מהפכה משטרית בישראל

ההפיכה המשטרית בישראל היא מונח שלפיו רפורמת לוין וצעדים נוספים של בנימין נתניהו ושותפיו לממשלת ישראל ה-37 הם בגדר הפיכה עצמית או שחיקה דמוקרטית ונועדו לקדם תהליך של הפיכת מדינת ישראל ממדינה דמוקרטית למדינה דיקטטורית שמתחזה לדמוקרטית, עם מאפיינים של תאוקרטיה. המונח בא להחליף את המונח "רפורמה משפטית" שבו השתמשה הממשלה, כדי לבטא את הצד האנטי-דמוקרטי של הצעדים המשפטיים שנקטה ממשלת ישראל ה-37. צעדים אלה דומים לצעדים שננקטו בתהליכי הפיכה עצמית שהתרחשו במדינות כמו הונגריה, פולין, טורקיה ורוסיה שנשלטות על ידי דיקטטורים, ומזכירים תהליכי שחיקה דמוקרטית שהתקיימו במדינות מערביות נוספות כמו ארצות הברית ובריטניה.

לטענת מתנגדי ההפיכה המשטרית, הממשלה וכן גופים נוספים כמו פורום קהלת מקדמים וימשיכו לקדם צעדים להחלשת כוחם של מוסדות שיכולים לרסן את הממשלה ולפגוע בעקרון של הפרדת רשויות - פגיעה בכוחן של הרשות השופטת (בג"ץ, יועצים משפטיים), הכנסת, העיתונות, הדרג המקצועי, האקדמיה, החברה האזרחית, וכן פגיעה בזכויות אדם וזכויות אזרח, במטרה להשיג כוח בלתי מוגבל לממשלה, ובאופן שירוקן את הדמוקרטיה מתוכנה ויהפוך אותה לדמוקרטיה חלולה. לפי ההסבר מהלכים אלו יובילו גם לפגיעה קשה בכלכלת ישראל וביחסי החוץ שלה ויובילו לקרע בעם ישראל.

נשמעו חששות מפגיעה קשה בדמוקרטיה של ישראל בעיקר מצד גופים בשמאל ובמרכז הישראלי, אבל גם בקרב מספר גורמים בימין. כמו כן שותפים לחשש אנשי משפט וכלכלה מהעולם וכן ממשלות מערביות בולטות כמו ארצות הברית, צרפת וקנדה וכן גופי כלכלה בינלאומיים כמו סוכנויות לדרוג אשראי. הצעדים המשפטיים שנקטה הממשלה הובילו להפגנות המוניות של מאות אלפי אזרחים בישראל שיזמו עצומות, הפגנות ומרי אזרחי בלתי אלים ברובו.

הממשלה והקואליציה, פורום קהלת וכן מספר מומחים טוענים כי טענות אלה מחוסרות יסוד בעליל. לטענתם, צעדים אלה נועדו להחזיר לממשלה יכולת משילות, להשבת האיזון להפרדה בין הרשויות ולהקטנת "דיקטטורת בג"צ" או את ה"דיפ-סטייט" משום שישראל נמצאת בחוסר איזון לא בריא מבחינת כוחה של המערכת המשפטית מאז שנות ה-90. האליטות/השמאל/אשכנזים/תומכי גלובלזיציה/ פרוגרסיבים נמצאים במוקדי כוח רבים, וגם כאשר הימין זוכה הוא אינו יכול לשנות דבר מפאת מרכזי כוח אלה. טענה זו דומה לטענות של שליטים פופוליסטים ממדינות אחרות בעולם. הממשלה ותומכיה טוענים כי המתנגדים להפיכה המשטרית הם אנרכיסטים מסוכנים, האוחזים בתאוריית קונספירציה הזויה. הממשלה טוענת כי היות שיש לה רוב - זכותה לקדם מהלכים כרצונה - טענה שלדעת המוחים היא דוגמה לעריצות הרוב.

מיכאל שראל, כלכלן מרכזי בפורום קהלת, ביטא במרץ 2023 את החשש מפני הפיכה משטרית בהקשר של רפורמת לוין בטענה כי "כשלקואליציה יש כוח כמעט בלתי מוגבל, סביר להניח שהיא תרצה להשתמש בכוח זה על מנת להגדיל את הסיכויים לשרידותה הפוליטית. הפיתוי לנקוט באמצעים שיגדילו את סיכויי המפלגות המרכיבות את הקואליציה להצליח בבחירות הבאות יהיה חזק מאד וקשה יהיה לעמוד בפניו".

לפי ההיסטוריון יובל נוח הררי, הממשלה אינה מנסה להעביר רפורמה אלא לבצע הפיכה - דהיינו הפיכה עצמית. קיימות שתי שיטות להפוך מדינה לדיקטטורה, האחת היא עם טנקים ברחובות, והשנייה עם עט ונייר. עד שאנשים הבינו את המשמעות של השינוי כבר היה מאוחר מדי. קודם משתמשים בחוק כדי להשיג עוד כוח, ואז משתמשים בכוח כדי לעוות את החוק. לפי הררי, למכלול החוקים שהממשלה מנסה להעביר יש מטרה משותפת והיא להשיג כוח בלתי מוגבל. אם חוקים אלה יעברו הממשלה תוכל לחסל לגמרי את החופש של אזרחים בישראל באמצעות עריצות הרוב - רוב של 61 חברי כנסת יוכל להעביר כל חוק - לא משנה כמה דכאני או גזעני הוא יהיה. החשש הוא גם שהממשלה תוכל לשנות את שיטת הבחירות כך שמפלגות הקואליציה לעולם לא יפסידו בבחירות. לדבריו, כאשר שואלים את מנהיגי ההפיכה מה בכל זאת ירסן את כוחה של הממשלה במשטר החדש ומה ישמור על זכויות האדם התשובה היחידה היא "תסמכו עלינו" ד״ר אביחי מנדבליט, שהיה מזכיר הממשלה של נתניהו ולאחר מכן היועץ המשפטי לממשלה טען כי: “זו לא רפורמה זו הפיכה משטרית לחלוטין: יהיו אנשים משלנו, אנשים שאנחנו נמנה ויהיו נאמנים אישית לשליט, נאמנים אישית לשר. לא נאמנות למדינה – זה הדבר הכי מסוכן שיכול להיות. זו לא דמוקרטיה.״

