והניו זילנדים, לייצב את קו החזית ובכך נבלמה המתקפה.

• • מתקפת מאה הימים וסיום המלחמה: בהמשך השנה הצטיינו הכוחות הניו זילנדים בכך שהיו בין אלו שהובילו את מתקפת הנגד.

בפעולתה האחרונה במלחמה של הדיוויזיה הניו זילנדית, ב-4 בנובמבר 1918, היא ניהלה את יום הקרב המוצלח ביותר מתחילת המלחמה. העיר המבוצרת לה-קווסנוי, שהייתה נקודתה אסטרטגית חשובה בצפון-מזרח צרפת והוחזקה על ידיה הגרמנים מאז תחילת המלחמה, נכבשה תוך כדי התקדמות של הדיוויזיה ב-10 ק"מ, לקיחה בשבי של 2000 גרמנים ולקיחת שלל של 60 תותחי שדה. הלוחמים הניו זילנדים הבינו את חשיבותו של כיבוש העיר ונלחמו בנחישות, תוך כדי טיפוס על גבי חומות העיר באמצעות סולמות. בשלבים מסוימים הפך הקרב ללחימה פנים אל פנים ועד מהרה נכנע חיל המצב הגרמני שהחזיק את העיר. חיילי הרגלים הניו זילנדים סיימו את תפקידם בלילה שבין ה-5 ל-6 בנובמבר והמלחמה הסתיימה 5 ימים מאוחר יותר. ב-28 בנובמבר נפרדה הדיוויזיה הניו זילנדית מהארמייה השלישית ועברה לאזור קלן שבגרמניה כדי לשמש כצבא כיבוש. השחרור הסופי של הדיוויזיה ממשימותיה בחזית המערבית היה ב-25 במרץ 1919. התוצאות של פעילותה של הדיוויזיה במשך השנתיים וחצי של שהותה בחזית המערבית היו מחרידות. סך כל הנפגעים של הכוח הניו זילנדי הגיע ל-50,000, כולל 13,250 הרוגים.

• נוסף לזירת הלחימה האלה חיילים ניו זילנדים במשימות לחימה במסופוטמיה ופרס. וזאת לצד מעורבות חלקית בזירות הים השונות לאחר סיוע בריטי בהקמת הצי הניו זילנדי. בנוסף על אף שניו זילנד לא החזיקה חיל אוויר, כמה מאות ניו זילנדים גויסו לשורות הכוחות האוויריים של בריטניה.

סיאם

בזמן מלחמת העולם הראשונה סיאם (היא תאילנד של ימינו) הייתה מדינה עצמאית המוקף בקולוניות של מדינות ההסכמה, ובעלת קשרים טובים עם שתי הצדדים במלחמה. דבר שהוביל את סיאם בראשית המלחמה להכריז על נייטרליות, זאת תישמר עד למחצית של שנת 1917. אז תחל סיאם להתקרב למדינות הסכמה על ידי הכרזת מלחמה על גרמניה ואוסטרו-הונגריה, כמו גם החרמת רכוש וכליאת תושבים של אותם מדינות הנמצאים בסיאם. בנוסף סיאם גם שלחה חיילים, שלקחו חלק פעיל בלחימה בחזית המערבית לפני תום הקרבות, מתוכם כ-20 לא ישובו בחיים.

סן מרינו

במהלך מלחמת העולם הראשונה , כאשר איטליה הכריזה מלחמה על אוסטריה-הונגריה ב-24 במאי 1915, סן מרינו נשארה נייטרלית ואיטליה אימצה השקפה עוינת של נייטרליות סמארינו, בחשד שסן מרינו יכולה לאחסן מרגלים אוסטריים שניתן לתת להם גישה לתחנת הרדיוטלגרף החדשה שלה. . איטליה ניסתה להקים בכוח גזרה של קאראביניירי ברפובליקה ולאחר מכן ניתקה את קווי הטלפון של הרפובליקה כשלא הסכימה. שתי קבוצות של עשרה מתנדבים הצטרפו לכוחות האיטלקיים בלחימה בחזית האיטלקית , הראשונה כלוחמים והשנייה כחיל רפואה המפעיל בית חולים שדה של הצלב האדום. קיומו של בית חולים זה גרם מאוחר יותר לאוסטריה-הונגריה להשעות את היחסים הדיפלומטיים עם סן מרינו.

לאחר המלחמה סבלה סן מרינו משיעורי אבטלה ואינפלציה גבוהים, מה שהוביל להגברת המתח בין המעמד הנמוך והבינוני

קובה

קובה שהייתה נתונה להשפעה אמריקאית הובילה אותה גם למדיניות דומה כלפי המלחמה, וכמו כן להתקפות סוחר ימי מצד צוללות גרמניות. דבר שדחף את קובה לצאת בגינוי נגד גרמניה, ויום לאחר הכרזת המלחמה של ארצות הברית ב-6 באפריל 1917, אישר גם הפרלמט בקובה את הכרזת המלחמה שלו נגד גרמניה. כמו גם אישור שימוש בנמלים המדינה ומתן סחורות לטוב מאמץ המלחמתי של מדינות הסכמה, לצד ניסוח טיוטה לשליחת 12,000 חיילים לסיוע בחזית המערבית, מלבד כ־100 צוותי רפואה שנשלחו כבר מספר ימים קודם לכן. פעולה נוספת שננקטה הייתה תפיסת כל הספינות והסוחרים הגרמנים הפועלים בנמל הוואנה, וב-7 בדצמבר 1917 הכרזת מלחמה גם על אוסרו-הונגריה.

קוסט ריקה

לאורך מרבית המלחמה קוסטה ריקה לא הייתה מעורבת במלחמה ולא כל נקטה פעולה. רק ב-21 בספטמבר 1917 נותקו היחסים הרשמיים בין קוסטה ריקה לקיסרות הגרמנית, וב-23 במאי 1918 הכריזה על מלחמה על הקיסרות הגרמנית. ניתן להעריך כי עיקר הסיבה לפעולות אלה נועדו לרצות מדינות כמו ארצות הברית לאור המצב המורכב הקוסטה ריקה ובפרט לאחר עלייתו לשלטון של הרודן פדריקו טינוקו גרנדוס.

ישויות עצמאיות אחרות

הוותיקן

מדינת הוותיקן שבאותם ימים מעמדה היה שנויה במחלוקת עם איטליה, הכריזה על נייטרליות כבר בראשית המלחמה ועד לסופה.

ראו גם

• מלחמת העולם הראשונה

הערות שוליים

This article "מלחמת העולם הראשונה לפי מדינה" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:מלחמת העולם הראשונה לפי מדינה. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.

---

 Facebook Page

🐤 Twitter Follow us on Twitter !

Read or create/edit this page in another language

• מלחמת העולם הראשונה לפי מדינה in English