מדרוקסירוגסטרון
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
 |
 | |
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 581: attempt to index field 'wikibase' (a nil value).
מדרוקסיפרוגסטרון (באגלית Medroxyprogesterone acetate- MPA או medroxyprogesterone acetate- DMPA בצורת ההזרקה). נמכר בין היתר תחת שם המותג Depo-provera, היא תרופה הורמונלית מסוג פרוגסטין.[1]
|[2]
המדרוקסיפרוגסטרון משמש כשיטה למניעת הריון וכחלק מטיפול הורמונלי בגיל המעבר[1]. |[2] בנוסף, הוא משמש גם לטיפול באנדומטריוזיס, דימום רחמי חריג, מיניות חריגה אצל גברים וסוגים מסוימים של סרטן. התרופה זמינה בשילוב עם אסטרוגן[3][4] וגם לבדה. התרופה ניתנת דרך הפה, בשימוש מתחת ללשון או בהזרקה לשריר או לשומן[5]. תופעות הלוואי השכיחות כוללות הפרעות למחזור החודשי- כמו היעדר מחזור, כאבי בטן וכאבי ראש[5]. תופעות לוואי חמורות יותר כוללות אובדן עצם, קרישי דם, תגובות אלרגיות ובעיות בכבד. השימוש התרופה אינו מומלץ במהלך ההריון מכיוון שהוא עלול להזיק לתינוק[5]. MPA הוא פרוגסטרון מלאכותי, וככזה מפעיל את הקולטן לפרוגסטרון, המטרה הביולוגית של פרוגסטרון[6]. הוא גם בעל פעילות גלוקוקורטיקואידית חלשה ופעילות אנדרוגנית חלשה מאוד אך אין פעילות הורמונלית חשובה אחרת[7][8]. בשל הפעילות הפרוגסטוגנית שלו, MPA מקטין את שחרור הגונדוטרופינים בגוף ויכול לדכא את רמות הורמוני המין[9]. פעולתו היא כצורה של אמצעי מניעה על ידי מניעת ביוץ[5].
MPA התגלה ב-1956 והוכנס לשימוש רפואי בארצות הברית ב-1959[10][11][5]. הוא נמצא ברשימת התרופות החיוניות של ארגון הבריאות העולמי[12]. העלות הסיטונאית בעולם המתפתח היא כ-0.60-1.60 דולר ארצות הברית לבקבוקון[13]. בבריטניה מנה זו עולה ל-NHS כ-6 פאונד[14]. בארצות הברית היא עולה פחות מ-25 דולר למנה נכון לשנת 2015[15]. MPA הוא הפרוגסטין הנפוץ ביותר בטיפול הורמונלי בגיל המעבר ובאמצעי מניעה עם פרוגסטוגן בלבד[16][17]. DMPA מאושר לשימוש כצורה של אמצעי מניעה ארוכי טווח ביותר מ-100 מדינות[18][19]. בשנת 2017, זו הייתה התרופה ה-222 הנפוצה ביותר בארצות הברית, עם יותר משני מיליון מרשמים[20][21].