רקע

בשנים האחרונות מומחים בינלאומיים מזהים התחזקות של גופים פופוליסטים - גופים פופליטסים שמאליים בדרום אמריקה וכן גופים פופליסטים ימניים באירופה, רוסיה, ואמריקה הצפונית והדרומית. דוגמאות לכך הן הונגריה, פולין, רוסיה, טורקיה, שלטון בולסנרו בברזיל ושלטונו של טראמפ בארצות הברית. מגמה זו היא בניגוד למגמה ארוכת טווח של כ-200 שנה של התחזקות הדמוקרטיות בעולם והתרחבותן, ויש לה קשר גם לאי נחת כלכלי ושינוים חברתיים הנוגעים לגלובליזציה וכן מתחים בין שמרנים לפרוגרסיבים במגוון סוגיות כמו להט"ב, זכויות נשים, מהגרים, זכויות אדם, מסורת דתית, וראייה הומיניסטית מול עמדות לאומיות, לאומניות ואנתנוצנטריות.

זה מספר שנים שמומחים, עיתונאים ופעילים חברתיים מזהירים מפני הידרדרות הדמוקרטיה בישראל. דוגמה לכך היא פעילתו של המכון הישראלי לדמוקרטיה. בדרוג האקונומיסט לדמוקרטיה, ישראל מוגדרת כדמוקרטיה פגומה. ארגוני זכויות אדם בינלאומיים מותחים ביקורת על ישראל לאור פעילותה בשטחים. אנשי שמאל ופעילי זכויות אדם טוענים כי הגישה המצדיקה את המשך שליטת ישראל בשטחים דורשת דיכוי של זכויות אדם בשטחים וכן זכויות אדם באופן כללי.

צעדי הממשלה

הצעדים שהממשלה מקדמת או ניסתה לקדם שמכוונים לפגיעה בדמוקרטיה כוללים:

פגיעה במערכת המשפט

• פסקת התגברות שתאפשר לקואליציה להעביר כל חוק שברצונה להעביר, אלא אם יהיה קונצנזוס של 15 שופטים נגד חוק זה (החקיקה בנושא זה עברה קריאה שנייה והיא מוכנה להעברה בקריאה שלישית בהתרעה של שעות).
• קביעת חוקי יסוד ברוב של 61 מנדטים - הממשלה תוכל לכנות כל חוק בשם "חוק יסוד" וכך למנוע מבית המשפט כל אפשרות לפסול אותו.
• ביטול עילת הסבירות, כך שלממשלה יהיה קל לנקוט צעדים בלתי סבירים במשפט המנהלי נגד עיתונאים, גורמי אופוזיציה ואזרחים - לדוגמה להחליט שכל אזרחי תל אביב יצביעו מעתה בקלפיות בבאר שבע - מבלי שבית המשפט העליון יוכל למנוע זאת.
• בחירת שופטים בידי הקואליציה ללא התחשבות בבית המשפט או במיעוט בכנסת, וזאת בניגוד לוועדה למינוי שופטים שהתקיימה עד כה מימי הקמת המדינה, שבה היו נציגים שופטים, חברים מלשכת עורכי הדין, מהכנסת ומהממשלה ושום צד לא היה יכול למנות שופטים ללא תמיכת גורמים אחרים.
• ניסיון של הממשלה להשתלט על לשכת עורכי הדין. לאחר שהממשלה נכשלה בצעד זה היא מקדמת חוק לביטול הלשכה לחלוטין. צעד שלישי הוא ניסיון להוציא את נציגי הלשכה מהוועדה למינוי שופטים. ההסבר לצעדים אלה הוא מעורבות הלשכה בוועדה לבחירת שופטים.
• הפחתת כוחם של היועצים המשפטיים בממשלה והכפפה שלהם לדרג הפוליטי בממשלה.

הפגיעה בעצמאות מערכת המשפט היא אחד החששות המרכזיים בהקשר של הפרדת הרשויות וקיום מגבלות על כוחה של הממשלה. החשש הוא כי ללא מעצורים אלה, הממשלה תוכל להשפיע בצורה לא הוגנת על הבחירות ולרוקן אותן מתוכן.

פרופסור ינב רוזנאי הציג מסמך של ועידת הליכוד משנת 1993, שבו מתחייב הליכוד לקדם השלמת חוקה במדינת ישראל, לפעול להשלמת חוקי היסוד של זכויות אדם ולמען חקיקת חוק יסוד החקיקה.[1]

אנשי המחאה נגד רפורמת לוין וכן מומחים משפטיים טענו כי הרפורמה עלולה ליצור מצב שבו אין יותר הפרדה בין שלוש הרשויות. הממשלה, שיש לה רוב בכנסת, תוכל גם למנות שופטים כאוות נפשה והדבר מהווה פגיעה חמורה בדמוקרטיה. באפריל 2023 הודה יריב לוין כי חשש זה הוא חשש אמיתי, שמדובר בצעד אנטי דמוקרטי והדבר עלול להוביל למשבר חוקתי.

