חיסוי חיסוני
חיסוי חיסוני הוא מנגנון אשר מונע תגובה דלקתית ביונקים. בעזרת מנגנון זה הגוף אינו תוקף אנטיגנים שחדרו אליו פן יינזקו האיברים שבהם מופעלת התגובה החיסונית.
דוגמה לתועלת של החיסוי החיסוני היא השתלת רקמות – אלה מזוהות כאנטיגנים, ולכן המערכת החיסון מתקיפה אותן. ואולם בעזרת החיסוי החיסוני הן תוכלנה להתקיים זמן רב יותר[1] כיוון שהתגובה החיסונית נגדן מתבטלת.
אלה הם האיברים בעלי חיסוי חיסוני:
מלבד איברים אלו יש הסוברים שהחיסוי החיסוני מתקיים בסחוס המפרק.[2][3][4] פעם טענו כי החיסוי החיסוני התקיים אף במוח, אבל טענה זו הופרכה, הואיל והוכח שתאי מערכת החיסון של מערכת העצבים המרכזית תורמים לשמירה על נוירוגנזה וליכולות למידה בבגרות.[5]
חיסוי חיסוני נחשב להסתגלות אבולוציונית להגנה על איברים חיוניים מהשפעות העלולות להזיק מחמת התגובה החיסונית הדלקתית. לדוגמה, דלקת במוח או בעין עלולה להוביל לאובדן האיברים, ותגובות חיסוניות נגד העובר עלולות להוביל להפלה.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.[דרוש מקור]
בזכות החיסוי החיסוני ניתן להשתיל בקלות קרניות[6] ומניסקוסים בברכיים[7].
מנגנונים[עריכה]
נמצא כי אנטיגנים מאיברים בעלי חיסוי חיסוני מקיימים הידוד עם תאי T בצורה יוצאת דופן: גרימת סובלנות לגירויים שנדחים בדרך כלל.[6]
מבנים פיזיים המקיפים איברים בעלי חיסוייסוני גורמים לחוסר ניקוז לימפתי, ומגבילים את יכולתה של מערכת החיסון להגן על האיבר. אלו הם הגורמים הנוספים התורמים לשמירה על החיסוי החיסוני:
- ביטוי נמוך של מולקולות MHC קלאסיות Ia
- ביטוי של מולקולות Ib MHC אימונו־רגולטוריות לא־קלסיות, ברמה פולימורפית נמוכה
- ביטוי מוגבר של מולקולות פני השטח המעכבות הפעלת משלים
- ייצור מקומי של ציטוקינים מדכא חיסון כגון TGF-β[7]
- נוכחות של נוירופפטידים
- ביטוי מכונן של ליגנד Fas השולט בכניסה של תאים לימפואידים המבטאים Fas.[1][8]
אופי הבידוד של איברים בעלי חיסוי חיסוני משאר מערכת החיסון של הגוף עלול לגרום להם להפוך למטרות של מחלות או מצבים אוטואימוניים, כולל עיניים סימפתיות בעין.
