חוזה עם אלוהים
A Contract with God (בעברית: חוזה עם אלוהים, שם מלא: A Contract with God and Other Tenement Stories) הוא רומן גרפי מאת ויל אייזנר, שפורסם בשנת 1978. הספר מאגד ארבעה סיפורים קצרים שעוסקים בחייהן של דמויות יהודיות עניות המתגוררות בבית דירות בניו יורק,[1] בהשראת זיכרונותיו האישיים של אייזנר, שגדל בבית דירות בברונקס.[2] השימוש שעשה אייזנר במונח "רומן גרפי" בהתייחס לספר זה ... השפיע רבות על הכרתו של הרומן הגרפי כיצירה ספרותית.
רקע[עריכה]
בהשראת קומיקס מחתרת ומבוגרים של שנות השישים ותחילת השביעייה
אייזנר עסק בדמויות ונושאים יהודיים במיוחד בחדש
צורת קומיקס לה הוא נתן את השם "רומן גרפי". כמו שהוא אומר ב
ההקדמה לאוסף החתיך של נורטון של שלושת הגרפיקה הראשונה שלו
רומנים, טרילוגיית החוזה עם אלוהים, אייזנר השתמש במונח זה במחווה
לרומני התמונות ה"רציניים" ללא מילים שהפיק אוטו נוקל, פרנץ...[3]
|
"אני לא יכול לייחס את תבנית חיי לידי אלוהים, למרות שהייתי רוצה, שכן נראה שבאיזשהו מקום יש יד שמנחה אותה. זו תהיה נחמה גדולה. אבל אני לא מוצא שום סיבה לכך." |
| ויל אייזנר |
כתיבה ופרסום[עריכה]
אייזנר עבד על הקומיקס במשך שנתיים. הוא ביסס את תיאור חיי היהודים בבית הדירות על חוויות ילדותו בבית דירות עני בברונקס. את "A Contract with God" כתב כגילום של חוויית האבל שלו לאחר מותה של בתו בת השש עשרה, אליס, מלוקמיה.[4] לדבריו, יצירה זו היתה עבורו "תרגול של ייסורים אישיים", והוויכוח של הירש עם אלוהים היה גם שלו.[3] הסיפור "Cookalein", בשונה משאר הסיפורים המאוגדים בספר, הוא אוטוביוגרפי במוצהר - אייזנר אמר שנוצר כ"שילוב של המצאות וזכרונות" - וכולל את שמותיהם האמיתיים של בני משפחתו של אייזנר.
רק בגיל 60 - זה נבע בין השאר מהשמרנות של קהל הקוראים המסורתי של ספרי הקומיקס ומהסלידה של המו"לים מסיכונים.[5]
אייזנר התקשה למצוא מפרסם לקומיקס; "אף מו"ל גדול לא היה נוגע בזה", אמר. לאחר שנה של ניסיונות, נאלץ אייזנר להסתפק בחברה קטנה, Baronet Press, שפרסמה את הספר בכרך של 196 עמודים ב-1978. מכיוון שהחברה לא הייתה יציבה מבחינה כלכלית, אייזנר הלווה לה כסף כדי להבטיח שהספר ייצא לאור.[5]
Kitchen Sink Press הוציאה את הספר מחדש בשנת 1985, ו-W.W. Norton פרסמה אותו מחדש בשנת 2005, כשילוב עם שני רומנים גרפיים נוספים של אייזנר.[5][6]
בשנת 2018 פורסמה מהדורת אספנים של הספר, בשני כרכים...
נצבע במקור בספיה[3]
תוכן[עריכה]
הספר מכיל ארבעה סיפורים קצרים: "A Contract with God", "The Street Singer", "The Super" ו-"Cookalein".
A Contract with God[עריכה]
ברוסיה, החסיד האדוק פרימה הירש חקק על לוח אבן חוזה עם אלוהים, בו הבטיח לחיות חיים של מעשים טובים. הוא נמלט מרדיפות אנטישמיות ברוסיה ועבר לגור בניו יורק, בבית הדירות בשדרות דרופסי 55, שם חי חיים פשוטים המוקדשים לדת. על סף דלתו ננטשה תינוקת, רחל, והוא אימץ אותה לבת. כשהיא מתה ממחלה פתאומית, הירש האשים את אלוהים בהפרת החוזה. הוא זרק מהחלון את האבן עליה חרוט החוזה, גילח את זקנו, השתמש שלא כדין באיגרות חוב של בית כנסת שהופקדו בידיו כדי לקנות את בית הדירות שבו גר והחל לחיות כאיש עסקים עשיר עם בת זוג שאינה יהודיה.
