חילונים
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
חילונים הם מגזר יהודי במדינת ישראל שזיקתו ליהדות נובעת מהתרבות, ההיסטוריה והלאומיות היהודית יותר מהציווי הדתי. החילונים הם קבוצה מגוונת במידה השמירה על המסורת והאמונה באלוהים, אך הפולחן הדתי אינו מרכזי באורח חייהם. בעשורים האחרונים בין 40% ל-50% מיהודי ישראל הבוגרים דיווחו על עצמם כ"חילונים" או "לא דתיים״[1]
הגדרה[עריכה]
החילונים הם מגזר שהתגבש כזרם מתרבות החילון המערבית שקמה במאה ה-18 ובמרכזו עומדים רעיונות ההומניזם והרציונליזם.[2] החילונים בישראל ייחודם בכך שהם מזדהים עם המסורת היהודית ומקיימים חלק מהמצוות הדת.[3] המונח "חילונים" התקבע בשנות ה-60 של המאה הקודמת,[4] אך יש הטוענים שהוא אינו מדויק כי פרוש המילה ״חילוני״ בעברית הקדומה הוא ״לא דתי״[5] וחילוניות לא אמורה לכלול סממנים דתיים כלשהם.
בעבר כונו החילונים ״חופשיים״, מונח שהחליף בתקופת הנאורות את המונח ״כופרים״.[6] ״חופשיים״ היה בשימוש גם בתקופת היישוב וביטאה פתיחות וסובלנות בענייני דת.[6] ״חילונים״ נמצא בשימוש מסוף המאה ה-19 ומבטא צורך של יהודים לעסוק בחומריות ולא רק בחיי רוח, דבר שהיה חיוני לקידום רעיון הציונות.[6]
בשנים האחרונות רוב מי שמגדיר עצמו חילוני טוען שהזהות העיקרית שלו ישראלית ומאמין שעקרונות הדמוקרטיה גוברים על החוקים הדתיים.[7] יחד עם תהליכי ההחלנה והדתה שעוברים על ישראל בתקופה זו, נוטים החילונים להביע התנגדות לכפייה דתית,[8] כלומר למעוברות של והרבנות הראשית לישראל וגורמים דתיים אחרים באורח חייהם. סקרים מעלים שרוב מוחלט של החילונים תומכים בנישואים אזרחיים, תחבורה ציבורית, ושירותים אחרים בשבת.[9] וחלק גדול גם תומכים ב"הפרדת הדת מהמדינה".[10]
פילוח[עריכה]
הלמ״ס מחלק את המגזרים היהודיים בישראל על פי מידת דתיות וקובע שהחילונים הם אחד מארבע מגזרים (יחד עם חרדים, דתיים, ומסורתיים).לא נקבעו מדדים לקביעת החלוקה הזו והיא נשענת על הגדרה עצמית במענה לסקרים.
ֿסקרים כאלה מראים שהחילונים הם המיעוט הגדול מבין המגזרים היהודים בישראל. בין 2002 ל-2018, בקרב ישראלים יהודים בני 20 ומעלה, שיעור המזדהים כ"חילונים"/"לא דתיים" נע בין 41.4% ב-2009 ל 45% ב-2005. בשנת 2020 הוא עמד על 43.1%[1].
ב-2019, 41% מהילדים הישראלים שנכנסו לבתי-הספר היסודיים, למדו במערכת הממלכתית. נשים חילוניות ילדו בממוצע, נכון ל-2016, כ-2.2 ילדים; שיעור הילודה שלהן עלה עם רמת ההשכלה וההכנסה, בניגוד למצב הרווח בעולם[11]. החילונים הם גם הקבוצה היהודית בעלת ההכנסות הגבוהות בישראל.[12]
דת ומדינה[עריכה]
חילונים הם הקבוצה היהודית היחידה בחברה הישראלית שמזדהה כ"ישראלית" יותר מאשר "יהודית"; עזרא קופלוביץ וליאור רוזנברג הצביעו על כך שזהותם היהודית של רבים מהם כרוכה בישראליותם ללא הפרד, עד כדי אי-הבחנה בין שתי ההגדרות וחוסר יכולת לדמיין את עצמם חיים כיהודים מחוץ למדינה. בהשלכה מכך, פרקטיקות יהודיות כמו כשרות נתפשו אצל המשיבים כשייכות לתחום הציבורי, ואף כחיוניות שם, אך בתחום הפרטי אין להן חשיבות יתרה. זהות יהודית "מדינתית", הכוללת מרכיבים דתיים גלויים ומובלעים, מוחלת על החילונים מתוקף אופייה של ישראל. היא מבדלת אותם מן האזרחים הלא-יהודים ומייחסת אותם אל הרוב השליט, ולפיכך יש לה חשיבות רבה. פן זה מתבטא גם בעת היעדרו: מהגרים מישראל "שאינם שומרי מסורת כלל", נוטים במקרים רבים להצטרף לבתי-כנסת בארצות מגוריהם החדשות.
