יהודות מינסק
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
הקהילה היהודית במינסק (בבלארוסית: Мінск, וגם: Менск, ברוסית: Минск, בפולנית: Mińsk) בירת בלארוס והעיר הגדולה ביותר בה, היא אחת הקהילות היהודית הוותיקות והחשובות במזרח אירופה.
בשלהי ימי הביניים התיישבה בעיר קהילה יהודית, שראשיתה המדויקת אינה ברורה. ידוע בוודאות כי בשנת 1489 כבר היו יהודים בעיר, כאשר ישנה עדות על יהודי שהתמנה על גביית מיסים בעיר מטעם השלטון הליטאי. ההתיישבות בעיר פתחה את ההתיישבות היהודית בבלארוס כשהחל משנת 1506 היא התרחבה גם לפינסק שבדרום המדינה ומשם לכל חלקיה. מאוחר יותר נוצרה קהילה של ממש כאשר החלו יהודים להתיישב בעיר במאה ה-16, ב-1579 המלך סטפאן באטורי אף הוציא אישור מיוחד ליהודים לסחור בעיר, דבר אשר נאסר עד אז.
לאחר שהמלך זיגמונט השלישי ואזה ביטל אישור זה ב-1606 בעקבות פניית הנוצרים הואטה ההתיישבות היהודית בעיר. אולם ב-1609 היהודים שוחררו ממסים מיוחדים וב-1616 אף הורשה להם לפרוס בעיר את מרכולתם וב-1629 לפתוח חנויות. קהילת מינסק הייתה בין הקהילות המייסדות של הוועד הליטאי. עד 1631 השתייכה לפלך בריסק.
נסיגה נרשמה בזמן המלחמה הפולנית-רוסית (1654–1667) כאשר היהודים נטשו את העיר בעקבות הכיבוש הרוסי ב-1655, אך בחזרתה לפולין ב-1658 חזרו גם היהודים. אמנם עדיין לא ניתן ליהודים אישור להתיישב בעיר והם נאלצו לשכור בתים מאוניאטים, ועקב כך סבלו סבל כפול, שכן הופנתה נגדם שנאת הנוצרים האורתודוקסים, גם כלפי בעלי בתיהם וגם כלפי היהודים עצמם.
במאה ה-19 התפתחה הקהילה במהירות, ובהשפעת הגאון מווילנה הוקמו בעיר מספר ישיבות. במפקד תושבים ב-1897 כבר היו בעיר למעלה ממחצית תושבים יהודים: 91,494 אנשים מתוכם 47,561 יהודים. בשלהי המאה ה-19[1] ובתחילת המאה ה-20 הפכה העיר למרכז יהודי חשוב ואף שימשה מרכז לתנועת הפועלים היהודית. העיר זכתה לתהילה תורנית כאשר ברבנות העיר כיהנו והתגוררו רבנים מפורסמים וביניהם: הרב יחיאל היילפרין - מחבר "סדר הדורות", הרב ירוחם יהודה ליב פרלמן שכונה ה"גדול ממינסק", הרב בנימין הכהן שקוביצקי ("המגיד ממינסק"), והרב גרשון תנחום ממינסק.
בשואה הושמדה מרבית הקהילה היהודית בעיר. בעיר מינסק הוקם גטו מינסק, שהיה הגטו שהחזיק הכי הרבה זמן בשטחי ברית המועצות הכבושים. יהודי הגטו הוצאו במספר אקציות להריגה בבורות ירי שנחפרו בקרבת הכפרים טוצ'ינקה ומאלי טרוסטינץ. אלפים מיהודי הגטו נמלטו ממנו ליערות הסמוכים ולחמו שם כנגד הגרמנים (למשל, מאשה ברוסקינה). אחרוני היהודים בגטו, שהועסקו בעבודות כפייה נשלחו אל מותם במחנה המוות סוביבור או שנורו למוות בחודשים ספטמבר-אוקטובר 1943. רק 13 יהודים שרדו את הגטו. ב-1947 הוקמה ברחוב זסלבסקיה אנדרטה, הראשונה מסוגה בברית המועצות, עליה נכתב: "ליהודים - קרבנות הפשיזם".
בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 ידעה העיר התנכלויות של השלטונות לפעילות היהודית. בינואר 1948 על ידי סוכני הק.ג.ב. נרצח ראש התיאטרון היהודי שלמה מיכואלס, ב-1949 נסגר התיאטרון היהודי ועובדיו פוטרו, ב-1959 הוחרם בית הכנסת הגדול, ובניינו עבר לידי תיאטרון גורקי.
בשנות ה-60 נאסר על קבורה בבית הקברות היהודי, ולאחר מכן הוא נהרס ונהפך לאצטדיון דינמו. ב-1959 האוכלוסייה היהודית מנתה 38,842 נפשות.
בתקופת הפרסטרויקה התחדשה הפעילות הקהילתית. ב-1988 הוקמה "אגודת חובבי התרבות היהודית" על שם יצחק חריק. ב-1989 נפתח בית הספר היהודי החד שבועי על ידי יורי דורן, שלאחר מכן הקים את iro - איחוד הקהילות יהודיות הדתיות ברפובליקה בלארוס. כיום עדיין קיימים במינסק שני בתי כנסת של התאחדות יהודי בלארוס - האחד מתפלל בנוסח אשכנז, והאחר של חסידות חב"ד.
התפתחות הקהילה[עריכה]
העיר מינסק נוסדה במאה ה-11, בשנת 1067[2] והתפתחה במהירות עצומה, בעיקר עקב היותה סמוכה לנהר הסוויסלאץ' שגרם להעברת סחורות דרכה, בנוסף היא הייתה על אם הדרך מצפון לדרום בין וילנה לבוברויסק והומל, וממזרח למערב בין נובוגרודק לבוריסלב ובין מוסקבה לוורשא.[3]
כבר במאה החמש עשרה הייתה מינסק המרכז המסחרי החשוב ביותר בבלארוס. ידוע בוודאות כי בשנת 1489 כבר היו יהודים בעיר, כאשר ישנה עדות על יהודי שהתמנה על גביית דמי המכס במינסק מטעם השלטון הליטאי. מוצא היהודים שהגיעו לעיר נתון במחלוקת ככל יהדות מזרח אירופה, שהגיעו ממערב אירופה או מהמדינה הכוזרית, לשם הגיעו ישר מארץ ישראל או מבבל. ההתיישבות בעיר מינסק פתחה את ההתיישבות היהודית בשאר חלקי בלארוס כשהחל משנת 1506 היא התרחבה גם לפינסק שבדרום המדינה ומשם לכל חלקיה. מאוחר יותר נוצרה קהילה של ממש כאשר החלו יהודים להתיישב בעיר במאה ה-16. ב-1579 המלך סטפאן באטורי, מלך פולין, אף הוציא כתב זכויות ובו אישור מיוחד ליהודים לסחור בעיר, דבר אשר נאסר עד אז. המטוטלת נעה שוב כשב-1606 נאסר עליהם לפתוח חנויות ולעסוק במסחר בעיר, וב-1683 שוב אושרו זכויותיהם והותר להם לרכוש מקרקעין בכיכר השוק ובכל מקום אחר בעיר.
המלחמות והמגיפות המאה ה-16 ובמאה ה-17 דלדלו את אוכלוסייתה של מינסק, בעקבות כך כשביקר בעיר מלך פולין "יאן קז'ימייז'" מיד לאחר שיצאו הרוסים מהעיר, הוא העניק זכויות רבות ליהודי העיר, במטרה לפתח את המסחר שם.
לאחר שהמלך זיגמונט השלישי ואזה ביטל אישור זה ב-1606 בעקבות פניית הנוצרים הואטה ההתיישבות היהודית בעיר. אולם ב-1609 היהודים שוחררו ממסים מיוחדים וב-1616 אף הורשה להם לפרוס בעיר את מרכולתם וב-1629 לפתוח חנויות. קהילת מינסק הייתה בין הקהילות המייסדות של הוועד הליטאי. עד 1631 השתייכה לפלך בריסק.