שנים לאחר מכן, הירש חש ריקנות ואי שביעות רצון מאורח חייו החדש. הוא החזיר בריבית את הכסף שגנב מבית הכנסת ואף העניק לבית הכנסת את בית הדירות שלו, ובתמורה ביקש מרבני בית הכנסת לכתוב לו חוזה חדש עם אלוהים. כשחזר עם החוזה החדש הביתה, הוא חש כאב בליבו ומת. שלוימה, ילד חסידי צעיר, מצא את לוח האבן הישן של הירש, חתם עליו את שמו וכך הציב חוזה חדש עם אלוהים.
למהדורת 2005 הוסיף אייזנר עמוד המתאר את שלוימה עולה במדרגות לבית הדירות.[5]
The Street Singer[עריכה]
הגבר הצעיר אדי שר אריות אופרה בסמטאות כדי לזכות במטבעות שהתושבים נהגו להשליך אליו מחלונות הבתים. הוא היה מכור לאלכוהול והתייחס באלימות לאשתו ההרה. מרתה מריה, זמרת אופרה מזדקנת, פגשה אותו וניסתה לפתות אותו ולקחת אותו תחת חסותה, מתוך תקווה שתוכל לחזור לתחום האופרה כמנטורית שלו. היא העניקה לו כסף לקניית בגדים, אך אדי בזבז אותו על ויסקי. לאחר שהשתכר והכה קשות את אשתו, הוא לא הצליח למצוא שוב את ביתה של מרתה מריה.[1]
The Super[עריכה]
מר סקרוגס, הבעלים הגרמני הבריוני של בית הדירות בשדרות דרופסי 55, הילך אימים על הדיירים. רוזי פרפל, אחייניתו של אחד הדיירים, החליטה לשים לכך קץ. היא פיתתה את סקרוגס, פגעה בו ולבסוף גרמה לו להתאבד.
בשנת 2005 אייזנר הכניס איור חדש לגמרי שסיכם את הסיפור הזה, תקריב ויזואלי של שלט "סופר מבוקש".[1]
Cookalein[עריכה]
"Cookalein" מתאר את קורותיהם של דיירי בניין הדירות בשדרות דרופסי 55 כשהם נופשים בהרי קטסקיל.
סגנון[עריכה]
בקומיקס נעשה שימוש רב בקריינות מגוף שלישי. הקריינות משולבת בתוך האיורים במקום להיות סגורה בתיבות טקסט כמקובל[7], ואייזנר עושה שימוש מועט בלוחות בסגנון תיבה קונבנציונליים, ולעיתים קרובות נמנעת לחלוטין מגבולות הפאנל,[39] במקום זאת תוחם חללים במבנים או במסגרות חלונות.[ 30] הדפים אינם צפופים ויש בהם רישומים גדולים המתמקדים בהבעת פנים.[40] הוא אפשר לאורכם של הסיפורים להתפתח בהתבסס על התוכן שלהם, במקום ספירת דפים קבועה כפי שהיה מסורתי בקומיקס לפני אותה תקופה.[30] אייזנר מדגיש את התפאורה האורבנית עם פרספקטיבה דרמטית, אנכית, ויצירות אמנות אפלות עם הרבה כיארוסקורו, [41] ומשתמש במוטיבים חזותיים כדי לקשור את הסיפורים יחד. הגשם האפל והאנכי המקיף את הרש כשהוא קובר את בתו בסיפור הראשון, מהדהד בתמונה הסופית המתוקנת של הסיפור האחרון, שבו ווילי בוהה אל שמי העיר בסגנון גשום דומה "אייזנשפריץ"[b]. [25] הגרפיקה המונוכרומטית הודפסה בגווני ספיה, ולא בשחור-לבן רגילים.[43]
בניגוד לקומיקס בז'אנר גיבורי העל, שבו אייזנר עשה עבודה בולטת בתחילת הקריירה שלו, הדמויות בחוזה עם אלוהים אינן הרואיות; לעיתים קרובות הם חשים מתוסכלים וחסרי אונים, גם כאשר הם מבצעים מעשי גבורה לכאורה כדי לעזור לשכניהם.[44] הדמויות מוצגות בצורה קריקטורית המנוגדת לרקעים הריאליסטיים, אם כי הרקעים מוצגים בפחות פירוט מאשר ביצירתו של אייזנר ב"הרוח"; לפי הסופר דניס אוניל, סגנון זה מחקה את תחושת הזיכרון האימפרסיוניסטית.[45] אייזנר חקר עוד יותר דמויות וסיטואציות מסוג זה בספרים אחרים שלו בשדרת דרופסי, כגון כוח החיים.