פגיעה בעצמאות הדרג המקצועי

במדינות דמוקרטיות רבות קיים דרג מקצועי שאמור לתמוך במדיניות הן לפי הנחיות הממשלה והן לפי שיקולים מקצועיים. לדוגמה, נגיד בנק ישראל קובע את גובה הריבית במשק ובכך משפיע על גובה האינפלציה. אנשי הדרג המקצועי באוצר משפיעים על גובה התקציב. היבטים אלה מקשים על הממשלה לקיים כלכלת בחירות. וכן מקשים על קשרי הון-שלטון לקדם התערבות בוטה של השלטון בכלכלה. במהלך השנים קודמו בישראל מספר רשויות ממשלתית. רשויות אלה מתאפיינת בעצמאות גדולה יותר מאשר יחידה שהיא חלק מהמשרד הממשלתי, שכן הממונה עליהן מתמנה אחת לכמה שנים והשר הממונה אינו יכול לפטר אותו. דוגמה לרשויות אלה הן בנק ישראל הקובע את שיעור הריבית וקצב הדפסת הכסף, רשות התחרות, רשות החברות הממשלתיות, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו שאמורה לקיים שידורים ולפקח עליהם, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הספרייה הלאומית, ארכיון המדינה ועוד. חלק מפעילות של שליטים דיקטטורים או פופוליסטים היא התקפה על אנשי הדרג המקצועי, ערעור על מומחיותם והחלפתם באנשים מקורבים לשלטון, לפעמים חסרי כל כישורים מקצועיים - זאת מזווית הראייה שאנשי מקצוע עלולים להפריע לשלטון וכן מתוך רצון לתגמל אנשים מקורבים להם ובכך לשמור על כוחם הפוליטי. דוגמאות לכך הן מינוי קרובי משפחה לבכירים במשטרים דיקטטוריים, העימותים של טרמאפ עם רופאים ומדענים ביחס לנגיף הקורונה וכן עם מדענים מסוכנות ההגנה על הסביבה ביחס לשינויי האקלים.

ביקורת על מדיניות נגיד בנק ישראל

עיתונאים מתחום הכלכלה כמו מירב ארלוזרוב הביעו חשש כי עוד לפני הרפורמה, תחושת הכוח הרב של הפוליטיקאים בממשלה תגרום לצמצום כוחו של הדרג המקצועי. היא התריעה כי פוליטיקאים החלו לצאת נגד נגיד בנק ישראל וניסו להשתיקו בטענה שאין קשר בין הרפורמה לתחום האחריות שלו. הנגיד טען כי הרפורמה עלולה לפגוע בדרוג האשראי ובמעמדה של ישראל ולכן הדבר נוגע לו במישרין. ב-20 בפברואר 2023 צייץ שר החוץ אלי כהן בטוויטר וקרא לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' להתערב בפעילות בנק ישראל באופן שיפסיק את העלאות הריבית.[2][3] הדבר נתפס כאיום על פגיעה בעצמאות בנק ישראל וגרם לסערה תקשורתית בעולם. בנימין נתניהו פרסם הבהרה למחרת שלפיה עצמאות הבנק לא תיפגע [4] ב-27 בפברואר 2023 הציע ח"כ משה גפני הצעת חוק, שנועדה למנוע מהעלאות הריבית של נגיד בנק ישראל להשפיע על בעלי דירה יחידה. מפלגת הליכוד פרסמה הבהרה כי עצמאות בנק ישראל לא תיפגע.[5]

ניסיון לבטל את נבחרת הדירקטורים

נבחרת הדירקטורים היא מאגר של מועמדים לחברות בדירקטוריון של חברות ממשלתיות בישראל, שנוצרה כחלק מרפורמה ברשות החברות הממשלתיות בשנת 2013. מאגר זה נועד לאתר באופן שוויוני, פומבי ותחרותי מועמדים ראויים לדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, כך שניתן יהיה למנות רק בעלי תארים ואישים בעלי כישורים בתחום אחריותה ופעילותה של כל חברה ממשלתית. נבחרת הדירקטורים אינה מעוגנת בחקיקה, אלא הוקמה על פי המלצות מבקר המדינה. במהלך השנים התקיימו ניסיונות שונים לבטלה, בעיקר מצד הליכוד וש"ס, אשר סוכלו על ידי היועצים המשפטיים לממשלה. השר דודי אמסלם הביע את התנגדותו לנבחרת בטענה שגם עקרות בית הן בעלות תובנה משלהן וכי הנבחרת היא ביטוי לאליטיזם. פרשנים וגורמים מקצועיים מתייחסים לניסיון לבטל את נבחרת הדירקטורים כמאבק של הליכוד באליטות על ידי מתן אפשרות למנות דירקטורים מ"כלל שדרות הציבור", אולם מזהירים שבפועל ביטול הנבחרת יוביל למינוי אליטה של מקורבים לשרי הממשלה. מבקר המדינה הזהיר בדצמבר 2017 מפני פגיעה בתפקוד החברות הממשלתיות ופגיעה באינטרס הציבורי אם תוחזר שיטת מינוי המקורבים כפי שהייתה נהוגה בעבר. במסגרת ההסכמים הקואליציוניים של ממשלת ישראל השלושים ושבע הוסכם על ביטולה של נבחרת הדירקטורים. משרד האוצר וגורמים נוספים כמו רשות החברות הביעו חשש כי הניסיון לבטל את הנבחרת נועד לאפשר שורת מינויים של מקורבים ופעילים פוליטיים לכ-200 משרות פנויות של דירקטורים וראשי דירקטורים בחברות הממשלתיות.[6]

דודי אמסלם התבטא בחריפות כלפי מנהלת רשות החברות מיכל רוזנבוים, שבהן היא הואשמה במעורבות בפוטש, וקידם תהליך להדחתה. זאת על רקע מכתבי נזיפה שהיא שולחת אליו על רקע המאבק בנבחרת הדירקטורים וניסיון למנות מקורבים.[7]

ניסיון למינוי גורם פוליטי לראשות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ושינוי המבנה שלה