נסיגה נרשמה בימי מרד חמלניצקי (1648) ובזמן המלחמה הפולנית-רוסית (1654–1667) כאשר היהודים נטשו את העיר בעקבות הכיבוש הרוסי ב-1655 בעקבות פרעות, אך בחזרתה לפולין ב-1658 חזרו גם היהודים, והקהילה השתקמה. אמנם עדיין לא ניתן ליהודים אישור להתיישב בעיר והם נאלצו לשכור בתים מאוניאטים, ועקב כך סבלו סבל כפול, שכן הופנתה נגדם שנאת הנוצרים האורתודוקסים, גם כלפי בעלי בתיהם וגם כלפי היהודים עצמם.
ב-1685 נפתחה ישיבה על ידי הרב דמתא, ר' משה מרדכי. בין רבני מינסק וראשי הישיבה שלה במאה ה-17 היו ר' יחיאל בן שלמה היילפרין, ר' אריה לייב בן אשר גינזברג ור' רפאל כהן. במסגרת ועד ארבע ארצות הייתה קהילת מינסק כפופה לבריסק דליטא אך מ-1631, כשנעשתה לעיר מחוז, הייתה לקהילה עצמאית וסופחו אליה קהילות קטנות באזור.
בזמן הכיבוש הרוסי[עריכה]
בסוף המאה ה-18 נכבש השטח על ידי האימפריה הרוסית
בזמן החזרה הפולנית[עריכה]
במאה התשע עשרה[עריכה]
במאה ה-19 הייתה מינסק בין הקהילות הגדולות והחשובות ברוסיה הצארית. באמצע המאה מנתה כ־13,000 נפש[4] ובסופה לפי מפקד אוכלוסין שערכה רוסיה הצארית ב-1897 קהילת מינסק הייתה הקהילה הגדולה ביותר בבלארוס והקהילה הרביעית בגודלה ב"תחום המושב", עם 47,560 תושבים שהם 52% מתושבי העיר.[5]
החיים בעיר במחצית הראשונה של המאה משתקפים בפנקסי הקהילה שפרסם בתרגום רוסי יעקב בראפמן.
המתנגדים היו רוב מכריע בעיר. הגדולה בישיבות מינסק, "בלומקה'ס קלויז", התפרסמה ביישובי היהודים. בסוף המאה ה-19 כיהן רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן, "הגדול ממינסק", כרב של קהילת מינסק.
בתחילת המאה העשרים[עריכה]
חוג של משכילים פתח בתי-ספר במינסק עוד בשנות ה-40, ומאמצע שנות ה-70 צמחה שם תנועת פועלים יהודית, שגילתה פעילות רבה בשנות ה-80 וה-90. בשנים 1894-1893 התארגנה "האופוזיציה הלאומית" בהנהגת א' לייסין. הסוציאליסטים שיגרו צירים לוועידת-היסוד של ה"בונד" ב-1897, ובמינסק ישב הוועד המרכזי של התנועה עד שפוזר בידי המשטרה בשנת 1898.
חוגים מקומיים של "חובבי ציון" קמו לראשונה בשנות ה-80 וב־1902 נערכה במינסק, ברישיון ממשלתי, הוועידה השנייה של ציוני רוסיה. בבחירות למועצת הקהילה בשנת 1918 קיבלו הציונים ו"פועלי-ציון" 33 מושבים, רשימת החרדים 25, ה"בונד" 17, בלתי- תלויים - ששה מושבים, פולקיסטים - שניים והרשימה הסוציאליסטית המאוחדת זכתה גם היא בשני מושבים.
