מוני המצוות
מוני המצוות[1] בהשקפה ראשונה נדמה שענף מוני המצוות מונה ג' ד' ספרים וסופרים, מעט מרבותינו הראשונים שעסקו במקצוע זה מלבד בש"ס ובתשובות בהלכה. אולם משיוצאים בעקבי הצאן אחרי משכנות הרועים, מתגלה עולם מלא, נחמד למראה תאוה לעיניים, קשת רחבה של מוני-מצוות המתפרסת ונמשכת על-פני תקופות ארוכות, שתחילתה עתיקת יומין, אם חלק הזוהר הנקרא 'רעיא מהימנא' גם נועד למנות מצוות![2] ועליהם חונים מפרשיהם ממש למאות! עוקרים הרים ומשדדים עמקים, רוקחי מרקחת מעשי רוקח, כל חיך אומר לי לי. כאשר נפרט בהמשך בס"ד. [ב'אוצר החכמה' במדור 'סדר ומנין המצוות' יש יותר מ-300 ספרים!]. תיכף בכניסה ל'עולם' זה מתוודעים שיש את מנין הבה"ג וההולכים אחריו[3], ואת מנין הרמב"ם וההולכים אחריו. בסיעת הבה"ג יש למנות כמעט את כל 'בעלי האזהרות' - פייטנים שכתבו את מנין המצוות בדרך של פיוט וחריזה[4], כרבינו אליהו הזקן[5] רבי יצחק אלברגלוני[6] רבי שלמה אבן גבירול[7], כשעליהם נוסף גם רבינו אלעזר ממיץ 'בעל היראים' שלא כתב בנוסח פיוטי[8], כשלגביו נוסף עוד חידוש - הוא אחרי שהרמב"ם הקיף את שיטת הבה"ג בחבילי קושיות, וכתב את הי"ד שרשים איך למנות את המצוות[9], ובכל זאת היראים מנה כהבה"ג. וכבר הגענו לד' מונים מלבד הבה"ג עצמו. בשיטת היראים יש עוד ג'
תגליות: הוא מנה רק תס"ד מצוות ולא תרי"ג![10]ב) נראה שהוא חיפש את "יראת השמים" שבכל מצווה ואת חובת הלבבות שבה, כשם חיבורו "יראים", ועל דרך מה שהחינוך כתב בשרשי המצוה. ואולי לכן הוא מונה פרטי מצוות שאחרים לא מנו, כשמירת שבת בלב, ושמחת שנה ראשונה בכל דבר המשמח, וחומר קדושת בתי כנסיות כמו מקדש (סי' קד, סי' תט). ג) הוא חיבר את החיבור בגלל: "והיה לי לזיכרון כי גזל חרון / ומתו בנותי ואספו וכלו טובותי / ונשארתי לבדי ואין מחזיק בידי / וספרי הוא עדי וסהדי יהיה במרומים", אנחנו רגילים להכיר את גדולי האומה מתוך דברי תורתם ושמועותיהם המתבדרות בבית המדרש, אבל לא כל-כך.
מתוך תהפוכות חייהם לטב או למוטב, אז הנה גילוי טראגי על תורה מתוך צער איום, ואיך אסון וחרון הביא חיבור כל כך משמעותי לעם ישראל. רווח מוגדל עולה מחיבורי ההולכים בעקבות הבה"ג, הם אינם רק "הולכים בעקבות" הבה"ג אלא גם "מפרשי הבה"ג", הבה"ג הרי קיצר מאד בלשונו, ובחלק גדול רק ציטט לשון הכתוב או שם המצוה. נמצא שכשבעלי האזהרות ובעל היראים הרחיבו בהגדרת המצוה הם למעשה מפרשים את דעת הבה"ג. ואמנם אין הכרח שהבה"ג מסכים עם ביאוריהם, אך הא מיהא יש בידינו ביאורים מראשוני הראשונים על מנין המצוות של הבה"ג. ומעין זה כתב הגאון רבי חנוך גרשון פישמן זצ"ל, בפתיחה
לספרו 'מי החג', שמהמשא ומתן שנוצר מהשגות הרמב"ם על הבה"ג, ניכר ומתגלה כמה עומק ומחשבה מונח במנין הבה"ג. ויש לעיין אם נכון לומר כן גם על החינוך, שהוא כעין "מפרש" של דברי הרמב"ם בס' המצוות, על כל פנים ברוב ככל המצוות שלא חלק עליו. עד כאן לסיעת הבה"ג. בסיעת הרמב"ם יש כמובן את בעל החינוך שמנה כמותו ב'רוב' המצוות[11], ואת רבנו דוד הכוכבי בעל 'ספר הבתים', מנושאי כלי הרמב"ם[12],שכל כרך ב' מספרו [במהדו' הרב הרשלר] היא העתקת ספר המצוות של הרמב"ם בתוספת טעמים ונופך משלו. מלבד זאת יש הרבה מונים שהלכו בדרך משל עצמם: אזהרות 'אתה הנחלת' שייתכן
