התמודדות צמחים עם תנאי מדבר
צמחים הגדלים במדבר נאלצים להתמודד עם תנאי גדילה קשים: המחסור במים, חום גבוה במהלך היום וקור בלילה, סוג הקרקע וקרינה מזיקה. מניחים שצמחי המדבר נדחקו לסביבה קשה זו כתוצאה מתחרות עם צמחים אחרים.
תנאי האקלים שאיתם הצמחים צריכים להתמודד[עריכה]
- המחסור במים- המחסור במים הוא בעייתם העיקרית של צמחי המדבר, כמות המשקעים נמוכה מ־200 מ"מ לשנה, שזו כמות קטנה מאוד, שרוב הצמחים לא יכולים לגדול כך. בנוסף, לרוב המשקעים אינם יורדים בצורה סדירה אלא רוב הגשם יורד בפעם אחת (בצורה מרוכזת) ולכן הוא לא חודר לקרקע. מפני שהגשם יורד בזמנים לא קבועים הצמחים לא יכולים ל"סמוך" עליו. גם כמות הגשם שיורדת בכל שנה שונה, ויש מקרים בהם בשנה אחת יורדים גשמים פי 6 או 7 ואפילו יותר מהשנה הקודמת, דבר ה"מבלבל" את הצמחים. גם הגשם לפעמים לא יורד על אזור שלם – באזור אחד יורדים גשמים חזקים, ובמרחק כמה קילומטרים משם לא יורד כלל גשם.
- חום גבוה במהלך היום וקור בלילה- הטמפרטורות הגבוהות במהלך היום, והלחות הנמוכה גורמות להתאדות רבה של מים מהצמחים. הטמפרטורות קיצוניות, וההפרש הגדול בין הטמפרטורה ביום ובקיץ, לטמפרטורה הנמוכה בלילה ובחורף מגבילות לעיתים את הצמיחה, ומקשות לצמח לגדול.
- סוג הקרקע- במקומות רבים במדבר הקרקעות מלוחות, ולא מרובות בחומרים אורגניים, כמו בקרקע רגילה. (החומרים האורגנים חשובים מאוד להתפתחות הצמחים). בנוסף, על קרקע הלס המכסה חלקים גדולים מהמדבר נוצר קרום אטום למים, והמים הזורמים על קרקע הלס, אינם מחלחלים לקרקע, מה שמקשה על קליטת המים בשורשי הצמחים ומקטין את כמות המים שנמצאת בקרקע. (לעיתים קרובות גם המים נעשים מלוחים בגלל סוג הקרקע)
- קרינה- במדבר קרינה מרובה וחזקה מהשמש, בגלל מיעוט העננים, הקרינה מזיקה לגדילת הצמח.
לכן הרוב המוחלט של הצמחייה הדלילה שגדלה היא צמחייה מדברית, שמותאמת במיוחד לתנאי המדבר הקשים. בדרך כלל הצמחייה לא צבעונית אלא בצבעי אפור, חום וירקרק דהוי.
דרכי ההתגוננות של הצמחים[עריכה]
צמחים ה"מתחמקים" מהיובש[עריכה]
- צמחים שאמנם צומחים במדבר, אך אינם צומחים וחיים בתקופת היובש - הקיץ, בה קשה יותר לצמחים לקלוט מים בגלל התאדותם מהחום הרב, אלא נמצאים במצב "תרדמה" כזרע באדמה. רק בחורף או באביב, שאלו תקופות בהם יורד מעט הגשם והטמפרטורה נוחה יותר, הם גדלים. מחזור החיים של הצמחים האלו קצר, כי מיד לאחר העונות הגשומות הם נובלים, ומפזרים זרעים עמידים שינבטו בעונה הגשומה הבאה, כשירד מספיק גשם. הזרעים הם בעלי קליפה קשה השומרת על כושר הנביטה של הזרע במשך זמן רב (כל תקופת היובש).
