מודל האליטות
*מודל האליטות*
האנשים הנמנים בקבוצות האליטות השונות הם בעלי עוצמה והשפעה רבה, המסוגלים ואף מחליטים ברוב המקרים, כיצד יתנהלו חיי היום יום בחברה בה הם חיים. הם הקובעים את סדר היום הציבורי. האליטות יוצרות חברה בעלת שיטה היוצרת פער מורגש ומובחן בעוצמה הנמצאת בידיהן של חברי האליטה והמקורבים להם לבין הציבור, בהטבות הכלכליות ובהיבטים אחרים. האליטה היא קבוצה מצומצמת של אנשים הנמצאים בעמדות שליטה מרכזיות בסוגים שונים של משאבים והתפיסה שלהם באותן עמדות מקנות להם יתרון וכוח יותר משאר האנשים בחברה שאינם מאורגנים ומאוגדים וחסרי עוצמה. הכלכלן וילפרדו פארטו הניח כי בכל חברה שולטת אליטה המורכבת מהאנשים האיכותיים והמובחרים שהידע שלהם והיכולות שלהם נדירים. לפי פארטו האליטה מתחלקת לשני סוגים: השועלים והאריות. השועלים יתרונם ביצירתיות, העורמה ובאינטליגנציה. האריות הם האנשים בעלי העוצמה, היכולים לצבור ולהפעיל אותה. לפי פארטו "השועלים משפיעים, והאריות מחליטים ומוציאים לפועל את ההחלטות. המדיניות הציבורית היא תוצר של האליטה. האליטה היא הקובעת למעשה את המדיניות הציבורית. לציבור הרחב אין בכלל השפעה על קביעת המדיניות. לאזרח הקטן אין בכלל השפעה על המדיניות הציבורית, הציבור הוא אפתי. המדיניות נקבעת למעשה על ידי האליטה המתיימרת להבין מה טוב לכלל הציבור. המדיניות הציבורית היא למעשה שיקוף של האינטרסים של האליטה. המדיניות הציבורית תשתנה כאשר האינטרס של האליטה ישתנה או שתיבחר/תקום אליטה חדשה. הסוציולוג האמריקאי צ'ארלס רייט מילר כותב במאמרו "מבנה העוצמה בחברה האמריקאית" שההחלטות מתקבלות בידי אותם אנשים הנמצאים בנקודות הכוח הממוקמים בפוליטיקה, בצבא ובכלכלה כך שלמעשה שאר הציבור נהפך למשועבד למוסדות אלו מה המשותף לכול אותם האנשים השותפים לאליטה? לכל אותם אנשים ישנו דמיון משותף. הרקע החברתי, הערכים, והאינטרסים של חברי האליטה. הם נוטים לגבש חוות דעת ומסקנות דומות ולפעול בעצה אחת. אותם אנשים עם אותן ההשקפות מגבשים דרך מסוימת ומנתבים את התקדמותה לפי צרכיהם בלבד.
האליטה הפוליטית[עריכה]
זכויות היסוד בעקרון זכויות האדם והאזרח ניתנות לאדם מרגע היוולדו ועד מותו בהיותו אדם. אלו זכויות טבעיות שעל המדינה לספק אותן במלואן. זכויות היסוד של האדם הן גם הזכות לשוויון. כל בני האדם נולדו שווים בערכם ובזכויותיהם ולכן ישנה התייחסות שווה לכל אדם באשר הוא אדם ללא הבדל דת, גזע, מין, לאום, צבע עור ושפה. זכות זו באה לידי ביטוי בתחום הפוליטי, המשפטי והחברתי. אז יוצא, כי כל בני האדם נולדו שווים. אבל בחיי היום יום ניתן לראות את הפערים הנמצאים בחברה כמעט בכול תחום. בתחום הסוציולוגי קיים ויכוח מתמשך על השאלה מי שולט במדינה בזירה הפוליטית? בוויכוח זה משתתפת גם הגישה האליטיסטית שנולדה באיטליה בתחילתה של המאה הקודמת. הגישה האליטיסטית גורסת כי לא תהיה אפשרות לכוחות פוליטיים להביא לשינויים חברתיים במדינה. מאחר והשלטון תמיד ידע כיצד להביא את הכוחות החדשים המתהווים במדינתו אל שורותיו. רוברטו מיכלס סוציולוג פוליטי כתב בספרו מפלגות פוליטיות כי ההנהגה של כל מפלגה משתמשת במבנה האירגוני שלה על מנת להשיג את האינטרסים בהם היא חפצה. אותה הנהגה מורכבת מקבוצה קטנה של מנהיגים ועל כן לפי מיכלס לעולם אותו ארגון לא יכול להיות דמוקרטי אלא אוליגרכי.
