מוריץ טראובה

מוריץ טראובה (בגרמנית: Moritz Traube) נולד ב 12 בפברואר 1826 ברטיבור, מחוז שלזיה, פרוסיה (כיום Racibórz, פולין ). - 28 ביוני 1894 בברלין, האימפריה הגרמנית ) טראובה היה כימאי יהודי גרמני, שחלק גדול ממחקרו נעשה בצורה עצמאית במעבדה ביית שהקים לעצמו.

טראובה עבד על בעיות כימיות, ביוכימיות, רפואיות, פיזיולוגיות, ופתופיזיולוגיות. הוא עסק בהיגיינה, בכימיה פיזיקלית ובמחקר כימי בסיסי. אף על פי שמעולם לא היה חבר צוות באוניברסיטה, והתפרנס למחייתו כסוחר יין, הוא הצליח להפריך תיאוריות שגויות של בני דורו, כולל המובילים שבהם דוגמת: יוסטוס פון ליביג, לואי פסטר, פליקס הופה-סיילר וג'וליוס זאקס, ולפתח תיאוריות חלופיות משמעותיות. טראובה ביסס את התיאוריות שלו על תוצאות ניסויים שערך.

השכלה

אביו של טראובה היה סוחר יין יהודי, נכד של רב מקרקוב. טראובה סיים את לימודיו בגימנסיה בעיר המחוז רטיבור כשהיה רק בן 16. אחיו הגדול, לודוויג טראובה (רופא), שהיה רופא ברלינאי מפורסם, וממייסדי הפתולוגיה הניסיונית הגרמנית, ייעץ לו להתחיל לימודים מדעיים באוניברסיטת ברלין (1842-1844). הוא למד כימיה ניסיונית אצל אילהרד מיטשרליך, כימיה וסטואכיומטריה אצל היינריך רוז, מינרלוגיה אצל כריסטיאן סמואל וייס, פיזיקה אצל היינריך וילהלם דאב, ועסק בכימיה ניסיונית במעבדתו של קרל פרידריך אוגוסט רמלסברג. הוא עבר לגייסן כדי להשתתף בקורס המעשי-אנליטי של ליביג ב-1844/45. הוא השתתף בהרצאות בבוטניקה ( הרמן הופמן ) ובלוגיקה ( מוריץ קרייר ). ב-1845 חזר לברלין (גאולוגיה עם היינריך ז'ירארד ). בשנת 1847 הוא קיבל את הדוקטורט שלו עם תזה בשם "De nonnullis chromii connubiis" (). ב-1848/49 עבד טראובה במפעל צביעה בברלין, ולאחר מכן המשיך את לימודיו: אנטומיה אצל פרידריך שלם, פיזיולוגיה ואנטומיה השוואתית אצל יוהנס מולר, פתולוגיה אצל רודולף וירצ'וב ופרמקולוגיה אצל אילהרד מיטשרליך. במשך כמה שבועות הוא השתתף בהרצאות בדיסציפלינות קליניות כמו כירורגיה (עם ברנהרד פון לאנגנבק ) ואסקולציה וכלי הקשה (לודוויג טראובה). הספקטרום הרחב במיוחד של כישוריו היה בסיס למחקר הבין תחומי שלו.

התקופה ברטיבור (1849–1866)

כשאח אחר, שהיה אמור להשתלט על עסקי היין של אביהם, מת לפתע מסוכרת, אביו של טראובה הורה לו לשוב הביתה לראטיבור כדי לעזור בניהול העסק. טראובה נענה לבקשת אביו לאחר מספר שבועות, ועזב בצער את לימודיו, אבל הוא לא יכול היה לנטוש את המדע.

בעליית גג קרה בביתו, חסר זמן וכסף, ומבודד מתקשורת מדעית, הוא פיתח את הפרויקטים הכימיים-פיזיולוגיים הנרחבים שלו. הוא השלים מספר רב של ניסויים מתוכננים היטב, שבוצעו במדויק, והגיע למסקנות מרחיקות לכת. בני דורו נאלצו להכיר בנכונות מסקנותיו, שנים רבות מאוחר יותר.

