חיים יוסף גוטליב
הרב חיים יוסף גוטליב (נכתב גם גאטליב, שנת תק"נ 1790- שבת קודש ד' אדר א' תרכ"ז 9 בפברואר 1867) היה רב ואב"ד קהילת סטרופקוב בעמח"ס "טיב גיטין וקידושין"
הוא אבי משפחת גוטליב המונה כיום מאות צאצאים ובהם רבנים וגדולי תורה מפורסמים.[1]
קורות חייו[עריכה]
נולד בטערצאל בהונגריה, לרבי יהודה (אריה). בילדותו עברו הוריו לגור בקראלי ושם למד בראשית דרכו בגמינזיא כדרך בנם של עשירים, שם הצטיין בכשרונותיו המיוחדים, עד שיום אחד ניצל בנס כאשר רכב על סוס, ולפתע התפקר הסוס והחל לרוץ בפראות נוראה, וכל הניסיונות לרסנו ולהשקיטו עלו בתוהו ואך כפסע היה לסכנת חיים ממשית, באותה שעה נדר נדר שאם יצא לחיים ולשלום, יקדיש את כל חייו לה' ולתורתו, ובחסדי ה' יצא בלי פגע ומיד קיים את נדרו ועזב את הגמנזיא וקיבל עליו עול תורה בהתמדה נפלאה וכך הלך וגדל עד כי גדל מאוד.
משפחתו[עריכה]
בשנת תקע"ג בהיותו בן 23 נישא לבריינדל בתו של הגביר מאיר ליכטנשטיין מטערצאל מצאצאי רבי יצחק חיות. רעיתו נפטרה בצעירותה בי״ד בשבט התר״ח, ונקברה בבית הקברות הישן בכפר טיסעניץ הסמוך לסטראפקוב.
לאחר פטירתה נשא בזיווג שני את אחותה וויטל אלמנת מרדכי צימענט מטערצאל)
בעיר טערצל נולדו להם חמשת בניו ובתו היחידה. ה"ה הרב אפרים. הרב מנשה. הרב נפתלי. הרב ישראל מנחם. הרב אשר. מרת מרים גיטל אשת הרב שלמה זאלקא.
בצעירותו ישב סמוך על שולחן חותנו שדאג לכל מחסורו. וכך יכול היה להקדיש את ימיו ולילותיו לתורה ולעבודה בלא דאגות. ולאחר זמן החל למסור שיעורים בישיבתו של רבי יחזקאל פענעט שראה בו כלי מחזיק ברכה בתורה ויראת שמים ואף לקחו להיות מלמד לבניו.
לאחר שבעל המראה יחזקאל פינה את מקומו ועבר לכהן כרב בקארלסבורג, מילא את מקומו כרב בטארצל. בתפקיד זה כיהן במשך כעשרים וחמש שנים, ובנוסף עמד בראשות הישיבה שהעמידה תלמידים חשובים רבים אשר האירו בתורתם ויראתם ברחבי אונגרין. לאחר מכן עבר לכהן כרב בסטראפקוב שם כיהן גם כאדמו"ר לאחר שהוסמך על ידי רבי חיים מצאנז עד ערוב ימיו
היה תקופה בה שימש כמלמד בכפר הסמוך לקאלוב לבניו של אחד מבני המקום.
רבותיו[עריכה]
את דרכו בתורה החל אצל רבותיו ראשי הישיבות שבעיר קראלי רבי משה עסטרייכר ורבי יקותיאל וואלף רבה של אונסדורף.
לאחמ"כ, נסע לפרשבורג המעטירה ללמוד בישיבתו החתם סופר. שם ינק תורה ויראה במלא חפניים בהיותו כלי מוכשר לקבל. דבקותו ברבו הייתה לשם ולתפארת, ולא מש מזכרונו עד יומו האחרון. כשבאו ברבות הימים להתברך מפיו בדבר ישועה ורחמים היה רגיל להפטיר "זכות רבינו משה החתם סופר תגן בעדך להושע בדבר ישועה ורחמים". גם ידידות נאמנה נשארה בינו לבין גדולי תלמידי החתם סופר כהמהר"ם א"ש והמהר"ם שיק. והם הכירו בו כאחד מענקי הרוח שבין תלמידי החתם סופר. בעת ששימש המהר"ם שיק כרבה של העיר חיסט נתבקש על ידו לבוא ולכהן בראש בי"ד בעיר חיסט.