יחסם של החילונים לתפקיד הדת במרחב הציבורי הוא אמביוולנטי. מחד, הם נוטים להתנגד באופן משמעותי יותר מהקבוצות האחרות, למה שנתפש כמעורבות יתרה של הרבנות הראשית לישראל וגורמים דתיים בכלל, תופעה הידועה ככפייה דתית. כך, לדוגמה, סקרים מעלים שרובם ואף רובם המוחלט של החילונים תומכים בעמדות הליברליות בסוגיות כמו התרת נישואים אזרחיים, תחבורה ציבורית, ושירותים אחרים בשבת[]. חלק ניכר גם תומכים ב"הפרדת הדת מהמדינה", אם כי סטיבן שרוט התריע שמשמעותו של הביטוי הזה היא לא נייטרליות בענייני דת, אלא ביטול חקיקה דתית המגבילה חירות אישית. ישנה גם התנגדות ספציפית יותר להתפשטות החרדים ולהשלטת הנורמות שלהם. מאידך, אחוזים גדולים מהחילונים מביעים גם תמיכה בנוכחות של הדת במרחב הציבורי ובכך שהמסורת צריכה להוות גורם משמעותי בעיצובו. שאלות דתיות, כמו גיור, הן נושא חשוב בסדר היום התקשורתי והפוליטי של הציבור החילוני; האורתודוקסיה ממלאת תפקיד מרכזי במדינה, הן בהיבט פוזיטיבי של הבניית הזהות הלאומית – היא מהווה "דת שילוּחית" (שאינה מקוימת באופן אישי אך נתפשת כחשובה), עבור ישראל בכלל ועבור רבים מהחילונים באופן אישי – והן בכך שהסתמכות על הממסד הרבני מאפשרת למדינה לקיים את אופייה הציוני, מבלי להידרש לחקיקה גזענית גלויה. בשל כך, ההתנגדות לחקיקה הדתית הענפה התבטאה רק מעט בקריאה להפריד את הדת מהמדינה וברטוריקה של שוויון אזרחי. תחת זאת, היא נשאה אופי של עקיפת ההגבלות באמצעות מסלולים אלטרנטיביים ולא של התנגשות. חילוניות בישראל, במובן המקובל של המילה "חילוניות" בעולם, היא נדירה למדי ונחלתו של מיעוט קטן.
מגזריות[עריכה]
בעוד שלהזדהות כחילוני יש קשר חלקי בלבד למידת הדתיות של היחיד – מלבד הגבול המטושטש בין חילונים למסורתיים, אפילו התוויות "דתי" ו"חילוני" משמשות, לדברי חזקי שוהם, שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found."אמצעי הזדהות יותר מאשר תוכן חיובי של זהות" – להזדהות כחילוני יש מתאם גבוה יחסית עם נתונים כמו השקפה ערכית, אזור מגורים ושאר מאפיינים של הציבור החילוני כסקטור בחברה הישראלית.[13][14] 89% מהנשאלים החילונים במחקר אחד השיבו ש"כמעט כל חבריהם" חילונים אף הם.[15] למעשה, במובנו הרחב, המגזר החילוני או "הממלכתי" הוא קטגוריה שִיוּרית המכילה את כל מי שאיננו ערבי, חרדי או דתי לאומי – שלוש הקבוצות המובחנות האחרות בחברה, שיש להן אוטונומיה חינוכית ומוסדות נבדלים, ולעיתים קרובות גם שטחי מגורים נפרדים. מערכת החינוך של המגזר היא בתי-הספר הממלכתיים הכלליים. מבחינה זו, הסקטור כולל בתוכו גם את מרבית המסורתיים, השולחים את ילדיהם תכופות לחינוך הממלכתי, ומקיימים את חייהם במרחב שלו.[16]
בשאלת מדיניות החוץ והסכסוך עם הפלסטינים, החילונים לגמרי (בניגוד ל"חילונים מסורתיים במקצת" וכדומה) הם הקבוצה היהודית היחידה, שעולה מסקרים שיש בה רוב מובהק למרכז ולשמאל. מפלגות ותנועות הדוגלות בסיום הכיבוש בגדה המערבית מזוהות כמעט ללא יוצא מן הכלל עם ציבור זה.[17] באופן כללי, החילונים המובהקים יותר (בין אם "החילונים הרדיקלים", אלו "שאינם שומרים מסורת כלל" או "החילונים לחלוטין") נוטים להיות חריגים בעמדותיהם ומבודדים חברתית ביחס לשאר הציבור היהודי במדינה. הם ליברלים ופרוגרסיביים יותר, וחשים תכופות אי-נוחות ופסימיות בקשר להתנהלותה ועתידה של ישראל.[18][19]