טראובה הצליח גם כסוחר יין. יחד עם אחיו לודוויג תרם לגימנסיה רטיבור 500 טלר לפרסי תלמידים. הוא התחתן עם ברטה מול מליסה ב-1855. נולדו להם 3 בנות ו-2 בנים. שניים מבניו המשיכו בעבודה המדעית: וילהלם טראובה, שפיתח תהליך של סינתזת פורין, והרמן טראובה, שהיה מינרלוג.

התקופה בברסלאו (1866–1891)

כדי להקל על המחקר שלו טראובה עבר לברסלאו. הוא עבד זמן מה במעבדתו של חברו תיאודור פולק ובמכון הפיזיולוגי של רודולף היידנהיין. מאוחר יותר הוא הקים מעבדה משלו מצוידת היטב והעסיק עוזרים. מדי שנה הוא נסע להונגריה כדי לסקור ולרכוש יין בעצמו. אחד מלקוחותיו היה אוטו פון ביסמרק. בשנת 1886 התפטר טראובה מהעסקים. מ-1866 עד 1890 הוא היה חבר ב"Schlesische Gesellschaft für vaterländische Kultur". הוא נבחר להנהלת החברה הזו ב-1884.

התקופה בברלין (1891–1894)

כשטראובה הגיע לברלין, הוא כבר היה חולה, ככל הנראה בסוכרת ובאיסכמיה כלילית. שני בניו הועסקו באוניברסיטה, וטראובה עצמו המשיך לעבוד ללא לאות גם בשנה האחרונה לחייו. מותו משך תשומת לב רבה. הוא הובא למנוחות בבית הקברות בגודרונשטראסה, ברלין-ליכטנברג . על הקבר, שכבר לא השתמר, ניצב פסל ברונזה של הפסל פריץ שפר. דגם הגבס נותר ב- Alte Nationalgalerie בברלין.

הישגים מדעיים

רפואה וכימיה קלינית

טראובה הראה שהפרשת הסוכר בשתן של חולה סוכרת עלתה לאחר צריכת עמילן אך ירדה לאחר צריכת חלבון. בנוסף הוא הדגים ספיגה בלתי מוגבלת של שומנים במעיים בחולי סוכרת. כך הוא תרם לבסיס המדעי לתזונה סוכרתית. לצורך אבחון הוא הציע למדוד את רמות הסוכר במרווחי זמן ספציפיים וקבועים: בבוקר לפני ארוחת הבוקר ואחרי הארוחות. בכך הוא ייסד את העקרונות מודרניים של מדידות סוכר בדם. במקום אחר הוא חקר את התכונות המשלשלות של הלקטוז .

תורת התסיסה

עבודתו העיקרית של טראובה, Theorie der Fermentwirkungen (1858), התיאוריה של התסיסה, הייתה התיאוריה המקיפה הראשונה של התסיסה, שהתבססה על ניסויים ונעשתה מנקודת המבט הכימית. הגילוי בשנת 1837 כי שמרים הם אורגניזם חי הביאה לטענה שהתסיסה עצמה היא תהליך חי. רוב מדעני התקופה, דגלו בתאוריית הפרוטופלזמה החיונית, על פיה תסיסה או כל תהליך כימי אחר, יכול להתקיים ביצור חי בלבד. טראובה היה הראשון שהגדיר אנזימים כתרכובות דמויות חלבון ספציפיות וניסח את ההכרח במגע מולקולרי ישיר בין האנזים והמצע להתרחשות התסיסה. הוא סיווג אנזימים לפי סוג ריאקציה, כפי שנעשה היום. טראובה בודד אנזים מתפוחי אדמה שיכול להפוך את הגואיאקום לכחול, ובכך הוכיח את יעילותם המתמשכת של אנזימים צמחיים לאחר שהוצאו מהתא. הוא עשה זאת שנים רבות לפני שאדוארד בוכנר גילה תסיסה לא תאית ב-1897, עליה זכה בפרס נובל. כדי להגן על התיאוריה שלו, טראובה היה צריך להתווכח במרץ נגד לואי פסטר ופליקס הופה-סיילר. הוא סתר את קביעתו של פסטר שתסיסה לא יכולה להתרחש ללא חיים.

