השושלת האיסאורית
השושלת האיסאורית (ביוונית: Δυναστεία των Ισαύρων) עמדה בראש האימפריה הביזנטית בין השנים 717–802. מייסד השושלת לאון השלישי וממשיכיו, השיגו יציבות ורגיעה באימפריה לאחר שנים שהיא הייתה על סף התמוטטות. השושלת קשורה בעיקר לאיקונוקלאזם הביזנטי. האיקונוקלאזם היה ניסיון של השליטים להחזיר את החסד האלוהי על ידי טיהור האמונה הנוצרית מהערצה מוגזמת לאיקונות, והביאו לסערה פנימית ניכרת.
רקע לתחילת השושלת[עריכה]
השושלת ההרקליאנית שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.(אנ') (610–695 ו־705–711) שקדמה לשושלת האיסאורית, עמדה בפני אתגרים רבים מול התפשטות מוסלמית מערבה. בעוד הקיסר הרקליוס עמד בראש האימפריה, הפלישות והכיבוש המוסלמי לאזור ארמניה הביזנטית במאה השביעית החריפו. המשבר באימפריה העמיק כשב־11 בפברואר 641 מת הקיסר הרקליוס, ואחריו ב־20 באפריל או ב־20–24 במאי 641 מת בנו, הקיסר הרקליוס קונסטנטינוס או קונסטנטינוס השלישי, והחל משבר ירושה.[1] השנים שלאחר מכן, היו מלאות במרידות והדחות של קיסרים שונים. כמו כן, קיסרים שניהלו מדינות רודנית וקשה ושהיו צריכים להתמודד לאורך השנים עם תקיפות מוסלמיות ופנימיות. הקיסר האחרון בשושלת, תאודוסיוס השלישי (715–717) הוכרז ב־715 כקיסר החדש אך הוא היה צריך להתמודד עם שתי מרידות פנימיות, בשנת 717, ולכן בחר להתפטר. לאחר שהחליף אותו לאו השלישי (717–741) שהביא לסיום מעגל האלימות וחוסר היציבות.[2]
לאון השלישי 717–741[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. לאון השלישי, מייסד השושלת האיסאורית, היה קיסר האימפריה הביזנטית מ־717 ועד מותו ב־741. הוא נולד בשנת 685 לספירה ומכונה "האיזאורי". מיד עם עלייתו לשלטון בשנת 717 לספירה הוא נאלץ להדוף מצור ערבי על קונסטנטינופול, ולבסוף השיג ניצחון בשנת 718 לספירה. באותה שנה הוא הפיל מרד בסיציליה והבטיח את גבולות האימפריה על ידי עידוד מתיישבים סלאבים לאזורים מפוזרים ורפורמה בצבא. הוא גם ביטל את שיטת תשלום המסים מראש והנהיג רפורמות חברתיות כולל העלאת הצמיתים למעמד של דיירים חופשיים ועיצוב מחדש של המערכת המשפטית. הוא העביר חוקים בנושאי דת ובשנת 726 לספירה כפה את הטבילה של כל היהודים והמונטניסטים באימפריה. בשנת 726 הוא אסר על פולחן אלילים, ודיכא מרד דתי שפרץ ביוון. האפיפיורים גרגוריוס השני וגרגוריוס השלישי נידו אותו בעקבות קביעתו על האיקונוקלאזם והוא נקם בהעברת דרום איטליה ואיליריה לפטריארך קונסטנטינופול. הוא מת בשנת 741 לספירה והוחלף כקיסר על ידי קונסטנטין החמישי.[3]
התנגדותו לאיקונוקלאזם[עריכה]
הקיסר לאון נקט בגישה הביזנטית המקובלת שלפיה כישלונות צבאיים וממלכתיים היו עדות לזעם האלוהי שאותו צריך לפייס. כחלק מהניסיון לפייס את האל, בשנת 722 הוא ניסה להכריח את יהודי האימפריה להיטבל ולקבל את הנצרות, אך ראה בכישלונו כאשר בשנה שאחרי המוסלמים הצליחה לכבוש מחדש את ארמניה הביזנטית. זמן מה לאחר מכן, לאון החל לשקול כי הסיבה האמיתית לכעסו של האל הוא בשימוש באייקונות. הוא חשב כי ייתכן ששימוש באייקונות של ישו ושל הקדושים עלול להפר את הציווי המקראי נגד עבודת האלילים. בתוך האימפריה, המתנגדים המובילים לאיקונות היו שני בישופים, קונסטנטינוס מניקוליא ותומס מקלרודיופוליס. באביב 726, לאון ריכז את מאמציו לפייס את אלוהים ופרסם צו המגנה שימוש בהם; "למען האנושות", כך ציין בהקדמה של הצו. בנוסף, הוא קבע עונש מוות על מעשים הומוסקסואלים, והרחיב את השימוש בהשחתה כעונש. הסברה היא שההשראה למעשים אלו הייתה קריאה מילולית של התנ"ך.
