זורחאנה

זורחאנה (בפרסית: "ספורט קדום"), היא מערכת מסורתית של אתלטיקה וצורה של אמנויות לחימה ששימשה במקור לאימון לוחמים באיראן (פרס). שמה הרשמי כפי שנוסח ב"רשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית" של אונסק"ו הוא טקסי פהלוואני וזורחנה. מחוץ לאיראן, ניתן למצוא את אמנות הלחימה באזרבייג'ן ובאפגניסטן, והיא הגיעה לעיראק באמצע המאה ה-19 על ידי מהגרים איראנים, אך נעלמה בסביבות שנות ה-80 של המאה ה-20 על רקע מלחמת איראן-עיראק.

פעילות הזורחאנה משלבת אמנויות לחימה, התעמלות, אימוני כוח, מוזיקה וחינוך. היא מאופיינת במוטיבים מהתרבות הפרה-אסלאמית והפוסט-אסלאמית של איראן (במיוחד זורואסטריות וגנוסטיות) בשילוב עקרונות רוחניים מהאסלאם השיעי והסופיות. נהוג לקיים את האימונים באולם התעמלות מסורתי בעל כיפה המכונה "זורחאנה". הם מורכבים בעיקר מתנועות התעמלות פולחניות, ושיאם תרגול היאבקות עממית הנקראת קושטי פהלוואני.

דיוקן של שלושה מתאבקים פרסיים מאת אנטואן סרוגווין, סביבות 1890.

רקע

אימון שכיבות סמיכה

היאבקות איראנית מסורתית (קושטי) מתוארכת לפרס העתיקה, ונאמר כי תרגל אותה רוסטאם, הגיבור האיראני של אפוס שאהנאמה. גראפלינג נחשבה למומחיות המיוחדת של הזורחאנה. המטרה המקורית של מוסדות אלו הייתה להכשיר אנשים כלוחמים ולהחדיר להם תחושת גאווה לאומית לקראת הקרבות הקרובים. מערכת אימון הזורחאנה היא מה שמכונה כיום "ורזש א-בסטאני", וצורת ההיאבקות המיוחדת שלה נקראה "קושטי פהלוואני", על שם המילה הפרתית "פהלוואן" שמשמעותה גיבור.

בעקבות התפשטות האסלאם השיעי, ובמיוחד לאחר התפתחות הסופיות במאה השמינית, קלט ה"ורזש א-פהלוואני" ממנו מרכיבים פילוסופיים ורוחניים.

ורזש א-בסטאני היה פופולרי במיוחד במאה ה-19, בתקופת שלטונו של השאה נאסר א-דין שאה קאג'אר (1848–1896). מדי 21 במרץ בנורוז (ראש השנה של איראן), התקיימו תחרויות בחצר השאה, והשאה עצמו העניק לאלוף התחרות עיטור זרוע (באזו). הספורט ירד בעקבות עלייתה של שושלת פהלווי בשנות ה-20 ורפורמות המודרניזציה של רזא שאה, שראה בספורט שריד לטקס הקג'ארי. בנו של רזא שאה , מוחמד רזא פהלווי, נקט בגישה שונה, והדגיש את השורשים הפרסיים הקדומים של איראן כחלופה לזהות המושתתת על האסלאם הרבה של מדינות פחות מפותחות במזרח התיכון. הוא ניסה להחיות את המסורת ותרגל אותה בעצמו, ובמהלך שלטונו נערכו התחרויות הלאומיות האחרונות.^{[דרוש מקור]}</link>

בעקבות המהפכה האיראנית של 1979, המסורת איבדה חלק מהפופולריות שלה, שכן המשטר החדש לא מעודד כל דבר שקשור לתרבות דתית פרה-אסלאמית, בה נכללים המוזיקה והטקסים הגנוסטיים של הזורחאנה. עם זאת, הרפובליקה האסלאמית קידמה בסופו של דבר את ה"ורזש א-בסטאני" כסמל לגאווה ותרבות איראנית.

אחד המשברים שפוקד את התחום כיום הוא היעדר משיכה של צעירים אליו. על כן התעוררו הצעות להפוך האימונים לקצביים יותר ולחלק משימות בין החברים במקום להיצמד לשיטת וותק. ה־IZSF הוקם בתגובה לכך והוא כיום הגוף המנהל העולמי של כל הזורחאנה. בשנים האחרונות נראה שהספורט צובר פופולריות במדינות הסמוכות לאיראן, כולל עיראק ואפגניסטן.