ב-21 בפברואר 2023 פרסם מיכאל שמש מערוץ כאן 11 תחקיר, שלפיו ראש הממשלה בנימין נתניהו דרש למנות איש פוליטי לממלא מקום הסטטיסטיקאי הראשי הממונה על הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס). לפי התחקיר נתניהו תכנן למנות את מנכ"ל משרדו, יוסי שלי, שהיה מנהל קמפיין הליכוד, לממלא מקום הסטטיסטיקאי הראשי. ב-14 בפברואר 2023 סיים יואל פינקל את תפקידו כממלא מקום ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) לאחר שכיהן בתפקיד במשך שנה. התפקיד קצוב בזמן ונדרשת הארכה שלו אחת למספר חודשים בידי ראש הממשלה. נתניהו סירב לאשר את הארכת כהונתו של פינקל עד למינוי קבוע. לאחר התחקיר טען נתניהו כי הוא חזר בו. ב-13 במרץ פנה שוב נתניהו אל נציבות שירות המדינה בבקשה לעצור מינויים ומכרזים בלמ"ס. במרץ 2023 חשף שמש כי 10 ימים לפני סיום כהונת פינקל, כתב שלי לסמנכ"לית הון אנושי בלמ"ס והורה להקפיא הליכי גיוס בלמ"ס כי בכוונתו לבחון את המבנה הארגוני של הלמ"ס. במקביל הוא פנה לנציבות שירות המדינה וביקש למנות את עצמו לראשות הלמ"ס. אנשי נציבות המדינה טענו שאין לו ידע מקצועי רלוונטי לתפקיד. לתפקיד נדרש תואר דוקטור, וניסיון של לפחות 7 שנים "בהובלה וביצוע של מחקרים מדעיים בתחומי הסטטיסטיקה, כלכלה או דמוגרפיה, כולל פרסום של מאמרים מדעיים בכתבי עת מקצועיים בינלאומיים". שלי התעקש כי יש לו רקע מתאים בשל תואר בהנדסת תעשייה וניהול וידע רב בניתוח נתונים סטטיסטיים. הוא נזף בגורמי המקצוע בטענה שראש הממשלה תומך בצעדיו. לטענת שמש, נתניהו ניסה להשתלט על עמדות מפתח בלמ"ס במספר דרכים, ומקורבו ניסה לכופף את היועצים המשפטיים. כאשר מאמצים אלה נחשפו ונכשלו, נתניהו התרחק מהאירוע, ומלשכתו נמסר כי הוא לא עסק בעניין.

הפרשה עוררה חשש להתערבות פוליטית בעבודתו המקצועית של הלמ"ס. הלמ"ס הוא גוף חשוב לניהול כלכלת המדינה, משום שהוא מספק את עיקר הנתונים שעל בסיסן מתקבלות החלטות של משרדי הממשלה, לרבות האוצר, בנק ישראל ואף חברות עסקיות רבות. אמינות של הלמ"ס חשובה במיוחד כדי להפיץ מידע בצורה יעילה. הלמ"ס מפרסם נתונים כלכליים חשובים כמו מדד המחירים לצרכן, נתוני האבטלה ונתוני צמיחה כלכלית. לעיתים, הנתונים אינם נוחים לממשלה, לדוגמה מדד המחירים לצרכן שמראה על אינפלציה גבוהה. בינואר 2022, נשיא טורקיה רג'יפ טאיפ ארדואן הביא להתפטרות ראש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משום שלדעתו נתוני האינפלציה אינם משקפים את המצב במציאות. פרופ' דרור פייטלסון הזהיר כי צעד כזה בישראל עלול לפגוע באמינות המידע על ישראל מול העולם, לגרור השפעות חמורות על תכנון התקציב ותיאר כיצד שינוי בנתונים יכול ליצור רושם מוטעה בציבור, לדוגמה רושם של הקלה במשבר הדיור.

ניסיונות למנות מקורבים

בתוך כמה חודשים התפרסמו כמה כתבות על מינוי פעילים פוליטיים מהליכוד או על ניסיונות למנות מקורבים כאלה, למרות חוסר ידע מקצועי.

• ניסיון למנות את אסנת מארק למנכ"לית משרד המדע ללא כל רקע מקצועי
• מינוי מקורב למירי רגב למנכ"ל משרד התחבורה
• ביולי 2023 התפרסם כי מירי רגב מבקשת למנות את עו"ד עידן מועלם, אדם ללא ניסיון בתחבורה ציבורית או תחבורה בכלל לתפקיד ראש הרשות לתחבורה ציבורית, וזאת אף על פי שמולו מתמודדים בעלי ניסיון בתחום.[8]
• בפברואר 2023 התפרסם כי עו"ד אלעד ברדוגו, פעיל ליכוד ואחיינו של יעקב ברדוגו המקורב לרה"מ נתניהו, גבר על 8 מועמדים שונים במרוץ לתפקיד היועץ המשפטי של חברת נתיבי ישראל, חברה ממשלתית האחראית על 7 מיליארד שקל. יו"ר דירקטוריון נתיבי ישראל, יגאל עמדי נבחר בעבר על יד מירי רגב כשהייתה שרת התחבורה. ברדוגו גם ניסה להתמודד בקיץ של אותה שנה לתפקיד דומה בחברת נתיבי איילון, שתקציבה קטן פי 3 מזה של נתיבי ישראל, אך לא הצליח להגיע לשלב המועמדים הסופיים. במהלך הליך הסינון של המועמדים לתפקיד בנתיבי ישראל, לא הצליח ברדוגו לחצות את השלב הראשון וקודמו 8 מועמדים אחרים. לאחר ערעור הוא הצליח לעבור לשלב הבא שגם אותו עבר. אל ועדת האיתור בראשות מנכ"ל החברה ניסים פרץ הגיע ברדוגו למקום השלישי ובפער משמעותי של 7 נקודות מהמועמד המועדף. לאחר מכן בחר בו דירקטוריון החברה לתפקיד ברוב של 5 מול 4. כמחאה על המינוי, הדירקטורית לינדה בן שושן התפטרה מתפקידה, ורשות החברות פתחה בבדיקת המינוי, שהוקפא בינתיים.[9] ביוני 2023 קבעה מנהלת רשות החברות הממשלתיות מיכל רוזנבוים כי בהליך "נפלו פגמים משמעותיים חמורים" באופן שהטיב עם אלעד ברדוגו והחליטה לפסול את ההליך בכפוף לשימוע.[10]