ניתוח/ביקורת[עריכה]
"וויל אייזנר משלב בצורה מושלמת את הטכניקה הסיפורית והסגנון האמנותי כדי להדגיש את המרכיבים האוטוביוגרפיים ברומן הגרפי."[7] (ועוד על הטכניקות)
לא רק מקבץ סיפורים, אלא משהו עם מבנה מסודר, יחסי גומלין בין החלקים, כרונולוגיה. "כל ארבעת הסיפורים מקושרים גם דרך נושאים של תשוקה והתפכחות, מצב שבו כל אחד מגיבורי הנרטיבים צריך להשלים עם מציאות כמיהותיו שלא התגשמו."[1] ועוד. 9 והלאה.
"הספרים נותנים מבט נוקב, מעוגל היטב ולא סנטימנטלי על תהפוכות החיים - התקוות שנהרסו באופן טרגי על ידי אסון, מלחמה ומוות; התקוות החדשות שנולדו מאהבה; והמאבק הנצחי לשרוד - תואם היטב לקריקטורה המצוירת של אייזנר. עם ע*רום, מ*ן ונושאים בוגרים, זה מיועד לקוראים מבוגרים."[6]
"יכולת סיפור וירטואוזית"[7]
מקלאוד: "סגנון הסיפור החזותי של אייזנר בחוזה עם אלוהים דמה מעט לכל דבר אחר על המדף באותה תקופה. עבודת הקו שלו, תמיד חוזק, התבגרה מאוד. הוא היה חצוב גס אך מדויק, מזכיר את היינריך קלי, והיה לו חלק מהטעם של רומני חיתוך העץ של תחילת המאה העשרים של לינד וורד ופרנס מזראל שאייזנר העריץ. הסגנון היה קריקטורי, שפת הגוף והבעות הפנים כמעט אופראיות בעוצמתן, אבל היו גם תפניות סיפוריות מוזרות ועמימות מוסרית במשחק. הנופים והפנים העירוניים יצרו תחושה חזקה של מקום, עם סמכות של זיכרון חד וחי; אבל איכשהו, לא משנה מה הנוסטלגיה שהם עלולים לעורר, הדרמה האנושית שבלב כל זה הרגישה רעננה וחדשה..."[8]
הסיפורים חולקים נושאים של התפכחות ותסכול על רצונות מסוכלים. פרימה הרש מתאבל על מות בתו, שהוא תופס כהפרה של החוזה שלו עם אלוהים;[47] זמר הרחוב אדי חוזר לחוסר חשיבות כאשר הוא מוצא את עצמו לא מצליח למצוא את הנדיב שלו;[2] את זה של גולדי ווילי. האידיאלים הרומנטיים מאוכזבים לאחר כמעט אונס והפיתוי שלו.[48] האלימות גם קושרת את הסיפורים; מכות אשתו של אדי משתקפות במכות שהפתיינית של ווילי מקבלת מבעלה
הדמויות אינן מתוארות כטובות או כרעות גרידא: למשל, רוזי ב"סופר" מנצחת על המפקח הגזעני והמתעלל בכך שהיא גונבת את כספו, מעמידה אותו בפני הפללה בעוון פדופיליה ומניעה אותו להתאבדות.[2] כליאה היא נושא בולט; אייזנר בוחר בפרספקטיבות שבאמצעותן הקורא צופה בדמויות הממוסגרות על ידי פתחים, מסגרות חלונות או יריעות גשם.[49] פרימה הרש מחפשת חופש מאנטישמיות מזרח-אירופית מדכאת;[49] יש הרגשה של התרוממות רוח לדמויות בסיפור האחרון כשהן מוצאות את דרכן החוצה מהכליאה של בית המגורים והעיר.[24]
לפי האקדמיה דרק רויאל, האתניות היהודית בולטת לאורך הסיפורים; ב"חוזה עם אלוהים" וב"קוקליין" בולטים הסמלים היהודיים הדתיים והתרבותיים, אם כי בשני הסיפורים האמצעיים, יש מעט עדויות חיצוניות ליהדותן של הדמויות. שני הסיפורים החיצוניים מדגישים עוד יותר את הזהות היהודית עם החלקים החוץ-עירוניים של הגדרותיהם - המוצא הרוסי הכפרי של הרש הדתי ב"חוזה", והרי קטסקיל ב"קוקליין", נסיגה נפוץ מזוהה עם יהודים במאה ה-20. .