החיסוי החיסוני באיברים השונים[עריכה]
העיניים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. נוסף על המנגנונים המגבילים את כניסת תאי החיסון ומעוררים דיכוי חיסוני, העיניים מכילות תאי חיסון פעילים הפועלים על זיהוי אנטיגנים זרים. תאים אלו מקיימים הידוד עם מערכת החיסון כדי לגרום לדיכוי חריג של תגובת מערכת החיסון המערכתית לאנטיגן המוכנס לעיניים. זה ידוע בתור סטייה חיסונית הקשורה לחדר קדמי (ACAID).[9][10]
מחלת עיניים סימפתית היא מחלה נדירה הנובעת מבידוד העין ממערכת החיסון המערכתית. בדרך כלל טראומה לעין אחת גורמת לשחרור אנטיגנים לעין אשר מזוהים ונקלטים על ידי תאים מציגים אנטיגן מקומיים (APC) כגון מקרופאגים ותאים דנדריטים. APC אלה נושאים את האנטיגן לבלוטות לימפה מקומיות שיידגמו על ידי תאי T ותאי B. נכנסים למערכת החיסונית המערכתית, אנטיגנים אלו מזוהים כזרים, על כן תגובה חיסונית מופעלת נגדם. התוצאה היא רגישות של תאי מערכת החיסון לחלבון עצמי, הגורמת להתקפה אוטואימונית הן על העין הפגועה הן על העין הלא פגומה.[6]
הלכך החיסוי החיסוני פעל נגד העין במקום להגן עליה. תאי T נתקלים בדרך כלל באנטיגנים עצמיים במהלך התפתחותם, כאשר הם עוברים לרקמות המנקזות בלוטות הלימפה. אנרגיה נגרמת בתאי T הנקשרים לאנטיגנים עצמיים, משביתים אותם ומונעים תגובה אוטואימונית בעתיד. מחמת הבידוד הפיזי של אנטיגנים בעיניים, תאי ה־T של הגוף מעולם לא נתקלו בהם בכל עת במהלך ההתפתחות. מחקרים בעכברים הראו שהעדר הצגת אנטיגנים עצמיים של העין לתאי T ספציפיים לא יצליח לגרום לכמות מספקת של אנרגיה לאנטיגנים העצמיים. בעוד שהיעדר הצגת אנטיגן (בשל המחסומים הפיזיים) מספיק כדי למנוע הפעלה של תאי חיסון אוטו-ריאקטיביים לעין, לכישלון לגרום לאנרגיה מספקת לתאי T יש תוצאות מזיקות. במקרה של נזק או הצגה מקרית למערכת החיסון, הצגת האנטיגן והתגובה החיסונית יתרחשו בשיעורים גבוהים.[11]
שליה ועובר[עריכה]
המערכת החיסונית של האם מסוגלת לספק הגנה מפני זיהומים מיקרוביאליים מבלי להגביר תגובה חיסונית נגד רקמות עובריות המבטאות אלואנטגנים תורשתיים אבהיים.
נראה כי תאי T מווסתים (Tregs) חשובים בשמירה על סבילות לאנטיגן עוברי. מספר מוגבר של Tregs נמצא במהלך הריון תקין. הן במודלים של עכברים והן בבני אדם מספרים מופחתים של Tregs היו קשורים לדחייה אימונולוגית של העובר והפלה. ניסויים בעכברים הכוללים העברה של תאי CD4+/CD25+ Treg מעכברים בהריון נורמליים לתוך בעלי חיים המועדים להפלות הביאו למניעת הפלה.[12]
קיימות מספר תיאוריות לגבי המנגנון המדויק שבו נשמרת סבילות עוברית. הוצע בספרות עדכנית[13] שמיקרו-סביבה סובלנית נוצרת בממשק בין האם לעובר על ידי תאי T מווסתים המייצרים "מולקולות סובלניות". מולקולות אלו, כולל heme oxygenase 1 (HO-1), גורם מעכב לוקמיה (LIF), גורם גדילה מתמיר β (TGF-β) ואינטרלוקין 10 (IL-10) כולן היו מעורבות בהשראת סובלנות חיסונית.