ניסיון לחזק את כוחה של הממשלה בוועדות התכנון

מומחי סביבה קובלים על כך שהממשלה מקדמת מהלכים שפוגעים בדרג המקצועי בוועדות התכנון. ב-6 בפברואר 2023 פורסם כי המשרד להגנת הסביבה מתנגד להצעה בחוק ההסדרים לקיצוץ סמכויותיו בוועדות התכנון.[11]

ניסיונות לבצע פוליטיזציה של המשטרה

המשטרה היא גוף מקצועי שאמון על אכיפת החוק. הפעלת המשטרה במדינה דמוקרטית אמורה להתקיים לפי החוק, באופן שיגן על זכויות אדם. במדינות דיקטטורויות השליטים משתמשים במשטרה כדי לדכא את חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש ההתאגדות וחופש ההתאספות וההפגנה בניסיון למנוע ביקורת על הממשלה. פוליטיזציה של המשטרה נחשבת סיכון לדמוקרטיה עקב האפשרות שהדרג הפוליטי הממשלה יעשה בה שימוש לרעה. הצעדים שהממשלה קידמה בתחום כוללים:

• ניסיונות להגביר את השליטה של שר המשטרה על המשטרה - בניגוד לכך שבעבר הייתה המשטרה בעלת יכולת פעולה עצמאית כגוף א-פוליטי שיכול גם לחקור שרים ופוליטיקאים. [12]
• הקמת גוף חדש של המשמר הלאומי של ישראל. התוכנית הייתה קיימת משנת 2022 אולם לא קודמה. במרץ 2023 לחץ בן גביר על נתניהו לקדם את הנושא. הגוף אמור להיות מורכב בעיקר מכוח של משמר הגבול.[13] החשש הוא שגוף זה יהיה כפוף ישירות לשר המשטרה שיוכל להשתמש בו כדי לדכא הפגנות נגד המשטר בצורה דרקונית.[14][15][16] עמדת מפכ"ל המשטרה היא שהמשמר הלאומי צריך לפעול רק בכפיפות למשטרה. לפי קצין בכיר "אסור בתכלית האיסור לגייס ולהכשיר שוטרים לטובת מיליציה של פוליטיקאי. זה לא יהיה משמר ובטח לא לאומי".[17]
• מתן לגיטימציה לאלימות משטרית נגד מחאה לא אלימה. במהלך ההפגנות נגד פעילות הממשלה נחסמו צירי תנועה ראשיים בתל אביב. רב פקד מאיר סויסה השליך רימוני הלם לעבר מפגינים בת"א, באופן שגרם לכך שאחד מהם איבד את אוזנו.[18] הוא זומן לחקירה במח"ש. הנוהל של המשטרה קובע כי שימוש ברימון הלם מותר רק במקרה של הפרת סדר הכוללת התנגדות אלימה. [19] השר לביטחון לאומי בן גביר, גיבה את הקצין ותקף את מח"ש.[20] דבר זה הוא בניגוד לעמדה שהביע בעבר שבה טען ששימוש ברימוני הלם נגד אוכלוסייה אזרחית הוא דבר פסול ומדובר באלימות משטרתית. בשנת 2020 [21] ובמרץ 2021 על רקע עימות אלים בין חרדים לבין שוטרים, [22][23] גינה איתמר בן גביר, שהיה אז באופוזיציה, את הדבר בטענה כי מדובר באלימות משטרתית.[24]. נוסף לרימוני הלם הפעילה המשטרה מכת"זיות בכינון ישיר בניגוד לנוהל, דבר שגרם לפציעות ראש של צלם ולכך שמוחה מבוגר כמעט ואיבד עין.

נציגי הממשלה מצדם טוענים כי המפגינים זוכים לטיפול בכפפות של משי על רקע חסימות צירים, ופעילות תקיפה של המשטרה מול חסימות דומות של צירים על ידי מתנחלים בזמן ההתנתקות או חרדים בזמן הקורונה. לטענתם, היות שהמפגינים הם אשכנזים מהאליטה, המשטרה נוהגת בהם ביד רכה. הטענה היא כי המפגינים הם "אנרכיסטים" וכי הם מפעילים "אלימות" בגלל חסימת צירים ראשיים. המפגינים מצדם טוענים כי ההפגנות הן בלתי אלימות וכי הפגנות אלימות של מתנחלים בשטחים הכוללות ירי והצתת בתים ורכבים מתקבלות בהבנה בממשלה, חלק מהשרים תומכים בהם בפומבי, ואין כמעט מעצרים או ניסיון רציני למניעתן. הטענה היא כי המשמר הלאומי לא ישמש לדיכוי הפגנות לא אלימות. וכי התנגדות המשטרה להקמת המשמר הלאומי היא על רקע חשש מפגיעה בכוחה.