בראשית דרכו היה רחוק מדרכי החסידות, לאחר נישואיו התקשר לגדולי החסידות. חותנו שהיה חסיד נלהב של רבי יצחק איזיק מקאליב ניסה לשדלו שיסע עמו לקאליב אך הוא מיאן. פעם אחת ביקש ממנו חותנו שיסע עמו אל היריד שמתקיים באחת הערים ובמקום לקחתו אל השוק פנה ונסע לקאליב. כשנוכח רבנו כי הם נמצאים בקאליב הסתגר בחדר והודיע שלא יוצא משם עד שובם לביתם, חותנו הלך וסיפר זאת לרב מקאליב שנענה ואמר: אם הוא אינו רוצה לבוא אצלי אני ילך אצלו. הלך והתיצב ליד חדרו של רח"י הציץ פנימה דרך חור המנעול ופנה וחזר לביתו. והנה מיד לאחר מכן ביקש רבי יוסף חיים מחותנו "אולי רצוי וישר שנלך לרב דכאן". ומאז דבקה נפשו ברבי יצחק איזיק טויב מקאליב שחיבבו ביותר.
בהשפעתו והדרכתו של רבי יחזקאל פענעט היה מכתת רגליו לבית מדרשו של רבי מנחם מענדל מרימינוב. והיה מקושר גם אליו.
לאחר פטירת רבו מקאליב דבק ברבי נפתלי צבי מראפשיץ, ומסופר כי בפעם הראשונה שבא רבינו לראפשיץ, אמר להרב מרופשיץ, שברצונו להתקשר עמו עד ביאת המשיח בב"א, ואחר כך יחזור לרבו הקדוש מקאלוב.
לאחר הסתלקותו של הרב נפתלי צבי מראפשיץ מצא נוחם בתלמידו הגה"ק רבי חיים מצאנז שכיבדו ביותר והיה אחד משלושת בעלי התפילה בתפילת מוסף בבית מדרשו, נודע בקולו הנעים, ובכל פעם שהגיע לצאנז כיבדו הרב מצאנז לעבור לפני התיבה. ונחשב לאחד מ"הפמליה של מעלה" של חסידי צאנז.
פעם ציין בפני ידיד נעוריו הגאון בעל "הקול אריה" מברגסאז שאת כל המדרגות שראה ברבותיו שהתנהגו בדרכי החסידות, ראה גם אצל רבו ה"חתם סופר".
הנהגתו והנהגת החסידים בסטראפקוב[עריכה]
בשנת תר"א משהתפנה כס הרבנות בעיר סטראפקוב פנו אנשי העיר אל בעל הדברי חיים מצאנז שייעץ להם את מי לקבל כאב בית הדין במקום בעל ה"ייטב לב" מסיגעט (שעבר לאיהל). השיב להם הרב מצאנז ואמר: "מהשמים כבר מינו עליכם את הרב מטערצאל". כשבאו אל רבינו עם כתב הרבנות נענה ואמר: "שמעתי, שמעתי".
עבודת השם שלו הייתה מעל ומעבר. היה יושב עם הטלית והתפילין עד שעות הצהריים ועוסק בתורה, בנגלה ובנסתר שהיה בקי בתורה זו אך הסתיר זאת מבני האדם. עשרים ושתים שנה ישב בתענית משבת לשבת. קיבל כל אדם בסבר פנים יפות, קטן כגדול, ויצא חוצץ נגד המבזים תלמידי חכמים.
בשבת היה עורך את שולחנו הטהור ואומר הרבה דברי תורה בהתלהבות. במיוחד היה מעריך בשולחן של מוצאי שבת בסעודת מלווה מלכה שאז היו מגיעים הרבה חסידים והיה מרבה בשירות ותשבחות ומספר סיפורי צדיקים על הבעל שם טוב ותלמידיו. היה רגיל לומר שעם סיפורי צדיקים אפשר לפעול ישועות על כלל ישראל.
בפורים היה מגיע ציבור גדול, והיה מנגן בכינור ניגונים מיוחדים כששלהבת אש נסוכה על פניו. כפי שהיה מנגן בצעירותו אצל רבו הצדיק האדמו"ר מקאליב ניגוני קאליב. הניגון בכינור היה מעורר לתשובה וסעודת פורים הייתה נמשכת עד אור היום.