בקיץ 726, התפרץ הר געש ממערב לתרה. התפרצות זו שכנעה את הקיסר להאמין בטיעונים לפיהם אלוהים מסתייג מהאיקונות. הוא החליט להסיר את תמונתו של ישו שהייתה תלויה מעל הכניסה הראשית לארמונו מתוך אמונה כי הוא מדכא התעללות שאין לה הצדקה תיאולוגית. הוא קיבל ביקורת אדירה מצד הכנסייה והמון זועם. האפיפיור גרגוריוס השני דחה בפומבי את פקודותיו של לאון. למרות שתורתו של לאון נודעה כ'איקונוקלאזם', הקיסר עד שנת 730 לא נקט באמצעים חזקים כנגד אייקונות. הוא היה מוכן להרוס את האייקונות ולהטיל איקונוקלאזם ברחבי האימפריה לאחר שהרגיש כי החזיר את השקט והיציבות לאימפריה שהיה לפני שהקיסר יוסטינאנוס השני עלה על הכס. הוא זימן אסיפה ללא אנשי דת ובה קבע, מתוך סמכותו כקיסר שנבחר על ידי האלוהים, שיש לאמץ את האיקונוקלאזם באימפריה. בעקבות כך הפטריארך גרמנוס התפטר והוחלף על ידי עוזרו אנסטסיוס, שהסכים לקבל על עצמו את האיקונוקלאזם. הרס רב של איקונות ופרטי כנסייה נהרסו אך הוא לא נקט אמצעים קשים כלפי מתנגדיו. למרות שרצה הקיסר לאון לסיים את ההרצה הגלויה לאייקונות שלדעתו פוגעות באלוהים, לא הוא ולא אף אחד אחר מהביזנטים שכן האמינו באייקונות, היו להוטים לויכוח או שראו בעיה תיאולוגית מרכזית.[4]
מותו[עריכה]
ביוני 741, ליאו מת ממחלה לאחר שלטון של 30 שנה. במהלך שלטונו, הוא מנע פלישות ערביות רחבות, שמר על האימפריה מלהתפרק ושרד מרידות במלוכה. הוא מת במיתתו לאחר השלטון הארוך ביותר מאז קונסטנס השני. הוא ירש אימפריה על סף התפוררות והחזיר לה את היציבות.[5]
קונסטנטינוס החמישי, 741–775[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. קונסטנטינוס החמישי נולד בקונסטנטינופול והוא בנם ויורשו של הקיסר לאון השלישי ומריה. בשנת 733, לאחר פלישות ארוכות טווח לאון הבטיח את קונסטנטינוס לצ'יצ'אק, שהייתה בתו של הכגן הכוזרי ביחאר, כחלק מיחסי הבריתות שרצה ליצור עם ממלכת הכוזרים. באירוסין הוטבלה צ׳יצ׳אק בשם אירנה (Εἰρήνη), בעוד שאביה נשאר פאגני.[6] קונסטנטינוס החמישי ירש את אביו כקיסר יחיד ב־19 באפריל 741.
קונסטנטינוס היה בן 22 כשהחל למשול באימפריה והכריז מיד עם עלייתו על לוחמה נגד המוסלמים. במהלך המערכה מולם, הותקף קונסטנטינוס על ידי כוחותיו של גיסו ארטבסדוס, שדרש לכתר בזכות שהיה בעלה של אנה, אחותו הגדולה של קונסטנטינוס. מלחמת האזרחים הזו נמשכה כשנתיים וחצי.[7]
יחסו לאיקונוקלאזם[עריכה]
בראשית שלטונו, קונסטנטינוס המשיך באיסור על תמונות דתיות שקבע אביו. הוא אף זמין מועצת כנסייה, לאחר התייעצות רשמית עם יועציו, על מנת לגנות את הרצת האייקונות לא רק כשגויה אלא ככפירה. לאחר הועידה הוא יצא למערכה נוספת של לוחמה בה הוא הצליח להשיג השיגים רבים. למרות שבעיני ביזנטים רבים ניצחונותיו של קונסטנטינוס סומנו כחסד אלוהי, האיקונוקלאזם היה עדיין מאוד לא מקובל בקרב פקידיו. קונסטנטינוס הבין שחקיקת האיקונוקלאזם מבלי לאכוף אותו הותיר פתח רחב מידי להתנגדות. לכן, הוא הרחיק לכת וגינה גם שרידים קדושים ותפילות למריה ולקדושים והעסיק פקידים חדשים שנאמנותם למטרה היא לא מעורערת. בנוסף, מלבד מאמץ נחוש להשמיד את האייקונות והשרידים, הקיסר פתח ברדיפות חסרות הבחנה של נזירים ונזירות תוך פגיעה או הריגה של מספר מהם והריסת מנזריהם.