בשנת 1921 נפתחה מחלקה יהודית בפאקולטה לחינוך של אוניברסיטת מינסקשגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ'). בשנת 1922, עם הקמתה של ברית המועצות ששלטה במינסק, רבים מיהודי העיר היו שותפים להקמת המשטר החדש. בעוד המוסדות התורניים בעיר חוו נסיגה, הוקמו מוסדות רבים כמו תיאטרון יהודי ממלכתי בשפת יידיש ומקהלה יהודית, כמו כן ב"איגוד הסופרים הסובייטים" הייתה מחלקה של סופרים ביידיש. מחלקה שלמה בבית המשפט העירוני התנהלה ביידיש. בשנת 1921 נפתחה מחלקה יהודית בפאקולטה לחינוך של אוניברסיטת מינסק, וב-1924, עם פתיחת המכון לתרבות ביילורוסית, הוקם בו מדור לתרבות יהודית, שפרסם מחקרים אחדים לרבות כתב-עת בשם "צייטשריפט" (1931-1926). במינסק יצאו לאור גם עיתונים יומיים, וירחון ספרותי ביידיש בשם "שטערן" הופיע בשנים 1925 - 1941.
בשנת 1926 התפקדו במינסק 53,686 תושבים יהודים, שהיו כ-41% מכלל האוכלוסייה, אולם הגילויים האחרונים של תרבות יהודית עצמית חדלו באמצע שנות השלושים.
ערב מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939) ישבו במינסק כ־60,000 יהודים.
בשואה[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
ערכים מורחבים – גטו מינסק, גטו המבורג
בחדשים הראשונים למלחמה הגיעו למינסק פליטים יהודים משטחי הכיבוש הגרמני, בעיקר מפולין. סבורים שערב הפלישה הגרמנית לברית המועצות, ביוני 1941, התגוררו במינסק 90,000 יהודים (כ-%37 מכלל האוכלוסייה), יהודים החלו לעזוב את העיר מזרחה, אחרי שהגרמנים פתחו במתקפה על ברית המועצות (22 ביוני) והחל קרב ביאליסטוק-מינסק, וביום הכיבוש, 28 ביוני, נמצאו בעיר 50,000 יהודים. עם התארגנות משטר הכיבוש ציוו הגרמנים על הגברים בעיר, בני 45-15, להתייצב לרישום. כ-40,000 התייצבו וחולקו ל-3 חטיבות: יהודים, אנשי הצבא האדום, ולא יהודים הלא יהודים שוחררו כעבור חמישה ימים. אנשי האינטליגנציה היהודית, אלפים אחדים, הובלו ליער סמוך ונורו למוות. שאר היהודים הוחזקו בבית-הסוהר העירוני והועברו לגיטו ב-20 באוגוסט. הגיטו נתחם כחודש ימים אחרי כיבוש העיר ורוכזו בו לפחות 85,000 יהודים, מהם רבבות פליטים מליטא וכ-8,000 מגורשים מצ'כיה, מאוסטריה ומגרמניה. היהודים נצטוו לענוד את הטלאי הצהוב. אליהו מושקין, שידע מעט גרמנית, הועמד בראש "היודנראט".
בחודש אוגוסט הוצאו אלפי יהודים מן הגיטו ורק מעטים מהם הגיעו ל"מחנה העבודה" ברחוב שירוקאיה בעיר, שבו הוחזקו גם שבויי מלחמה רוסיים. ב־7 בנובמבר נלקחו 12,000 יהודים לכפר טוצ'ינקה ונרצחו על שפת חפירות. בבתים שנתרוקנו בגיטו שוכנו 1,500 יהודים מגורשים, בעיקר מהאמבורג. הגיטו חולק אז לשלושה: "חסרי-מקצוע", "פועלים מקצועיים" ופקידי ה"יודנראט" שכללו גם את משטרת הגיטו, ויהודים לא מקומיים, מצ'כיה, מאוסטריה ומגרמניה. ב-20 בחודש נרצחו עוד 5,000 יהודים ובמקומם הוכנסו 6,500 יהודים שהוגלו ממערב אירופה.
בסוף פברואר 1942 דרשו הגרמנים מה"יודנראט" להוציא 5,000 יהודים מבין אלה שאינם מועסקים במפעלי הצבא. משלא נענו פתחו במצוד וב-2 במארס 1942 קברו חיים את ילדי בית היתומים ברחוב לא-סלול במרכז הגיטו ועימם המיתו וקברו אלפיים מבוגרים. אלפי אנשים שחזרו לעת ערב מן העבודה נרצחו בשכונת קוידאנובו.