אשכים[עריכה]
הזרע הוא חיסוני – כלומר הם יגרמו לתגובה אוטואימונית אם יושתלו מהאשך לחלק אחר בגוף. זה הוכח בניסויים בשימוש בחולדות על ידי Lansteiner (1899) ומצ'יניקוף (1900),[14][15] עכברים[16] וחזירי ניסיונות.[17] הסיבה הסבירה לאימונוגניות שלהם או ליתר דיוק לאנטיגניות שלהם היא שזרע מבשיל לראשונה בגיל ההתבגרות, לאחר ביסוס סובלנות מרכזית, לכן הגוף מזהה אותם כזרים ומעורר נגדם תגובה חיסונית.[18] לכן, מנגנונים להגנתם חייבים להתקיים באיבר זה כדי למנוע כל תגובה אוטואימונית. מחסום הדם-אשך עשוי לתרום להישרדות הזרע. עם זאת, מאמינים בתחום האימונולוגיה של האשכים כי מחסום הדם-אשך אינו יכול להסביר את כל הדיכוי החיסוני באשך, עקב (א) חוסר השלמות שלו באזור הנקרא האשך הרטה[15]; (ב) הנוכחות של מולקולות אימונוגניות מחוץ למחסום הדם-אשך, על פני השטח של spermatogonia.[14][15] לתאי הסרטולי תפקיד מכריע בהגנה על הזרע מפני מערכת החיסון. הם יוצרים את מחסום תאי Sertoli, המשלים את מחסום הדם-אשך.[19] ההגנה מובטחת על ידי צמתים הדוקים, המופיעים בין שני תאי Sertoli שכנים.[20] מנגנון נוסף אשר עשוי להגן על הזרע הוא דיכוי התגובות החיסוניות באשך.[21][22]
מערכת העצבים המרכזית[עריכה]
מערכת העצבים המרכזית (CNS), הכוללת את המוח וחוט השדרה, היא מערכת רגישה עם יכולת התחדשות מוגבלת. בהקשר זה, המושג "פריבילגיה חיסונית" בתוך מערכת העצבים המרכזית נחשב בעבר כקריטי בהגבלת הדלקת. מחסום הדם-מוח ממלא תפקיד חשוב בשמירה על ההפרדה של מערכת העצבים המרכזית ממערכת החיסון המערכתית, אך הנוכחות של מחסום הדם-מוח אינה מספקת, כשלעצמה, זכות חיסונית.[23] נהוג לחשוב שהפריבילגיה החיסונית בתוך מערכת העצבים המרכזית משתנה בין התאים השונים של המערכת, והיא בולטת ביותר ברקמת הפרנכימה או ב"חומר הלבן".[23]
עם זאת, הרעיון של מערכת העצבים המרכזית כמערכת איברים "חסונית" אותגר והוערך מחדש במהלך שני העשורים האחרונים. נתונים עדכניים לא רק מצביעים על נוכחותם של מקרופאגים של מערכת העצבים המרכזית (הידועה בשם מיקרוגליה) בתוך מערכת העצבים המרכזית, אלא יש גם אוסף רחב של עדויות המצביעות על האינטראקציה הפעילה של מערכת העצבים המרכזית עם תאי חיסון היקפיים.[24]
בדרך כלל, ברקמה רגילה (לא פצועה), אנטיגנים נקלטים על ידי תאים מציגי אנטיגן ( תאים דנדריטים ), ולאחר מכן מועברים לבלוטות הלימפה. לחלופין, אנטיגנים מסיסים יכולים להתנקז לתוך בלוטות הלימפה. לעומת זאת, במערכת העצבים המרכזית, תאים דנדריטים אינם נחשבים להיות נוכחים ברקמות פרנכימליות רגילות או בחלל הפריוסקולרי, למרות שהם נמצאים בקרום המוח ובמקלעת הכורואידים.[23] לפיכך, ה-CNS נחשב מוגבל ביכולתו לספק אנטיגנים לבלוטות לימפה מקומיות ולגרום להפעלת תאי T.[25]
למרות שאין מערכת לימפה קונבנציונלית ב-CNS, הוכח ניקוז של אנטיגנים מרקמת CNS לתוך בלוטות הלימפה הצוואריות. התגובה המתעוררת בבלוטות הלימפה לאנטיגנים של מערכת העצבים המרכזית מוטה לכיוון תאי B. נמצא כי תאים דנדריטים מנוזל השדרה נודדים לזקיקי תאי B של בלוטות הלימפה הצוואריות.[26] הטיית התגובה לאנטיגן מה-CNS לעבר תגובה הומורלית פירושה שניתן להימנע מתגובה דלקתית מסוכנת יותר של תאי T.