פיזיולוגיה של צמחים והמצאת ממברנות חצי חדירות מלאכותיות

בשנת 1864 טראובה היה הראשון שיצר ממברנות חצי חדירות מלאכותיות, זיהה אותן כמסננות מולקולריות והשתמש בהן לפיתוח התיאוריה הפיזיקלית-כימית הראשונה של צמיחת תאי צמחים. התאים המלאכותיים נוצרו על ידי הנחת טיפות דבק בחומצה טאנית ; אלה גדלו תחת עירוי מים. (ממברנות אחרות נוצרו עם חומצה טאנית בתוספת verdigris או אשלגן פרוציאניד בתוספת נחושת כלוריד ). ממברנות אלו הניחו את הבסיס למחקר של לחץ אוסמוטי בתמיסות ( וילהלם פפר ויעקובוס הנריקוס ואן הוף השתמשו בהן), וטרובה עצמו עשה מחקר על ביטויי הדיפוזיה והאוסמוזה .

פתופיזיולוגיה, בקטריולוגיה והיגיינה

טראובה גם תרם תרומה חשובה לחקר האטיולוגיה של המחלה. יחד עם Gscheidlen, עוזרו של רודולף היידנהיין, הוא היה הראשון שהוכיח באמצעות ניסויים בבעלי חיים שלאורגניזם יש את היכולת לחסל חיידקים שרקבים. בהערכת התוצאות, הוא הבחין בין הרעלה כימית מהידבקות במיקרואורגניזמים מחד גיסא, ופתוגנית מחיידקי ריקבון מאידך. יתר על כן, הוא היה הראשון שהציע קשר בין מערכת החיסון לזיהומים וחמצן פעיל בתאי הדם. בעבודתו האחרונה טראובה הציע לחטא מי שתייה בסידן כלורי. טכניקה זו הפכה חשובה מאוד. עד 1914 השיטה הייתה בשימוש ביותר מ-100 ערים באמריקה. הוא הוכנס מחדש לגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה באמצעות הכיבוש האמריקאי.

חמצון ביולוגי

טראובה פיתח תפיסה הומוגנית של המשמעות הקריטית של הנשימה התאית ליצירת חום, היווצרות ותחזוקה של מבנים ותפקוד איברים. מנקודת מבטו החמצון הביולוגי מתרחש לא רק בדם אלא בכל הרקמות. התיאוריה של טראובה על חילוף החומרים שרירית היא משמעותית מכיוון שהיא הראתה את הקשר ההדוק בין נשימה, פעילות שרירית ויצירת חום, ובכך תרמה להפרכה של תורת התזונה של ליביג. המצעים ליצירת כוח שריר היו אפוא בעיקר תרכובות נטולות חנקן ולא רק חלבונים. כדי לחקור את תהליך הפעלת החמצן האנזימטי באורגניזמים, טראובה ערך מחקר ניסיוני בנושא חמצון או-אורגני והפעלת חמצן. כך הוא הדגים את תפקידם של המים כשותף פעיל בחמצון איטי והראה את אופי הביניים של יצירת מי חמצן .