בסוף יולי 1942 פשטו הגרמנים ועוזריהם הביילורוסים על גיטו מינסק ותוך שלושה ימים נרצחו קרוב ל-10,000 יהודים, ביניהם 3,500 מיהודי גרמניה, אוסטריה וצ'כיה - רובם זקנים, נשים וילדים. עדיין נשארו בגיטו 9,000 יהודים.
ב-1 בפברואר 1943 נרצחו עוד 1,500 ליד קברים פתוחים בכפר מאלי טרוסטנץ. אחרים הומתו קבוצות קבוצות - הגברים ביריות, הנשים והילדים בגאזים בתוך מכוניות סגורות. 2,000 יהודים שהיו חיילים בצבא האדום נשלחו ממחנה שירוקאיה למחנה סוביבור בספטמבר אותה השנה, וביניהם הסגן אלכסנדר פצ'רסקי והקומוניסט היהודי מפולין שלמה לייטמן, והם הנהיגו את המרד בסוביבור ב־14 באוקטובר 1943.
ב-22 בספטמבר 1943 נהרג הגנראל-קומיסאר הגרמני קובה בפצצה שהניחה עוזרת-הבית הביילורוסית לפי הוראות דוד קמח, קומיסאר פוליטי באחת היחידות הפרטיזאניות באזור. ההתנקשות החישה את הקץ על יהודי הגיטו, הדבר התרחש כעבור חודש ימים.
התארגנות המחתרת בגיטו מינסק התחילה סמוך להקמתו בהחלטה ברורה שלא להפעיל נשק בתחום הגיטו ולרכז את עיקר המאמץ בבריחה ליערות, אל יחידות הפרטיזנים. אחרי טבח טושינקה בנובמבר 1941 נקשר קשר בין הירש סמולאר, מנהיג המחתרת היהודית בגיטו, יליד פולין, ובין יהושע פאבלוביץ קוזינץ (סלאבק), מנהיג קבוצה מחתרתית בחלק ה"ארי" של מינסק. סלאבק נעשה לראש המחתרת באזור כולו. ב-1942 הייתה מחתרת הגיטו מאורגנת ויעילה יותר מזו שבעיר ועזרה לה בדרכים שונות; לימים ארגנה יחידות פרטיזניות משלה, שרבות מהן הצטיינו בלחימה נגד הגרמנים. בסך הכל הצליחו להימלט מן הגיטו כ-10,000 יהודים, מספר שאין דומה לו בתולדות הגיטאות; משערים כי לפחות מחציתם נפלו בקרבות.
לאחר השואה[עריכה]
אחרי המלחמה הוקם במינסק גלעד לזכר חללי השואה, ועליו כתובת ביידיש מזכירה במפורש את היהודים. ב-13 בינואר 1948 נרצח במינסק, בידי המשטרה החשאית הסובייטית, שלמה מיכאלס, יו"ר הוועד היהודי האנטי-פאשיסטי ומנהל התיאטרון היהודי הממלכתי במוסקבה.
בית-הכנסת הגדול נסגר בפקודת השלטונות ב-1959, ובית-כנסת קטן נהרס ב-1964 בגלל פיתוח עירוני. כעבור זמן הותר ליהודים לערוך תפילה בציבור בבניין-עץ קטן באחד הפרברים. בית העלמין היהודי במינסק מוקם בחלקה מיוחדת בבית-הקברות הכללי. שנים מספר נאסרה אפיית מצות בעיר, ועיתון מקומי הוקיע משלוחי מצות מקהילות בחוץ-לארץ. ב-1968 נאסרו צעירים באשמת פעולה ציונית.
ב-1970 התפקדו בעיר 47,057 ו-%22 מהם הצהירו על יידיש כשפת אמם; למעשה נאמד מספר היהודים במקום באותה השנה ב-60,000 לערך.