שהוא קודם לבה"ג[13], הרס"ג בשלשה מניינים נפרדים![14]רב חפץ ב"ר יצליח שספרו הוא המכונה "ספר המצות המפורסם" אצל הרמב"ם! רבינו בנימין ב"ר שמואל פייטן[15],הרמב"ן ב'שכחת העשין והלאוין', הסמ"ג[16], הסמ"ק[17] שמנה רק את המצוות הנוהגות בזמן הזה ולכן אין במניינו תרי"ג. עוד ב' ראשונים [לבינתיים] מנו את המצוות עם ביאורים או רמיזות קבליים: הריקאנטי בס' טעמי המצוות, ורבנו עזרא מגירונא - רבו של הרמב"ן בקבלה. בנעם וחובלים לר"א קאפשאלי (מהדו' ת"א תש"נ, עמ' 128) כתב "ומצאתי בחיבור יפה בכל המצוות לתלמידו ר"י ן' מיגאש", הרי שגם הוא חיבר ספר כזה[18]. וכן מציינים לספר המצות של
רב שמואל ב"ר חפני ורב ניסים גאון. הנה לפנינו 5 בסיעת הבה"ג, 3 בסיעת הרמב"ם, ו-12 מונים לעצמם, 20 מונים מתקופת הגאונים והראשונים! לא המספר שהיינו חושבים עליו בתחילת המאמר, וברור שלא מנינו את כולם. כל זה מחזק את ההנחה שכל או רוב רבותינו הגאונים והראשונים, חידשו וכתבו בכל סוגי ומיני מקצועות התורה, בהלכה ואגדה נגלה ונסתר פילוסופיה ופיוט, וממילא גם עסקו במנין המצוות[19]. מלבד כאלה שברור שעסקו רק בתחום מסוים, כרש"י שנראה שלא כתב דבר בפילוסופיה או בנסתר. ור"ת שאמנם יש ממנו מעט פיוטים, אך לא בפילוסופיה ובנסתר, והרמב"ם שהתנגד לפייטנות[12]. לגבי השאילתות: הוא כנראה הספר הראשון שנכתב אחרי חתימת הש"ס, כמש"כ הגר"י פיק בהקדמתו: "מיום חתימת התלמוד לא נמצא איתנו חיבור מאחד מרבנן סבוראי, ס' כוללת יחד, אפס ספר הקדוש הלזה". [נדפס רק בשנת ש"ו, כ-800 שנה לאחמ"כ!]. והראב"ד בס' הקבלה כתב: "וחיבר שאילתות שלו מכל מצוות האמורות בתורה", וע"ע בהקדמת שאילת שלום, הרי שאכן הוא ממוני המצוות [=ונמצא שיש לפחות 21 מונים]. אלא שעפ"י מבנה הספר י"א שלא התכוין למנות את המצוות אלא לכנס ולהפיץ את הדרשות שדרש בשבתות דכלה, ולכן חסרות הרבה מצוות, ולאידך יש מצוות שעסק בהם פעמיים ויותר [ביעור חמץ, פדיון הבן, ביקור חולים, כבוד
חכמים], או שעסק במכשירי מצוות כהשתמשות בתשמישי מצווה וכדומה בשאילתא בפנ"ע[20]. עוד מחבר מפורסם שאפשר לדון אם למנותו כמונה, הוא רבינו יונה בשערי תשובה, שאמנם הוא ספר מוסר, אבל בשער ג' כשמונה חלק מהעשין והלאוין ניכרת דעתו וסברתו, איזה מהם נחשבות מצוות-עשה או לא-תעשה, ואיך הוא מגדיר אותם. ומ"מ יותר מסתבר שכיון שאינו חיבור המיוסד על מניית המצוות, אין הכרח שסובר שהם בכלל ה"מנין", אלא מצוות מעצם הדבר שאנו "מצווים" בהם בתורה, וכדלהלן. מה שכן יש לנו בספרו, כשהוא מביא מצווה שהבה"ג מנה בקיצור והוא מבאר אותה, נמצא שגם הוא אחד ממפרשי הבה"ג! וצ"ע
אם ראה את ס' המצוות לרמב"ם ואעפ"כ הסכים עם מנין הבה"ג, או שעדיין לא תורגם בזמנו, או כנ"ל שלא יסד את ספרו על מנין המצות וממילא הכניס בו מצוות שאינם נמנות לפי דעתו.