שבחים והערכה

ביישום עקבי של כימיה לפיזיולוגיה, טראובה היה חסידו של ליביג ועמיתו של הופה-סיילר. טראובה הפיק 51 פרסומים, הרצה ולימד מדי פעם. תלמידיו המשמעותיים היו Guido Bodländer ובנו שלו וילהלם טראובה. המושגים הביוכימיים שלו השפיעו על המחקר מאוחר יותר. בתקופתו הוא זכה להכרה על בירור תפקידם של חומרים מזינים בחילוף החומרים, ובעבודתו על ממברנות חדירות למחצה. אוניברסיטת Halle-Wittenberg העניקה לטראובה תואר דוקטור לשם כבוד לרפואה ב-1867 והוא נבחר כחבר מקביל באקדמיה הפרוסית למדעים בברלין ב-1886. לואי פסטר כינה את טראובה פיזיולוג ופרופסור מצוין; הערכות נרחבות נכתבו על ידי אוגוסט וילהלם פון הופמן, הרמן אמיל פישר ופרדיננד קון. בשנת 1875 ביקש צ'ארלס דרווין מטראובה לשלוח לו את עבודתו על יצירת תאים. גם פילוסופים גילו עניין רב בתוצאותיו. בשנות ה-70 פגש קרל מרקס את טראובה בקרלסבאד כדי ללמוד עוד על תאים אנאורגניים מכיוון שפרידריך אנגלס עבד על הקשר בין טבע אורגני לא-אורגני, כלומר, הדיאלקטיקה של הטבע באנטי-דוהרינג, והתאים המלאכותיים של טראובה שימשו מודלים לתאי צמחים חיים. כאשר רוברט קוך הצעיר בשנת 1876 הציג את גילויו של bacillus anthracis כגורם הספציפי לאנתרקס בפני הבקטריולוג המוביל פרדיננד קון בברסלאו, טראובה, שעד אז זכה להכרה אקדמית, היה אחד הבודדים שהוזמנו לחזות באירוע חשוב זה.

בִּיבּלִיוֹגְרָפִיָה

כל הפרסומים של טראובה (למעט חריג אחד :"Über den Milchzucker als Medikament") חוברו על ידי בניו ב:

• • Traube, M.: Gesammelte Abhandlungen. Hrsg. H. und W. Traube, Berlin, Mayer und Müller (1899) Some important publications:
  • Über die Gesetze der Zuckerausscheidung im Diabetes mellitus. Virchow's Archiv f. Path. Anatomie Bd. 4 (1852) 109
  • Zur Theorie der Gährungs- und Verwesungs-Erscheinungen, wie der Fermentwirkungen überhaupt. Poggendorff, Annal. d. Phys. u. Chem. Bd. 103 (1858) 331
  • Theorie der Fermentwirkungen. Verlag Ferd. Dümmler, Berlin 1858
  • Über die Beziehung der Respiration zur Muskelthätigkeit und die Bedeutung der Respiration überhaupt. Virchow's Archiv f. Path. Anatomie Bd. 21 (1861) 386
  • Über die Verbrennungwärme der Nahrungsstoffe. Virchow's Archiv f. Path. Anatomie Bd. 21 (1861) 414
  • Über homogene Membranen und deren Einfluß auf die Endosmose. Vorläufige Mitteilungen. Zentralblatt f. d. med. Wissenschaften Nr. 7 u. 8 (1866)
  • Experimente zur Theorie der Zellenbildung und Endosmose. Reichert's u. du Bois-Reymond's Archiv (1867)
  • Über Fäulnis und Widerstand der lebenden Organismen gegen dieselbe. Jahresbericht der Schles. Gesellschaft für vaterl. Cultur (1874) 179
  • Über das Verhalten der Alkoholhefe in sauerstoffgasfreien Medien. Ber. d. deutschen chem. Gesellsch. 7 (1874) 872
  • Zur mechanischen Theorie des Zellwachsthums und zur Geschichte dieser Lehre. Botanische Zeitung 36 (1878) Nr. 42, 43, 44
  • Über den Milchzucker als Medikament. Deutsche Medizinische Wochenschrift Nr.9 (1881) 113-114
  • Über Aktivierung des Sauerstoffs. Ber. d. deutschen chem. Gesellschaft 15 (1882) 659
  • Über das Verhalten des nascierenden Wasserstoffs gegen Sauerstoffgas. Ber. d. deutschen chem. Gesellschaft 16 (1883) 1201
  • Zur Lehre von der Autoxydation (langsamen Verbrennung reducierender Körper). Ber. d. deutschen chem. Gesellsch. 22 (1889) 1496
  • Zur Geschichte der Lehre von den antiseptischen Eigenschaften der höheren Organismen. Zentralblatt für klinische Medizin (1891) Nr. 52
  • Einfaches Verfahren Wasser in grossen Mengen keimfrei zu machen. Zeitschrift f. Hygiene und Infectionskrankheiten 16 (1894) 149