בשנת 1997 נמסר בדוחות של הקונגרס היהודי העולמי על 60,000 יהודים בבלרוס כולה. במינסק נמנו אז 28,000 יהודים.
רבני העיר[עריכה]
במאה ה-19 מונה כרבה של מינסק רבי ישראל מירקיש, חברו של ר' חיים מוולוז'ין. קהילת מינסק בתקופתו נחשבה כאחת מהקהילות החשובות במזרח אירופה, ר' ישראל מירקיש תיקן תקנות רבות לחיזוק הדת בעיר ובסביבה ולאחר פטירתו הוחלט שהוא יהיה האחרון שיקרא בתואר אב"ד מינסק, אחריו כינו את הרבנים בכינוי "מרא דאתרא".[3]
- גרשון תנחום ממינסק
- ירוחם יהודה ליב פרלמן - כונה "הגדול ממינסק"
- בנימין הכהן שקוביצקי - כונה "המגיד ממינסק"
- דוד טביל ממינסק
- אליעזר רבינוביץ
- יחיאל היילפרין (רב) - מחבר סדר הדורות
- רפאל הכהן כ"ץ
- אריה לייב גינצבורג
- מנחם מנדל גלוסקין
- משה יהושע יהודה לייב דיסקין
- ברוך משקלוב
- יהושע צימבליסט
- יהושע יצחק שפירא
במכתב שכתב רבי חיים עוזר גרודזנסקי בוילנה, כ"ג בשבט, ה'תר"צ, הוא מבקש "להציל את רבני מינסק הנרדפים", לדבריו הממשלה הקומוניסטית אסרה את כל רבני מינסק.[6]
יהודים מפורסמים[עריכה]
- אליעזר קפלן
- אברהם אבן-שושן
- שמשון רוזנבאום
- בוריס גלפנד
- שרה קאהאן
- שלום זורין
- רחל ברכות
- יהודה לייב פוחובסקי
- חיים קוגל
- שמואל ליב ציטרון
- אסתר פרומקין
- חיים פסחוביץ
- אנטולי רובין
- נפתלי משכיל לאיתן
- יעקב באסין
- הרצל ברגר
- מאשה ברוסקינה
- יעקב זלדוביץ'
- משה יפה
- איזי חריק
- לב לבנדה
- שלמה מיכאלס
דמוגרפיה[עריכה]
| שנה | אוכלוסייה |
|---|---|
| 1885 | לפי המילון הגאוגרפי הפולנישגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ')[7] שני שלישים מאוכלוסיית העיר. יש לקחת מספר זה בערבון מוגבל עקב עמדותיו האנטישמיות של מחברו.[8] |
| 1897 | 47,562 - 52% מתושבי העיר[5] |
| 1909 | 36,000[9] |
| 1926 | כ-54,000, 40 אחוזים מתושבי העיר.[10] או 53,696, כ-40.8% מתושבי העיר[11] |
| 1939 | האוכלוסייה היהודית גדלה עקב פליטים יהודים שהגיעו מפולין עקב פלישת גרמניה הנאצית לפולין והגיעה לכ-117,600[12] |
| 1959 | 38,800[13] |
| 1970 | 47,100[14] |
| 1989 | כ-44,360[15] |
| 1999 | האוכלוסייה פחתה עקב פתיחת מסך הברזל והגיעה ל-10,141[16] |
בין השנים 1897-1917 היגרו ממינסק לארצות הברית כ-91 אלף איש, כרבע מהתושבים.[17]
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- דוד כהן ושלמה אבן-שושן, מינסק עיר ואם, חלק א', יהדות מינסק מראשיתה ועד 1917, ארגון יוצאי מינסק ובנותיה בישראל בית לוחמי הגטאות, הוצאת הקיבוץ המאוחד, ה'תשל"ה.
- דוד כהן ושלמה אבן-שושן, מינסק עיר ואם, חלק ב', יהדות מינסק מ-1917 עד ימינו, ארגון יוצאי מינסק ובנותיה בישראל בית לוחמי הגטאות, הוצאת קריית ספר, ה'תשמ"ה.