יישומים קליניים[עריכה]
קיים פוטנציאל גדול לשימוש במנגנונים מולקולריים הקיימים באתרים מועדפים של מערכת החיסון בהשתלות, במיוחד השתלות אלו. בהשוואה להשתלות עור, הנדחות בכמעט 100% מהמקרים, השתלות קרנית שורדות לטווח ארוך ב-50-90% מהמקרים. אלווגרפים בעלי חסינות חיסונית שורדים גם ללא דיכוי חיסוני, המוחל באופן שגרתי על מקבלי רקמות/איברים שונים.[27] מחקרים מראים כי הניצול של סטייה חיסונית הקשורה לחדר קדמי (ACAID), הומור מימי ותכונותיו האנטי-דלקתיות והשראת תאי T מווסתים (Treg) עשויים להוביל להגברת ההישרדות של השתלות אלו.[28]
אפשרות נוספת לניצול הפריבילגיה החיסונית היא טיפול גנטי. תאי סרטולי כבר שימשו במחקר לייצור אינסולין בעכברים חיים סוכרתיים. תאי Sertoli הונדסו גנטית באמצעות lentivirus רקומביננטי לייצור אינסולין ולאחר מכן הושתלו בעכברים. למרות שהתוצאות היו קצרות טווח בלבד, צוות המחקר קבע כי ניתן להשתמש בתאי סרטולי מהונדסים גנטית בטיפול תאי.[29]
תאי סרטולי נוצלו גם בניסויים לתפקודם המדכא את החיסון. הם שימשו להגנה ולטפח איים המייצרים אינסולין לטיפול סוכרת מסוג 1. הניצול של תאי סרטולי הגדיל באופן משמעותי את הישרדותם של איים מושתלים. עם זאת, יש לערוך ניסויים נוספים לפני שיטה זו תיבדק ברפואת האדם כחלק מניסויים קליניים.[30] במחקר אחר על עכברים סוכרתיים מסוג II והשמנת יתר, השתלת תאי Sertoli מכוסים במיקרו במאגר השומן התת-עורי בבטן הובילה לחזרה של רמות גלוקוז תקינות ב-60% מהחיות.[31]
היסטוריה של המחקר בתחום[עריכה]
קיומם של אזורים חסינים בעין הוכר כבר בסוף המאה ה-19 ונחקר על ידי פיטר מדאוור.[32] ההסבר המקורי לתופעה זו היה שחסמים פיזיים סביב האתר החיסוני הפריבילגי אפשרו לו להימנע לחלוטין מגילוי ממערכת החיסון, ומנעו ממערכת החיסון להגיב לאנטיגנים כלשהם שנמצאים. חקירות עדכניות יותר חשפו מספר מנגנונים שונים שבאמצעותם אתרים מועדפים חיסוניים מתקשרים עם מערכת החיסון.
קישורים חיצוניים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
מדיה וקבצים בנושא [[commons:Category:{{#property:P373}}|חיסוי חיסוני]] בוויקישיתוףהערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ 1.0 1.1 שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ Ziv, Y.et al (2006). Nature Neuroscience, Immune cells contribute to the maintenance of neurogenesis and spatial learning abilities in adulthood 9, 268 - 275.
- ↑ 6.0 6.1 6.2 Janeway, C. A.Jr., Travers, P., Walport, M., Shlomchik. M.J. (2005). ImmunoBiology, the immune system in health and disease 6th Edition. Garland Science.
- ↑ 7.0 7.1 שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ 14.0 14.1 שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ 15.0 15.1 15.2 שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ 23.0 23.1 23.2 שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "Citation/CS1" אינה קיימת.
קטגוריה:אימונולוגיה קטגוריה:מערכת החיסון קטגוריה:השתלת איברים
This article "חיסוי חיסוני" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:חיסוי חיסוני. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