באביב 775 יצא קונסטנטינוס במסע יבשתי וימי נגד הבולגרים. סערה גדולה השמידה חלק מגדול מהצי שלו והוא נסוג. בסוף הקיץ, במאמצים מחודשים לתקוף, קונסטנטינוס יצא בשנית לקרב אך כשהגיע ליעדו הוא סבל מחום ושחין ברגליו. הקיסר מת בדרכו חזרה לקונסטנטינופוליס.[8]
לאון הרביעי, 775–780[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found. לאון הרביעי, בנו של הקיסר קונסטנטינוס החמישי ואשתו הראשונה, צ׳יצ׳אק מכזריה (המכונה אירנה עם המרת דתה). כשהיה בן 25 הפך לקיסר האימפריה הביזנטית לאחר אביו. לעיתים מכונה "לאון הכוזרי" מכיוון שאמו הייתה נסיכה כוזרית.
הקיסר עשה מאמצים גדולים לכפר על כעס הכנסייה ומעמדו התחזק במידה ניכרת בעקבות כך. למרות שהוא שמר על הקביעות של המועצה האיקונוקלאסטית, הוא זנח את האמצעים המאוחרים של אביו נגד נזירות ופניית הבתולה והקדושים. לאון החל למנות אבות מנזר לבישופים מרכזיים, לפחות חלק ממינויו היו תומכי איקונופילים סודיים. ככל הנראה הוא פעל לפי המדיניות הרגילה של הקיסרים לצמצם את המחלקות התיאולוגיות, בניגוד לאביו שהחריף אותה.[9]
קונסטנטינוס השישי, 780–797[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
אירנה האתונאית, 797–802[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
אילן יוחסין[עריכה]
| לאון השלישי Leo Ⅲ ”האיסאורי“ מ. 717–741 | מריה Maria | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| אדוסיה Eduocia | קונסטנטינוס החמישי Contantine Ⅴ מ. 741–775 | אירנה הכוזרית נולדה בשם ”צ'יצ'אק“ | אנה Anna | ארטבסדוס Artavasdus | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| נקפּארוס Niceporus | כריסטופר Christopher | לאון הרביעי Leo Ⅳ ”לאון הכוזרי“ מ. 775–780 | אירנה האתונאית מ. 797–802 | ניקטאס Nicetas | נקפארוס Nicephorus | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| תאודותה Theodote | קונסטנטינוס השישי Contantine Ⅵ מ. 780–797 | מריה מאמניה Maria of Amnia | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| לאון Leo | פלונית | אפוסינה Euphosyne | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
הערות[עריכה]
- מ. – שנות המלכות.
- מקור: Kaegi (1992), עמ׳ 367
לקריאה נוספת[עריכה]
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.John F. Haldon, Warfare, state, and society in the Byzantine world, 565-1204, London: UCL Press, 1999, שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ISBN 0-585-45287-3
- שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Walter Emil Kaegi, Byzantium and the Early Islamic Conquests, Cambridge University Press, 1992, שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ISBN 978-0-521-41172-1. (בEnglish)
הערות שוליים[עריכה]
שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.
- ↑ Kaegi (1992), עמ׳ 181-204
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Georgije Ostrogorski, History of the Byzantine State, Rutgers University Press, 1969, עמ' 72–, שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ISBN 978-0-8135-1198-6. (בEnglish)
- ↑ לאון השלישי האיסאורי, קיסר האימפריה הביזנטית, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ↑ Haldon (1990) עמ׳ 502-504
- ↑ Haldon (1990), עמ׳ 506
- ↑ Haldon (1990), עמ׳ 504
- ↑ שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.Aleksandr Petrovich Kazhdan, Anthony Cutler, Alice-Mary Maffry Talbot, Timothy E. Gregory, The Oxford Dictionary of Byzantium, Oxford University Press, 1991, עמ' 501, שגיאת לואה ביחידה package.lua בשורה 80: module 'יחידה:PV-options' not found.ISBN 978-0-19-504652-6. (בEnglish)
- ↑ Haldon (1990), עמ׳ 360-366
- ↑ Haldon (1990), עמ׳ 366-369
This article "השושלת האיסאורית" is from Wikipedia. The list of its authors can be seen in its historical and/or the page Edithistory:השושלת האיסאורית. Articles copied from Draft Namespace on Wikipedia could be seen on the Draft Namespace of Wikipedia and not main one.
|
This page exists already on Wikipedia. |