[50] אייזנר עוסק בייצוג הזהות היהודית באמצעות קהילה. הוא מצמיד סיפורים בודדים ודמויות אינדיבידואליות, שיש להן חוויות שונות שעלולות להתאים זו לזו; זה מבלבל כל הגדרה בודדת של "יהדות", אם כי יש תחושה קהילתית שמחברת את הדמויות הללו ואת יהדותן יחד. רויאל טוען שאייזנר מראה את האופי הבלתי פתור של הזהות האמריקאית, שבה מוצאים אתניים מתנגשים בין התבוללות תרבותית והאסוציאציות האתניות שלהם.[51] ככל שהספר מתקדם, הדמויות עוברות מיהדות גלויה לרמות התבוללות גדולות יותר, המוצגות כשינוי אמביוולנטי שיש לו מחירים משלו.[25]
רויאל טען שהספר חשוב לא רק ללימודי הקומיקס, אלא גם לחקר הספרות היהודית והאתנית האמריקאית. בדומה למחזורי סיפורים קצרים הנפוצים לפרוזה יהודית בת זמננו, שבהם סיפורים יכולים לעמוד לבדם, אך משלימים זה את זה כשהם נקראים כחבילה משולבת באופן רופף, רויאל כתב שניתן לתאר את החוזה בצורה טובה יותר כ"מחזור גרפי" ולא כ"רומן גרפי. ".[52] הוא כתב שמחזורים כאלה, כמו גם זה של אייזנר, הדגישו ריבוי הטרוגני של נקודות מבט, שכן "[אין] ספרות אתנית אמריקאית אי פעם יכולה להיות מוגדרת באופן מונוליטי".[25]
מבקר האמנות פיטר שילדהל ראה ב"מעל-העליון" האנדמי לקומיקס האמריקאי, ובעבודותיו של אייזנר, "לא מתאים לנושאים רציניים, במיוחד כאלה שמשלבים היסטוריה חברתית אותנטית".[53] העבודה זכתה לביקורת על השימוש שלה בדימויים סטריאוטיפיים; הסופר ג'רמי דאובר טען נגדו שהתמונות הללו משקפות את זיכרונות נעוריו של אייזנר עצמו ואת ההקצרות שחשו בני האדם בבניינים.[30] אחרים אמרו שעיצובי דמויות קריקטורים מתנגשים עם הריאליזם האחר של הסיפורים; ההתאמה של הסגנון הוגנה על ידי אחרים, כמו דניס אוניל, [54] שאמרו שהם משקפים טוב יותר את האופן האימפרסיוניסטי שבו ילד זוכר את העבר.[45]
סופר השואה אלי ויזל הפך את חובת ה' לקיים את הדיבר הראשון לנושא המחזה משפט ה' (1979).
חוקרת הספרות סוזנה קלינגשטיין הגדירה את הספר כ"אכזבה אדירה", משום שהוא "נטול לקח או תובנה יהודיים". לדבריה, החוזה האישי של הירש עם אלוהים מנוגד לחלוטין לחשיבה היהודית, שהיא מוכוונת קהילה; מאז מעמד הר סיני הברית היא בין כל עם ישראל לבין אלוהים, והרעיון של ברית בין אלוהים ליחידים יוצג דווקא על ידי הנצרות. "כאן טמונה הבעיה של הספר", כותבת קלינגשטיין: "יש לך גיבור עם מנטליות של ילד שנאבק באחת הבעיות הגדולות בהגות הדתית היהודית: סבלם של צדיקים. לא ניתן לפתור את הבעיה על ידי יישום של ההיגיון הפשוט והרעיונות הילדותיים של צדק. הרישומים החכמים של הספר לא מצילים אותו מכישלון אינטלקטואלי מוחלט."[5]
הפרופסור לאנגלית סטפן טבצ'ינק טוען שמותה של רחל ללא סיבה נראית לעין ומותו של הירש דווקא לאחר שחזר לדרך הישר מייצגים את תפיסתו החילונית של אייזנר, לפיה "אין אלוהים - רק מאבק אנושי בעולם חסר משמעות שבו רעיונות דתיים הם מפלט לטיפשים".[4]
השפעה[עריכה]
מוגדר לעיתים קרובות כרומן הגרפי הראשון, אך יש חולקים על התואר וטוענים שיצירות אחרות הקדימו אותו.[4]
הרומן הגרפי הראשון (?), סלל את הדרך לבאים אחריו.[2] שינוי בתפיסת מעמד הקומיקס.