מקורות וספרות

• Henrik Franke: MORITZ TRAUBE (1826-1894) - Leben und Wirken des universellen Privatgelehrten und Wegbereiters der physiologischen Chemie. Med. Dissertation 1994, Universitätsbibliothek der Humboldt-Universität Berlin Signatur 94 HB 1449.
• Henrik Franke: Moritz Traube (1826-1894) Vom Weinkaufmann zum Akademiemitglied, "Studien und Quellen zur Geschichte der Chemie", Band 9, Verlag für Wissenschafts- und Regionalgeschichte Dr. Michael Engel, ISBN 978-3-929134-21-6
• HOFMANN, A.W.: Begründung des Vorschlages von MORITZ TRAUBE zum korrespondierenden Mitglied der Akademie der Wissenschaften zu Berlin vom 10. Juni 1886 (Zentrales Archiv der Deutschen Akademie der Wissenschaften zu Berlin, Sign. II-III, 123, S. 115-117, 5 Bl.)
• TRAUBE, M.: Brief an K. G. J. WEINHOLD vom 11. Juni 1888 (Zentrales Archiv der Deutschen Akademie der Wissenschaften zu Berlin, NL-Weinhold 1419, 4 Bl.)
• TRAUBE, M.: Briefe. Staatsbibliothek zu Berlin. Preussischer Kulturbesitz. Handschriftenabt. Sign. Slg. Darmstaedter G 1 1875 (12)
• BODLÄNDER, G.: Moritz Traube. Ber. d. deutschen chem. Gesellschaft 28 (1895)
• COHN, F.: Nachruf und Nekrolog Moritz Traube. Jahresber. der Schlesischen Gesellsch. f. vaterländ. Kultur 72 (1894/1895). II. Abt., b. Sitzung d. zoolog.-botan. Section v. 1.11.1894, 63-64; Nekrologe 16-19; Allgem. Bericht 1-14
• FISCHER, E.: Dr. Moritz Traube. Ber. d. deutschen chem. Gesellschaft 27 (1894) 1795-1796
• FRAENKEL, M.: Moritz Traube. Das Lebensbild eines genialen Oberschlesiers. Oppeln (1931)
• HOPPE-SEYLER, F.: Über Gährungen. Antwort auf einen Angriff des Herrn Moritz Traube. Ber. d. deutschen chem. Gesellschaft 10 (1877) 693-695
• LIEBEN, F.: Geschichte der physiologischen Chemie. Leipzig und Wien (1935)
• MÄGDEFRAU, K.: Geschichte der Botanik. 2. Aufl., Stuttgart, Jena, New York (1992)
• MÜLLER, K.: Moritz Traube und seine Theorie der Fermente. Zürich, Univ. med. Diss. 1970
• SOURKES, TH. L.: Moritz Traube, 1826 - 1894: His contribution to biochemistry. Journal of the History of Medicine 10 (1955) 379-391

קישורים חיצוניים

• Moritz Traube in the German National Library catalogue
• Biografie Moritz Traube von H. Franke

קטגוריה:בוגרי אוניברסיטת הומבולדט של ברלין קטגוריה:ביוכימאים גרמנים קטגוריה:נפטרים ב-1894 קטגוריה:ילידי 1826 קטגוריה:דפים עם תרגומים שלא נסקרו

This article "מוריץ טראובה" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:מוריץ טראובה. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.

---

 Facebook Page

🐤 Twitter Follow us on Twitter !

Read or create/edit this page in another language

• מוריץ טראובה in English