תת-הקבוצה המזוהה ביותר עם החילונים היא המעמד הבינוני הוותיק, האשכנזי רובו ככולו, שהיווה את שכבת האליטה בישראל במשך רוב שנותיה ואת הנשא של תרבותה ההגמונית. קבוצה זו איישה את עמדות המפתח השונות במנהל ובשירות הציבורי, ונהנית מייצוג-יתר בולט בחיי הכלכלה, באקדמיה, בתרבות, בתקשורת ועוד.[20] גם מבחינת הייצוג בתקשורת ההמונים, הדמויות ה"נורמליות" בקולנוע ובטלוויזיה היו חילוניות באופן מובהק,[21] אם כי הדבר השתנה מאז שנות ה-2000, עם כניסתם של יוצרים דתיים ומסורתיים לתחום.[22] אף על פי שהוא עדיין דומיננטי, המעמד האשכנזי-הוותיק מצוי בשקיעה מזה עשורים.[20] מזרחים חילונים נטו על פי רוב להתבולל בתוך קבוצה זו ולאמץ את אורחותיה.[23] גם המהגרים מברית-המועצות לשעבר מזוהים במובהק עם החילונים.[24] הפוסט-סובייטים, בעת הגעתם בשנות ה-90, היו מנוכרים למסורת הדתית, וסבלו קשיים מן הממסד הרבני בשל השיעור הגבוה של לא-יהודים בקרבם (אלו רשומים בישראל תכופות כ"חסרי דת"), והפקפוק במעמד היהודי של רבים מהם.[25] המהגרים עברו הדתה בשל הצורך להתערות בחברה הישראלית, והברית של נציגיהם הפוליטיים עם הימין ניכרה אותם מהמעמד האשכנזי הוותיק.[25][26]
ב-2019, 41% מהילדים הישראלים שנכנסו לבתי-הספר היסודיים, למדו במערכת הממלכתית.[27] נשים חילוניות ילדו בממוצע, נכון ל-2016, כ-2.2 ילדים; שיעור הילודה שלהן עלה עם רמת ההשכלה וההכנסה, בניגוד למצב הרווח בעולם.[28] החילונים הם הקבוצה האמידה ביותר בציבור היהודי: ב-2016, ההכנסה הממוצעת של משק בית חילוני הייתה כ-22,000 ש"ח, והייתה גבוהה ב-15% מזו של מסורתיים וב-60% משל חרדים.[29]
היסטוריה[עריכה]
בשלהי המאה ה-19, כשהחלו להופיע במזרח אירופה יהודים לא-מסורתיים במספרים גדולים, נכנסו לשימוש מונחים כמו "חופשי", במובן של פטור מעול מצוות, "פרייער" ביידיש, לתיאורם. כינוי יידי נפוץ אחר היה "ועלטליך" (במקורב: איש העולם הזה; על משקל weltlich הגרמני), תרגום ישיר של המשמעות הלועזית ל"חילוני" במובן של סקולארי. ה"חופשי" ודומיו, על פי יוכי פישר, כיוונו למשמעות שונה משל האפיקורס והחוטא בחברה הקדם-מודרנית, או ה"משכיל". הכינויים הישנים התייחסו לחריגים בחברה שלדת היה בה מעמד נורמטיבי, בעוד שהמונחים החדשים סימנו את התגבשותה ההדרגתית של חברה חדשה, מרוחקת מן המסורת – תהליך שהושלם בשנות ה-1950 בישראל. המילה העברית חִלּוֹנִי נגזרה מהמילה חִילוֹנַי בלשון חז"ל, שמשמעותה היא "זר, שאיננו כהן". היא החלה להופיע בספרות העברית בסוף המאה ה-19, הן במובן המקורי של הדיוט והן כתרגום למטריאליסט. בשנות ה-50 וה-60 היא נעשתה יותר ויותר פופולרית לתיאור הציבור במדינת ישראל, שכונה עד אז בעברית "חופשי", "כללי" או "לא-דתי." ב-1965, בטור ב"הארץ", עמד הלשונאי משה גושן-גוטשטיין על תפוצתו הנרחבת של המונח החדש, תוך שהוא מביע אי-נחת מאימוצו. גוטשטיין כתב כי בעוד שחפצים, עיסוקים וכדומה יכולים להיות חילוניים (סקולאריים, משוללי קדושה), קשה להשתמש בו לתיאור בני אדם. גם כיום, רבים מעדיפים את התואר הישן "חופשיים" ומסתייגים מ"חילונים", אך זהו הכינוי המוכר והנפוץ.[30]
ביישוב הציוני, בלטו החל מהעליות השנייה והשלישית קבוצות נרחבות שהיו חופשיות בהשקפתן, והביאו עמן אידאולוגיות מפותחות של חילוניות יהודית ממזרח אירופה. השקפות מגובשות כאלו היו בעיקרן נחלת החוגים הסוציאליסטיים, שהיו במעמד הנהגה, והיו פחות נפוצות בחברה העירונית.[31] ב-1920 הוקמו שתי מערכות חינוך נפרדות, כללית ודתית. הזרם הכללי דגל בחינוך לאומי-מסורתי על בסיס "הקניינים הרוחניים המשותפים לכל חלקי העם" תוך כדי שילוב הישגי המדע. ראשי הזרם ייעדו אותו לכלל האוכלוסייה וקיוו שאת ספסלי בית הספר הכללי יפקדו דתיים וחילוניים מכל העדות. ב-1923 הצטרף אליהן גם זרם העובדים הציוני-סוציאליסטי, שלימד ברוח חילונית חד-משמעית. ב-1948, ערב הפסקת השלטון הבריטי, רוב מוחלט של האוכלוסייה היהודית השתייך לציבור ה"חופשי" – 78% מהילדים התחנכו בזרם הכללי או בזרם העובדים,[32] שבוטלו בשנת 1953 והפכו לחינוך הממלכתי-כללי (לשם השוואה, פחות מ-15% מהאוכלוסייה נמנו מבחינת השיוך הפוליטי-מסגרתי, עם הציונות הדתית,[33] והחרדים היו מיעוט מבוטל).