ניסיונות לצמצם את סמכויות הרשויות המקומיות

רשויות מקומית נחשבות לדרך נוספת להפרדת רשויות, שכן הן מהוות "הפרדת רשויות אופקית", כלומר חלוקת הסמכות בין השלטון הארצי לרשויות שלטון מקומיות (הנמצאות במעמד נמוך יותר מהשלטון הארצי). רשויות מקומיות מנהלות היבטים כמו תחבורה, חינוך ותרבות, ויש להן השפעה על מדיניות שיטור ואכיפה על ידי פקחים. באופן זה קבוצות מיעוט שנמצאות במתח מול השלטון המרכזי זוכות באוטונומיה מסוימת ביחס לממשל המרכזי. בנוסף, אנשים וגופים ברשות המקומית, בעיקר ראשי ערים מרכזיות, עשויים לקרוא תיגר על הממשלה. כך לדוגמה, קיים מאבק בין ויקטור אורבן לבין ראשי ערים כמו בודפשט כאשר אלו תוקפים את הממשלה והוא מצדו שולל מהם תקציבים ומנסה להחליף אותם בגורמים נאמנים לו.[25] מתח דומה התקיים בארצות הברית בין טראמפ לבין מושלי מדינות.

• במרץ 2023 הודיעו ראשי 15 הערים העצמאיות מבחינה תקציבית (פורום ה-15) כי הן צפויות להשבית את פעילות ועדות התכנון והבנייה על רקע חוק ההסדרים המתגבש. לפי הרשויות החוק כולל סעיפים "דורסניים" המאיימים לפגוע בעצמאות הרשויות בתחומי התשתיות, התכנון והבנייה. איתן אטיה, מנכ"ל פורום ה-15, טען כי "לוקחים את יכולת התכנון מהערים המשמשות 85% מהאזרחים". התאחדות האדריכלים והתאחדות אדריכלי הנוף הצטרפו למאבק בטענה כי חוק ההסדרים מקודם בצורה דורסנית וכולל פרק בנושא תכנון ובנייה הפוגע קשות בסמכויות הרשויות המקומיות בפעילות ועדות התכנון והבנייה. התאחדות האדריכלים טוענת כי החוק מתעלם לחלוטין מהמלצות אנשי המקצוע מתחומי התכנון, וכי חקיקת הקואליציה היא ללא שום התייחסות להערות מצד השלטון המקומי ומצד גורמים מקצועיים, לרבות פקידות מקצועית ממשלתית.[26]
• במרץ 2023, על רקע המחאה הנרחבת מול רפורמת לוין בהקשר של "עילת הסבירות" והכוונה לפטר את שר הביטחון גאלנט, הקימו כמה עשרות ראשי רשויות אוהל מחאה בירושלים והכריזו על שביתת רעב. הנהלת מרכז השלטון המקומי והאזורי הודיעו על הצטרפות לשביתה שעליה הכריזה ההסתדרות במחאה על המשך קידום החוקים להחלשת מערכת המשפט. יו"ר מרכז השלטון המקומי וראש עיריית מודיעין חיים ביבס, בכיר בליכוד, אמר: "על ראש הממשלה לחשב מסלול מחדש ולהגיע להידברות מידית בין הצדדים שתביא להסכמה רחבה".[27] מחאה זו נבלמה לאחר הודעת נתניהו על קיום שיחות על עילת הסבירות ועצירת החקיקה.
• במאי 2023 קידמה הממשלה את חקיקת קרן הארנונה, כך שהרשויות העשירות יפרישו יותר כספים לקרן שנועדה לקבוע חלוקה מחדש של רווחי הערים מארנונה לעסקים. ראשי הערים הגדולות התנגדו לחקיקה, והודיעו באמצע מאי על השבתת כלל השירותים המוניציפליים.[28] לפי טענתם זוהי "הכנסת היד לכיס" מצד הממשלה, במטרה לצמצם את הסמכות והכוח של השלטון המקומי, תוך הגדלת כוחו של השלטון המרכזי.[29][30] ב-24 במאי 2023 הקמת קרן הארנונה אושרה במליאת הכנסת.
• ביולי 2023 העבירה הקואליציה את "חוק הרשויות המקומיות" (או חוק "בועז יוסף"). החוק יאפשר ליו"ר ועדה ממונה להתמודד בבחירות המקומיות, ללא תקופת צינון משמעותית. הערכות הן כי החוק נועד לאפשר לבועז יוסף, יו"ר הוועדה הממונה בטבריה, המקורב ליו"ר ש"ס אריה דרעי, להתמודד בבחירות באוקטובר 2023 לראשות העיר.[31] הטענה הייתה שהחוק יעניק לו יתרון לא הוגן מול שאר המתמודדים וכי מדובר בחקיקה פרסונלית. כמו כן נטען כי החוק מושחת והוא קשור לדחיית הבחירות ברבנות שקשורה לדיל פוליטי של דרעי.[32] התנועה לטוהר המידות, המועמדת לראשות עיריית טבריה עוה"ד שני אילוז, והתנועה לאיכות השלטון עתרו לבג"ץ נגד החוק.[33] העיתונאי אבי בר-אלי טען כי אף שמדובר בחוק פרסונלי, מעתה תוכל הממשלה להשפיע במידה רבה על זהות ראשי הערים שייבחרו בבחירות המוניציפליות.[34]