שימושים רפואיים[עריכה]
השימוש הנפוץ ביותר של מדרוקסיפרוגסטרון אצטט (MPM) הוא בצורה של DMPA כאמצעי מניעה בלבד הניתן להזרקה ארוכת טווח עם פרוגסטוגן בלבד למניעת הריון בנשים. זהו אמצעי מניעה יעיל ביותר בשימוש במינונים גבוהים יחסית למניעת ביוץ. MPA משמש גם בשילוב עם אסטרוגן בטיפול הורמונלי בגיל המעבר בנשים לאחר גיל המעבר כדי לטפל ולמנוע תסמיני גיל המעבר כגון גלי חום, ניוון נרתיק ואוסטיאופורוזיס[22]. הוא משמש בטיפול הורמונלי בגיל המעבר במיוחד כדי למנוע היפרפלזיה של רירית הרחם וסרטן שאחרת היו נגרמות על ידי טיפול אסטרוגן ממושך ללא התנגדות בנשים עם רחם תקין[23][24]. בנוסף לאמצעי מניעה וטיפול הורמונלי בגיל המעבר, MPA משמש לטיפול בהפרעות גינקולוגיות ומחזוריות כגון דיסמנוריאה, אמנוריאה ואנדומטריוזיס[25]. יחד עם פרוגסטין אחרים, MPA פותח כדי לאפשר טיפול פרוגסטוגן דרך הפה, שכן לא ניתן היה ליטול פרוגסטרון (הורמון הפרוגסטוגן המיוצר על ידי גוף האדם) דרך הפה במשך עשורים רבים לפני שתהליך המיקרוניזציה פותח והפך לאפשרי במונחים של ייצור תרופות[26]. DMPA מפחית את החשק המיני אצל גברים ומשמש כצורה של סירוס כימי לשליטה בהתנהגות מינית בלתי הולמת או לא רצויה, כולל עברייני מין מורשעים[27][28]. DMPA שימש גם לטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית כממריץ תיאבון פליאטיבי לחולי סרטן ובמינונים גבוהים (800 מ"ג ליום) לטיפול בסוגי סרטן מסוימים תלויי הורמונים, כולל סרטן רירית הרחם, סרטן הכליה וסרטן השד[29][30][31][32][33]. MPA ניתן גם בטיפול הורמונלי נשית לנשים טרנסג'נדריות בשל ההשפעות הפרוגסטוגניות והתפקודיות האנטי-אנדרוגניות שלו. הוא משמש לעיכוב התבגרות אצל ילדים עם התבגרות מוקדמת אך אינו מספק למטרה זו מכיוון שהוא אינו מסוגל לדכא לחלוטין את ההתבגרות[34]. DMPA במינונים גבוהים דווח כיעיל באופן סופי גם בטיפול בהירסוטיזם[35]. למרות שאינו משמש כטיפול באפילפסיה, נמצא כי MPA מפחית את תדירות ההתקפים ואינו מקיים אינטראקציה עם תרופות אנטי אפילפטיות. MPA אינו מפריע לקרישת הדם ונראה כמשפר את פרמטרי הדם עבור נשים עם אנמיה חרמשית. באופן דומה, נראה כי MPA אינו משפיע על חילוף החומרים בכבד, ועשוי לשפר את שחמת המרה הראשונית ואת הפטיטיס פעילה כרונית. נשים הנוטלות MPA עשויות לחוות דימום ווסתי מועט זמן קצר לאחר התחלת הטיפול התרופתי, אך בדרך כלל אינה רצינית מספיק כדי לדרוש התערבות רפואית. בשימוש ארוך יותר יכולה להופיע אמנוריאה (היעדר מחזור) כמו גם מחזור לא סדיר המהווה מקור עיקרי לאי שביעות רצון, אם כי שניהם עלולים לגרום לשיפורים עם מחסור בברזל וסיכון למחלות דלקתיות באגן ולעיתים קרובות אינם מביאים להפסקת הטיפול התרופתי[36].
מניעת הריון[עריכה]
DMPA, תחת שמות מותגים כגון Depo-Provera ו-Depo-SubQ Provera 104, משמש למניעת הריון הורמונלית כאמצעי מניעה עמיד לטווח ארוך הניתן להזרקה של פרוגסטוגן בלבד למניעת הריון בנשים[37][38]. הוא ניתן בזריקה תוך שרירית או תת-עורית ויוצר מחסן עמיד, שממנו הוא משתחרר לאט במשך תקופה של מספר חודשים. אם הוא ניתן לאחר חמשת הימים הראשונים של המחזור, לוקח לו כשבוע להשפיע. לעומת זאת, אם ניתן במהלך חמשת הימים הראשונים של המחזור, תוקפו יהיה מיידי. ההערכות של שיעורי הכישלונות בשנה הראשונה הן כ-0.3%[39]. MPA יעיל במניעת הריון, אך אינו מציע הגנה מפני זיהומים המועברים במגע מיני (STIs-sexually transmitted infections).