האליטה התקשורתית (כלכלית)[עריכה]
אפשר לומר כי מתחילת ההיסטוריה הכוחות השולטים בחברה החזיקו במידע ושלטו בו לטובתם. על מנת לאפשר זאת הכוחות השולטים (שלטון) החזיקו באמצעים שונים שיתנו להם מענה לשלוט במידע. בעבר כאשר הכנסייה הנוצרית הייתה בעלת כוח רב היא שלטה על התכנים הדתיים שהופצו ברחבי אירופה. ספרים וכתבים שלא היו באותה הגישה הדתית של הכנסייה היו אסורים בפרסום והושמדו. כאשר הומצא הדפוס השליטים פעלו בהטלת מגבלות על בעלי בתי הדפוס על מנת שאלו לא יוכלו לפרסם כל העולה על רוחם. האליטה התקשורתית היא האליטה החזקה ביותר והמשפיעה ביותר. היא קובעת ומכתיבה סדר-יום תקשורתי, היא זו המעצימה נושאים שנראים לה, ומצד שני מעלימה נושאים שלא מתאימים לאג'נדה שלה. היא זו שלעתים רבות משפיעה ואף קובעת את התנהלותם של הפוליטיקאים הנבחרים. תפקידה של התקשורת היא להיות מעין "כלב השמירה של הדמוקרטיה". התקשורת משמשת כמעין "רשות רביעית" מבין שלוש הרשויות הקיימות (המחוקקת, השופטת והמבצעת). תפקידה של התקשורת להעביר לציבור מידע מהנעשה בסביבתם ובחברתם. על ידי קבלת מידע זה הציבור יכול לקבל החלטות לפי שיקול דעתו. הציבור גם יכול לקבל מידע לגבי פעולות הנציגים אותם בחרו לכנסת. ביכולתה של התקשורת לקבוע סדר יום ציבורי ולהעלות נושאים מסוימים לראש סדר העדיפויות. אחת ההגדרות לאליטה היא ההנחה שחברי אותה האליטה מחזיקה בעוצמה חברתית המאפשרת לה שליטה או השפעה מכריעה על החברה או על חלקים ממנה. אם נשווה בין ההגדרה של אליטה לבין התקשורת נמצא כי אכן ישנה הלימה המשקפת את הדברים. לתקשורת יש כוח רב להשפיע על דעת הציבור כי הציבור רואה בתקשורת כלי להעברת מסרים וידיעות מהקורה סביבו. לתקשורת ישנה השליטה אלו מסרים ואלו ידיעות להעביר לציבור על פי השקפת עולמם. במאמרו "תקשורת פוליטית: חמישה דברים שחייבים לדעת" מביא פרופ' גדי וולפספלד מחקר שהתפרסם בספר "האליטה התקשורתית" ובו ממצאים לגבי רמת הליברליזם בעיתונות על ידי התבוננות בהשקפות הפוליטיות על בסיס סקר רחב יחסית שנערך בקרב עיתונאים. התוצאות היו שמרבית העיתונאים האמריקאים היו עירוניים, לא דתיים וליברלים. 54% מהעיתונאים תיארו את השקפותיהם כשמאלה מהמרכז, 29% כ- "באמצע הדרך" ורק 20% דיווחו על היותם ימניים. באותו מחקר נמצא כי בציבור הרחב היו יותר אנשים שהעידו על עצמם כשמרניים מאשר כליברלים. נוסף על כך מצאו החוקרים באותו המחקר כי רוב העיתונאים העידו כי הצביעו בבחירות למתמודדים דמוקרטים שרצו לנשיאות בארה"ב מאשר למועמד רפובליקני. ניתן לראות כאן כי ישנו מכנה משותף לאנשי התקשורת שיכול להגדיר אותם כאליטה הנמצאת בעמדת כוח בחברה שיכולה להשפיע על הציבור מבלי שזה יכול לעשות משהו בנידון.