***
הכתיבה בנוסח של פיוט וחריזה הוא חידוש מיוחד שיש במקצוע המצוות, דבר שבאמת לא כל כך מתאפשר בחידושים על הש"ס או הלכה למעשה [למרות שיש חיבורים כאלה באור זרוע, על הלכות חמץ ושחיטה, ולבעל המאור ועוד מקומות]. ואם במושכל ראשון היה מקום לומר שהפייטנים לא התכוונו להגדיר את המצוות לפרשם ולבארם, רק "להסתדר" עם כללי השירה והפיוט, אבל אחרי שרבינו אפרים מבונא והרשב"ץ
ותלמיד תלמידו של ר"ת ורבנו משה אבן תבון חיברו חיבורים על האזהרות[21], וממה שבעלי התוס' נשאו ונתנו בכוונותיהם של הפייטנים, לא צריך ראיות חזקות יותר לגודל החשיבות שיש להם. למרות שיש דעות שלא תמיד הם כתבו להלכה[22]. וכן כתב האור שמח בהסכמה לספר 'הדור זקן' על אזהרות ר"א הזקן: "ודברי קדמון כר' אליהו הזקן, אשר אביהן של ישראל רבינו תם וסייעתו שקלו וטרו בדבריו, הלא יראה כל רואה כי מצווה להדר פני רבינו הזקן ולפרש סתימות מליצותיו, אשר בכל בית סיים בלשון מקרא שלם במכוון עמוק". ובפרי צדיק ח"ב (פרשת שקלים סימן ה', נט:) כתב: "כיון שנתקבלו הפיוטים בכל ישראל ראוי להבין בדבריהם, ואף שמחברם ומתקנם לא כיון לזה, יכול להיות אמת. וכמו שכתב בספר אורים ותומים, שדברי השולחן ערוך וכדומה שנתקבלו בכל ישראל יש לפרש בדבריהם הגם שלא כיונו לזה, כי רוח ה' דבר בם". ובשאילת יעבץ תבנית:ממ כותב כן על הפיוטים לברית מילה: "ראיתי לשית לב עליהם לפי שמחברו גדול בישראל היה, מחשובי הקדמונים רבינו אפרים הידוע בעל מחלקותו של רבינו תם, ומוזכר כמה פעמים בתוספות, ובוודאי לא דבר רק דיבר החכם העדיף מנביא, ומצוה להטריח עצמו על כיוצא בזה". מה עוד שמדובר בחכמים מחוכמים בחכמת הלשון, לא היה להם קושי להביא פסוק אחר או מילה נרדפת למה שהזכירו
בפיוט, דוק ודקדק בכמות הניסוחים שנתן רבינו אליהו הזקן רק על חייבי מיתות וכולם רק מתוך הפסוקים, כשכל-זה מורה רק על יכולות טבעיות, אבל בצירוף דרגתם הרוחנית שכמו שכתב רבי צדוק "רוח ה' דבר בם", על-כרחינו שכשהם בוחרים פסוק מסוים או תיבה מסוימת הם התכונו דווקא אליה. ואמנם האבן עזרא והרמב"ם כתבו נגד האזהרות, אבל אחרי שראשונים אחרים כתבו עליהם ביאורים א"כ הדבר כבר שנוי במחלוקת, ועוד שאין הכרח שהתכוונו לאזהרות שלפנינו שהתחברו מגדולי עולם, כמש"כ החיד"א בשם הגדולים (ח"ב, 'אזהרות'), בפרט שהרמב"ם כותב שהיו אזהרות "רבות המספר" והרמב"ן כתב שהיו "בכל פינות הגולה", א"כ א"א לדעת למי מהם כוונתם. מה עוד שלכל הפחות הרס"ג ור"א הזקן לא היו בני ספרד[23]. וז"ל האבן עזרא בספרו "יסוד מורא וסוד תורה": "והנה בעלי האזהרות דומים לאדם שסופר כמה הוא מספר העשבים הכתובים בספר רפואות, והוא לא יכיר מה תועלת בכל אחד מהם ומה יועילו לו שמותם". והרמב"ם כתב בהקדמה לס' המצוות: "וכן בכל עת ששמעתי את האזהרות רבות המספר שנתחברו אצלנו בארץ ספרד, נהפכו צירי עלי מחמת מה שראיתי מפרסום הדבר והתפשטותו, ואף על פי שאין להאשימם כי מחבריהם פייטנים לא חכמים, ואת חובתם מצד אמנותם - ערבות הדבור ויפי החריזה כבר עשו בשלמות, אבל הדבר החרוז נמשכו בו אחר בעל הלכות גדולות וזולתו מן החכמים האחרונים".