- צמחים בעלי בצלים או פקעות- האוגרים בפקעות מים ומזון בעונת החורף, וכך יכולים לפרוח גם בעונות לא גשומות, בהם הם משתמשים במזון שאגרו בחורף.
- צמחים המצמיחים עלים וענפים בעונת הגשמים, אך בקיץ העלים שלהם נושרים, והם שרויים בתרדמת גדילה, וכך הם "מדלגים" על העונות היבשות, וגדלים ומתפתחים רק כשהאקלים במדבר נוח להם.
- צמחים המצמיחים עלים במאונך כך שפניהם יופנו למזרח ולמערב. כך הם קולטים את אור השמש בשעות הבוקר והערב, בהם השמש מחממת פחות והקרינה מועטה יותר, אך לא בצהריים, כשהחום מרבי.
- צמחים שאינם מדבריים, ואינם מתאימים לאקלים היבש, אך חיים במדבר ב"גומחות אקולוגיות" מיוחדות, כלומר מקומות בהם לא שוררים תנאי המדבר הקשים. למשל- מקומות הסמוכים למעיינות, או חורים בקרקע בין משטחי סלע.
צמחים עמידים ביובש[עריכה]
קיימים שני סוגי עמידות ביובש:
1. צמחים בעלי מנגנונים מיוחדים המונעים התייבשות למרות המחסור הגדול במים. הצמחים פיתחו לעצמם שתי דרכים עיקריות למניעת התייבשות:
- דרך לקליטת מים יעילה - מערכת שורשי עומק ארוכים המגיעים עד למי התהום, או באמצעות שורשים רחבים מאוד ושטוחים, שמתפרסים על פני שטח גדול, ומאפשרים קליטת מים מרבית מהשכבות העליונות של הקרקע שבאזור.
- דרך להקטנת איבוד מים - על ידי הקטנת שטח העלים. יש צמחים שהעלים שלהם נפתחים בלילה ונסגרים במשך היום. באופן זה מקטין הצמח רבות את התאדות המים, שנמצאים בעיקר בעלים. בנוסף, ישנם צמחים שעליהם גדולים בחורף וקטנים בקיץ. יש אפילו צמחים שמכסים את העלים בעזרת שערות קטנות, שיוצרות בידוד והגנה מפני אידוי מים. דוגמה מעניינית נוספת להקטנת אידוי מים היא צמחי המלוח. הם אוספים מלחים מהקרקע המדברית שהיא קרקע מלוחה, ואוגרים אותם בבלוטות מלח על פני עליהם. הבלוטות הלבנות מחזירות חלק ניכר מאור השמש ומהחום, ומקטינות את איבוד המים.
2. צמחים שביכולתם לחזור ולצמוח לאחר התייבשות- הצמחים בעיקר צמחים ירודים, כמו אצות קרקע, טחבים וחזזיות מדבריות. צמחים אלה מסוגלים להתייבש באופן כמעט מלא ובכל זאת להמשיך להתקיים, ואף לחזור ולצמוח כאשר יש די מים.
צמחים בשרניים:[עריכה]
ישנם צמחים שהם בעלי ענפים או עלים בשרניים האוגרים בתוכם כמות גדולה של מים. העלים הבשרניים נועדו:
- לאגירת כמות גדולה של מים בתקופה הגשומה, מים שישמשו את הצמח, ויתאדו בהדרגה בעונת הקיץ.
- לקיומו של תהליך הטמעה מיוחד, המאפשר לצמחים להיפתח בלילה ולהישאר סגורים במשך היום.
- יש חוקרים הסבורים שתכונה זו התפתחה בצמחים שגדלים במדבריות שהם קרקעות מלוחות, וכמות המים הגדולה היא כדי לקטין את אחוז המלחים הגבוה שבצמחים, כך שלא יהיה להם עודף מלחים.
קטגוריה: צמחים קטגוריה: צמחי מדבר
This article "התמודדות צמחים עם תנאי מדבר" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:התמודדות צמחים עם תנאי מדבר. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
