יחסי פקיסטן–עיראק
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
| יחסי פקיסטן–עיראק | |
|---|---|
| שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת תסריט: היחידה "דגל" אינה קיימת. | שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת תסריט: היחידה "דגל" אינה קיימת. |
| |
| פקיסטן | עיראק |
| משטר | |
| רפובליקה אסלאמית פדרלית ודמוקרטיה פרלמנטרית | רפובליקה פרלמנטרית |
יחסי עיראק-פקיסטן מתייחסים ל יחסי חוץ בין רפובליקת עיראק לבין הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן. אינטראקציה תרבותית וסחר כלכלי בין אינדוס למסופוטמיה מקורם בשנת 1800 לפני הספירה.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.[דרוש מקור] בשנת 1955 עיראק ופקיסטן הצטרפו לברית בגדאד, ברית צבאית נגד ברית המועצות.[1] עם זאת, כאשר נרצח מלך עיראק בשנת 1958, עיראק פרשה מברית בגדאד, ששמה שונה כארגון האמנה המרכזית (CENTO). המתיחות נמשכה בין עיראק לפקיסטן בסוף המאה העשרים וראשית המאה העשרים ואחת עם מלחמת איראן–עיראק, מלחמת המפרץ ו מלחמת עיראק. עם זאת היחסים התייצבו. פקיסטן מנהלת כיום שגרירות בבגדאד ובעיראק באיסלאמאבאד.
היסטוריה[עריכה]
ארגון האמנה המרכזית[עריכה]
פקיסטן ועיראק הצטרפו לארגון האמנה המרכזית (CENTO) בשנת 1955 כדי להתנגד לברית המועצות; עם זאת, עיראק נסוגה בשנת 1959, לאחר מהפכת 14 ביולי.
קרע ומתח דיפלומטי[עריכה]
היחסים בין שתי המדינות הידרדרו בשנות השבעים, החל מפסגת ארגון הוועידה האסלאמית בשנת 1971 בלאהור. עיראק הייתה המדינה השנייה והמדינה הערבית הראשונה שהכירה בבנגלדש כאומה ריבונית אחרי מזרח גרמניה בשנת 1972. הנשיא דאז חסן אל-בכר תמך כלכלית וצבאית ב צבא שחרור בלוצ'יסטן במהלך מרד פנימי בבלוצ'יסטן. התמיכה נמשכה עד שנת 1973 כאשר המודיעין הצבאי של פקיסטן שיכנע את אכבר בוגטי, מנהיג באלוך, לערוק לפקיסטן.
ב-10 בפברואר 1973, פנג'אב ריינג'רס ומשטרת איסלאמאבאד פשטו עיראקית שגרירות באיסלאמאבאד מבלי להזהיר את ממשלת עיראק. פעולה טקטית זו חשפה מטמון גדול של נשק, תחמושת ורימוני יד. ציוד נשק אחר נמצא בארגזים שכותרתם "משרד החוץ, בגדאד" ואלה נועדו לכאורה למורדי בלוך הפקיסטניים. פקיסטן גירשה והכריזה על אישיות בלתי רצויה עבור שגריר עיראק חיקמת סולימאן וצוות קונסולרי אחר.
במכתב שנכתב לנשיא ריצ'רד ניקסון ב־14 בפברואר 1973, האשים ראש ממשלת זולפיקאר עלי בוטו הודו, אפגניסטן, עיראק וברית המועצות, למעורבות ב"קנוניה ... [עם] גורמים חתרניים ולא-רדנטיסטיים המבקשים לשבש את שלמות פקיסטן.
פעולה מוצלחת מבצע צבאי הובילה לפירוק מורדי בלוך בפרובינציה. מנהל דיני הלחימה של בלוצ'יסטן, הגנרל Rahimuddin Khan, חוקק מדיניות ש התייצב את המחוז. בעקבות מלחמת איראן–עיראק הוקמה מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ בשנת 1981 בהמזרח התיכון. במהלך המלחמה ניסה הנשיא סדאם חוסין לעבוד ללא הצלחה עם מורדי בלוך כדי להפנות את המיקוד האיראני לפקיסטן. מרבית המדריכים הצבאיים היו מהכוחות המזוינים של פקיסטן. כ־40,000 אנשי צבא של כוחות הצבא הפקיסטניים הוצבו ב ערב הסעודית כדי לחזק את הביטחון הפנימי והחיצוני של המדינה.