***
ממוצא דבר אתה למד שהרבה פעמים העיסוק רק ברמב"ם וחינוך או סמ"ג כדי להבין ולהגדיר מצווה, מחטיא את המטרה, לא רק בגלל אי-ידיעת שאר הדעות, אלא אפילו כדי להבין את הרמב"ם! אם מהרחבה הנמצאת בשאר המונים ואם מסברות החולקים עליו. וכהכלל הידוע שדברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, ודברים מפורשים של מונה אחד שופכים אור על כוונת מונה אחר. למרות שאכן הרבה פעמים נשארים רק עם שכר החיפוש והבדיקה, ולא עם הבדלים מהותיים בין המונים. היה נכון מאד לכנס על כל מצווה את כל מוניה, דוגמת הסדרה הידועה 'קובץ שיטות קמאי', דבר שיעזור ויועיל הן לעיון והן לבקיאות, גם לקבל היקף וידיעת התורה של כל השיטות, וגם אפשרות יותר רחבה להגדיר כל מצווה. ואכן יש ספר בשם 'ספר מצוות הערוך' ג' חלקים הכולל בתוכו רבים מספרי המצוות, וכן טבלא גדולה המסכמת 14 מספרי מוני המצוות. מובן שבחיפוש אחרי כל השיטות והדעות, נמצא יותר מתרי"ג מצוות! אבל המטרה בחיפוש ובירור כזה אינה "למנות מצוות" ולא להגיע לחשבון עצמאי של ה"תרי"ג", המטרה היא הלימוד עצמו, והידיעה איך
כל מונה מגדיר את המצוה, וממילא אין בכך שום "חריגה" מהמנין. והאמת שאחרי שהתחבטו בכך אבות העולם מרבותינו הגאונים ואילך, ואולי גם לפני זה, מי יכניס ראשו בין ההרים למנות מחדש[24]. רב חפץ בר יצליח, מראשוני המונים, כתב שאם נמנה כל השיטות במנין המצוות נמצא למעלה מאלף![25] קיימות בסך הכל כמאה ועשר מצוות שלדעת כולם יש למנותם בתוך תרי"ג המצוות, ואילו החמש מאות הנותרות נתונות במחלוקת! ואם נמנה את כל המצוות שנכללו לפחות באחד ממוני המצוות באנו ללמעלה מאלף[26]. גם צורת המנין נחלקה לכמה דרכים שסללו רבותינו הראשונים ברוחב דעתם, אם לפי נושאים כהרמב"ם והיראים, אם לפי הפרשיות כהחינוך, אם לפי חיובי העונשים כהבה"ג, או לפי האיברים כהסמ"ק והחרדים.
***
לעצם לימוד מקצוע זה, כבר כתב המשנה ברורה תבנית:ממ "ועוד יש הרבה שלא הובאו בהשו"ע ונמצאים בספרי מוני המצות הרמב"ם והסמ"ג והחינוך, [וביותר בספר חרדים, כי הוא קיבץ מכל הראשונים הקודמים לו בהמצות הנוהגות למעשה בזמן הזה], ונכון מאד שילמוד אותם כל אדם, ויהיה בקי בהן, ועי"ז יהיה ביכולתו לקיימן, וכמו שאחז"ל על הפסוק וראיתם אותם וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אותם תבנית:ממ, זכירה מביאה לידי עשייה, דאם לא ידע אם היא מצווה כלל מה יזכור לקיימן". והסמ"ג כבר כתב בהקדמה למצוות עשה: כי המצות אשר צווה אדון העולם יש לידע יסודותיהם אף על פי שאינם צריכים עתה, כי על כל המצות נצטוינו ולמדתם אותם, ונאמר 'שמור את כל המצוה אשר אנכי מצווה אתכם' וגומר, ונאמר 'ושמרתם מצותי ועשיתם אותם', הא למדת שהשמירה והעשייה שני דברים הם, כי אין שמירה אלא בלב, וכן אמרו רבותינו (תו"כ, הובא ברש"י ויקרא כב לא 'ושמרתם - זו המשנה, ועשיתם זו העשייה'. היינו ש"ושמרתם" הוא הלימוד והידיעה בלב במחשבה אפילו כשאינו למעשה. אבל לא רק מהפן הבקיאותי והקיום המעשי, יש תועלת בלימוד הזה, אלא גם מהפן העיוני-למדני הוא מקבל יחס של כבוד, וכמו שמובא על מרן הגרי"ז זצ"ל שאמר לחתנו הג"ר מיכל פינשטיין זצ"ל על צמיחתו בלימוד, "נהייתי למדן מללמוד ספר המצוות להרמב"ם" (ספר הרב מבריסק, ח"ב 270).