השפעת הממשלה על התקשורת

• ניסיונות פגיעה בתאגיד השידור הציבורי. ראש הממשלה בנימין נתניהו ניסה לסגור את התאגיד פעמיים – בסוף 2016 ובתחילת 2017, זמן קצר לפני שהתאגיד החל לפעול. הקריאות לסגירת התאגיד היו מלוות בנימוק כי סגירתו תחסוך כספים למשלם המיסים. ב-15 באוקטובר 2017 העלה השר אריה דרעי הצעה לסגירת תאגיד השידור הישראלי, בטענה כי סגירת התאגיד בין היתר תממן את העלאת קצבאות הנכות. רבים התייחסו לאמירתה של השרה מירי רגב משנת 2106 על התאגיד ""מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?"[35] כאיתות לכך שהממשלה רוצה לשלוט בתקשורת בדומה למשטרים דיקטטוריים אחרים. שלמה קרעי, שר התקשורת, הודיע כי הוא מתכוון לסגור את תאגיד השידור הציבורי "כאן", לבצע קיצוץ מסיבי בתקציבו וכל זאת "למען הציבור". הטענה של קרעי הייתה כי מדובר בקידום "שוק חופשי" ותחרות בתחום התקשורת וכי השידור הציבורי אינו מרחיב את המגוון בתכנים. לעומת זאת טענו עיתונאים כי בחמש שנות פעילותו הניב "כאן" עושר של תכנים איכותיים ופופולריים, המחיש לציבור כיצד נראה שידור ציבורי שלא נתון לשליטה פוליטית. נטען כי הסיבה שבגללה הממשלה רוצה לסגור את התאגיד היא רצונה בתקשורת שהיא כלי הסברה שהשלטון שולט בו ומכפיף לצרכיו[36] על רקע מחאות נגד התוכנית פורסם בפברואר כי התוכנית לסגירת התאגיד הוקפאה, בהחלטת ראשי הקואליציה.[37]
• קידום ערוץ 14 כערוץ תעמולה - עיתונים פעילים ומפלגות טוענים כי ערוץ 14 משמש כערוץ תעמולה של הממשלה. זאת בניגוד לכללי האתיקה העיתונאית.[38] כמו כן נטען כי הממשלה מקדמת את הערוץ על ידי העדפות שונות בהחזרי הוצאות ובהעלמת עין מהפרת תנאי השידור על ידיו.[39][40][41][42] במרץ 2023 העלה הערוץ תשדיר שתואר כהסתה נגד המפגינים למען הדמוקרטיה. הרשות השנייה טענה כי היא פותחת בחקירה בנושא. [43] עיתון הארץ אסר ביוני 2023 על עיתונאים מטעמו להתאריין בערוץ, בטענה שמודבר בערוץ תעמולה ביביסטי.[44]

העיתונאי גיא רולניק, עורך דה מארקר, העלה חששות מיצירת "סנדוויץ' תקשורתי, בדומה למה שלפי טענתנו נוצר באיטליה - מצד אחד גופי תקשורת המפעילים תעמולה גלויה למען השלטון, ומצד שני גופי תקשורת המוצגים ככאלה המבקרים את השלטון אבל מתפקדים בעיקר כתקשורת בידורית לצד תוכניות פוליטיות שבהן בעיקר יש רעש ומהומה ולא הצגת ביקורת מהותית".[45][46]

התבטאויות חריפות ותאוריות קונספירציה

מספר גורמים בכנסת ובממשלה נקטו התבטאויות חריפות נגד המחאות והמפגינים. לדוגמה, שהמפגינים מגיעים עם מכוניות ושעוני יוקרה, כי הם ממומנים על ידי מדינות זרות כמו גרמניה וארה"ב ואפילו עוינות כמו איראן. נטען כי המפגינים הם אנרכיסטים וכי המחאה עצמה היא זו שמובילה לפגיעה בכלכלה ובדמוקרטיה בישראל - ולא פעולות הממשלה.

קשרים חמים עם מנהיגים לא דמוקרטים

נטען כי ממשלת הימין שומרת ומטפחת קשרים עם משטרים אנטי-דמוקרטיים במטרה ללמוד מהן ולהעניק לגיטימיות לצעדים דומים שהיא מבצעת בעצמה. הדגש הוא על קשרים עם ממשל טראמפ ואימוץ הרטוריקה של ארגוני ימין קיצוניים בימין האמריקאי השמרני. הקשרים כוללים גם קשרים עם הקהילה האוונגליסטית הנוצרית אף שזו מאמינה בתאוריה שלפיה ישראל עתידה להימחק מהמפה במלחמת גוג ומגוג. קשרים חמים אחרים טופחו עם משטרי אורבן בהונגריה, הממשלה הפולנית ופוטין שליט רוסיה, לפחות עד הפלישה לאוקראינה ב-2022.

הוטחו האשמות כמו האשמות בהומופוביה, עמדות נגד להט"ב, נגד זכויות נשים, התנגדות לליברליזם, התנגדות למדע וקידום תאוריות קונספירציה ושיטות עבודה דומות מול התקשורת על ידי שילוב של תעמולה וספינים.

טיעון קיום הבחירות

שמחה רוטמן טוען כי גם ללא מנגנונים כמו עילת הסבירות, או מערכת משפט מתערבת, יוכל הציבור להחליף את הממשלה אם זו תנהג בצורה שמדכאת זכויות אדם. הטיעון הנגדי הוא שמדובר בטיעון המניח את המתבקש - אם יישמרו בישראל בחירות דמוקרטיות והוגנות, האזרחים יוכלו להשתמש בהן כדי להחליף שלטון דכאני. עם זאת, עצם קיום בחירות אינו באמת ערובה לדמוקרטיה - שכן מדינות כמו רוסיה, הונגריה, פולין וטורקיה, וכן מדינות כמו איראן, סוריה וצפון קוריאה, מקיימות גם הן בחירות. הבעיה היא שהשלטון עלול לגרום לכך שהבחירות לא יהיו הוגנות ורק ישמשו ככלי של יחסי ציבור כדי לטעת רושם בעיני חלק מהציבור, משקיעים או תיירים כי במדינה מתקיימת דמוקרטיה.

טיעון נוסף שבו משתמשת הממשלה הוא שהיא הממשלה הנבחרת, ולכן ההתנגדות לצעדיה היא אנטי-דמוקרטית. המענה לטיעון זה הוא כי גם ממשלה שנבחרה בצורה דמוקרטית עלולה להוביל מהלכים של הפיכה עצמית או שחיקה של הדמוקרטיה - היא משתמשת בכוחה כדי לרוקן את הדמוקרטיה מתוכן. אם הממשלה תעביר חוק שיבטל את קיום הבחירות ברור שמדובר בצעד אנטי דמוקרטי אפילו אם יש לממשלה רוב. באופן דומה צעדים הדרגתיים, "שיטת הסלאמי" עלולים ליצור השפעה דומה אך בצורה נסתרת יותר - צעד אחר צעד - באופן דומה לצעדים שנקטו פוטין ואורבן שגם הם נבחרו בצורה דמוקרטית.

