יפה את
🛑🚧🚧This page has been detected as SPAM and will be removed soon
יָפָה אַתְּ וּנְעִימָה דִּרְשִׁי יוֹצְרֵךְ, שׁוּבִי עוּרִי הָרִימִי קוֹלֵךְ, רַק לְרֹאשֵׁךְ זְכוּת הָעֲטָרָה, הִתְעוֹרְרִי לִפְנֵי יוֹצְרֵךְ.
בַּת נְעִימָה הִתְעוֹרְרִי, שׂוּבִי מִכָּל פִּנָּה, עוּרִי עוּרִי שִׁיר דַּבְּרִי, רַעְיָתִי עָדִינָה; בְּתוֹף וּבְמָחוֹל, בְּנֵבֶל וּבְכִנּוֹר, בְּגִילָה וּבְרִנָּה.
אוֹרִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ, וְהֵשִׁיב לָךְ אַהֲבָתֵךְ, גִּילִי גִּילִי פִּרְחִי שִּירֵךְ, רַנְּנִי בִּישׁוּעָתֵךְ, הִכָּנְסִי אֶל תּוֹךְ דְּבִירֵךְ, מְקוּטֶּרֶת מוֹר וּלְבוֹנָה; בְּתוֹף וּבְמָחוֹל, בְּנֵבֶל וּבְכִנּוֹר, בְּגִילָה וּבְרִנָּה.
שׁוּבִי אֶל מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים, הַשְׁמִיעִי נְגִינוֹתַיִךְ, מִדְּבַשׁ הֵם מְתוּקִים, הַלְלִי בְּאַרְמְנוֹתַיִךְ, לְאֵל שׁוֹכֵן מְעוֹנָה; בְּתוֹף וּבְמָחוֹל, בְּנֵבֶל וּבְכִנּוֹר, בְּגִילָה וּבְרִנָּה.
רַעְיָתִי, בָּרָה כַּחַמָּה, אֲיוּמָּה כַּנִּגְדָּלוֹת, גֹּאֲלֵךְ, תַּמָּה תְמִימָה, הָאֵל עוֹשֵׂה גְּדֹלוֹת, בּוֹאִי בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה, הִתְעַלְּזִי בִּימֵי עֶדְנָה; בְּתוֹף וּבְמָחוֹל, בְּנֵבֶל וּבְכִנּוֹר, בְּגִילָה וּבְרִנָּה.
יָפָה אַתְּ וּנְעִימָה-בַּת נְעִימָה הִתְעוֹרְרִי הוא פיוטו של הפייטן אשר שמעון מזרחי שרמז את שמו אשר באקרוסטיכון ובראשו רשות לפיוט מאת יוסף טייב שחתם את המילה שירה בראש הפיוט.
השיר "בת נעימה"[עריכה]
השיר מרמז על עם ישראל המבקשת בדמעתה בת המלך שהגיע זמנה ועיתה עת קיבוץ גלויות ובקשת המשורר לשמח את השכינה הקדושה ביחודא עם קודשא בריך הוא להתעלס עם אהובה האל באהבה ורוב חיבה שיפקוד הקב"ה ברחמיו המרובים את האיילה[1].
רשות והקדמה לשיר ולפיוט[עריכה]
הפייטן יוסף טייב הרכיב את השיר על מנגינה שונה לפי לחן תוניסאי מקורי לשיר "לאלהי לאללה" של הזמר אל-כחלאווי תונסי. הוא גם שינה חלק מהמילים כך שיתאימו ללחן התוניסאי והוסיף פתיחה בהתאם עם המילים בעברית שראשי תיבות של הרשות הוא שירה: יָפָה אַתְּ וּנְעִימָה דִּרְשִׁי יוֹצְרֵךְ, שׁוּבִי עוּרִי הָרִימִי קוֹלֵךְ, רַק לְרֹאשֵׁךְ זְכוּת הָעֲטָרָה, הִתְעוֹרְרִי לִפְנֵי יוֹצְרֵךְ. כיום הפייטנים והפייטניות נוהגים לשורר זאת בפתיחה טרם שוררם את השיר בת נעימה.
תפוצת השיר[עריכה]
השיר הובא בספר הפיוטים שחיברו אשר מזרחי הנקרא מעדני מלך והופץ לאחר פטירתו בשבת זכור, שבת שהוקדשה לאשר מזרחי במספר בתי כנסת בירושלים, בהשתתפות תלמידי חכמים ופייטנים בראשם מרן מלכא הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, הרב דוד שלוש רבה של נתניה, הרב דוד גז, והרב הראשי לירושלים הרב אליהו פרדס. פיוטיו הרבים של אשר מזרחי כולל פיוט זה מושרים כיום בכל הקהילות הספרדיות והמזרחיות בארץ ובעולם.
על הפייטן[עריכה]
אשר שמעון מזרחי (המכונה "אשריקו") (נולד בירושלים שבין החומות בשנת תר"ן (1890) לאביו יצחק (ר' סחוקה - גדול בתורה), ולאמו וידה לבית אלחדיף מרודוס - נפטר ב-27 באוקטובר 1967) שהיה מוזיקאי, טנור, חזן, מלחין ומשורר עברי ציוני יהודי, גדול הפייטנים-חזנים של החזנות הספרדית-ירושלמית במאה ה-20, ו"המפורסם מבין כל המנגנים והפייטנים, גם בקרב היישוב הערבי"[2]. כתב והלחין כ-600 שירים[3], בהם מעל ל-200 פיוטים בעברית, כ-300 שירים בערבית, ומספר לא ידוע של שירים בלאדינו כמו "מיסגורה" ו"מרסיליה".