בעשורים הראשונים לקיום המדינה, אותה קבוצה אשכנזית-ותיקה-חילונית הייתה מזוהה בעיקרה עם האידאולוגיה והאתוס של הממלכתיות, שהכוחות השליטים בראשות מפלגת מפא"י שאפו לעצב לאורם את החברה הישראלית, שהכפילה את גודלה והתגוונה מאוד עקב גל ההגירה של שנות ה-50. מקרב שורות המגזר גויסו בעלי-התפקידים השונים, שהופקדו על הטמעת המהגרים ונועדו לשמש להם דוגמה, והוא היה הבסיס העיקרי למעמד הבינוני הישראלי. עד שנות ה-80, קבוצה זו תפקדה כהגמוניה, לא רק מבחינה פוליטית וכלכלית אלא גם מבחינה תרבותית וערכית. העדפותיה והוויתה נתפשו (גם בעיני יתר הציבורים במדינה) כ"ישראליוּת" הנורמטיבית.[34] היותה חילונית הייתה רק אחד ממאפייניה, בעוד שהממלכתיות הגדירה אותה.[35]
עם עלייתם של יתר המגזרים בחברה הישראלית, לאחר הדחת מפא"י בשנת 1977, איבד ציבור זה את ההגמוניה בהדרגה, ומאפייניו הפכו מנורמטיביים לסממנים של עוד מגזר בחברה מפוצלת.[34] התפרקות הממלכתיות גם האיצה את קיצו של הסוציאליזם המגויס בקרבם: יותר ויותר חילונים החלו לאמץ, ולו באופן חלקי, את ערכי האינדיבידואליזם והליברליזם המערביים, ולהטיל ספק באתוס הלאומי הנוקשה.[36] ההיחלשות התבטאה גם בהופעת ניצני תודעה מגזרית, ובצורך אובייקטיבי בהתארגנויות שייאבקו למען האינטרסים הקבוצתיים. הסוציולוג ברוך קימרלינג הבדיל בין שתי המפלגות שהופיעו בתגובה לכך (רוב החילונים הוסיפו להצביע למפלגות הגדולות), "שינוי" ו"מרצ", וראה בהן כמבטאות שתי מגמות מנוגדות בתוך הציבור שלהן. "שינוי" ייצגה מודעות סקטוריאלית, הפנמה של השינויים החברתיים והכנה לקראת ניהול מלחמת תרבות עם המגזרים האחרים. "מרצ", לעומתה, הוסיפה להאמין שהיא מייצגת את הכלל-"ישראליוּת" ולעמוד על דימוי זה, והדבר פגע באפקטיביות הפוליטית שלה.[34]
לאחר רצח יצחק רבין, צברה תנופה בקרב הציבור החילוני תנועת ההתחדשות היהודית, שצצה עוד בשנות ה-60. התנועה ביקשה ליצור דיאלוג עצמאי עם המסורת היהודית ולנכסה-מחדש, מתוך מגוון תפישות שלה (מרוחנית-מיסטית עד תרבותית), ללא תלות בתיווך הממסד האורתודוקסי.[37] תופעה נוספת הייתה הפופולריות העולה של ה"מסורתיות", שקושרה קודם עם השכבות המזרחיות העניות ונחשבה פחותת סטטוס. חלקים גדלים בציבור האשכנזי הוותיק החלו להשתתף בטקסים של דת עממית.[38] כמו כן, חלקים אחרים חשו ניכור לחברה הישראלית ואימצו זהות אוניברסלית, תוך הפגנת אדישות או סלידה כלפי היהדות והציונות גם יחד.[39][40]
בשנות ה-2010, גברה ההכרה בהיחלשות החילונים, באופי המגזרי של החברה הישראלית,[41] ובהחלפת שיירי הממלכתיות באתוס חדש, בעל מרכיבים דתיים-מסורתיים גלויים וחזקים הרבה יותר[40] (ב-2018 העריכו שמואל רוזנר וקמיל פוקס שכ-40% מהחילונים שותפים ל"יהדות ישראלית", יחד עם המסורתיים ורוב הדתיים-הלאומיים)[42] – התהליך האחרון קודם אקטיבית על ידי הציונות הדתית, ששאפה להפוך להגמונית, וזכה לכינוי "הדתה".[40] חלק בציבור החילוני, בדרך כלל זה המקורב לימין ולהתחדשות היהודית, פעל למען ההדתה ונכנס לברית פוליטית עם הדתיים-הלאומיים.[43] חלק נוסף, שיוצג בין היתר על ידי "הפורום החילוני", דחה אותה בתוקף. קבוצה זו קוראת לפיתוח תודעת מיעוט חילונית-ליברלית ולהקמת אוטונומיה לציבור המזדהה עם ערכים אלו, כולל מערכת חינוך עצמאית, שתאפשר לו לגבש את זהותו כ"שבט" נוסף בחברה הישראלית.[41]
לקריאה נוספת[עריכה]