הסכנות האפשריות מריכוז בעלויות ובעלויות צולבות הן: פגיעה בחופש הביטוי בחברה, צמצום של מגוון הדעות בציבור, צמצום של מידע וידיעות העומדים בפני הציבור, יצירת דעת קהל שלילית כלפי גורמים פוליטיים או עסקיים משיקולים של בעל השליטה בכלי התקשורת, צמצום הביקורת החיצונית, מצד השלטון ונבחרי הציבור, על כלי תקשורת או על בעל השליטה בו משום שאלה יירתעו מכוחו, צנזורה פנימית של העיתונים וכלי התקשורת על פי האינטרסים של בעל השליטה, צמצום אפשרי של הביקורת על השלטון בגין חוסר תחרות ובעלויות צולבות, היעדר הפרדה בין הון לשלטון, ריכוז נתח שוק. מלבד תפקידה של התקשורת להיות "כלב השמירה של הדמוקרטיה" ביכולתה לקבוע סדר יום ציבורי. התקשורת קובעת אלו נושאים יקבלו בולטות ואלו נושאים יוזנחו. התקשורת (העיתונאים) יסקרו את הנושאים הקרובים ביותר לאופי רעיונותיהם, מחשבתם ותפיסותיהם. אם זה בתחום הפוליטי, אם בתחום החברתי והכלכלי. קביעת סדר היום בתקשורת אינה טהורה וישנם שיקולים זרים (או פרטיים) הקובעים באמת את סדר היום. גופי תקשורת רבים נמצאים בידיים פרטיות אשר לנגד עיניהם עומד השיקול הכלכלי. גוף תקשורתי ימנע מלפרסם סיקור שלילי על התנהלות שלילית כלשהיא של אחת החברות העסקיות של אחד מאנשי העסקים המחזיקים בשליטה בגוף התקשורת וכך לא יובא לידי הציבור מידע רלוונטי וקריטי. אפשר גם שפרסום שלילי על אחת החברות, המפרסמות בגוף תקשורת פרטי, תאיים כי אם תפורסם כתבה בלתי אוהדת היא תפסיק את ההתקשרות ביניהם וכך יפסיד אותו גוף תקשורת (שהוא גוף כלכלי לכל דבר ועניין) כספים ורווחים.