***
אי אפשר 'לסקר' תחום זה בלי הבאת דעה נוספת, שלא שוללת את הלימוד הזה ואת המעלות שבו, אבל בכל-זאת הוא מקבל על-ידה משקל אחר. והוא מה שידוע מרבנו אברהם אחי הגר"א, בספר מעלות התורה: 'הקדמונים נתחבטו במנין המצוות וכו' ושמעתי מאחי הגאון ז"ל שורש הדבר, שבוודאי ליכא למימר שלא יכנסו תחת גדר המצוות רק תרי"ג ולא יותר וכו', אלא באמת כל דיבור ודיבור שבתורה שיצא מפי הגבורה הוא מצווה בפני עצמה, ובאמת המצוות רבו ועצמו עד אין מספר, עד שמי שיש לו עין השכל ולב מבין ויוכל להתנהג בכל פרטי הנהגותיו וענייניו מקטן ועד גדול על פי התורה והמצווה, ואז היה עושה מצוות בכל עת ובכל רגע עד אין חקר וכו'. ומה שהוזכר תרי"ג מצוות אינם אלא שורשים'... וכ"כ רב חפץ ב"ר יצליח מתקופת הגאונים, בהקדמה לספר המצוות שלו (ספר המצוות – קטעים חדשים, עמ' 19): 'והנה בבחינה מדויקת תמצא יותר מאלף מצוות, אבל העודפות על תרי"ג הן במדרגת ענפים שהסתעפו מן השרשים שהם תרי"ג ואינם שרשים כמותם, כגון פרקי מעשה המשכן שכל אחר מהם כולל מצווה אחת רבת ההיקף, וממנה מסתעפים סעיפים וחוקים. וכיוצא בזה פרקי הקרבנות'... ובפתיחה הכוללת לבעל הפרי מגדים גם עמד בזה. וכן בספר כתר תורה לבעל מסגרת השולחן כתב: 'צריך לידע כי לעניין הדין אין שום פלוגתא בין הרמב"ם והרמב"ן ושאר מוני המצוות, והכל מודים שמחויבים במצוות עשה אשר מונה כל אחד, וכן הכל מודים שמוזהרים במצוות לא תעשה אשר מנה כל אחד, וכמו שלמדו ממדרש הפסוקים על פי דברי חז"ל, אכן פלוגתתם הוא רק לעניין אם למנות מצוות אלו בתרי"ג' וכו'. אחת הראיות לכל זה הם דברי הרמב"ם באגרת תימן: 'שתגדלו בניכם על המעמד ההוא' היינו מעמד הר סיני, אף על פי שכידוע הוא לא מנאו מצווה רק הרמב"ן (שכחת הלאוין ב). עוד ראיה לכך מכללי המצוות כמו 'אין מעבירין על המצוות' ו'מצוות צריכות כונה' וכדומה, שהפוסקים דנים בהם אם הם דאורייתא, כמו שהרחיב בכל כלל בשדי חמד, אף על פי שכמובן לא נמנו כמצוות. אבל יותר נראה שלא צריך ראיות לכך, והיא סברא פשוטה ומתבקשת מצד עצמה, למרות שצריך איזו הגדרה מהי "מצווה נמנית", שלכאורה יש בה חומרה על-פני אותם שאינם נמנות. וכמו שדנו בזה, בעיקר מסביב לדברי הרמב"ם בשורש שהשני ומחלוקת הרמב"ן והתשב"ץ בהבנת דבריו, ויעוין בלב שמח שם[27].
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ ה'אוסף' דלהלן נלקט במשך כמה שנים, קובץ על יד, לכן חלק מהדברים בלא ציון מקור, כי איני זוכר מבטן מי יצאו הדברים, ואדרבה אשמח מאד שישיבו לי כמה אבידות. וכן בחלק מהדברים אולי כבר יש מידע חדש שלא בא כאן.