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ישעיהו ליבמן ואליהוא כ"ץ (עורכים), The Jewishness of Israelis: Responses to the Guttman Report, אולבני: אוניברסיטת מדינת ניו יורק שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ'), 1997
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ישעיהו ליבמן, "Reconceptualizing the Culture Conflict among Israeli Jews", Israel Studies 2, אוניברסיטת אינדיאנה, סתיו 1997
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ישעיהו ליבמן וברוך זיסר, "Judaism and Jewishness in the Jewish State", The Annals of the American Academy of Political and Social Science, האקדמיה האמריקאית למדעי המדינה והחברה שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ'), ינואר 1998
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ישעיהו ליבמן ויעקב ידגר, "מסורתיות יהודית ותרבות פופולרית בישראל", עיונים בתקומת ישראל 13, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2003
- עוז אלמוג, פרידה משרוליק: שינוי ערכים באליטה הישראלית: חיפה, אוניברסיטת חיפה וזמורה ביתן, תשס"ד–2004
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.יוסי יונה ויהודה גודמן (עורכים), מערבולת הזהויות: דיון ביקורתי בדתיות ובחילוניות בישראל, ירושלים: מכון ון ליר ובני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2004
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.רם פרומן, "מה עושים בחגים? החילונים והחגים היהודיים", אביעד קליינברג (עורך), לא להאמין: מבט אחר על דתיות וחילוניות, ירושלים: כתר ותל אביב-יפו: אוניברסיטת תל אביב, 2004
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ברוך קימרלינג, מהגרים, מתיישבים, ילידים: המדינה והחברה בישראל – בין ריבוי תרבויות למלחמות תרבות, תל אביב: עם עובד, 2004
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.יוחנן פרס ואליעזר בן־רפאל, קירבה ומריבה: שסעים בחברה הישראלית, תל אביב: עם עובד, 2006
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.בנימין בית-הלחמי, "?The Secular Israeli (Jewish) Identity: An Impossible Dream", ברי קוסמין ואריאלה קייזר (עורכים), Secularism & Secularity: Contemporary International Perspectives, המכון לחקר החילוניות בחברה ובתרבות שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ'), 2007
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ישעיהו ליבמן ויעקב ידגר, "Secular-Jewish Identity and the Condition of Secular Judaism in Israel", צבי גיטלמן שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ') (עורך), Religion Or Ethnicity? Jewish Identities in Evolution, ניו ג'רזי: אוניברסיטת ראטגרס, 2009
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.סטיבן שרוט, Comparative Perspectives on Judaisms and Jewish Identities, דטרויט: אוניברסיטת המדינה של ויין, 2010
- אשר אריאן ואיילה קיסר-שוגרמן, יהודים ישראלים – דיוקן: אמונות, שמירת מסורת וערכים של יהודים בישראל 2009, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2011
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.קלמן נוימן, הוויכוח על גבולות המדינה: סוגיה של דת ומדינה?, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2013
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.יוכי פישר, "The Concepts of ‘Religion’ and ‘Secularism’ in the Hebrew Language and Their Manifestations in Israel’s Socio-Political Dynamics", Dynamics in the History of Religions 4: Religion and Secularity, בריל, 2013