- הרב מאיר היילפרין, הגדול ממינסק, יצא לאור על פי כתבי יד משנת ה'תרע"ג בערך, הוצאת פלדהיים, ירושלים, ה'תשנ"ד.
- בן ציון אייזענשטאדט, רבני מינסק וחכמיה, וילנה, דפוס האלמנה והאחים ראם, ה'תרנ"ט.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- מינסק (Minsk), המכון הבין-לאומי לחקר השואה - יד ושם.
- קהילת יהודי מינסק, מוזיאון העם היהודי - בית התפוצות.
- מחקריו של פרופ' שיבקו, היהודים וחייהם במינסק, 1795–1917, המרכז לחקר התפוצות ע"ש גולדשטיין-גורן.
- מינסק במאבקה וכליונה – כפתח להבנת מצבם של יהודי ברית-המועצות בשואה ולאחריה, מורשת.
- עובדי כפיה יהודים בגטו מינסק, ינואר 1943, באתר יד ושם.
- תמונות ממינסק.
- יהדות מינסק, באתר האנציקלופדיה היהודית.
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.תכנית עיר הפלכית מינסק. מפה מאוסף המפות ע"ש ערן לאור בספרייה הלאומית, 1890 לערך
- ↑ לפי המכון ההיסטורי של האקדמיה הבלארוסית למדעיםשגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ'), Rictopir mihcka, מינסק, 1967, עמוד 10.
- ↑ 3.0 3.1 קהילת מינסק, מירושלים לליטא.
- ↑ קהילת יהודי מינסק, מוזיאון העם היהודי - בית התפוצות.
- ↑ 5.0 5.1 לפי מפקד האוכלוסין שערכה רוסיה הצארית ב-1897. יבגני רוזנבלט, אירינה ילנסקיה, פורסם בכתב העת "תפוצות", 2002, גליון 4.
- ↑ הובא ב: אהרן סורסקי, אחיעזר קובץ איגרות, הוצאת נצח, בני ברק, חלק שני, עמוד שצז, סימן רמו.
- ↑ המילון הגאוגרפי הפולני, 1885, ערך "מינסק".
- ↑ המילון הגאוגרפי הפולני, 1885, ערך "מינסק" קבל על ההשתלטות היהודית על מינסק.
- ↑ חומרים סטטיסטיים על המבנה הלאומי של אוכלוסיית ארצות בלארוס, שהוכנו על ידי הוועדה הסטטיסטית בוורשה בשנת 1909. יבגני רוזנבלט, אירינה ילנסקיה, פורסם בכתב העת "תפוצות", 2002, גליון 4.
- ↑ מינסק (Minsk), המכון הבין-לאומי לחקר השואה - יד ושם.
- ↑ יבגני רוזנבלט, אירינה ילנסקיה, פורסם בכתב העת "תפוצות", 2002, גליון 4.
- ↑ פרו' אברהרדט, המצב הדמוגרפי בבלארוס, עמוד 93. הובא ב: יבגני רוזנבלט, אירינה ילנסקיה, פורסם בכתב העת "תפוצות", 2002, גליון 4.
- ↑ על פי מפקדי האוכלוסין של 1959. יבגני רוזנבלט, אירינה ילנסקיה, פורסם בכתב העת "תפוצות", 2002, גליון 4.
- ↑ על פי מפקדי האוכלוסין של 1970. יבגני רוזנבלט, אירינה ילנסקיה, פורסם בכתב העת "תפוצות", 2002, גליון 4.
- ↑ יבגני רוזנבלט, אירינה ילנסקיה, פורסם בכתב העת "תפוצות", 2002, גליון 4.
- ↑ יבגני רוזנבלט, אירינה ילנסקיה, פורסם בכתב העת "תפוצות", 2002, גליון 4.
- ↑ ההיסטוריה של יהודי בלארוס, עמ' 63. הובא ב: יבגני רוזנבלט, אירינה ילנסקיה, פורסם בכתב העת "תפוצות", 2002, גליון 4.
This article "יהודות מינסק" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:יהודות מינסק. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
.jpg){kind=link}