אחד מאזורי הבילוי של העיר ההעתיקה של באקו היה מבנה הזורחנה. המבנה הממוקם במרחק קצר מהח'אנים בוכרי ומולטאני, לכיוון מגדל הבתולה, מתוארך לפחות למאה ה-15. היו בו תחרויות בליווי טריו שניגן על כלים מסורתיים כמו קמנצ'ה, צורנה ונגהרה. רובם של השירים הללו נשכח מזמן. עם זאת, שיר אחד בשם "Jangi" (מלחמה) עדיין מבוצע לפני פתיחת תחרויות ההיאבקות הלאומיות של אזרבייג'ן (גולאש).

הזורחאנה

הופעת רמדאן בזורחאנה ג'מרן שבטהרן, 2013

אולם ההתעמלות המסורתי בו מתורגל ורזש א-בסטאני מכונה "הזורחאנה", כלומר "בית הכוח". אולמות התעמלות אלו הם בעלי ארכיטקטורה מאוד ספציפית וייחודית והם מבנים מקורים עם פתח בודד בתקרה, עם בור מתומן או עגול שקוע בעומק מטר אחד במרכז (גאוד). מסביב לגאוד יש מתחם לקהל, מתחם למוזיקאים ומתחם לספורטאים.

טקסים ואימונים

מגן זורחאנה

הטקסים הבסטאניים מתקיימים ברוח המנהגים והמסורות של מסדרים סופיים, כפי שמעידים מינוחים כמו murshed או morshed ("מדריך"), pishkesvat ("מנהיג"), tāj ("כתר") ו- faqr ("גאווה"). גם הערכים המובלטים מתאימים לאידיאלים הסופיים, תוך שימת דגש על טוהר הלב. כל מפגש מתחיל בתפילת שבח לנביא מוחמד ולמשפחתו. המורשד מכתיב את הקצב על ידי תיפוף על מעין דרבוקה (זרב) תוך כדי זמרת שירים וקריאת סיפורים גנוסטיים מהמיתולוגיה הפרסית.

החלק העיקרי של מפגש ורזש א-בסטאני מוקדש לאימוני משקולות והתעמלות, בעיקר באמצעות זוג אלות עץ (mil), מגיני מתכת (sang) ומשקולות ברזל בצורת קשת (kabbadeh או kamān).

הזורואסטרים הקדומים האמינו שניתן להשתמש בפיתוח כוח פיזי ונפשי כדי לשפר את הרוחניות. לפיכך, מלבד הכנת לוחמים לקרב, אימון זה אמור לקדם חסד וענווה באמצעות טיפוח הכוח החיצוני. בהשגחתו של פישקסוואט עוברים המתאמנים חינוך בערכי אבירות פרסית מסורתית. עליהם להיות טהורים, אמיתיים, טובים מזג ורק לאחר מכן חזקים בגוף. השגת דרגת פהלוואן (גיבור) דורשת שליטה במיומנויות הגופניות, קיום עקרונות דתיים ועמידה בשלבים המוסריים של הגנוסטיקה. עקרון הענווה משוקף היטב במשפט המצוטט במהלך המפגשים: "למד צניעות, אם חפץ אתה בידע. גבעה לעולם לא תושקה ממי נהר". (קאנז אול-האגהיי)

הפדרציה הבינלאומית לספורט הזורחאנה

הפדרציה הבינלאומית לזורחאנה (IZSF) הוקמה ב-10 באוקטובר 2004, כדי לקדם את ורזש א-פהלוואני ברמה עולמית. ה־IZSF שואף להסדיר ולתקן את הכללים לקושטי-פאהלוואני ולארגן פסטיבלים ותחרויות בינלאומיות. בשנת 2010 היא החלה להסדיר ולארגן פסטיבלי פארא-זורחאנה פאראלימפיים. שבעים ושתיים מדינות חברות כיום ב-IZSF.

ראו גם

• רוסתם
• פאנקרציה
• סמבו
• היאבקות בשמן זית

מידע נוסף

• עבאסי, מהדי (1984). Tarikh-e Koshtigari Dar Iran (תולדות ההיאבקות באיראן). טהראן
• Beizai, Hossein Parto (1967). Tarikh-e Varzesh-e Bastani (זורחאנה) . טהראן
• סרטון תיעודי של הכשרת זורחאנה
• Google Video על "זורחאנה"
• Luijendijk, DH, 2006, Zoor Khane, אומנות לחימה עתיקה של איראן, בולדר, ארצות הברית
• דוחות PDF באתר Zurkhaneh.com [1]

קישורים חיצוניים

• הפדרציה הבינלאומית של הזורחאנה 

קטגוריה:מורשת תרבותית בלתי מוחשית קטגוריה:אפגניסטן: ספורט קטגוריה:אזרבייג'ן: ספורט קטגוריה:איראן: סמלים לאומיים קטגוריה:עיראק: ספורט קטגוריה:איראן: ספורט

This article "זורחאנה" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:זורחאנה. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.

---

 Facebook Page

🐤 Twitter Follow us on Twitter !

Read or create/edit this page in another language

• זורחאנה in English