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.חזקי שוהם, "'דת', 'חילוניות' ו'מסורת' במחשבה הציבורית בישראל", עיונים בתקומת ישראל 24, מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2014
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.אבנר דינור, "לקראת חילוניות מאמינה ", אקדמות ל, בית מורשה בירושלים, שבט תשע"ה
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.יוכי פישר (עורכת), חילון וחילוניות: עיונים בין־תחומיים, ירושלים: מכון ון ליר ובני ברק: הקיבוץ המאוחד, 2015
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.גיא בן-פורת, Between State and Synagogue: The Secularization of Contemporary Israel, אוניברסיטת קיימברידג', 2013. יצא בעברית בשם "הלכה למעשה: חילונו של המרחב הציבורי בישראל" בהוצאת פרדס, 2016.
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.יעקב ידגר, Sovereign Jews: Israel, Zionism, and Judaism, אולבני: אוניברסיטת מדינת ניו יורק, 2017
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.יואב פלד והורית הרמן-פלד, The Religionization of Israeli Society, אוקספורדשייר: ראוטלג', 2018
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שמואל רוזנר וקמיל פוקס, #יהדותישראלית: דיוקן של מהפכה תרבותית, תל אביב: דביר וירושלים: המכון למדיניות העם היהודי, 2018
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.רם פרומן, הדרך החילונית, ראשון לציון: ידיעות ספרים, 2019
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.יעקב ידגר, Israel's Jewish Identity Crisis: State and Politics in the Middle East, קיימברידג': אוניברסיטת קיימברידג', 2020
קישורים חיצוניים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת תסריט: היחידה "Sister project links" אינה קיימת.
ביאורים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ 1.0 1.1 שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.אמנון רובינשטיין, אביב גאון, המיעוט החילוני (עמ' 213), אוניברסיטת רייכמן, 2019
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Charles S. Liebman and Yaacov Yadgar, Secular-Jewish Identity and the Condition of Secular Judaism in Israel* (עמ' 10), Berman Archive
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.תמר קציר, חילוני וחילוניוּת - האקדמיה ללשון העברית, hebrew-academy.org.il, 2017-07-10
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.על המילה חִלּוֹנִי, האנציקלודיה ללשון העברית, 2023
- ↑ 6.0 6.1 6.2 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Charles S. Liebman and Yaacov Yadgar, Secular-Jewish Identity and the Condition of Secular Judaism in Israel* (עמ' 4), Berman Archive
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.החלוקה הדתית בחברה הישראלית (עמ' 2), Pew Research Center, 2016
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Charles S. Liebman and Yaacov Yadgar, Secular-Jewish Identity and the Condition of Secular Judaism in Israel* (עמ' 2), Berman Archive
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.מדד הדת והמדינה, חידו״ש - חופש דת ושיוויון, 2016
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.הרב עו"ד אורי רגב, מדד הדת והמדינה (עמ' 20), www.hidush.org.il, 2022
- ↑ שגיאת תסריט: היחידה "citation/CS1" אינה קיימת.