- ↑ הקדמה ל'משנה תורה השלם' הוצאת 'חזק'.
- ↑ כשכידוע יש לגביו מחלוקת מעניינת - מי הוא?! רבי יהודאי גאון או רבי שמעון מקיירא - יעויין ביד מלאכי (כללי הפוסקים, גאונים, אות ד') ובשם הגדולים (ח"א א' סק"ב), ובמבוא לבה"ג של רעז"ה מק"נ-ירושלים ובמבוא לבה"ג של מכון ירושלים (הר"ר רועי הכהן ז'ק). גם יש דיון אם המנין הנדפס בראש חיבורו הוא שלו, אבל למעשה הרמב"ם והרמב"ן התייחסו לכך כ"מנין הבה"ג". עוד פרט בזה, שיש הבדלים בכתבי היד של הספר לגבי המצוות הנמנות, כבר מזמן הרמב"ם והרמב"ן, אבל זה מתבקש שאינו ענין לבה"ג אלא למעתיקים.
- ↑ באגרת השמד הרמב"ם מתייחס ל'אזהרות', הרי שכבר בזמנו נקראו בשם זה, ועוד הרבה קודם לכן. אלא שישנם 'אזהרות לראש השנה' של רבינו פינחס הלוי אחיו של בעל המאור (נדפס ב'פיתחי מועד' של הרי"ש שפיגל), ו'אזהרות לשבת הגדול', וא"כ תואר זה אינו ענין למנין המצוות. וראיתי מבארים שהוא ענין לפיוט שמוזכרים בו הלכות, ומילא כ"ש כשמוזכרים בו מנין המצוות שיקרא כן.
- ↑ הוזכר בתוס' ה' פעמים, ונשאו ונתנו בפיוט, יעויין בהקדמת 'הידור זקן'. התחברו עליו חיבור מתלמיד תלמידו של ר"ת ('קובץ על יד' כא ב), 'הידור זקן' להגר"מ סלוצקי עם הערות מהאור שמח, 'מתק אזהרות' להגרי"א שפירא, אבי המחבר 'צביון העמודים' על הסמ"ק, 'שירת המצוות' לר"י מייזליש.
- ↑ עפ"י דיוק בלשון הרמב"ן מוכיחים שהוא זקינו. ויש מקהילות ספרד שנהגו לאומרו בחג השבועות, ואולי בגלל זה התחברו עליו כמה חיבורים דוקא מחכמי ספרד, 'ישיר משה' למהר"ם מועטי, 'נתיב מצוותיך' למהרש"ך מראשי חכמי תוניס.
- ↑ נולד בסביבות שנת ד"א התש"פ, לפני אלף שנים, בסוף חיי רב האי גאון, ונפטר בסביבות שנת תת"כ, קצת יותר מעשרים שנים אחרי פטירת רב האי גאון (הר"ר רועי ז'ק). באחד מפיוטיו מדוייק שחיבר את ה'אזהרות' בגיל ט"ז! גם את אזהרותיו יש מקהילות הספרדים שאומרים אותם בחג השבועות. נתחברו עליו 'זוהר הרקיע' להרשב"ץ, 'נר מצוה' למהר"ם פוזאנטי, 'פתיל תכלת' למהר"י חאגיז בעל שו"ת הלכות קטנות שהוא קיצור זוהר הרקיע בתוספת נופך, ביאור מר"מ אבן תבון (נדפס ב'כתבי ר"מ אבן תבון') הערות מהשואל ומשיב, צפנת פענח, הגרי"פ פערלא, והגר"מ אבוביץ.
- ↑ התחברו עליו כמה חיבורים: 'תועפות ראם', 'שם חדש', 'יראה ואהבה', 'סביב ליראיו', 'ווי העמודים', 'עמודי הארזים'.
- ↑ אלא א"כ יש ראיות ועדויות שבעל היראים לא ראה את ס' המצוות לרמב"ם, שטרם תורגם אז ללשון הקודש, וגם בעל היראים עצמו היה קשיש מהרמב"ם (הערת הר"ר רועי ז'ק).