היה דבק במידת הביטחון חי בעניות גדולה ובכל זאת היה מרבה בצדקה במעט שהיה לו. ותמיד הסתפק במועט ולא רצה מעבר למה שצריך וכשהיה צריך, ה' היה שולח לו.
הנהיג את עת עירו בעוז ולא נתן לרוחות המשכילים להרים ראש. הם ניסו בכל מיני עלילות לממשל נגדו אבל הוא עמד בגבורה ולא התכופף בפניהם וניהל את עדתו ללא מורא וללא פחד וזכה לסיעתא דשמיא.
זכה מספר פעמים לגילוי אליהו, ובפרט בלילי פסחים. ואף זיכה את תלמידיו לראותו לאחר שביקשו ממנו. פעם אחת הפצירו בו בניו שהם רוצים לראות את אליהו הנביא בליל פסח והנה באמצע ליל הסדר דפקו בפתחו ונפל פחד גדול על כל בני ביתו ומרוב פחד הסתתרו, זה בכה וזה בכה ולא זכו לראותו. לפני פטירתו כאשר שאלוהו האם נכון הדבר שזכה לגילוי אליהו בכל עת, ענה שאינו נכון אלא זכה לראותו מספר פעמים.
ידוע היה בכח ישועותיו בכל פעם שבאו אליו בבקשות היה מזכיר בברכותיו את זכות רבותיו הקדושים שבזכותם יוושעו בכל משאלות לבם לטובה.
לאחר תקופה בה היה בסטרופקוב רצו לקבלו בעצת המהר"ם שיק - כאב"ד חוסט, אולם מטעם הכמוס לא רצה לעזוב את סטרופקוב כל ימיו.
פטירתו[עריכה]
לקראת שבת מברכין אדר ב' שנת תרכ"ז נסע לצאנז. היה זה ביקורו האחרון אצל רבו הק' מצאנז. בשובו לביתו נחלש מאוד. ביום השבת קודש ד' אדר תרכ"ז השיב את נשמתו הטהורה לגנזי מרומים, ונקברבבית הקברות הישן של סטראפקוב בכפר טיסינעק הסמוך לעיר סטראפקוב שבסלובקיה
מקום ציון קדשו הפך למקום מסוגל לישועות, ועל כל צרה שלא תבוא הלכו תושבי הסביבה להתפלל על קברו ובפרט ביום ההילולא ד' אייר יצא המון רב להשתטח על קברו. מקובל מבני המשפחה כי יוצאי חלציו היו באים ממרחקים ביום היארצייט, והיו מציינים זקני המשפחה שאף בימים של קור ושלגים שהדרכים משובשות היו נוסעים עם חמורים בעמל רב להשתטח על קברו.
כאשר קבלה בידם - שלפני פטירתו אמר כי בכל עת צר יבואו אליו ויפעל להם טוב. בשנים האחרונות הפך הציון למוקד עליה על ידי רבים הזוכים לראות ישועות גדולות.
ספרו[עריכה]
"טיב גיטין וקידושין" - בו מופיעים מעט מאוד מהשיעורים שמסר בישיבה, (מאחר שרוב הכתבים אבדו) נדפסו על ידי בניו באונגוואר בשנת תרכ"ח.
מורשתו והנצחתו[עריכה]
על אף שכיהן כאדמו"ר לכל דבר ועניין ציווה על בניו שלא ימשיכו לכהן כאדמו"רים.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.[דרוש מקור][2]
מיד לאחר השואה, הקים נכדו הרב שלמה גוטליב ישיבה לזכרו ישיבת "רבינו חיים יוסף" - בית הוראה. במרכז ירושלים. מתוכה יצאו מאות רבות של תלמידי חכמים, רבנים מפורסמים, דיינים, ראשי ישיבות, מורי הוראה ויושבי על מדין המשמשים בקודש על ממלכתם בארץ הקודש ובתפוצות בית ישראל. מדי שנה בד' אדר היו עושים אנשי קהילת סטרופקוב סעודת הילולא. ומסורת זו נמשכה בירושלים בישיבה שהקימו לזכרו ורבים מגדולי ישראל באים להשתתף ונושאים דברים לכבוד הצדיק.
קורות חייו מופיעים באריכות בספר תולדות איש חי על ידי הרב אברהם מאיר איזראעל ומובאים בספר היחס בו מרוכזים ומפורטים כל צאצאיו עד לדורנו אנו
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
This article "חיים יוסף גוטליב" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:חיים יוסף גוטליב. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