אפשרויות נוספות הנמצאות בידיה של האליטה התקשורתית: ניסיון לעצב את דעת הקהל לפי אינטרסים כלכליים של בעל השליטה בכלי שידור, יכולת של בעלי השליטה להציג מצגים מוטים לצורכי שיווק של עסקים אחרים, מניעת חשיפה ציבורית של עניינים הנוגעים לבעל השליטה, לרבות הימנעות מפרסום, כתבות תחקיר העלולות לפגוע בעסקים אחרים שלו או בעסקים הקשורים אליו, סיקור חדשותי מוטה של תהליכים כלכליים שבהם יש לבעל השליטה אינטרס (כגון : התנגדות לרפורמה אשר תביא להקטנת הרווחיות בענף שבו יש לבעל השליטה עסק), קיומו של תמריץ לבעלי השליטה להעביר עבודות הפקה לעסקים קשורים ובכך לפגוע בתחרות ובמגוון היצירתי בשוק ההפקה המקומי, קיום ניגוד עניינים במקרים שבהם הבעלים של קבוצת עסקים שיש לה הוצאה גבוהה על פרסום (ומעוניינת במחירי פרסום נמוכים) ושל כלי תקשורת (המעוניין במחירי פרסום גבוהים), הוא אותו גורם, הפחתת התחרות בעסקיו האחרים של בעל השליטה, למשל על-ידי תיאור שלילי של עסקים המתחרים בעסקים של בעל השליטה ויצירת מנוף הרתעה כלפי מתחרים, ניצול כוחם של בעלי השליטה לקבל אשראי יתר וליצירת מינוף פיננסי גבוה, צמצום או אי-סיקור של חדשות ואירועים המציגים עסקים של בעל השליטה באור לא חיובי. גם בתחום התקשורת ניתן לראות מאפיינים של אליטה מסוימת. ישנם הבעלים של העיתונים- המו"לים, ישנם העורכים וישנה הקבוצה של שאר עובדי אותו כלי התקשורת.
אליטה משפטית[עריכה]
באליטה המשפטית נמצאים משפטנים הממלאים תפקידים שונים. שופטים, עורכי דין במגזר הפרטי. האליטה המשפטית שייכת לסוג ה"אליטות הפרופסיונליות". בקבוצה זו משתייכים ארגונים מוסדיים המקיימים קשרי גומלין עם המרכז החברתי. קבוצות נוספות שניתן למצוא בקבוצה זו: האליטה הצבאית, התקשורתית והאקדמית. במאמר "האליטה המשפטית" מסביר יצחק זמיר כי האליטה המשפטית מורכבת משתי קבוצות עיקריות. הקבוצה הראשונה מורכבת ממשפטנים השייכים לממסד השלטוני. בקבוצה זו נמצאים משפטנים שהם עובדי ציבור ועל כן, כותב זמיר, אפשר לקרוא להם "הקבוצה הציבורית". עוד כותב זמיר כי רק מעטים מקרב השופטים המכהנים נכללים באליטה המשפטית. שאר המשפטנים נמנים עם הקבוצה השנייה. במאמר "מינוי שופטים: הפתרון למשבר העליון" מעביר מרדכי הלר ביקורת על ההליך למינוי שופטים לבית משפט העליון. הוא כותב שמבין חברי הוועדה למינוי שופטים הרוב הם החברים באותה האליטה המשפטית ומציין כי הרשות השופטת בעצם ממנה את עצמה. עוד הלר מראה בדבריו כי אותם שופטים, בעצם, נמצאים באותה העמדה, חושבים אותו דבר, מחליטים לרוב את אותן החלטות כך שאין ריבוי דעות ומחשבות מה שמביא לחוסר בהטרוגניות מחשבתית.
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- עציוני- הלוי, ח. (1997). מקום בצמרת: אליטות ואליטיזם בישראל. תל אביב: צ'ריקובר.
- קימרלינג, ב. (2000). מבוא לסוציולוגיה. תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
- שפירא י, בן אליעזר א. (1986). יסודות הסוציולוגיה. תל אביב: עם עובד
- בן רפאל א, שטרנברג, י. (2007). אליטות חדשות בישראל. ירושלים: מוסד ביאליק.
- ברום ל, סלזניק פ, ה. ברום ד. (1984). עיקרי הסוציולוגיה. תל אביב: צ'ריקובר.
- הירש ש, כהן א. (2000). הערות על הסוציולוגיה הישראלית בראי מישוב למדינה. עיונים בתקומת ישראל. 10. 317-352
- הלר, מ. מינוי שופטים: הפתרון למשבר העליון. תכלת .
קישורים חיצוניים[עריכה]
- התוכן בקישור, באתר (שם האתר)
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
This article "מודל האליטות" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:מודל האליטות. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