- ↑ ז"ל: "וכללתים בארבע מאות ששים וארבעה, כי בכמה מקומות כללתי שתים כאחת", ומשמע שמסביר איך יצא לו פחות מתרי"ג ולא שמתכוין לחלוק על המנין, אבל זה גופא צריך תלמוד למה לא מנה כל אחת בפנ"ע. והר"ר רועי ז'ק ביאר שעיקר מטרתו לבאר את ההלכות היוצאות מהמצוות, דבר שלא שייך בכל מצווה. והמפרשים כבר עמדו על כך שמנין התרי"ג מוסכם על הכל, יעויין בדברי הרמב"ן בהשגות לספהמ"צ, הגם שהובא באגדה בש"ס רק פעם אחת במסכת מכות בשם רבי שמלאי, ואולי חלקו עליו חבריו ולכל תנא הי' מנין משלו. ומציינים דמ"מ גם במדרש תנחומא וזוה"ק מצינו שמנין המצוות הוא "תרי"ג", וכ"כ המאירי (סוטה ג.): "תרי"ג מצות נאמרו לו למשה בסיני, ומנין זה בכללו לא מצינו עליו חולק הן בפחות הן ביתר, וכבר סמכו כלל חשבון זה מן המקרא במסכת מכות (כג:) תורה צוה לנו משה תורה בגימטריא תרי"א הוו ואנכי ולא יהיה לך ששמעו מפי הגבורה הרי תרי"ג. וכן במנין ציצית וחוליותיו וקשריו. ומ"מ מנין פרטי המצות לא נתברר, אלא הרבה נחלקו בהם הגאונים והחכמים". ויעוין במבוא דהגרי"פ פערלא. ועכ"פ מהיראים נראה חידוש גדול שלא ראה למנות דוקא תרי"ג.
- ↑ ומכך שלא תמיד הלך בעקבותיו נראה למנותו כמונה בפנ"ע, כמו גם את הרמב"ן, ובודאי הסמ"ג, וכן את כל בעלי האזהרות שלא תמיד צמודים למנין הבה"ג. ובעצם כל חיבור של ראשון שרק ב'רוב' המקרים הוא בעקבותיו של אחר לכאורה יש לראותו כדעה בפנ"ע, וידועים הדיונים על כך לגבי הכלבו ואורחות חיים, שבלי הלקט ותניא רבתי, הרא"ש עם בנו ותלמידיו הטור האבודרהם ורבנו ירוחם.
- ↑ 12.0 12.1 הערת הר"ר רועי ז'ק.
- ↑ בשו"ת מהרש"ל תבנית:ממ כתב שהוא רבי שמעון ממדינת מנש, וי"א רבינו שמעון הגדול ממגנצא, וי"א שבכמה מחזורים כ״י מנהג בני רומא, ובדפוס בני שונצין השני (בלי שנה ומקום), כתוב עליו: "אזהרות דרבנן". ובכ״י בעיר המבורג נכתב עליו: "אזהרות דמתיבתא קדישא דרבנין דפומבדיתא". ובמחזור כ״י אלמנצי כתב: אזהרות דאליהו התשבי זכור לטוב, ובכ״י שנת קצ״ב כתוב עליהן: אזהרות דאליהו הנביא. רבינו אפרים מבונא כתב ביאור על פיוט זה. על הביטוי "גרישת טמאים" בבה"ג (פרשיות כח), שהוא נדיר ואין לו מקום, מעירים שהוא ב"אתה הנחלת" שורה 91, ושם הוא בא בגלל סדר הא"ב, א"כ היא ראיה שהוא קדם לבה"ג, ושהבה"ג ראה אותו. ולפ"ז הוא הראשון שכתב את התרי"ג באופן של פיוט הגם שלא בחריזה, והרמב"ם כתב בהקדמה לס' המצוות דבה"ג הוא הראשון שסידר המנין, אך אולי כוונתו לסידור באופן של מנין וספירה ולא באופן של פיוט.
- ↑ אחד כפיוט, אחד על סדר עשרת הדברות, והשלישי יצא לאור ממש לאחרונה כחיבור שלם על מנין המצוות [אלא שלא נמצא כל החיבור]. על החיבור הפיוטי התחבר הביאור הרחב והנודע של הגרי"פ פערלא, איש פלא עושה פלא - להפוך שיר ופיוט לכמה כרכים מלאים כל טוב מכל מדרשי חז"ל ומגאונים ראשונים ואחרונים.
- ↑ שרידים מפיוטו נדפסו ב'קובץ על יד' (כא א, תשמ"ט) עמ' 3. חי בערך בתקופת רב האי גאון, הוזכר בתשו' מהרש"ל הנזכרת, והתוס' בר"ה תבנית:ממ והגהות מימוניות (שופר פ"ג) וסמ"ג (עשין מב) ומרדכי בר"ה (סימן תשכ) הביאו ראי' למנהג מפיוטו [אך מציינים שבתוס' והג"מ כתבו שהוא לרבינו שמשון ב"ר יונה] (המקורות עליו בקובץ הנ"ל).
