יהודה גזית
יהודה גזית (13 במרץ 1926 - 31 באוקטובר 1989) היה מהנדס הבטיחות הראשון בישראל, ממניחי היסוד של מדע הבטיחות בארץ. גזית הקים וייסד את תשתית מערך הבטיחות ברשות לפיתוח אמצעי לחימה, בתעשייה האזרחית ובתחום הבנייה במדינה[1].
תולדות חייו[עריכה]
יהודה גזית נולד בשנת 1926 בתל אביב כיהודה למברגר, לסוניה לבית בוגוסלבסקי ולאברהם למברגר, אנשי העלייה השלישית מקרמינצ׳וג שבאוקראינה. אברהם עסק בייבוא מעדנים מלבנון. גזית סיים את מגמה החקלאית בגימנסיה הרצליה. עם סיום לימודיו, בשנת 1943, התנדב לשנת שירות בקיבוץ פוריה ומשם המשיך ללימודי הנדסה כימית בטכניון שבחיפה. בשנת 1947, נקטעו לימודיו בטכניון והוא גויס ושירת בחיל המדע (חמ"ד) ככימאי. בתום המלחמה חזר לסיים את לימודיו ובשנת 1951 קיבל את הדיפלומה.
בשנת 1953, בהמלצתו של פרופסור ארנסט דוד ברגמן, נשלח להשתלמות באירופה מטעם האו"ם. בכל אותה עת המשיך לעבוד ככימאי בחמ"ד ואחר כך כקצין בטיחות אגפי ויועץ למפעלי פיתוח נשק ואמצעי לחימה עד שחרורו מצבא קבע בשנת 1957 בדרגת סרן (לימים, במילואים הוענקה לו דרגת רב סרן). לאחר שחרורו מקבע המשיך גזית כאזרח את תפקידו כמהנדס הבטיחות הראשי של רפא"ל על כל מוסדותיו והמכונים המשויכים אליו.
יהודה גזית הצטיין גם בתכנון אמצעי בטיחות מקוריים באמצעים הדלים שהיו באותם ימים ״...אשר אין ערוך לחשיבותם בהמשך פעילותו התקינה של רפא״ל" (ישעיהו לביא מנהל הרשות 1969).
בשנת 1957 יצא להשתלמות ארוכה בארצות הברית שאת חלקה מימן מכיסו וזאת על מנת להצטיין ולהוביל בתחומו. במסגרת עבודתו ברפא״ל ייעץ לגופים ביטחוניים רבים בהם התעשיה האווירית, חיל האוויר ועוד. ״במשך 20 שנים ייסד ובנה יש מאין בעבודה חלוצית מדעית את מערכת הבטיחות ברשות לפיתוח אמצעי לחימה ועמד בראשה ללא פשרות..״ (ש. פלר מהנדס בטיחות רפא״ל 89)
במהלך שירותו בחמ"ד - לימים רפא״ל, לקח חלק במלחמות ישראל ובמבצעים צבאיים רבים (שחלקם חסויים עד היום). כקצין הבטיחות של רפא"ל וכאחראי על איכות המתקנים היה גזית מעורב בתכנון כל כלי הלחימה שפותחו בה משנת 1947 – הוא אף יזם את הקמת יחידת האב"כ בצבא והעניק לה את שמה. מומחיותו בתחום הגנת נשימה, גזים רעילים והגנה מפניהם, יחד עם יכולת ניתוח וראיית העתיד וההבנה שקיים חשש כבד כי ביום מן הימים האויב יפעיל לוחמת גזים הביאה אותו ליוזמה זו.
בשנת 1959 היה אחראי להבאת תא הלחץ הראשון לארץ. ובשנות ה-60 היה אחראי לייבוא מסיכות האב"כ הראשונות של חברת Drager לארץ, שהעניקה בהמשך לחברת "שלאון" הישראלית זיכיון לייצור המסכות – מסיכות אלו שימשו את תושבי ישראל בשנת 1991 ימי מלחמת המפרץ הראשונה .