מלחמת איראן-עיראק הייתה נושא מקוטב בפקיסטן, כאשר מחצית מאוכלוסייתה מאוימים כעת מצד האוכלוסייה השיעית שלה ומ איראן. הנשיא זיא הגביר את ביטחונה של פקיסטן, בידיעה שמכיוון שהמדינה קרובה לארצות הברית, היא עלולה להיגרם למלחמה. החברים הבכירים בכוחות הצבא של פקיסטן התנגדו להרג עולי רגל שיעים בסעודיה. זיא לא הוציא שום פקודות לכוחות המזוינים הערבים של פקיסטן, להעסיק מדינה כלשהי מבחינה צבאית.
מלחמת איראן-עיראק סיפקה לזיאה הזדמנות להתמודד עם איראן. טילי עוקץ רבים שנשלחו ל מוג'האדין האפגני נמכרו לאיראן, מה שהיווה גורם מכריע עבור המדינה ב מלחמת מכליות.
מלחמת המפרץ וסנקציות[עריכה]
בשנת 1990 עיראק פלשה כווית עקב המתיחות הפוליטית הגוברת בין שתי המדינות הערביות. פקיסטן אישרה את ארצות הברית - המנהיגה מערכה צבאית נגד עיראק, עם ראש צוות הצבא, הגנרל אסלאם בג והיו"ר הראשי המשותף האדמירל איפטיקהר סירוהי מפקח על הצבת הכוחות המזוינים של המזרח התיכון במזרח התיכון. הגנרל בג האשים את מדינות המערב בעידוד עיראק לפלוש לכווית, אף כי המשיך להוביל את כוחותיו המזוינים נגד עיראק בתמיכה בערב הסעודית. בזמן שמלחמת עיראק עם כווית חילקה את הפקיסטנים, בג פיקד בקפידה והציב את כוחותיו הכפופים של הכוחות המזוינים בפקיסטן במהלך מבצע סערת המדבר.
לאחר מלחמת המפרץ הראשונה עיראק החלה לבנות קשרים הדוקים יותר עם הודו. בשנת 2000 ביקר סגן נשיא עיראק דאז [[טהא יאסין רמדאן] בהודו, וב־6 באוגוסט 2002 העביר הנשיא סדאם חוסין את "התמיכה הבלתי מעורערת" של עיראק להודו בגלל סכסוך קשמיר עם פקיסטן. הודו ועיראק הקימו ועדות שרים משותפות ומשלחות סחר לקידום שיתוף פעולה דו-צדדי נרחב.
נורמליזציה של היחסים[עריכה]
בשנת 2003, לפני פרוץ מלחמת המפרץ השנייה, הודיעה פקיסטן כי היא מתנגדת לכל פעולה צבאית נגד עיראק. מלחמה, למרות שחלקם שקלו להצביע למלחמה. עם זאת, לאחר סיום המלחמה, פקיסטן ציינה כי היא מוכנה לשלוח את כוחותיה הצבאיים של המזרח התיכון לעיראק לצורך שמירת שלום אם הם ידרשו לכך.
ארצות הברית ובריטניה השמיעו קריאות רבות להצבת הכוחות התלויים של צבא פקיסטן לפעולות שמירת שלום בעיראק. עם זאת, אנשי צבא פקיסטן אמרו כי "לאור ההתקוממות נגד כוחות הקואליציה בראשות ארצות הברית בעיראק והאנרכיה הפנימית שם, שליחת כוחותינו בשלב זה תהיה כמו קפיצה באש. המתיחות בין שתי המדינות נותרה אינטנסיבית בנושא בני ערובה זרים בעיראק. במהלך השנים 2004–05, 14 אזרחים פקיסטנים נעשו כבני ערובה מתוכם שניים נהרגו. עם זאת, היחסים נורמלו בעקבות כוחות ארצות הברית נסיגת הכוחות מעיראק. בשנת 2013 שתי המדינות חתמו על ברית הגנה.
שגריר עיראק בפקיסטן, ד"ר רושדי אלאני, טען כי עיראק רואה בפקיסטן "מוסלמית מעצמת על וכי עיראק מוכנה לספק לפקיסטן נפט ללא תנאי. מטוסי המאמן סופר מושאק מפקיסטן כחלק משיפור יחסי ההגנה בין שתי המדינות.
ראו גם[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
This article "יחסי פקיסטן–עיראק" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:יחסי פקיסטן–עיראק. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
