התנהגות במכרזים
התנהגות במכרזים ישנם שני פסקי דין בולטים, הנוגעים להתנהגות הצדדים במכרז, פס"ד בית יולס נ' רביב משה ושת' מייצג את התפיסה שרווחה במדינת ישראל בעבר לפיה אין צורך לנהוג בשוויון במכרזים במגזר הפרטי. הלכתו שונתה בפס"ד קל בניין האומר כי יש לנהוג בשוויון במכרזים, גם שמדובבר חברות פרטיות, אלא אם הותנה אחרת.
ד"נ 22/82 בית יולס בע"מ נ' רביב משה ושות' בע"מ
מדובר במכרז לבניית בית אבות בחיפה, הייתה הזמנה להציע הצעות כאשר את הדרישות הייתה ערבות בנקאית בסכום של 5% מהעסקה ואף נאמר שהמזמינה לא מתחייבת לקבל את ההצעה הזולה ביותר. החברות רביב וארנסון עמדו בתנאים. לעומתן חברת רסקו לא הגישה ערבות בנקאית אלא ערבות אחרת. לאחר מו"מ בו מתבקשת חברת רסקו להוריד את ההצעה לטווח של 5% מהצעתה הזולה ביותר של רביב, נכרת חוזה עם רסקו. רביב תובעת בטענת חוסר תום לב במשא ומתן, הטענה היא שהייתה ההתנהגות הבלתי שוויונית של מזמנת המכרז, חברת בית יולס. כב' השופט מנחם אלון (רוב) : תום לב במו"מ אינו שווה שוויון, ואי שוויון אין משמעותו כחוסר תום לב. לצדדים לא הייתה צפייה לשוויון, לדעתם יש לאפשר תחרות חופשית, והחלה של עיקרון השוויון תפגע בחופש ההתקשרות. דווקא בשל חשיבות עיקרון תום הלב אין לעשות בו שימוש מופרז. טירקל ולוין מצטרפים לדעתו. ברק ושמגר (מיעוט)- החובה לנהוג בתום לב במכרז משמעותה לנהוג בשוויון, יתרה מכך יש להגן על הציפיות של הצדדים ועל המשאבים שהשקיעו אחרת יפגע התמריץ להשתתף. עד שנות ה-80 שוויון נדרש רק מהרשות, בכל הקשור למכרזי המדינה והרשויות תמיד היה צריך לנהוג בשוויון, זאת בניגוד למשפט הפרטי.
בפסק דין זה יש מחלוקת על ברירת המחדל, מה עושים במידה ולא נכתבה הסתייגות או התניה. ע"פ דעת הרוב אין חובה לשוויון גם אם לא הייתה התניה. ע"פ דעה זו יש פגיעה בחברות הקטנות והחדשות שלא יכנסו למכרז וכתוצאה מכך פגיעה גם במפרסם המכרז שלא יקבל את מירב ההצעות.
שמגר וברק לא נותרו במיעוט זמן רב- ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה קל בניין מפרסמת מכרז לבניית שכונת מגורים ברעננה, פונות 10 חברות. חברת ע.ר.מ מציעה את ההצעה הזולה ביותר, מסוכמים כל הפרטים אך לא משתכלל חוזה משום שמועצת המנהלים שאישורה מחויב בנסיבות העניין, מסרבת לחתום ובסופו של דבר הפרויקט מוענק לחברה אחרת שכלל לא השתתפה במכרז. הסעד המבוקש- פיצויי ציפייה (קיום) שמטרתו להעמיד את הצד הנפגע במצב בו היה עומד אילו קוים החוזה. בית המשפט המחוזי- הסעד המבוקש מרחיק לכת מידי בהתחשב בכך שלא נחתם חוזה, ע.ר.מ ידעו על הצורך באישור ההנהלה ולכן קבע פיצויי הסתמכות בלבד.
העליון, כב' הנשיא ברק (רוב) - הפרת החובה לנהוג בתום לב, עלתה לע.ר.מ בחוזה, כל הפרטים סוכמו ולכן אין מניעה לחשב ולהעניק במקרה זה פיצויי קיום. זאת משום שקיים כל המידע הנחוץ לצורך פסיקת פיצויים אלה. אך ציין כי מדובר במקרה מיוחד. עולה כאן שאלת השוויון במכרז בשנית והפעם ידו של ברק על העליונה, ברירת המחדל של מזמין מכרז היא לנהוג בשוויון במסגרת עיקרון תום הלב אלא אם כן נקבע במפורש אחרת.
המכרז משמש לשתי מטרות עיקריות: א) הורדת עלויות עסקה ע"י ריכוז כלל ההצעות מכל הצדדים הרלוונטיים מבלי להידרש לקיום מו"מים ממושכים עם כל חברה בנפרד כדי לברר את הצעתה. ב) להביא כמה שיותר גורמים רלוונטיים להשתתפות.
חברה פרטית שמכריזה על מכרז צריכה לשאוף לשוויון כדי שיהיו כמה שיותר הצעות אך לדייק מאוד בפרטים שעל המציעים לעמוד בהם. לכן, על בעל המכרז לנסות למקסם את כמות ההצעות מהחברות הרלוונטיות, מבלי לצמצם את שיקול הדעת שלו מראש יותר מדי. אם אין החברה רוצה לפעול בשוויון כלל, כיוון שמדובר בשחקני שוק מתוחכמים בעלי גישה לייעוץ משפטי, ניתן להתגבר על כך בקלות, באמצעות הוספת שורה מתאימה במכרז. לכן השפעת הלכה זו איננה כה נרחבת ויש בכך כרסום בקוגנטיות של עיקרון תום הלב.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=153461== הערות שוליים ==
- ד"נ 22/82 בית יולס בע"מ נ' רביב משה ושות' בע"מ
- ע"א 6370/00 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ רעננה
This article "התנהגות במכרזים" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:התנהגות במכרזים. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