אייזנר היה הראשון שהשתמש בקומיקס ככלי להבעת פרשנות חברתית רצינית. "ההחלטה של אייזנר להתחיל לצייר (על) חוויות אישיות כואבות עמוקות אילצו אותו לפתח פורמט חדש לסיפור סיפורים ציורי שנודע כ"רומן הגרפי". זה שינה באופן קיצוני את אמנות הקומיקס.[5]
מבקר הקומיקס ריצ'רד קייל השתמש במונח ב-1964 בעלון מעריצים,[73] והוא הופיע על השער של The First. Kingdom (1974) מאת ג'ק כץ, איתו התכתב אייזנר. מספר קומיקסים באורך ספר קדמו לחוזה, לפחות עד לסרט "He Done Her Wrong" של מילט גרוס (1930).[72] חוזה עם אלוהים משך תשומת לב רבה יותר מהמאמצים הקודמים הללו, בין היתר בשל מעמדו הגדול של אייזנר בקהילת הקומיקס. הוא נחשב לאבן דרך בתולדות הקומיקס האמריקאי לא רק בשל הפורמט שלו, אלא גם בשל השאיפות הספרותיות שלו ובשל כך שהוא נפטר מטיפוסי ז'אנר קומיקס אופייניים.[74] אייזנר המשיך לייצר רומנים גרפיים בשלב שלישי לקריירת הקריקטורה שלו, שנמשכה בסופו של דבר יותר מתקופותיו בספרי קומיקס או בקומיקס חינוכי. לפי היסטוריון הקומיקס ר' פיורה, עבודתו של אייזנר כסופר גרפי שמרה על המוניטין שלו כ"דמות עכשווית ולא כשריד מהעבר האפלולי".[75]
תצלום של גבר מבוגר, יושב ולובש חליפה ועניבה בצבע אפור בהיר.
העורך N. C. Christopher Couch ראה בפורמט הפיזי של הספר את תרומתו העיקרית של אייזנר לצורת הרומן הגרפי - מעטים בהוצאת ספרי קומיקס היו בעלי ניסיון בעשיית ספרים, [f] ואילו אייזנר רכש היכרות אינטימית עם התהליך בתקופתו ב-American Visuals.[77] ] הספר הצליח להיכנס לחנויות הספרים, אם כי המכירות הראשוניות הסתכמו בכמה אלפי עותקים בשנתו הראשונה; החנויות התקשו למצוא מדור מתאים לגנוז אותו בו.[78] הוא הוצג בחנות הספרים של ברנטנו במנהטן, ולפי הדיווחים נמכר היטב. אייזנר ביקר בחנות כדי לברר איך הספר מסתדר לאחר שהורד מהתצוגה. המנהל אמר לו שהוא הוצב במדור הדתי, ואחר כך בהומור, אבל לקוחות העלו חשש שהספר לא שייך למדורים האלה. המנהל ויתר והכניס את הספר לאחסון במרתף [79] .
עיבוד קולנועי[עריכה]
film adaptation of A Contract with God
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Derek Parker Royal, Sequential Sketches of Ethnic Identity: Will Eisner’s A Contract with God as Graphic Cycle, College Literature, 2011, עמ' 150-167
- ↑ 2.0 2.1 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.אורי ברוכין, שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.articles/0,7340,L-2960575,00.html כמה רוע אפשר לבלוע?, באתר ynet, 17 באוגוסט 2004
- ↑ 3.0 3.1 3.2 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Laurence Roth, Drawing Contracts: Will Eisner's Legacy, The Jewish Quarterly Review, הוצאת אוניברסיטת פנסילבניה, 2007, עמ' 463-484
- ↑ 4.0 4.1 4.2 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Stephen E. Tabachnick, The Quest for Jewish Belief and Identity in the Graphic Novel, טוסקלוסה: הוצאת אוניברסיטת אלבמה, 2014, פרק 5, שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ISBN 9780817318215
- ↑ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Susanne Klingenstein, The Long Roots of Will Eisner's Quarrel with God, Studies in American Jewish Literature, Penn State University Press, 2007, עמ' 81-88
- ↑ 6.0 6.1 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Raiteri, Steve, The Contract with God Trilogy, Library Journal, 2006, עמ' 90
- ↑ 7.0 7.1 7.2 שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.R. Anupama, Autobiographical Elements in Maus and A Contract with God and Other Tenement Stories, IUP Journal of English Studies, 2016, עמ' 39-43
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.W.W. Norton UK, Scott McCloud’s Introduction to Will Eisner’s A Contract With God — the Centennial Edition, Medium, 2 בינואר 2017
This article "חוזה עם אלוהים" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:חוזה עם אלוהים. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