יעילות
שיעור הכישלון של TRUSSEL המוערך בשנה הראשונה עבור DMPA כממוצע של שיעורי הכישלונות בשבעה ניסויים קליניים ב-0.3%[40][41]. הוא נחשב לשימוש מושלם מכיוון שהניסויים הקליניים מדדו את היעילות במהלך השימוש בפועל ב-DMPA שהוגדרה כלא יותר מ-14 או 15 שבועות לאחר ההזרקה (כלומר, איחור של לא יותר משבוע או שבועיים לזריקה הבאה). לפני 2004, שיעור כשל השימוש הטיפוסי של טרסל ב-DMPA היה זהה לשיעור הכשלים המושלם שלו: 0.3%[42].
- כישלון מוערך בשיעור 00.3% בשנה הראשונה של DMPA
יתרונות
לDMPA יש מספר יתרונות[43][44][45][46]-
1. יעיל מאוד במניעת הריון.
2. מוזרק מידי 12 שבועות. הפעולה המתמשכת היחידה היא להזמין זריקות מעקב כל 12 שבועות ולנטר תופעות לוואי כדי לוודא שאינן דורשות טיפול רפואי.
3. אין אסטרוגן. אין סיכון מוגבר לפקקת ורידים עמוקים, תסחיף ריאתי, שבץ מוחי או אוטם שריר הלב.
4. אינטראקציה תרופתית מינימלית (בהשוואה לאמצעיי מניעה הורמונליים אחרים).
5. ירידה בסיכון לסרטן רירית הרחם. DMPA מפחית את הסיכון לסרטן רירית הרחם ב-80%[47][48][49]. הסיכון המופחת לסרטן רירית הרחם בקרב משתמשי DMPA נובע הן מההשפעה האנטי-פרוליפרטיבית הישירה של פרוגסטוגן על רירית הרחם והן מהירידה העקיפה של רמות האסטרוגן על ידי דיכוי התפתחות זקיקים בשחלות[50].
6. ירידה בסיכון לאנמיה מחוסר ברזל, מחלות דלקתיות באגן (PID), הריון חוץ רחמי, ושרירנים ברחם[51][52].
7. ירידה בתסמינים של אנדומטריוזיס.
8. ירידה בשכיחות של דיסמנוריאה ראשונית, כאבי ביוץ וציסטות שחלות תפקודיות.
9. ירידה בשכיחות התקפים בנשים עם אפילפסיה. בנוסף, בניגוד לרוב אמצעי המניעה ההורמונליים האחרים, יעילות אמצעי המניעה של DMPA אינה מושפעת מתרופות אנטי אפילפטיות מעוררות אנזימים[53].
10. ירידה בשכיחות ובחומרה של משברים באנמיה חרמשית בנשים עם אנמיה חרמשית[54].
משרד הבריאות של בריטניה מקדם באופן פעיל שימוש ארוך טווח באמצעי מניעה הפיכים מאז 2008, במיוחד עבור צעירים[55], בהמשך להנחיות המכון הלאומי לבריאות ומצוינות קלינית מאוקטובר 2005[56]. מתן עצות לגבי שיטות אמצעי מניעה אלו נכלל במסגרת 2009 איכות ותוצאות "תרגול טוב" לטיפול ראשוני[57].
השוואה[עריכה]
המצדדים בטיפול הורמונלי ביו זהה מאמינים כי פרוגסטרון מאפשר פחות תופעות לוואי ואיכות חיים משופרת בהשוואה לMPA[58]. הראיות להשקפה זאת נבדקו. MPA נספג טוב יותר כאשר נלקח דרך הפה עם זמן מחצית חיים ארוך בהרבה, המוביל לרמות דם יציבות יותר[59], אם כי זה עלול להוביל לרגישות גדולה יותר בשדיים ובדימום נרתיקי ספורדי יותר[60]. שתי התרכובות אינן מבדילות ביכולתן לדכא היפרפלזיה של רירית הרחם ואינן מגדילות את הסיכון לתסחיף ריאתי[61]. שתי התרופות הללו לא הושוו בצורה מספקת בבדיקות ישירות לשם מסקנות ברורות לגבי בטיחות ועליונות בשימוש[62].