- ↑ התחברו עליו הרבה חיבורים, ביניהם 'עמודי שלמה' למהרש"ל, 'דינא דחיי' לבעל כנסת הגדולה, 'מגילת ספר' להרר"ב קאזיס, 'ברית משה', 'משנת אברהם'. ובזמנינו יצא לאור עם הערות 'מ"י קמא', ומהדורה מתוקנת ומדוייקת של הסמ"ג, עם פרשנים קדמונים, ע"י מכון ירושלים.
- ↑ אבל בכל זאת התקבל כמוני המצוות. ויתכן שמשום כך הוא מנה גם מצוות דרבנן, לא בגלל שסבר כהבה"ג וסיעתו שיש למנותם בכלל התרי"ג, אלא מפני שבפועל הם מהמצוות הנהוגות בזמן הזה ואנו חייבים בהם. התחברו עליו כמה חיבורים כבר מתקופת הראשונים, רבינו פרץ והסמ"ק מצוריך, ומהגאון ר' יהושע צייטלין משקלאוו [הובא בצביון העמודים] ומהר"ר בנימין וואלף פאלאק מאייזנשטאט, 'אמרי יהוסף', ובזמנינו האריך והרחיב עליו בשמונה כרכים הגר"צ שפירא בס' 'צביון העמודים'.
- ↑ ואפילו אם נאמר שהוא הי' חיבור הלכתי כי"ד החזקה של הרמב"ם ולא מנין המצוות, מ"מ מכך שרא"ק ציין את ענין המצוות נראה שזה מאד הודגש שם.
- ↑ וזה נותן לנו השגה כמה א"א להשיג מהו "ראשון", בני אנוש שלא בהכרח האריכו ימים (הרס"ג – 60, הרמב"ם – 66, בנו רבנו אברהם - 51 וכו'), ועכ"ז מהלך ושיטה עיוניים משלהם בכל הש"ס! תשובות הלכתיות בכל המקצועות כולל החמורים ביותר, ביאורים על התנ"ך, דקויות בפילוסופיה בעד ונגד שאין לנו כלים להכיל, ופיוטים ש'לבנות' רק אחד מהם יקח לנו את כל ה-70/80 שנה... וכל זה רק בחלק הפיזי - מה הם הספיקו טכנית, מבלי אפשרות לשער ולדמיין את דרגות הקדושה והרוחניות שלהם. אז חוסר זהירות בכבודם אינו חוסר צדקות אלא טיפשות.
- ↑ התחברו עליו פירוש ר' יוחנן בר' ראובן מאוכרידא, ופי' ר' שלמה ב"ר שבתי, ור' בנימין העניו (נדפסו במהדו' מירסקי, ותשלום פי' ר"י מאוכרידא בס' היובל 'עטרת חיים'), 'העמק שאלה' לנצי"ב, 'שאלת שלום' להגאון ר"י פיק, 'תועפות ראם' להר"י פארדו [בן ה'חסדי דוד' על התוספתא], 'שואל כענין' להגריב"ב קפלן, 'רשמי שאלה' להגרי"ז יוסקוביץ, 'רקח מרדכי' להגרא"מ קעניג.
- ↑ רבינו אפרים מבונא על 'אתה הנחלת', תלמיד מבית מדרשו דר"ת על ר"א הזקן ('קובץ על יד' כא ב), הרשב"ץ ור"מ אבן תבון על רבי שלמה אבן גבירול.
- ↑ יעויין במאמרו של הרי"ש שפיגל 'בירור בדברי הפייטן' (נמצא ב'אוצר החכמה' כחיבור בפנ"ע תחת השם הנ"ל).
- ↑ מאמר הנ"ל.
- ↑ לשון הרמב"ן בסוף ההקדמה להשגותיו על ס' המצוות לרמב"ם: "בנין בענין אין לו חקר ומנין, עמוק עמוק מי ימצאנו, ורחוק רחוק מי יראנו", ובסוף שורש א' כתב: "חכמה נעלמה מכמה ספיקות אשר בענין, וכמה מחלקות במנין". ואנן מה נעני אבתריה.
- ↑ ומעניין לאיזה 'שיטות' הוא מתכוין בזמנו, כבר אז היו כמה מונים?
- ↑ הקדמה ל'משנה תורה השלם' עמ' 23.
- ↑ הערת הר"ר רועי הכהן ז'ק.
This article "מוני המצוות" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:מוני המצוות. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