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.הכנסות והוצאות משק הבית, נתונים מסקר הוצאות משק הבית 2016 - סיכומים כלליים, www.cbs.gov.il
- ↑ שוהם, 45–46
- ↑ נוימן, עמ' 104
- ↑ פרס ובן-רפאל, עמ' 114
- ↑ זאקס וריבס, עמ' 9–10
- ↑ נוימן, עמ' 16–17, 85, 91, 102
- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםרוזנר - ↑ ליבמן וזיסר 1998, עמ' 20 וכו'; ליבמן וכ"ץ, עמ' 86
- ↑ 20.0 20.1 קימרלינג, עמ' 13–14, 357
- ↑ ליבמן וידגר 2003, עמ' 167–170
- ↑ פלד, פרק 7: "Nationalism and religion in the visual fine arts field", עמ' 202–209
- ↑ קימרלינג, עמ' 312–313
- ↑ אפרים יערי, מגמות בחברה הישראלית, כרך 2. האוניברסיטה הפתוחה, 2001. עמ' 1182.
- ↑ 25.0 25.1 בן-פורת, עמ' 221–223
- ↑ ראו גם: תומר פרסיקו, הדתה ומסורתיות בקרב הציבור ה"רוסי" – ריאיון עם ויקי אידזינסקי.
- ↑ איום על הכלכלה הישראלית? רק 41% מתלמידי כיתה א' בחינוך חילוני. TheMarker, 16 בספטמבר 2019
- ↑ נס הילודה הישראלי: החילוניות המשכילות והמבוססות יולדות יותר. TheMarker, 16 בספטמבר 2019
- ↑ למ"ס, סקר הכנסות משק בית, 2016
- ↑ פישר 2013, עמ' 112–116, 120; ליבמן וידגר 2009, עמ' 5–6
- ↑ ליבמן וידגר 2009, עמ' 6–7
- ↑ שיטת הזרמים בחינוך – מקורותיה ומאפייניה – ארכיון המדינה; גם: זמן יהודי חדש, מערכת החינוך והמתח הדתי-חילוני.
- ↑ ישעיהו ליבמן, Religion, Democracy and Israeli Society. Taylor & Francis, 1997. עמ' 40–41
- ↑ 34.0 34.1 34.2 קימרלינג, עמ' 12–14, 148–149, 353–356
- ↑ ראו גם ידגר 2020, עמ' 147
- ↑ אורי רם, Israeli Nationalism: Social Conflicts and the Politics of Knowledge. Routledge, 2010. עמ' 56–58
- ↑ פלד, עמ' 89–94
- ↑ נסים לאון, המסורתיות המזרחית במבט פוסט-אורתודוקסי: מדתיות שבורה לחילוניות שנקטעה. פעמים 122–123, תשס"ט, עמ' 110
- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםאונ - ↑ 40.0 40.1 40.2 פלד, עמ' 17
- ↑ 41.0 41.1 למשל: ידגר 2020, עמ' 124–127
- ↑ רוזנר ופוקס, עמ' 43–44. ראו גם את החלוקות כאן.
- ↑ פלד, עמ' 81, 94, 215
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
| קבוצות בחברה הישראלית (ישראלים) | ||
|---|---|---|
| ישראלים לפי דת | יהודים • נוצרים • מוסלמים • דרוזים • בהאים • שומרונים העבריים מדימונה • עדי יהוה • יהדות משיחית • סובוטניקים | |
| יהודים | אשכנזים • ספרדים • מזרחים • הודים • אתיופים • יוצאי ברית המועצות חילונים • מסורתיים • דתיים • חרדים אורתודוקסיים • קונסרבטיביים • רפורמים • קראים | |
| ערבים | בדואים • ערבים-נוצרים • אחמדים • מדנים • פלאחים • עלווים | |
| מיעוטים | צ'רקסים • צוענים • ארמים | |
This article "חילונים" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:חילונים. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