תגובות מצד מדינות והשוואות לעולם

בינואר 2023 נפגש מזכיר המדינה של ארצות הברית, אנתוני בלינקן, עם המשתתפים במחאה ושיבח אותם, ובפגישתו עם נתניהו באותו חודש הדגיש כי יחסי המדינות מבוססים על שמירה על מוסדות דמוקרטיים. היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן הבהיר לנתניהו: "אם תהיה פגיעה בערכים הדמוקרטיים - נתקשה לספק תמיכה בלתי מעורערת בישראל". בתגובה טען נתניהו כי הרפרומה המשפטית תעבור בהסכמה רחבה.

נשיא צרפת, עמנואל מקרון, ביקר את הרפורמה בפגישתו עם נתניהו, בינואר 2023, והזהיר כי אם תעבור "צרפת תסיק שישראל מנותקת מתפיסת הדמוקרטיה".

נתניהו טען בראיון ב-CNN כי פסקת ההתגברות קיימת גם בקנדה. פרופ׳ אירווין קוטר, שר המשפטים לשעבר של קנדה, טען כי טענה זו אינה נכונה. לדוגמה, לקנדה יש שטר זכויות דומה לחוקה שמבטיח שהממשלה אינה יכולה לחרוג מכוחה יותר מדי. כתב זה מבטיח זכויות אדם חשובות כמו חופש הביטוי, חופש דת, חופש התאגדות, חופש עיתונות, שוויון בפני החוק ועוד. כמו כן יש בקנדה מערכת פדרלית שמקשה על הממשלה להפעיל פסקת התגברות.[47] שמחה רוטמן טען כי הצעדים שלו דומים לקנדה, בתגובה עשרות משפטנים בכירים מקנדה הזהירו ממהלכי החקיקה המשפטית ודחו את ההשוואה של רוטמן: "טיעון מסולף, החקיקה מסכנת את שלטון החוק."[48] נוסף לחוקה, לקנדה יש גם סנאט המייצג קבוצות מיעוט שתפקידו לאשר חקיקה.

במשך מספר שנים פעל נתניהו כדי שישראל תתקבל לארגון ה-OECD - דבר שיש לו השלכות על מעמדה המדיני של ישראל וכן השלכות כלכליות כמו דרוג האשראי שלה. בפברואר 2023 הזהיר הארגון את ישראל מפני מימוש הרפורמה המשפטית והצהיר כי בכוונתו לכלול בדו"ח שלו על המדינה הזהרות כמו "עצמאות שיפוטית ובלמים ואיזונים שיפוטיים חיוניים למערכת חזקה נגד שחיתות ויושרה ציבורית, אמון בממשלה ובמוסדות הציבור וסביבה עסקית המושכת השקעות ומטפחת ביצועים כלכליים".[49] [50]

מחאה והתנגדות

מול מאמצי הממשלה לקידום הרפורמה המשפטית החלו בינואר 2023 מחאות וחתימות על עצומות. אחד הצעדים הראשונים הייתה עצומה של כלכלנים רבים שדאגו מפני ההשלכות הכלכליות של מהלכי הממשלה. כמו כן אנשי הייטק, רפואה ואקדמיה חששו מפני השלכות צעדי הממשלה על עתידם. ההפגנות הלכו והתרחבו עד שהגיעו לכמעט 200 אלף איש. המחאה הובילה גם לצעדים של מרי אזרחי לא אלים כמו סרבנות שירות וחסימת כבישים.

המוחים טענו כי אסור לאפשר לממשלה להישאר ללא בלם כלשהו, שכן הדבר עלול לאפשר לה לרסק את הדמוקרטיה בישראל. בעוד שחלק מהמוחים הסכימו שיש צורך בשינויים ובהסדרת כוחו של בג"ץ, הם גם דרשו הוספת שינויים אחרים ליצירת בלמים נוספים על כוחה של הממשלה - כמו חוקה, בית מחוקקים נוסף, דרג ממשל פדרלי, יכולת של הנשיא להטיל וטו ואמצעים דומים הקיימים במדינות דמוקרטיות אחרות.[51]

ראו גם

• רפורמת לוין
• שחיקה דמוקרטית
• ספין-דיקטטורים
• תעמולה
• טראמפיזם

קישורים חיצוניים

• ריסטארט - ישראל - אתר ההתנגדות למהפכה המשטרית
• יובל נוח הררי, נאום בהפגנה נגד ההפיכה המשטרית, 4.3.2023
• גיא רולניק, המדריך להתנגדות: כיצד ניתן למנוע את הפיכת ישראל לדיקטטורה מודרנית 20 בינואר 2023
• איילת שני, "כשאומרים פשיזם, אנשים חושבים על חיילים ברחובות. לא. זה לא ייראה ככה", ראיון עם ההיסטוריון דניאל בלטמן, מוסף הארץ, 01 בפברואר 2023
• יובל נוח הררי, הם ינסו שוב, בכוח גדול יותר, ואנחנו חייבים להגיע מוכנים. אז מה עושים? הארץ, 29 במרץ 2023

הערות שוליים

This article "מהפכה משטרית בישראל" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.

📰 Article(s) of the same category(ies)

• תאוריית הקשר על הפתעת אוקטובר

---

 Facebook Page

🐤 Twitter Follow us on Twitter !

Read or create/edit this page in another language

• מהפכה משטרית בישראל in English