בשנת 1969 פרש מרפא״ל, אך המשיך להעניק מהידע והניסיון הרב שצבר בתחומי הבטיחות לכל הגופים המוסדיים שפנו אליו תדיר. במקביל ייעץ גזית לראש הג"א ולראש ענף אב״כ בכל הנוגע לנקיטת אמצעים, קביעת נוהליים והנחיות למיגון / פינוי החמ״ר מאזורים מאוכלסים ולמניעת אסונות בזמן מלחמה. עם פרישתו מרפא״ל כתב לו מנכ״ל הרשות ישעיהו לביא בין היתר ״...עמדת בפני הצורך ליצור דפוסי מחשבה וגישה מקוריים, שהרי לא מצאת בכניסתך לשרות מושגים וכלים מוכנים...לא היה נושא אחד אשר הגוף עסק בו בו לא הייתה כרוכה בעיה בטיחותית ואשר אתה לא נדרשת לטפל בה...." (ישעיהו לביא, מנכ״ל רפא״ל 1969).
את דרכו העצמאית החל כיועץ בטיחות בתחום הבנייה והיה לאבי כללי הבטיחות וחוקיו בענף הבנייה. גזית תכנן את מערך הבטיחות של האוניברסיטה העברית בהר הצופים ובגבעת רם ובשנת 1970 תכנן את בטיחות ההאנגר הגדול ביותר (בזמנו) עבור מטוס הבואינג 747 החדש של אל על. משנות ה-70 היה חבר בוועדה לאנרגיה אטומית ושותף להחלטות עלומות רבות. במהלך שנות חייו היה חבר בוועדות בטיחות רבות במכון התקנים הישראלי והיה אחראי לניסוחם וכתיבתם של תקני בטיחות.
בשנת 1980, לאחר שבתו הבכורה נרצחה בפיגוע טרור בעזה, חזה גזית את הנולד וקבע שבעתיד ישראל עלולה לחוות פיגועי התאבדות המוניים ועל כן תרם לבית ספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב מלגה לטובת קרן לימודים על שם אליאן גזית ז״ל[2], לקידום מחקר להתמודדות עם מצבים של פיגועי טרור המוניים והחייאה. בנוסף, פיתח מכשיר הנשמה רב מערכתי המיועד לשדה הקרב ולפיגועים המוניים - המערכת עוררה התעניינות רבה מצד צבא ארצות הברית.
יהודה גזית נפטר ב-31 באוקטובר 1989 ונטמן בבית הקברות קריית שאול.[3]
לאחר מותו ספד לו פרופסור צבי פלח, מדען רפא״ל: "מיומו הראשון במכון, החל יהודה בפיתוחו של ענף שהיה אז חדש יחסית בארץ - הבטיחות. יהודה היה ממניחי היסוד של מדע הבטיחות ובכל פורום בטיחותי מאז הוא היה המוביל הראשי. יהודה היה שייך לאותה חבורה שעסקה בעילום שם בעבודת הקודש של ביצור ביטחונה ועוצמתה של ישראל בראשית דרכה לקראת עצמאות מדינית״.
בשנת 1992 הוציא המוסד לבטיחות ולגיהות מילון לבטיחות, גיהות ובריאות תעסוקתית אותו הקדיש לזכרו של גזית.
חייו האישיים[עריכה]
יהודה גזית נולד וחי כל חייו בתל אביב. בשנת 1956 נשא לאישה את מריאטה שטייף - אחות מוסמכת במקצועה ומהדיילות הראשונות של אל על ולהם נולדו שתי בנות. ב 16 בפברואר 1980 נרצחה בתם הבכורה שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.דף לזכר אליאן, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה, בגיל 21, בפיגוע חבלני בעזה[4]. את שם משפחתו שינה לגזית בשנת 1953 אז נשלח מטעם האו"ם להשתלמויות בחו"ל ונדרש לשינוי על ידי ראש הממשלה, דוד בן-גוריון.
לקריאה נוספת[עריכה]
- מוניה מ.מרדור, רפא"ל - בנתיבי המחקר והפיתוח לביטחון ישראל עמודים 313-316, הוצאת משרד הביטחון
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."השם עזה תמיד הפחיד אותי", הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.אליאן גזית ז"ל, מועצה אזורית אשכול
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.יהודה גזית באתר GRAVEZ
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין, יזכור, הפקולטה למדעי הרוח ע"ש לסטר וסאלי אנטין
This article "יהודה גזית" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:יהודה גזית. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
|
This page exists already on Wikipedia. |
